הצגת המקור של הדף "שין דונג היוק"

{{לעדכן|כל הערך=כן|סיבה=חשש לחוסר מהימנות בסיפורו של שין ושינוי גרסת הסיפור|נושא=מדינות אסיה}}
{{אישיות
|שם=שין דונג היוק
|שם בשפת המקור=신동혁
|תאריך לידה=[[19 בנובמבר]] [[1982]]
|תאריך פטירה=
|תמונה=Shin Dong-Hyuk.jpg
|כיתוב=שין דונג היוק, 2014
|מקום לידה=
|מקום פטירה=
|מקום קבורה=
|מקום מגורים=
|כינויים נוספים=
|פעילות בולטת=
|ידוע בשל=
|ידועה בשל=
|מקצוע=
|תפקיד=
|תואר=
|תקופת כהונה=
|השקפה דתית=
|חתימה=
|אתר אינטרנט=
|הערות שוליים=
|השכלה=
}}
{{שם בסדר המזרחי}}
'''שין דונג היוק''' (ב[[הנגול]]: 신동혁; {{תאריך משולב}}) הוא [[אסיר]] לשעבר שנמלט מ[[מחנה עבודה|מחנה העבודה]] ה[[קוריאה הצפונית|צפון קוריאני]] "[[מחנה מאסר קאצ'ון|מחנה 14]]"{{הערה|כל הידוע על שין כיום, כולל הביוגרפיה שלו, לא ניתן לאימות ומסתמך על עדותו האישית בלבד. עם זאת, דבריו קיבלו פרסום רב והוקנתה להם אמינות בפרסומם בעיתונים מרכזיים.}} ופעיל [[זכויות אדם]] למען [[קוריאה הצפונית]] כיום. ככל הידוע, הוא האדם היחיד שנולד וגדל ב[[מחנה עבודה]] מסוג "אזור שליטה מוחלט" ב[[קוריאה הצפונית]], שהצליח לברוח אל מחוץ לגבולות המדינה. הוא מתגורר כיום במדינת [[קוריאה הדרומית]]. בשנת [[2007]] כתב שין את ספרו ה[[אוטוביוגרפי]]. שין קיבל את הפרסום הציבורי העולמי הראשון שלו בכתבת שער ב"[[וושינגטון פוסט]]", ולאחריו החל להעניק ראיונות שמטרתם הגברת ה[[מודעות]] למחנות העבודה ב[[קוריאה הצפונית]] ולהפרת זכויות האדם השיטתית והמתמשכת בהם. בשנת [[2012]] פורסמו אודות חייו ספר שהפך ל[[רב-מכר]] ותורגם ל-24 שפות, ו[[סרט תיעודי]], שהוקרן ביותר מ-30 פסטיבלי סרטים בעולם וזכה לפרסים רבים.

ביוני [[2013]] קיבל שין את פרס האומץ המוסרי מהארגון [[UN Watch]].

בשנת [[2015]] התעוררו חשדות לגבי מהימנות סיפורו של שין, לאחר שחזר בו מדבריו לגבי מספר קטעים בעדותו{{הערה|{{ynet|סוכנויות הידיעות|למה שיקר העריק ש'ברח ממחנה בצ' קוריאה?'|4616738|19 בינואר 2015}}}}.

==ביוגרפיה==
===ילדותו במחנה 14===
ב[[קוריאה הצפונית]] קיים משטר [[ענישה]] מחמיר לפיו מוכנסים [[אסיר פוליטי|אסירים פוליטיים]] החשודים בהתנגדות למשטר יחד עם בני משפחותיהם, כ[[ענישה קולקטיבית]], ל[[מחנה עבודה|מחנות עבודה]]. קיימים שני סוגי מחנות: מחנות הכוללים חינוך מחדש ומחנות מסוג "אזור שליטה מוחלטת" מהם האסירים לא ישוחררו לעולם. מחנה 14 בו גדל שין היה "מתקן בשליטה מוחלטת". הוא הוקם בשנת [[1959]] באזור קאצ'ון שבמחוז דרום פיונגאן, במרכז המדינה. במחנה מתגוררים כ-15 אלף בני אדם. אורך המחנה נאמד בכ-48 ק"מ ורוחבו בכ-25 ק"מ, והוא כולל שטחי [[חקלאות]], [[מכרה|מכרות]] ו[[בית חרושת|בתי חרושת]]{{הערה|{{הארץ|אסף רונאל|הקורבנות האמיתיים של קוריאה הצפונית - אזרחי המדינה|1.1985165|4 באפריל 2013}}}}.

