ריטבף

ריטבף
Rutebeuf

לידה	1245? שמפאן ההיסטורית, צרפת
פטירה	1285? (בגיל 40 בערך)
מדינה	צרפת
שפות היצירה	צרפתית
יצירות בולטות	De maistre Guillaume de Saint Amour, Les plaies du monde, Le pet au villain, La povreté Rutebuef, Li diz de Puille, La chansons de Puille, La priere Rutebuef, La chanson des ordres, La mort Rutebeuf, Les ordres de Paris, De Nostre Dame, Un dist de Nostre Dame, Monseigneur Anseau de l'Isle, Des regles, Li diz des ribaux de Greive, La vie dou monde, La vie sainte Marie l'Egiptienne, La voie de Paradis, La voie de Tunes, Renart le Bestourné, La vie sainte Elysabel, Du secrestain et la fame au chevalier, De sainte Eglise, Li diz de l'Universitei de Paris, Li testament de l'asne, D'ypocrisie, Le Miracle de Théophile, Le mariage Rutebeuf, Des beguines, La bataille des vices contre les vertus, La complainte de Constantinoble, La complainte d'outremer, Le dit des Cordeliers, Ave Maria Rustebuef, La complainte de maistre Guilliaume de Saint Amor, Les Jacobins, Le dit d’Aristotle, La descorde de l'Université et des Jacobins, Brichemer, Messire Gefroy de Sargines, La complainte Rutebeuf, La complainte dou conte de Poitiers, La desputoison de Challot et du Barbier, Desputizons dou croisié et dou descroisié, La griesche d'yver, La griesche d'esté, La complainte du roi de Navarre, Frère Denise, L'erberie, L'estat du monde, La complainte du conte Huede de Nevers, La novele complainte d'outremer, Le dit d'ypocrisie

אסופת עבודות של ריטבף

רִיטְבֶּף (בצרפתית: Rutebeuf; סביבות 1245? – סביבות 1285?) היה טרובר צרפתי (משוררים-מלחינים שכתבו בניבים הצפוניים של צרפת).

ראשית חייו

הוא נולד במחצית הראשונה של המאה ה-13, אולי בשמפאן ההיסטורית (הוא מתאר סכסוכים בטרואה ב-1249); הוא היה כנראה ממוצא צנוע, והיה פריזאי בהשכלתו ומגוריו.

קריירה

שמו אינו מוזכר על ידי בני דורו. הוא מרבה לחזור בחריזה שלו על המילה Rutebeuf (ריטבף), שהייתה שם עט, ומוסברת על ידו באופן שונה כנגזרת מ-rude boeuf ומ-rude oeuvre ("שור גס" או "יצירה כפרית").

פולן פארי חשב שהוא התחיל את חייו בדרגה הנמוכה ביותר של מקצוע הבדרן הנודד בתור ג'ונגלר (להטוטן ומוזיקאי). לחלק משיריו יש ערך אוטוביוגרפי. ב-Le Mariage de Rutebeuf ("נישואי ריטבף") הוא כותב שב-2 בינואר 1261 נישא לזקנה ומכוערת, ללא נדוניה ולא חביבות. ב-Complainte de Rutebeuf ("התלונה של ריטבף") הוא מפרט שורה של אסונות שהובילו אותו לעוני מחפיר. בנסיבות אלה הוא מבקש סעד מאלפונס, רוזן פואטייה , אחיו של לואי התשיעי, מלך צרפת.

במצוקה

שירים אחרים מאותו סגנון מגלים שנסיבותיו האומללות נבעו בעיקר מאהבה למשחק, במיוחד משחק ששיחק בקוביות; אשר היה ידוע בשם griische. נראה כי מצוקתו לא יכולה לנבוע מחוסר פטרונים; שכן "חיי הקדושה אליזבת מהונגריה" שלו נכתב על פי בקשתו של אראר דה ולרי (Erard de Valery), שביקש להציג אותו לאיזבלה, מלכת נווארה ; והוא כתב אלגיות על מותם של אנסו דה ליל אדם, השלישי בשם זה, שמת בערך ב-1251, אוד, רוזן נבר (נפטר ב-1266), תאובלד השני מנווארה (נפטר ב-1270), ואלפונס, רוזן פואטייה (נפטר בשנת 1271), שכנראה שולמו על ידי משפחותיהם. ב-Pauvreté de Rutebeuf ("הדלות של ריטבף") הוא פונה ישירות ללואי התשיעי.

