רמבאי רנדה
 | |
| לידה |
25 בינואר 1862 Sangli district, הודו  |
|---|---|
| פטירה |
1924 (בגיל 61 בערך) |
| מדינה |
הראג' הבריטי |
| מקום לימודים |
Huzurpaga |
| שפות היצירה |
מראטהית |
| בן או בת זוג |
Mahadev Govind Ranade |
  | |
רמבאי רנדה (במראטהית: रमाबाई रानडे; ינואר 1863 – 1924) הייתה עובדת רווחה הודית ואחת מהפעילות הראשונות למען זכויות נשים בהודו מאה ה-19. היא נולדה למשפחת קורלקר (Kurlekar) ב-1863. בגיל 11, השיאה אותה משפחתה למהדב גובינד רנדה (Mahadev Govind Rande), הוגה דעות ורפורמטור חברתי שהיה מבוגר ממנה ב-21 שנים. בתקופה זו, נשים לא הורשו ללכת לבית הספר וללמוד קרוא וכתוב. בעידוד בעלה למדה רמבאי קריאה וכתיבה בשפת אימה, מראטהי, ואחר כך גם באנגלית ובבנגלית. עד מהרה, החלה גם בפעילות חברתית והקימה את "המועדון החברתי של נשות ההינדו" במומבאי, שעודד נשים להשמיע את קולן בחברה. הייתה מייסדת ונשיאה של "seva sadan society" בפונה, וכן, פתחה בית ספר מפורסם לבנות בפונה. רמבאי הקדישה את חייה לשיפור תנאי החיים של נשים.
תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמבאי רנדה נולדה ב-25 בינואר 1863 במשפחת קולקר שחיה בכפר קטן, בשם דבראשטרה במחוז סאנגלי במהרשטרה. אביה לא שלח אותה ללמוד, כמנהג אותם ימים. בשנת 1873 השיאו אותה, כשהיא בת 11, למהדב גובינד רנדה, בוגר אוניברסיטת מומבאי, פרופסור לאנגלית וכלכלה בקולג' אלפינסטון ומתרגם, שהיה גם חלוץ בתנועת השינוי החברתי של הודו. בעלה נלחם נגד העדר הזכויות של טמאים, נגד נישואי ילדים וסאטי. הוא הקדיש זמן כדי ללמד אותה למרות התנגדות המשפחה, והיא הפכה לאישה לוחמת למען שוויון ורפורמות במצב הנשים בזכות עצמה. מאמציה הופנו תמיד להעצמת נשים לקראת עצמאות כלכלית והסתמכות על עצמן.[1]
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמבאי רנדה שמה לעצמה למשימה לרכוש השכלה ולהתקדם כשותפה בחיים פעילים לצד בעלה. בתחילה הוא לימד אותה כתיבה וקריאה במרטהי, היסטוריה, גאוגרפיה, מתמטיקה ואנגלית. הם קראו עיתונים ודנו בנושאי אקטואליה ורנדה גילתה אהבה לספרות אנגלית. באוטוביוגרפיה שלה Amachya Ayushyatil Athavani היא מתארת את חיי הנישואים שלה.[2] פרסמה גם אוסף של הרצאות בעלה בנושאי דת.