שין דונג היוק נולד במחנה לאחר שאמו, ג'אנג הואה גיונג, ואביו שין גיונג סוב, אולצו להתחתן, כאות הערכה לעבודתם במחנה{{הערה|חוק מספר שמונה של המחנה אוסר קיום יחסי מין ללא רשות וקובע כי המפרים ייענשו במוות מיידי בירייה. קבלת פרס הנישואין הוא הדרך היחידה לקיים יחסי מין בבטחה במחנה. נשים וגברים רווקים ישנים במגורים נפרדים אולם במידה והם מתוגמלים בנישואין, הם יכולים לישון יחד חמישה לילות ברצף. הנישואים מוכרזים ארבע פעמים בשנה. במידה והחתן או הכלה המיועדים חושבים שבן או בת זוגם זקן\ה, אכזרי\ת או מכוער\ת מדי, הם יכולים לבקש את ביטול הנישואין והשומרים יכולים להיענות לבקשה.}}. בני הזוג הורשו לישון יחד 5 לילות ברצף, וכך נולד בנם הבכור שין הא גאון ב-[[1974]] וכשמונה שנים מאוחר יותר, שין דונג היוק{{הערה|שם=הערה1|{{הארץ|הגרדיאן|הבריחה ממחנה העינויים בקוריאה הצפונית|1.1668473|21 במרץ 2012}}}}. שין דונג היוק בקושי הכיר את אביו ואחיו הבכור, מאחר שבהתאם לכללים הנהוגים במחנה, אביו לא גר עימם ואחיו הועבר ללינה משותפת עם נערים בני גילו כאשר שין היה בן ארבע.

שין גדל לחינוך נוקשה, רעב ומשטר [[הלשנה|הלשנות]] ששרר במחנה. יחד עם הילדים האחרים, הוסבר לו שהוא נענש על חטאי הוריו, אבל יוכל להיטהר אם יעבוד היטב וילשין על כל מעשה בלתי ראוי. האוכל במחנה היה מצומצם וכדי להימנע ממחלת ה[[פלגרה]], הילדים נהגו לאכול [[עכברוש]]ים{{הערה|שם=הערה1}}. בבית הספר רוב השיעורים התרכזו בלימוד עשרת חוקי המחנה והסברים על חובת ההלשנה. כשהיה שין בן ארבע, כבר חויב בצפייה ב[[הוצאה להורג]] פומבית, יחד עם שאר אסירי המחנה. ב-[[1989]] הוכתה בת כיתתו למוות על ידי אחד המורים מאחר שעברה על אחד מחוקי המחנה - גנבת אוכל. באותו זמן האמין שין שעונשה של חברתו לכיתה מוצדק. שין מעיד על עצמו שלא הבין מושגים כמו "[[ידידות|חברות]]"; ילדים לא יכלו לבטוח בחבריהם כיוון שהיו בתחרות מתמדת להשגת תוספות באוכל, תוספות שניתנו כתוצאה מהלשנה על חטאי אחרים.

כחלק מהנהוג במחנה, עד גיל 12 גר שין יחד עם אמו, ג'אנג הואה גיונג. הם חיו בתנאי כליאה נוחים יחסית למחנה עם שינה על רצפת חדר פרטי, [[מטבח]] משותף לכמה משפחות וזרם חשמל שפעל כשעתיים ביום{{הערה|שם=הערה1}}. אמו גם הורשתה להביא מעט אוכל הביתה, אם עבדה היטב. בימי [[בית ספר תיכון|בית הספר התיכון]], בו כבר החל לעבוד באופן שוטף ב[[עבודת כפייה|עבודות הכפייה]], הועבר לשינה משותפת עם עוד 25 תלמידים על רצפה{{הערה|שם=הערה3|בליין הארדן, [http://www.webcitation.org/66Wl65MSi How one man escaped from a North Korean prison camp], הגרדיאן}}.

===ההלשנה על אימו ואחיו===
ב-[[5 באפריל]] [[1996]], כאשר היה בן 13, קיבל שין פרס על התנהגות טובה: אישור להצטרף לאימו לארוחה. להפתעתו, ראה שם את אחיו הבכור. אמו לא שמחה לראותו אך הכינה לו אוכל ממנת קמח התירס היומית שהיא זכאית לקבל. שין אכל ונרדם. הוא התעורר לקולות דיבור מהחדר הסמוך. הוא הציץ, ראה שאמו בישלה [[אורז]] וזעם; אורז היה מצרך מותרות, הוא היה בטוח שהיא גנבה אותו{{הערה|שם=הערה3}} וכעס על כך שבעוד הוא קיבל את תבשיל התירס הרגיל, אחיו קיבל אורז. הוא צותת לשיחה של אמו עם אחיו והופתע לגלות שאחיו לא קיבל יום חופש מהמפעל בו עבד אלא הלך ללא רשות. הם התייעצו מה לעשות ושקלו בריחה. אמו של שין לא הביעה רצון להצטרף אולם עקב הענישה הקולקטיבית הנהוגה, ניסיון בריחה של האח העמיד בסכנה את כל משפחתו. חוק מספר 2 של המחנה קובע נחרצות שעונשו של היודע על תכנון מעשה בריחה הוא מוות. שין הזועם הלשין לשומר הלילה על אמו ואחיו תמורת תוספת אוכל והעלאה בדרגה בבית הספר.

למחרת, נלקח שין מבית הספר לתשאול במהלכו תהה החוקר אם הוא ידע על ניסיון הבריחה של אמו ואחיו. שין המבולבל לא הבין מה קרה, אולם לאחר מעשה התברר שהשומר לו סיפר אודות תכנון הבריחה לקח קרדיט על המידע. לבסוף נלקחו [[טביעת אצבע|טביעות אצבעותיו]] של שין לצורך צירוף למסמכי משפחתו. במסמכים אלה גילה לבסוף את הסיבה לכך שאביו היה במחנה: הוא היה אחיהם של שני גברים שברחו לקוריאה הדרומית במהלך [[מלחמת קוריאה]]. ביום השלישי למאסרו הוא נקשר לתקרה והובערה תחתיו אש, שגרמה לו ל[[כווייה|כוויות]] חמורות אשר הזדהמו מאוחר יותר. הוא הובא לבסוף למשפט בו התחנן שיבררו את העניין כיוון שהוא המדווח הראשוני.

לאחר כמה ימים הועבר שין לתא אחר ונמסר לו שהוא קיבל הקלה בעונש. קים ג'ינג מיונג, שותפו החדש לתא, היה אדם בסביבות גיל 50 שסירב לספר לשין על סיבת מאסרו וביקש לקרוא לו "דוד". הוא טיפל בפצעיו של שין במשך כחודשיים וסיפר לו אודות האוכל הטעים שניתן למצוא מחוץ למחנה העבודה. שין ניחש שהוא היה משכיל בעברו וחש כלפיו רגשות עזים ביותר של הכרת תודה, לראשונה בחייו. שין הצטער כשנדרש לעזוב. הוא נלקח לחתום על [[הסכם סודיות]] ולאחר מכן הובל יחד עם אביו לצפות בהוצאה להורג של אמו בתלייה ושל אחיו ביריות רובים. אביו בכה בשקט בעוד שין חשב שמגיע להם למות. אמו של שין ניסתה לתפוס את מבטו אך שין סירב להביט חזרה{{הערה|שם=הערה3}}.

===החיים לאחר ההלשנה===
לאחר ששוחרר, נשלח שין חזרה לבית הספר ולעבודות הכפייה. המורה שלו, שזעם על כך ששין לא סיפר לו אודות ניסיון הבריחה, מירר את חייו בכל דרך אפשרית. תלמידי בית הספר לעגו לו ולקחו חלקים ממנות האוכל שלו. שין האשים את אמו המנוחה במאסרו וכעס על הוריו, שהביאו אותו, ילד מהונדס, לתוך מחנה עבודה בו נגזר עליו למות. מאז הכלא גם החל שין לחלום על אותם מטעמים עלומים אודותיהם סיפר לו ה"דוד". בימים הנדירים בהם לא עבד שין, הוא נאלץ לבלות עם אביו. אביו ניסה להתנצל: "אני יודע שאתה סובל כי נולדת להורים הלא נכונים. היית חסר מזל להיוולד לנו. מה אתה יכול לעשות? ככה דברים קרו". שין לרוב סירב לענות מרוב זעם.