היצירה שמיועדת בצורה הכי ברורה לדקלום פופולרי הוא ה-Le Dit de l'Herberie ("סיפור הצמחייה הרפואית"), מונולוג דרמטי בפרוזה ובחרוזים שאמור להימסר על ידי רופא אליל. ריטבף היה גם אמן ב-verse conte (חרוז נרטיבי), וחמשת ה-fabliaux (אגדות) שלו ששרדו עד ימינו קלות ומשעשעות. החומר, אפשר להוסיף, מחוספס. הרפתקאותיו של Frere Denyse le Cordelier (האח דניס ממסדר הקורדלייה – פרנציסקנים, שלבשו חגורת חבל, זכו לכינוי Cordeliers בצרפת), ושל "la dame qui alla trois fois autour du moutier" ("הגברת אשר הסתובבה שלוש פעמים סביב המנזר") מצאו את מקומם ב-Cent Nouvelles Nouvelles ("מאה סיפורים קצרים").

סאטיריקן

היצירות הטובות ביותר של ריטבף הן הסאטירות והחרוזים הנרטיביים שלו. עבודתו של ריטבף כסטיריקן היא כנראה משנת 1260 לערך. הנושאים העיקריים שלו הם עוולות הנזירים וההגנה על הכמורה החילונית של אוניברסיטת פריז מפני הסגת הגבול שלהם. הוא נשא סדרה של שירים רהוטים ועקשניים (1262, 1263, 1268, 1274) המעודדים נסיכים ואנשים לקחת חלק במסעי הצלב. הוא היה תומך באוניברסיטת פריז במריבה עם המסדרים הדתיים שנתמכו על ידי האפיפיור אלכסנדר הרביעי. הוא הגן על גיום דה סנט-אמור כאשר האחרון נשלח לגלות.

ההכפשות, השירים הבלתי מוסריים והחרוזים שנידונו על ידי האפיפיור להישרף יחד עם Perils des derniers temps ("סכנות של הפעמים האחרונות") המיוחסות לסנט-אמור, היו כנראה פרי עבודתו של ריטבף. הסאטירה Renart le Bestourné ("רנאר לה בסטורנה" – "השועל ההפוך"), ששואלת ממחזור האגדות של הרומן של רנאר רק את השמות שתחתיהם מחופשות הדמויות, הופנתה, לפי פולן פארי, נגד פיליפ השני, דוכס בורגונדיה. שיריו הדתיים, וגם ה־Voie de Paradis ("הדרך לגן עדן"), תיאורו של חלום, בסגנון של רומן הוורד, הגיעו בשנותיו האחרונות.

הנס של תאופיליוס

מחזה נס שלו, Le Miracle de Théophile ("הנס של תאופיליוס"), הוא אחד המחזות המוקדמים ביותר שקיימים בצרפתית. סיפורו של תאופיליוס מאדנה היה מוכר למספרי הסיפורים של ימי הביניים. הוא תיאר את הנזיר הקיליקיאני שכרת ברית עם השטן וניצל על ידי התערבות הבתולה. נושא זה טופל קודם כמחזה ביצירה בלטינית המיוחסת לנזירה רוזוויתה מגנדרסהיים, אך ליצירה שלו יש חשיבות בהיסטוריה של המחזאות.

אוספים

ה-Oeuvres ("עבודות") של ריטבף נערכו על ידי אשיל ז'ובינאל ב-1839. מהדורה ביקורתית יותר משנת 1885 היא מאת הגרמני אדולף קרסנר. הוא נסקר על ידי פולן פארי ועל ידי לאון קלדה.

בתרבות הפופולרית

בשנת 1955 עיבד המשורר והמלחין לאו פרה שורות מתוך "La Complainte de Rutebeuf" בכתיבת השיר "Pauvre Rutebeuf" ("ריטבף המסכן"), שבוצע על ידי אמנים רבים, כולל קתרין סובאז' , ג'ואן באאז, וננה מושקורי.

אסטרואיד 283786 Rutebeuf, שהתגלה על ידי אסטרונומים במצפה הכוכבים הצרפתי סן-סולפיס ב-2003, נקרא לזכרו של המשורר. ציטוט השם הרשמי פורסם על ידי מרכז כוכבי הלכת המינוריים ב-14 בפברואר 2014.

לקריאה נוספת

• Léon Clédat: Rutebeuf (= Les grands écrivains français). Hachette, Paris 1891.
• Germaine Lafeuille: Rutebeuf. Un tableau synoptique de la vie et des oeuvres de Rutebeuf et des principaux événements contemporains. Seghers, Paris 1966.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריטבף בוויקישיתוף

• ריטבף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ריטבף, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ריטבף, באתר Discogs (באנגלית)
• ריטבף, באתר SecondHandSongs

• Complete bibliography on Archives de littérature du Moyen Âge
• Works by or about Rutebeuf at Internet Archive

הערות שוליים

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל