רוברט ראסל בנט

רוברט ראסל בנט
Robert Russell Bennett

לידה	15 ביוני 1894 קנזס סיטי, ארצות הברית
פטירה	18 באוגוסט 1981 (בגיל 87) ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות גרינווד
מוקד פעילות	ארצות הברית
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	RCA ויקטור
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1928) פרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר (1954)
פרופיל ב-IMDb

רוברט ראסל בנט (באנגלית: Robert Russell Bennett,‏ 15 ביוני 1894 - 18 באוגוסט 1981) היה מלחין ומעבד אמריקאי, שנודע בעיקר בתזמור מחזות זמר מפורסמים שכתבו לבימות ברודוויי מלחינים אחרים, כמו אירווינג ברלין, ג'ורג' גרשווין, ג'רום קרן, קול פורטר וריצ'רד רוג'רס.

ילדות ונעורים

רוברט ראסל בנט נולד למשפחה מוזיקלית מאוד בקנזס סיטי, מיזורי. אביו, ג'ורג' בנט, ניגן כינור בתזמורת הסימפונית של קנזס סיטי וחצוצרה בגראנד אופרה, ואמו, מאי, עבדה כפסנתרנית ומורה. היא לימדה את בנט נגינה בפסנתר ובמקביל לימד אותו אביו כינור וחצוצרה.

משפחת בנט עברה לגור בחווה בפרימן, מיזורי, כשבנט היה בן ארבע, כדי להחיש את החלמתו משיתוק ילדים. בשלב זה כבר הפגין את כישרונו למוזיקה ואת שמיעתו יוצאת הדופן בנגינה משמיעה של סיום הסונאטה לפסנתר מס' 14 של בטהובן על הקלידים הלבנים של הפסנתר. כנער מתבגר, נהג אביו לזמן אותו לנגן בכל כלי נתון כחבר לשעת הצורך או נגן מחליף בלהקת בנט בפרימן. באוטוביוגרפיה שלו נזכר בנט כיצד ניגן נעימת רגטיים בפסנתר בגיל עשר ושמע מאמו, כי זו מוזיקה שאינה ראויה לנגינה; הלקח שהפיק מכך עשה אותו, כדבריו, ל"סנוב מוזיקלי לכל ימי חייו". אמו הקנתה לו ידע גם במקצועות לימוד אחרים עד שמלאו לו שתים-עשרה, בשל בעיות בריאות, שהיו לו למכשול גם בהמשך, כשרצה להתגייס לצבא.

ראשית הקריירה

אחרי שהשלים את לימודיו, עבר בנט לקנזס סיטי לעבוד כמוזיקאי עצמאי, שהופיע במקומות שונים בעיר ועם התזמורת הסימפונית. במקביל החל את הכשרתו המוזיקלית, לראשונה מחוץ לבית הוריו, אצל המלחין-מנצח הדני ד"ר קרל בוש. בוש לימד אותו קונטרפונקט והרמוניה עד 1916, אז לקח בנט את חסכונותיו ונסע לניו יורק. לאחר זמן מצא עבודה כמעתיק בהוצאת התווים שירמר וכן המשיך להופיע כנגן עצמאי ולטוות רשת קשרים, בעיקר עם מועדון החליל של ניו יורק.

ב-1917 התנדב לצבא. הוא נכסף לשרת כחייל קרבי, אך בשל בעיות הבריאות שהציקו לו בילדותו שיבצו אותו בלשכת הגיוס לשירות מוגבל. הוא ערער על המיון והיה למנהל התזמורת הצבאית מס' 70 של חיל הרגלים במחנה פנסטון בקנזס. הוא ניסה באומץ לשפר את אמות המידה המוזיקליות "המבישות" של היחידה, אבל מאמציו הושמו לאל כשהשפעת הספרדית פשתה בבסיס ועשתה בו שמות ב-1918. כששוחרר מן הצבא כעבור חודשים אחדים, חזר לניו יורק. קשריו עם ויניפרד אדג'רטון מריל, אשת חברה, הראשונה שקיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה, הובילו לגמולים כספיים ורגשיים גם יחד - היא הייתה אחת המעסיקות הראשונות שלו בעיר והפגישה אותו עם בתה לואיז, שאותה נשא לאישה ב-26 בדצמבר 1919. בתם, ג'ין, נולדה כעבור שנה. בהמשך נסע בנט לפריז ולמד שם אצל נדיה בולאנז'ה בשנים 1926–1929.