ההופעה הפומבית הראשונה שלה הייתה בתיכון מקומי, בנאום שבעלה כתב עבורה, אך עד מהרה שלטה היטב באמנות הדיבור בציבור באנגלית ובשפה המקומית. הנאומים שלה היו תמיד פשוטים, ונוגעים ללב. היא החלה לעבוד עבור Prarthana Samaj בבומביי, ארגון לשינוי חברתי ודתי. היא הקימה את סניף של arya manila samaj, ארגון נשים בעיר. מ-1893 עד 1901 הייתה פעילותה החברתית בשיא. היא הקימה מועדון הינדו ספרותי לנשים בבומביי וקיימה שיעורי לימוד לנשים בשפות ידע כללי, חייטות ועבודות יד.[1]
מותו של בעלה השפיע עליה מאוד. היא עזבה את בומביי ועברה לפונה, שם גרה בבית המשפחה ליד השוק. למשך שנה של פרישות. לאחר שנה זו חזרה ביתר שאת לפעילות והקימה ארגון נשים ראשון בבומביי. חייה עוד 24 שנים אחרי מות בעלה והקדישה מאמצים למען התעוררות חברתית, תיקון עוולות והקמת מוסדות חברתיים כמו seva sadan לשיקום נשים במצוקה. רמבאי רנדה עבדה& למען נשים בתחומי חינוך, זכויות משפטיות, מעמד שווה, והעלאת מודעות. עודדה נשים רבות להיכנס למקצוע הסיעוד:באותו הזמן, המקצוע הזה נחשב אסור לנשים והייתה לכך התנגדות חברתית. כדי לעודד נשים להתגייס ללימודי המקצוע, טענה בפניהן:"האם לא אנחנו הנשים מטפלות באבא או אח כאשר הוא נופל למשכב? כל החולים הם אחינו ולסעוד אותם זו החובה הקדושה שלנו" . לקורס הראשון לסיעוד הגיעו בעיקר נשים צעירות ואלמנות.[3] היא נחשבת לחלוצה בתחום זה וזכתה להוקרה מיוחדת על כך מארגון seva sadan.
עבודה עבור החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמבאי רנדה נכנסה לחיים הציבוריים ב-1870 אך רק אחרי מות בעלה זיהתה עצמה באופן ברור עם המאבק למען נשים בהודו. בתחילה ביקרה בקביעות בבית הסוהר המרכזי, ובמיוחד באגף הנשים, כדי לעורר הערכה עצמית אצל האסירות. ביקרה נערים במוסדות לעבריינים צעירים ובבתי חולים מקומיים. היא גם יצאה לגוג'ראט וקוטיאבר בשנת 1913 כדי לארגן סיוע לאוכלוסייה מוכת הרעב באזור. עד סוף ימיה המשיכה ללכת בזמן חגי העלייה לרגל ביחד עם מתנדבים מארגונה כדי לסייע לנשים המבקרות במקדש של Jñāneśvar. בפעילות זו הניחה את היסודות לסוג חדש של שירות חברתי לנשים. בשנת 1904, פנו אליה ramakrishna gopal bhandarkar, shri bhajenkar וארגון נשות הודו בבקשה לשיתוף פעולה בהובלה ותמיכתה של ארגון גג לנשים. המושב הראשון של הכינוס המשותף נערך תחת נשיאותה של רנדה רמבא בדצמבר 1904, בבומביי.
עבודה עבור נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1908 העלו malbarii-ו&Dayaram Gidumal, את הרעיון של הקמת בית לנשים והכשרת נשים הודיות לעבודה מקצועית. הן פנו לרמבאי רנדה נשיאת כינוס הנשים ההודי הכללי, כדי לקבל את עזרתה והדרכתה בהקמת הארגון. כך הוקם ה seva sadan (בומביי). בשנת 1915, תחת הדרכתה, החברה הרחיבה את מחלקות ההכשרה המקצועית הישנות והקימה חדשות. היא פיתחה את המכללה לנשים, פתחה שלוש אכסניות, אחת מהן עבור סטודנטיות לרפואה ועוד בשביל אחיות מתמחות.
ב-1924, כאשר נפטרה רמדה רמבאי, היו בארגון למעלה מאלף נשים בהכשרה במחלקות השונות. והיה זה הישג שהיה שלה במידה מרובה, כנגד כל הדעות הקדומות. שתי תרומותיה האחרונות היו ארגון המאבק על הארכת חינוך החובה לבנות וארגון המאבק למען זכות הבחירה לנשים בבומביי בשנים 22–1921. ההכרה היחידה שזכתה לה הייתה לאחר מותה, מפיו של מהטמה גנדי, כפי שצוטט: "מותה של רמבאי רנדה הוא אובדן לאומי גדול. היא הייתה התגלמות כל מה שאלמנה הינדית יכולה להיות. היא הייתה חברה אמיתית ועזר כנגדו של בעלה הדגול בחייו".