עקב נקמנותו של המורה החל לסבול שין מ[[רעב]] כבד. הוא נקלע למעגל בו הוא מוכה ומורעב, נחלש וכעונש שוב מורעב. במרץ [[1997]] הוחלף המורה{{הערה|שם=הערה3}}. המורה החדש היה מגניב לשין מזון, נתן לו עבודות קלות והפסיק את הצקות התלמידים. ביולי [[1998]], עקב [[שיטפון בזק]], מתו מאות מאנשי המחנות ושין הועסק בקבורת הגופות.

כאשר הגיע שין לגיל 16 נערכה חלוקת עבודה קבועה שרירותית על ידי המורה. חבריו נשלחו למכרות ומפעלי טקסטיל בעוד שין נשלח לחווה, מקום רגוע יחסית בו יכל לגנוב מעט מזון. בגיל 20 הועבר למפעל לייצור בגדים, שם תפרו נשים מדים צבאיים במשמרות של 12 שעות. כאשר מכונות התפירה שלהן היו מתקלקלות, שין היה אחראי לתקנן. כשנה לאחר מכן הפיל שין בטעות את אחת המכונות שנחשבו ליקרות יחסית במחנות. כעונש כרת לו המנהל את אצבע האמה ביד ימין. למרות התקרית, מספר חודשים לאחר מכן התבקש שין להדריך אסיר בשם פארק יונג צ'ול איך לתקן מכונות תפירה ולהתחבר עמו. שין היה אמור לדווח על כל אמירה של פארק לגבי עברו, פוליטיקה או משפחתו, אך כל ניסיונותיו לדובבו כשלו.

===הבריחה===
יום אחד הצהיר פארק שהוא מ[[פיונגיאנג]], אבל שין שנולד במחנה לא ידע איפה המקום. פארק סיפר לו אודות בירת קוריאה הצפונית, בה גרים האנשים המשכילים והמשפיעים ביותר, ועל לימודיו ב[[מזרח גרמניה]] וב[[ברית המועצות]] לשעבר. הוא גם סיפר איך נראה העולם מחוץ למחנות: כסף, טלוויזיה, טלפונים סלולריים ואפילו שהעולם עגול. שין התקשה להבין חלק מהרעיונות ולגבי אחרים לא היה לו אכפת. הוא התעניין שוב ושוב בטעם האוכל מחוץ למחנות. לראשונה בחייו החליט שין שלא להלשין, על אף שפארק סיפר בהרחבה על עברו בעולם.

בדצמבר [[2004]] החל שין לחשוב על בריחה מהמחנה. תחילה חשש להביע את רצונו, כי חשש שפארק הוא מלשין, בעודו זוכר את הלשנתו על בני משפחתו. לבסוף אזר אומץ וביקש את סיועו, ופארק הסכים. התוכנית הייתה ששין יעביר את שניהם את הגדר, ופארק יוביל אותם ל[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] ומשם ל[[קוריאה הדרומית]].

זמן קצר לפני חג השנה החדשה, בו מושבתת פעילות מפעל התפירה למשך יומיים, שין שמע על כך שצוות התיקונים במפעל יועסק בכריתת עצים הסמוכים לגדר, והחליט שהגיע הזמן לניסיון הבריחה. הוא גנב בגדים חמים מאסיר אחר ואכל ארוחת חג שקטה עם אביו. יחסיו עם אביו הפכו קרירים מתמיד, ועל אף שהיה בטוח שלאחר שיברח אביו ייענש, הוא לא סיפר לו על תכנון הבריחה. למחרת בזמן העבודה ניצלו פארק ושין את זמן הפטרול הארוך של השומרים כדי לברוח. על אף שפארק היסס למראה גובהה של ה[[גדר]] החשמלית, שין לא היה מוכן לחכות. הם פתחו בריצה לעבר הגדר ושין מעד. פארק היה הראשון שהגיע לגדר. הוא ניסה לעבור מבעד לשני חוטי תיל אולם [[התחשמלות|התחשמל]] למוות. משקלו יצר פתח בגדר. שין עבר דרך הפתח תוך שימוש בגופתו של פארק כדי להגן על עצמו מהגדר. תוך כדי מעבר, רגלו התחככה בגדר והוא נכווה ודימם אך הוא לא התעכב והחל לברוח. הוא לא ידע איך להגיע ל[[סין (אזור)|סין]], אולם זכר שפארק סיפר לו אודות [[נהר טומן|נהר הטומן]], המהווה גבול בין [[קוריאה הצפונית]] ל[[סין (אזור)|סין]]. שין המשיך לשוטט ובסוף פרץ למחסן של איכר, בו מצא מדים צבאיים שעזרו לו להסתיר את זהות האסיר שלו. תוך [[התחזות]] לחייל צפון קוריאני רגיל, שין נדד במדינה. הוא גנב וסחר בשוק השחור והתחבא בדירי חזירים, ערימות קש ורכבות משא. בינואר [[2005]] הגיע ל[[נהר טומן|נהר הטומן]] ושיחד את השומר תמורת חציית הגבול.

