רייביני

רייביני (כפר)
Riebiņi
אחוזת רייביני
אחוזת רייביני
מדינה לטביהלטביה לטביה
מחוז רייביני
גובה 140 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 701 (10 בפברואר 2022)
קואורדינטות 56°20′29.06″N 26°48′04.03″E / 56.3414056°N 26.8011194°E / 56.3414056; 26.8011194
אזור זמן UTC +2

רייבינילטבית: Riebiņi, בלטגלית: Ribiniški, ביידיש: ריבינישוק) הוא כפר קטן שנמצא בחבל לטגליה בלטביה. בעבר היה עיירה יהודית. הכפר ממוקם כ-56 ק"מ מצפון לדאוגבפילס, העיר השנייה בגודלה בלטביה. הכפר נוסד בסוף המאה ה-18 ככפר חקלאי קטן, והיהודים הראשונים שהגיעו אליו התיישבו בו בתחילת המאה ה-19. במאה ה-19 גדל מספר היהודים בו והם היוו כ-90% מהתושבים. במקום היו בית כנסת, בית מדרש, והשפה המדוברת בו הייתה יידיש. מקורות הפרנסה ביישוב היו מסחר וחקלאות.

בסוף אוגוסט 1941 קבוצת אנשים מן האיסזרגי (המשמר האזרחי של לטביה) וגרמנים הגיעו לעיירה ב-3 משאיות על מנת לאסוף את היהודים בה. כל 300 היהודים תושבי העיירה נעצרו ונלקחו בכוח לבתי הכנסת, ומשם הועברו ליער הסמוך, ושם נרצחו. יהודי המקום היחידים ששרדו מהטבח היו אלה שלא נמצאו בעיירה באותו יום.

נכון לשנת 2006 מונה האוכלוסייה 951 אנשים, לעומת 584 תושבים בשנת 1897.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה רייביני החלה כיישוב חקלאי קטן בסוף המאה ה-18. היהודים החלו להתיישב בעיירה בתחילת המאה ה-19. בשנת 1843 הפך היהודי זאב וולף ציוני לרבה הראשון של העיירה. בין תפקידיו השונים הוא שימש אף כשוחט וכמורה. עד סוף המאה ה-19 היוו היהודים בעיירה כ-91% מן האוכלוסייה - 533 תושבים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשלטביה זכתה בעצמאותה, נבחרה מועצה לניהול ענייני העיירה. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, היגרו חלק מיהודי העיירה אל ארץ ישראל ואל ארצות הברית. עד 1935, זמן מועט לפני מלחמת העולם השנייה, אוכלוסיית היהודים פחתה וחיו בעיירה רק 317 תושבים בלבד; כ-68% מכלל האוכלוסייה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 השתלטו הסובייטים על העיירה כחלק מכיבוש לטביה לאחר הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, ובשנת 1941, עם פלישת גרמניה לברית המועצות, החלו לטבים אנטי-יהודים מן האיסזרגי (משטרת ההגנה האזרחית הלטבית) לרדוף את יהודי העיירה כדי להורגם.

יהודי רייביני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קהילת יהודי ריבנישקי

עד 1920 העיירה הייתה ממוקמת באזור מבודד והיהודים שחיו בה היו עניים. הם התפרנסו בעיקר מרוכלות וממסחר חליפין. יהודי העיירה חיו בבתי עץ עם גגות מקש שלצידם שטחי חקלאות קטנים בהם גידלו את הירקות שלהם. נשות העיירה נרתמו לעזרת הנזקקים ובימי חמישי הן נהגו לאסוף כסף עבור העניים, בנוסף, תרמו הסוחרים 10% מרווחיהם למען העניים. בשנות ה-30 היו בעיירה 17 חנויות, כאשר 16 מתוכם היו שייכות ליהודים. רבים מן היהודים הצעירים עזבו את העיירה בתקופה הזו על מנת לעבור לריגה ולעיירות אחרות, בגלל המחסור בפרנסה.

בשנת 1921 הוקם בית הספר היסודי היהודי ברייביני, ובו היו חמש כיתות לימוד. שפת ההוראה הייתה ביידיש ואף בעברית. כדי להשלים את לימודיהם לאחר בית הספר היסודי נסעו התלמידים ללמוד בעיירה הסמוכה פריילי (Preiļi).

בעיירה היו שני בתי כנסת – האחד בעל מבנה ישן (Die Alte Shul) בו התפללו עניי העיירה, והשני חדש (Die Neie Shul), בו התפללו עשירי העיירה. יש להוסיף את תנועות הנוער הציוניות.

מצבות בבית העלמין היהודי בעיירה

בעיירה קיים בית עלמין יהודי, שנשמר גם כיום, בו נקברו היהודים שנרצחו בתקופת השלטון הנאצי באזור. קיימת רשימה של קורבנות העיר (קישורים חיצוניים).

אנשים מהעיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים מהעיירה שניתן לציין הם שלושת הרבנים שהיו בה, רבי זאב וולף ציוני (1843–?), רבי אברהם בנימין טייץ (1922–1925), ורבי אליעזר זאב שיץ (1925–1941), שלמד בישיבת לומז'ה.

גם מאיר אור, הוגה דעות ציוני דתי הגיע מהעיירה. הוא עלה לארץ ישראל בתחילת שנות ה-30, ובכך ניצלו חייו. משפחתו נספתה בשואה כשאר תושבי העיירה.

העיירה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, רייביני הוא כפר, ועל שמו נקראה קהילת רייביני (אנ'), וב-2004 הוקמה מחוז רייביני, בו נמצאות קהילת רייביני וקהילות נוספות. הכפר מונה 951 תושבים (נכון ל-2006).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]