מעבד בברודוויי

הקריירה של בנט כמעבד החלה לשגשג בשנת 1919, כשעבד אצל פ. ב. הארמס, הוצאת תווים חשובה לברודוויי ול"סמטת המוזיקה" Tin Pan Alley. בנט, שהתגלה כמעבד מהימן אך יצירתי בגבולות שהציבו לו הנוסחאות המקובלות, הרחיב תוך זמן קצר את תחומי פעילותו כמתזמר ומעבד להפקות ברודוויי, שם עבד בעיקר עם ג'רום קרן.

אף כי בנט עבד עם כמה מן השמות הגדולים של ברודוויי ותעשיית הקולנוע, בהם ג'ורג' גרשווין, קול פורטר וקורט וייל, עבודתו עם ג'רום קרן ועם ריצ'רד רוג'רס בולטת במיוחד הן בכמותה והן באור, שהיא מטילה על הפנים השונים של היחסים בין מעבד למלחין. בנט תיאר את הפילוסופיה שלו עצמו: "העיבוד המושלם הוא זה, שמצליח להיות ה, מתאים' ביותר למלודיה בכל הנקודות." נאמן להשקפתו זו, שמר בעיבודיו המסחריים על פשטות וישירות, תוך תשומת לב קפדנית לאיזון ולגוון.

עם ג'רום קרן

יחסי העבודה של קרן עם בנט ממחישים בבהירות את הנקודה הזו. לדוגמה, בתזמור "ספינת השעשועים", עבד בנט על פי סקיצות מפורטות שהתווה לפניו קרן, ואשר כללו מלודיות, תפקידים גולמיים והרמוניות. הסקיצות המקוריות נראות קרובות להפליא לפרטיטורות הסופיות של בנט; כפי שניסח זאת מלומד אחד, "לבנט לא נשאר הרבה להמציא."

עם ריצ'רד רוג'רס

רוג'רס, שלא כקרן, התיר לבנט מידה רבה יותר של אוטונומיה, הצמד שיתף פעולה לראשונה ב-1927, אבל רוב שותפותם התרחש בשנות ה-40' וה-50'. תוך כדי עיבוד "אוקלהומה!" בשנת 1943 הוכיח בנט את יכולתו רבת הערך כששילב מחדש מבחר מורכב, מסובך ואולי חריג אל תוך שיר הנושא. תרומתו הזכורה ביותר לשותפות הייתה, מכל מקום, בכתיבת המוזיקה לסדרת הטלוויזיה "ניצחון בים" (1952-53). ריצ'רד רוג'רס תרם לסדרה שנים-עשר נושאים בסיסיים, ששלושה מהם נועדו מראש לפרק הראשון, אבל משתתפי הסדרה מייחסים את שאר אחת-עשרה ומחצה השעות של מוזיקה שליוותה אותה לבנט, בעיקר. רוג'רס עצמו כתב, "אני מודה, ללא ענווה יתרה, שבזכותו המוזיקה שלי נשמעת טוב יותר משנשמעה קודם."

בנט דיבר פעם על הדברים החשובים ביותר שכל מתזמר צריך ללמוד, אבל דבריו אלה מתאימים בה במידה ליצירתו כמלחין. " הדבר הראשון שאתה לומד, בדרכך להיות למעבד מוזיקה מפורסם, הוא להסתדר בלי שינה. השני (הוא): ללמוד להסתדר בלי אכילה סדירה."

פרופיל מוזיקלי

הדיכוטומיה בין יצירותיו הרציניות לעבודתו כמעבד הציגה לבנט, שלמד מאמו לסלוד ממוזיקה פופולרית, קושי מתמיד לכל אורך חייו. על אף תפוקתו הפורה, שכללה את האופרה "מריה מאליברן", יותר משבע סימפוניות, יצירות קאמריות רבות ומגוונות וחמישה קונצ'רטי לפחות, המוניטין שלו כמלחין קלאסי נשען בעיקר על שתי יצירות שזכו להקלטות רבות, "סוויטת מחולות אמריקאים ישנים" ו"שירים סימפוניים לתזמורת כלי נשיפה". עובדה זו אפשר לייחס הן לצניעות האופיינית לבנט והן להקלטות של "הרכב נשפני איסטמן", שעשו אותן לנחלת הכלל. בכתיבתו עשה בנט שימוש בכישרונו הבלתי-מבוטל לתזמור וביכולתו להגות מלודיות ומבנה הרמוני בראשו; המעתיקה הוותיקה של בנט אדל קומבאטנט (מ"צ'אפל מויוזיק") העידה על יכולתו לכתוב תפקידים לפי סדר הפרטיטורה, בניגוד למילוי תפקידים חסרים והכפלות כשהשלים קווים מלודיים יסודיים. את הפרטיטורות היה כותב כמעט תמיד בעט ולא בעיפרון, כמקובל.

רבות מיצירותיו המקוריות של בנט נולדו בעקבות הזמנה ישירה; דוגמאות מובהקות למזמינים כאלה הם התערוכה העולמית של ניו יורק (1939), רדיו CBS ("הוליווד") לתזמורת), ואיגוד המלחינים ("מדמואזל" ל"להקת גולדמן"). רבות מן ההזמנות נעשו ביוזמת רוברט אוסטין בודרו, לשעבר חבר ב"להקת גולדמן", ותזמורת הנשפנים האמריקאית שלו. התזמורת שייטה בנהרות ונתיבי מים באמריקה ונתנה השראה לכמה יצירות בנושאי שיט והפלגה, ביניהם "סוויטת נהר אוהיו" ו"סיפור מערב וירג'יניה". בודרו היה מעביר רעיון בסיסי לבנט, שהיה משלים את היצירה החדשה במהירות ונוכח תמיד בביצוע הבכורה. מספר בודרו, "מעולם לא הצענו לו סכומי כסף גדולים תמורת ההזמנות הללו. הוא היה אדם אלגנטי. תמיד התעניין יותר במוזיקה מאשר בדולרים."

בשנים הבאות, התחדשו בעיות הבריאות הקשות של בנט. "הוא לא דיבר על כך הרבה ותמיד גילה שמחת-חיים," אומר בודרו. "הקשר בינינו לא היה עסקי בלבד ולא נסב רק על מוזיקה. היינו ידידים, והוא נהג בי כבבן." בנט לא האט את תפוקתו; הוא כתב יצירות מקוריות לחגיגות המאתיים של אמריקה וקיבל הזמנות מגורמים שונים, ביניהם הזמנה מכנסייה פרסביטריאנית בפלורידה, שעליה ניאות לקבל תשלום צנוע בלבד. ב-1981 נכנע בנט, באצילות שקטה ובכבוד, לסרטן הכבד.

רוברט ראסל בנט זכור כיום בעיקר הודות לעיבודיו הפופולריים, שעמדו בסתירה בולטת כל כך למלחין הרציני, אבל אלה שהכירוהו זוכרים אותו כידיד קרוב ומורה אדיב ונעים הליכות. רוברט שו כתב עליו, "ובה במידה ברי לנו, כי אדיבותו, יושרו, ההומור שלו ותבונתו הם האחראים לכך, שלבנו מתרחב בראותנו את רוברט ראסל בנט כראש וראשון בתחומו."

רוברט ראסל בנט ידוע גם כמי שלימד את מעבד המוזיקה לברודוויי ולאולמות הקונצרטים, ויוליאם דייוויד ברון.

רשימת יצירות (חלקית)

ספרים

ספרו של בנט Instrumentally Speaking יצא לאור בשנת 1975 בהוצאת בלוויין-מילס, אבל אזל ואין להשיגו כיום. האוטוביוגרפיה שלו, Nor Is Not Moved—A Music Arranger's Story הייתה קרובה לסיומה עם מותו בניו יורק. היא נערכה ויצאה לאור לאחר זמן (1999) בספר The Broadway Sound ISBN 1-58046-022-4.. ג'ורג' פרנץ, שערך ספר זה, כתב גם מחקר ביו-ביבליוגרפי יסודי על המלחין.

יצירות מקוריות

1. סוויטת מחולות אמריקאים ישנים
2. אוטוביוגרפיה חלק 1 וחלק 2
3. שירים סימפוניים לתזמורת כלי נשיפה
4. "וריאציות ורד" לקורנט ותזמורת כלי נשיפה
5. ארבעה פרלודים לתזמורת כלי נשיפה
6. "מראות וצלילים" (בידור תזמורתי)
7. "אברהם לינקולן: דימוי בצורת סימפוניה"
8. "סימפוניה ברה מז'ור לדודג'רס"

עיבודים ותזמורים לברודוויי (מבחר)

1. פרימל, המרשטיין והרבאך: "רוז מארי" (1924)
2. גרשווין: "או, קיי!" (1926)
3. קרן והמרשטיין: "ספינת השעשועים" (1927) (תזמורים חדשים 1946 ו-1966)
4. גרשווין: "משוגע לבנות" (1930; Girl Crazy)
5. גרשווין: "לך אשיר" (For thee I sing)
6. קרן והרבאך: "החתול והכינור" (1931) (בשיתוף עם ג'רום קרן, שקיבל, כרגיל, את הקרדיט על המוזיקה אך לא על התזמורים)
7. קרן והמרשטיין: "מוזיקה באוויר" (1932)
8. קול פורטר: "הכל הולך" (1934)
9. רוג'רס והמרשטיין: "אוקלהומה!"
10. ביזה, המרשטיין: "כרמן ג'ונס" (1943) (בשיתוף עם ז'ורז' ביזה, מחבר האופרה כרמן בשנת 1875.
11. אירווינג ברלין: "אנני אוקלי אשת לפידות" (1946)
12. הרבורג וליין: "הקשת של פיניאן" (1947) (בשיתוף עם דון ווקר)
13. פורטר: "נשקיני, קייט" (1948)
14. רוג'רס והמרשטיין: "דרום פאסיפיק" (1949)
15. רוג'רס והמרשטיין: "המלך ואני" (1951)
16. לרנר ולווה: "גברתי הנאווה" (1956)
17. סטיין, קומדן וגרין: "פעמונים מצלצלים" (1956)
18. רוג'רס והמרשטיין: "שירת התוף והפרח" (1958)
19. לרנר ולווה: "קאמלוט" (1960) (בשיתוף עם פיליפ ג'. לאנג)
20. לרנר וליין: "ביום בהיר אפשר לראות לנצח" (1965)

בנט ערך גם את התזמורים לגרסה הקולנועית של "ספינת השעשועים" מ-1936, ולגרסה הקולנועית של "אוקלהומה!" משנת 1955. כמה מתזמורי הבימה שלו שימשו בגרסה הקולנועית של "דרום פאסיפיק" ובגרסה הקולנועית של "המלך ואני" משנת 1956.

עיבודים קונצרטנטיים

בשנת 1942 עיבד בנט את "פורגי ובס: תמונה סימפונית", תוך שימוש במלודיות מתוך האופרה של ג'ורג' גרשווין. עיבודיו של בנט התבססו במידה רבה על התזמור המקורי של גרשווין לאופרה.

בנט היה אחראי גם ל"הלכי רוח רבים של חג המולד", מחרוזת באורך 48 דקות של שירי חג המולד משנת 1963, שנערכה במיוחד למקהלה והתזמורת של רוברט שו, שהקליטו אותה באותה שנה וב-1983 הקליט אותה רוברט שו מחדש עם המקהלה הסימפונית של אטלנטה והתזמורת הסימפונית של אטלנטה.

טלוויזיה

בנט תזמר גם את הפרטיטורה להפקה המקורית של "סינדרלה" מאת רוג'רס והמרשטיין בשנת 1957.

הנצחה

• "תיאטרון ראסל" ("מרכז תרבות ע"ש ראסל") אולם תיאטרון עמידר בעיר רמת גן קרוי על שמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוברט ראסל בנט בוויקישיתוף

• רוברט ראסל בנט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רוברט ראסל בנט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רוברט ראסל בנט, באתר Discogs (באנגלית)
• רוברט ראסל בנט, באתר Songkick (באנגלית)
• רוברט ראסל בנט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רוברט ראסל בנט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)