לדלג לתוכן

שלמה גרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלמה גרין, מייסדה של חולון
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

שלמה גרין (20 באוקטובר 1879 - 29 בספטמבר 1942) היה עמיל מכס יפואי, גואל אדמות בארץ ישראל, מייסדה של חולון.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרין נולד ב-1879, ביפו, לטויבה (אחותו של יהודה ראב, ממייסדי פתח תקווה) וליעקב, שהיה סוחר בגדים. האב, יעקב גרין, יליד ירושלים היה בנו של אברהם חיים גרין מברודי שבגליציה. הסבא עלה לארץ ישראל במסע שהחל ב־1840, דרך אודסה, שם התחתן עם סלובה ואחר כך איסטנבול, שם נולד בנם הבכור יחזקאל. בשנת 1848 הפליגו בני משפחת גרין לביירות, ומשם הגיעו ברכיבה על סוסים לצפת ואחר כך לירושלים, בה עסק הסבא בחייטות ובמסחר.

בירושלים נולדו משה ואחריו יעקב, אביו של גרין. יעקב ואחיו פיתחו עסק לבגדים מוכנים ומיובאים והתקנתם לפי רצון הלקוח ובהמשך עברו שניים מהאחים, הבכור יחזקאל והצעיר יעקב, ליפו, כאשר רק משה נשאר בירושלים.

ליעקב וטויבה גרין נולדו חמישה בנים: שלמה גרין הבכור ואחריו דב-ברנארד, יצחק-איזאק, יהושע ובן הזקונים אברהם חיים גרין. עם השנים עברה המשפחה לחיפה, בה פתח האב בית-מסחר לתפירת בגדים ולמכירת בגדים מוכנים.

שלמה גרין למד תחילה ב"חדר" ואחר כך בבית-הספר של אליאנס (כי"ח) ביפו. משהתבגר היה לעמיל מכס בנמל יפו.

נישא לצביה לבית דורף ונולדו לו שישה ילדים[1].

חלוץ וגואל אדמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1922 השקיע גרין, לראשונה מכספו בבניית אוניה, לה קרא "החלוץ". כוונתו הייתה לבנות לה בהמשך ספינות אחיות, שביחד תהפוכנה לצי המסחרי העברי הראשון. תוכנית חלוצית ראשונה זו נכשלה.

גרין לא התייאש. כעבור שנתיים, ב-1924 הוא פנה לכיוון חלוצי אחר. הוא קנה 114 דונם אדמה מדרום ליפו, סמוך למקוה ישראל[2] והפעם מתוך כוונה להקים יישוב.

על אדמותיו החדשות בנה גרין את ביתו ולצדו הקים גם צריף, אותו ייעד לשמש כבית הכנסת של היישוב העתידי. האתר בו עמד הבית נמצא כיום ברחוב אלחריזי 34 חולון[3]. זה היה בית אבן בן קומה אחת עם חצר גדולה. בפינה הצפון מערבית של החצר, אל מול בתי תל א-ריש הערבית, בנקודה הגבוהה ביותר בשכונה, כיום רחוב אלחריזי 36 נחפרה "עמדת גרין". עמדה אסטרטגית זו הייתה עמדת ההגנה המרכזית של השכונה, הן במאורעות תרפ"ט והן כנגד כל התקפות הערבים בשנים שלאחר מכן.

במשך שבע שנים שמר גרין על המקום, כתושב יחידי, כאשר משפחתו נותרת מאחור, ביפו. אמנם הוא הצליח למכור ליהודים אחרים לא מעט מגרשים, בשל התנאים הנוחים שהציע, אך היהודים פחדו לגור לבדם בסביבה שהייתה אז ערבית כולה.

בקיץ 1929, בעיצומם של מאורעות תרפ"ט הביא גרין למקום צעירים אחדים, אשר בנו עבור קוני המגרשים שלו צריפי מגורים על אדמותיהם החדשות ואף שמרו עליהם. ב-1931 הוא בנה עוד כמה צריפי עץ עבורם. הוא קיווה כי הקמת הצריפים תסייע, הן למשיכת קונים נוספים אל אדמתו והן לאכלוס בפועל של מי שכבר קנה. הוא גם חפר ב-1933, בעזרת המודד אברהם בלנק מפתח תקווה, באר מים, הבאר הראשונה בחולון, הנמצאת כיום בפינת הרחובות מונטיפיורי והחשמונאים ואף רכש אוטובוס קטן, אותו כינה בשם ה"ציפור הכחולה", לצורך שמירת הקשר בין יישובו לבין תל אביב ויפו.

ככל הנראה הפעולות האחרונות אכן הועילו וב-1933 התחילו הקונים להתיישב בפועל ביישוב החדש של גרין. המתיישבים כינו את מקום מגוריהם "שכונת גרין", על שמו וכך הפך והיה האזור לשכונה הראשונה של מה שתהיה בהמשך לעיר, חולון.

גרין נפטר ב-1942 בתל אביב ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק.

רק מספר חודשים אחרי מותו נסלל בשכונתו הכביש הראשון, רחוב החשמונאים. שלוש שנים אחרי הפטירה, ב-1945, במפקד שערכה המועצה המקומית חולון דאז, לצורכי מיסוי נמצא כי בשכונה ישנם 79 בתי בלוקים, 19 צריפי עץ ומספר פחונים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]