באותם ימים פנו בעיקר אלמנות ללמוד בקורס האחיות בחסות סווה סדן. באירוע חברתי בארגון שבמרכזו חלוקת פרסים, זכתה באחד הפרסים אלמנה. היא הייתה לבושה בלבוש האלמנות המסורתי של אותה תקופה - סארי אדום כהה עם כיסוי ראש על ראשה הגלוח. רבים מהקהל קראו קריאות בוז וכשרמבאי רנדה קמה לשאת את נאומה היא החלה אותו בהטפת מוסר לצועקים "כיצד אתם האמורים להחשב משכילים אינכם יכולים להיות אמפתיים לאחיות שנפלו קרבן לגורל אכזר ומנהגים חברתיים חסרי רחמים, ובמקום זאת ללעוג להן?לכל אחד מכם ודאי יש אלמנה חסרת מזל במשפחתו, אחות בת דודה, דודה או אולי אפילו אם. אם הייתם זוכרים זאת בראשיכם לא הייתם מתנהגים כך". מילותיה היו חדות והכו את התלמידים כצליפת שוט. השתרר שקט מוחלט באולם שהעיד על יכולת השפעתה של רנדה. היא עבדה ללא לאות גם נגד המערכת של נישואי ילדים. מאמציה היתרגמו להקמת סווה סדן בבומביי, אשר החזיק מעון לנשים במצוקה. הקימה סניף נוסף בפונה בבית המשפחה, אשר מאוחר יותר התפתח למוסד שהיו בו מספר מתקנים כמו אכסניות, מכללות הכשרה, מרכזים מקצועיים, מרכזי מכירות וכו'. שמה הפך לשם נרדף לארגון seva sadan וזו הייתה תרומתה הגדולה ביותר לרווחת נשים במעמד הביניים בהודו. השתתפה גם בכנס כנגד המלחמה ודיברה עם המושל בשמן של נשים הודיות. נלחמה גם למען זכויות של עובדים הודים ב פיג'י וקניה. היא עבדה גם עבור זכות נשים להצבעה. כולם העריצו אותה, אבל היא הייתה צנועה וקראה לעצמה "הצל של בעלה". .[4]
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדואר הודי-אוסטרלי הדואר הנפיק לכבודה בול דואר עם תמונתה ב 14-באוגוסט 1962, שנת המאה להולדתה, כדי לכבד את תרומתה הגדולה לחברה ההודית.
סדרת טלוויזיה ברשת ההודית זי מרתי בשם Uncha maaza zoka (מתורגם כ"הנדנדה שלי עפה גבוה", במשמעות של "חלום גדול בחיים והמאמץ עבורו") מבוסס על חיי רמבאי רנדה והתפתחותה כפעילת זכויות נשים. הסדרה שודרה במרץ 2012.[5] זכתה לשבחים ופרסום בכל רחבי מהרשטרה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Women and Social Reform in Modern India: A Reader – Sumit Sarkar, Tanika Sarkar – Google Books.
- ^ "Diamond Maharashtra Sankritikosh", Durga Dixit, Pune, India, Diamond Publications, 2009, p. 40.
- ^ The Emergence of Feminism in India, 1850–1920 – Padma Anagol – Google Books.
- ^ Gandhi on women: collection of Mahatma Gandhi's writings and speeches on women – Gandhi (Mahatma), Centre for Women's Development Studies (New Delhi, India) – Google Books.
- ^ "समाजसुधारक रमाबाई रानडे यांच्या कर्तृत्वाचा 'उंच झोका' झी मराठीवर!"
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "רמבאי רנדה".