רמון מננדס פידל
 | |
| לידה |
13 במרץ 1869 לה קורוניה, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
14 בנובמבר 1968 (בגיל 99) מדריד, ספרד |
| ענף מדעי |
לימודים רומאניים |
| מקום קבורה |
San Justo Cemetery |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה המרכזית |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Ferran Soldevila i Zubiburu, Federico de Onís, רפאל לפסה מלגר, ז'ואן קורומינס |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
מריה גוירי |
| צאצאים |
Jimena Menéndez-Pidal, Ramón Menéndez-Pidal y Goyri, Gonzalo Menéndez-Pidal |
  | |
רמון מננדס פידל (בספרדית: Ramón Menéndez Pidal; 13 במרץ 1869 – 14 בנובמבר 1968) היה פילולוג והיסטוריון ספרדי.[1] הוא עבד רבות על ההיסטוריה של השפה הספרדית ועל פולקלור ושירה עממית ספרדית. אחד הנושאים העיקריים שלו היה ההיסטוריה והאגדה של אל סיד. הוא היה מועמד לפרס נובל ב-26 שנים נפרדות, ובכך היה האדם המועמד ביותר.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מננדס פידל נולד בגליסיה, ספרד. אביו, חואן מננדס פרננדס, היה עורך דין ושופט מאסטוריאס. אמו הייתה רמונה פידל, גם היא אסטוריאנית. אחיו הבכור, חואן מננדס פידל, היה גם חוקר ספרות של השירה העממית של אסטוריאס. אח מבוגר אחר, לואיס מננדס פידל, היה צייר ריאליסטי ופרופסור לתולדות האמנות.
הוא למד באוניברסיטת מדריד. [3] בשנת 1899 מונה ליושב ראש הפקולטה ללימודים רומאניים באותה אוניברסיטה, תפקיד בו כיהן עד פרישתו בשנת 1939. בשנת 1900 נישא למריה גוירי, אשר בשנת 1896 הייתה לאישה הספרדית הראשונה שקיבלה תואר בפילוסופיה ומאוחר יותר, ב־1909, הפכה לאישה הראשונה שהשיגה דוקטורט לא רפואי באוניברסיטה ספרדית. הם בילו את ירח הדבש שלהם בחיפוש אחר המקומות הגאוגרפיים של שיר הסיד (Cantar de Mio Cid).
מננדס פידל נבחר לאקדמיה המלכותית הספרדית ב-1901 ונבחר למנהלה ב-1925. עם זאת, הוא התפטר ב-1939 בלחץ אקדמאים שרצו מנהל מקובל יותר על משטר פרנקו. עם זאת, בדצמבר 1947 הוא נבחר מחדש פה אחד למנהל, וכיהן בתפקיד עד סוף חייו.
בשנת 1910, הוא הפך לראש המדור לפילולוגיה במרכז למחקרים היסטוריים. בשנת 1914 הקים את כתב העת לפילולוגיה ספרדית, שהפוך לכתב העת המדעי המוביל בתחומי הבלשנות והספרות הספרדית של ימי הביניים והרנסאנס.
במהלך שנות ה-20 פרסם מננדס פידל סדרה של מחקרים מרכזיים שעקבה אחר התפתחותה של שירת המינסטרל בספרד של ימי הביניים. המחקרים האלה הם נקודת ציון בבלשנות הרומאנית, המשחזרים את השלב הפרה-ספרותי של הניבים האיברו-רומאניים, ואת ה"ניצחון" של השפה הקסטילית.
לאחר מלחמת האזרחים בספרד, מננדס פידל הפך ל"מלומד עצמאי" ושיפר חלק ניכר מעבודותיו המוקדמות יותר. הוא גם סיכם את ממצאיו על הבלדות הספרדיות. ויישם את התיאוריה שלו על מקורות השירה האפית על הספרות הצרפתית.
מננדס פידל עבד שנים רבות על היסטוריה מקיפה של השפה הספרדית, שאותה לא הצליח להשלים בחייו; שני הכרכים פורסמו לאחר מותו בשם "Historia de la lengua español" (2005).
הוא היה מועמד לפרס נובל 23 פעמים, אך מעולם לא זכה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רמון מננדס פידל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- רמון מננדס פידל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי רמון מננדס פידל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
רמון מננדס פידל, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Ramon Menendez Pidal", Almanac of Famous People (2011) Biography in Context, Gale, Detroit
- ^ Nomination%20archive, NobelPrize.org, 2020-04-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ "Ramon Menendez Pidal", Contemporary Authors Online (2003) Biography in Context, Gale, Detroit