===החיים לאחר המחנה===
שין עבד בעבודות מזדמנות ב[[סין (אזור)|סין]], ולאחר זמן, כאשר הגיע ל[[שאנגחאי]], נתקל במקרה ב[[עיתונאי]] שהעריך את חשיבות סיפורו. העיתונאי עזר לשין להגיע לשגרירות [[קוריאה הדרומית]] ומשם הועבר ל[[קוריאה הדרומית]], שם החלים בהדרגה מפציעותיו. הוא נחקר במשך שבועות בחשד שהוא מרגל או רוצח שכיר מטעם [[קוריאה הצפונית]]. לאחר מכן פורסם סיפורו בתקשורת ה[[קוריאה הדרומית|דרום קוריאנית]].

שין עבר להתגורר בדרום [[קליפורניה]] שב[[ארצות הברית]], שינה את שמו והחל לעבוד בתנועת LINK - Liberty In North Korea ה[[אמריקאית]], שמטרתה לעורר מודעות ולעזור לפליטי [[קוריאה הצפונית]]. מאוחר יותר חזר שין ל[[קוריאה הדרומית]] והמשיך בקמפיינים למען אסירי [[קוריאה הצפונית]]. שין חיפש את דודיו, ה"אשמים" בכך שאביו הוכנס למחנה, אך לא הצליח למצוא אותם{{הערה|שם=הערה2}}.

בזמנו, שין התקשה, לטענתו, במעבר לחיים המערביים. תחילה קיבל קיצבה מ[[קוריאה הדרומית]], אולם לאחר זמן מה זו פקעה כך שהוא נאלץ לעבוד כדי לקיים את עצמו.

==פרסום ציבורי==
בשנת [[2007]] כתב שין את ספרו ה[[אוטוביוגרפי]] "Escape to the Outside World", המתאר את סיפור חייו{{הערה|1=ג'נט מסלין, [http://www.nytimes.com/2012/04/12/books/escape-from-camp-14-by-blaine-harden.html?pagewanted=all&_r=0 The Casual Horrors of Life in a North Korean Hell], ניו יורק טיימס, 11 באפריל 2012}}. לאחר מכן פורסמה כתבת שער ב[[וושינגטון פוסט]] אודות שין, תוך ציון העובדה שלא ניתן לאמת את סיפורו ([[קוריאה הצפונית]] אינה מכירה כלל בקיומם של מחנות העבודה ולא נותנת לפקחים לשוטט חופשי בשטחה). הספר כולל תצלומי פציעותיו של שין וכן [[תצלום לווין]] של מחנה 14. הספר צמח מתוך [[יומן]] אישי שכתב שין בעודו מתאושש מפציעותיו ב[[סיאול]] ([[קוריאה הדרומית]]). כמו כן החל שין במתן ראיונות רבים.

ב-[[2012]] כתב העיתונאי בליין הארדן ספר אודות שין בשם "Escape From Camp 14" ("בריחה ממחנה 14"). הספר הפך ל[[רב-מכר]] ותורגם ל-24 שפות, זכה בפרס [[צרפת]]י{{הערה|[http://www.blaineharden.com/sample-page/ אודות בליין הארדן], באתר של הארדן}} ובביקורות חיוביות רבות{{הערה|[http://www.blaineharden.com/escape-from-camp-14-reviews/ הבריחה ממחנה 14 - בתקשורת], באתר של בליין הארדן}}.

ב-[[2012]] ביים ה[[במאי]] הגרמני מארק ויזה [[סרט תיעודי]] אודות שין בשם "מחנה 14 - אגף השליטה הטוטאלית". בשל מיעוט החומרים הקיימים המתעדים את הנעשה במחנה, הסרט משתמש בטכנולוגיית [[אנימציה]]{{הערה|יועד עירון, [http://primakino.blogspot.co.il/2013/04/2013-14.html המלצות לדוקאביב 2013: מחנה 14], בבלוג הקולנוע "פרימה", 28 באפריל 2013}}. הסרט הוקרן ביותר מ-30 פסטיבלי סרטים בעולם וכן זכה לפרסים רבים{{הערה|1=[https://www.globalscreen.de/news?id=193 אתר הסרט], 25 באפריל 2013}}. בין השאר הוקרן הסרט ב-3 במאי [[2013]] בפסטיבל הבינלאומי ל[[קולנוע דוקומנטרי]] ב[[תל אביב]].

==השוואות לשואה==
ב-[[2008]] צפה שין בסרטי [[השואה|שואה]] ישנים, המתארים את נסיונותיו של [[היטלר]] ו[[הרייך השלישי]] להסתיר את [[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] והרציחות שבוצעו. לדעת שין, זה רק עניין של זמן עד ש[[קים ג'ונג-איל]] ינקוט בטקטיקה דומה{{הערה|שם=הערה2|בליין הארדן, [http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2008/12/10/AR2008121003855.html North Korean Prison Camp Escapee Tells of Horrors, Worries About Those Left Behind]
, וושינגטון פוסט, 11 בדצמבר 2008}}. הוא מקווה ש[[ארצות הברית]] תפעל בנדון. בראיון אמר שין "אני מסתובב הרבה במוזיאוני שואה, רואה שם דברים שנראים כאילו צילמו אותם אצלנו במחנה. אנשים מדברים על השואה עד היום, אבל יש שואה שמתרחשת ממש עכשיו ולא עושים כלום"{{הערה|שם=הערה4|ציפי שמילוביץ', המוסף לשבת, ידיעות אחרונות, "אני לומד להפוך מחיה לבנאדם", 26 באפריל 2013}}. ניצול מחנה עבודה [[קוריאה הצפונית|צפון קוריאני]] נוסף בשם צ'ול הוואן-קאנג, טען גם הוא ש"בבסיס, זה ממש כמו [[אושוויץ]] של [[אדולף היטלר|היטלר]]"{{הערה|אורי קציר, [http://megafon-news.co.il/asys/archives/126702 עדות מהגיהנום: "בקוריאה הצפונית מתחוללת שואה ממש בימים אלה"], מגפון, 21 בפברואר 2013}}.

ברבים מהפרסומים אודות שין הושווה המצב ב[[קוריאה הצפונית]] למצב בשואה{{הערה|מישל לנט הירש, [http://www.womenundersiegeproject.org/blog/entry/the-fine-line-between-obedience-and-rape-in-north-korea The fine line between ‘obedience’ and rape in North Korea], מרכז המדיה לנשים, 17 במאי 2012}}. דונלד אדוארד גראם, מנכ"ל הוושינגטון פוסט, כתב בחשבון ה[[פייסבוק]] שלו: "השוואות לשואה מביכות, אבל איזה עוד השוואה יש? זהו סיפורו של [[מחנה השמדה]] מודרני."{{הערה|[http://www.blaineharden.com/ מצוטט באתר של בליין הארדן]}}

==ראו גם==
* [[פאווליק מורוזוב]]

==לקריאה נוספת==
*'''בליין הרדן: הבריחה ממחנה 14'''; הוצאת ספרית [[מעריב]], 2013

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{ynet||למה שיקר העריק ש'ברח ממחנה בצ' קוריאה?'|4616738|19 בינואר 2015}}
* {{הארץ|הגרדיאן|הבריחה ממחנה העינויים בצפון קוריאה|1.1668473|21 במרץ 2012}}
* [http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2008/12/10/AR2008121003855.html כתבת השער בוושינגטון פוסט אודות שין] {{אנגלית}}
* [http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=to96UfT4YW4 טריילר הסרט "מחנה 14 - אגף השליטה המוחלטת" אודות שין] {{אנגלית}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ביקורת עמיתים}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:צפון קוריאנים שנולדו ב-1982]]
[[קטגוריה:קורבנות פשע]]
[[קטגוריה:בורחים מכליאה]]
[[קטגוריה:עריקים צפון קוריאנים]]