שרלוטה בוף
לידה |
11 בינואר 1753 Lottehaus, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
---|---|
פטירה |
16 בינואר 1828 (בגיל 75) הנובר, ממלכת הנובר |
שם לידה | Charlotte Sophie Henriette Buff |
מדינה | ממלכת פרוסיה |
מקום קבורה | גרטנפרידהוף |
בן או בת זוג | יוהאן כריסטיאן קסטנר |
שרלוטה סופיה הנרייטה בוף (בגרמנית: Charlotte Sophie Henriette Buff; 11 בינואר 1753 – 16 בינואר 1828) הייתה גרמנייה אשר התפרסמה כמי ששימשה כמקור השראה לדמותה של לוטה בספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה "ייסורי ורתר הצעיר". משמשת גם כדמות הראשית בספרו של תומאס מאן "לוטה בוויימאר".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע משפחתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוף נולדה ב-11 בינואר 1753 בעיר וצלר. היא הייתה השנייה מבין שישה עשר בניו של היינריך אדם בוף (1711–1795), אשר שימש כקאסטנר (תפקיד משפטי היסטורי בגרמניה) של וצלר, וכן כמנהל נכסי המסדר הטבטוני באזור. אמה הייתה מגדלנה ארנסטינה פייר (1731–1771). אחד מאחייניה של שרלוטה הוא הכימאי היינריך בוף. שרלוטה הייתה ידועה בחוג משפחתה ומכריה בכינוי "לוטה". בגיל צעיר אמה מתה, ולוטה שימשה כדמות אם חלופית לאחיה ואחיותיה. היא ניהלה את משק הבית של אביה, ודאגה לחינוכם של הילדים. ב-1768 התארסה לוטה עם עורך דין צעיר ומבטיח בשם יוהאן כריסטיאן קסטנר, שעמו נפגשה במהלך כינוס של הרייכסקאמרגריכט (בית המשפט הקיסרי) בווצלר. משפחת קסטנר הייתה אחת המשפחות החזקות ביותר בנסיכות הבוחר מהנובר (אשר נודעו בכינוי "המשפחות היפות"), ומשפחתה של לוטה רוותה נחת מאירוסיהם. למרות זאת, נישואיהם התעכבו במשך כמה שנים.
הקשר עם גתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 ביוני 1772 פגשה לוטה במהלך נשף ריקודים את יוהאן וולפגנג פון גתה. גם גתה היה משפטן צעיר, אולם כבר בשלב זה התבלט יותר בכישרונותיו האמנותיים מאשר בכישרונותיו המשפטיים. הנשף נערך ב"יגר האוס" (בית הציד - כיום "בית גתה") בידי דודתו של גתה, לנגה, שהייתה מיודדת עם משפחת בוף. ככל הנראה הנשף נערך לכבוד יום הולדתה של קרוליין, אחותה הגדולה של לוטה, שהייתה מאורסת עם בנה של לנגה. גתה עצמו, חיזר באותה תקופה אחרי יוהנה לנגה בת ה-17, אולם הוא נשלח ללוות את לוטה אל הנשף, ובמהלך הדרך התאהב בה. הוא הוקסם כליל מיופיה, וכן מגישתה הגלויה והישירה. הם רקדו יחד כל הלילה, אולם הנשף הופרע בידי סערה. לוטה הצליחה להסיח את דעתם של חבריה מהסערה באמצעות משחק שהמציאה, מה שהרשים את גתה עוד יותר.
למחרת הגיע גתה לבקר את לוטה בביתה, ושם התרחשה הסצנה הידועה בה ראה גתה את לוטה פורסת לחם לאחיה הקטנים.[1] גתה התפעל ממסירותה לילדים, ונעשה לאורח קבוע בבית משפחת בוף. כל בני המשפחה חיבבו אותו מאוד, והוא אף הצליח לקשור קשרי ידידות אמיצים עם ארוסה של לוטה, קסטנר. עם זאת, הוא לא הצליח לכבוש את אהבתו ללוטה. לא ברור אם הוא השלים בשקט אם העובדה שהיא מאורסת לאדם אחר (כפי שוורתר עושה ברומן), או שמא עשה ניסיונות לשכנע אותה לנטוש את קסטנר למענו. קסטנר עצמו מציין ביומנו באחת הפעמים: "גתה קיבל מנה של דברי כיבושין מפי לוטה: היא הודיעה לו, שאין הוא רשאי לקוות ממנה, אלא לידידות בלבד; הוא נעשה חיוור ומדוכדך מאוד".[2]
גתה היה מדוכא לחלוטין, וכדי להתחמק מאומללותו עזב את וצלר ועבר לפרנקפורט. הוא כותב בספרו האוטוביוגרפי "שירה ומציאות" כי: "גמרתי אומר להתרחק מרצוני החופשי, בטרם איאלץ לעשות כן מחמת מצב שאין לשאתו". למרות זאת, הוא המשיך לשמור על קשר הדוק עם לוטה וקסטנר באמצעות מכתבים, ואף רכש עבורם את הטבעות ששימשו בטקס נישואיהם ב-4 באפריל 1773. קסטנר אף היה זה שרשם עבור גתה דו"ח מפורט על מקרה שאירע בווצלר. אחד ממכריו של גתה, קרל וילהלם ירוזלם, אשר שימש כמזכיר בשגרירות של נסיכות בראונשווייג-וולפנביטל בווצלר, שקע בדיכאון כבד והתאבד בסוף אוקטובר 1772. האירועים העיקריים שגרמו להתאבדותו היו סילוקו בפומבי מנשף של החברה הגבוהה ואהבה נואשת שחש לאשתו של אחד מידידיו. גתה הזדהה מאוד עם הסיפור, וביולי 1773 החליט לשלב את סיפורו ואת סיפורו של ירוזלם לכדי יצירה אחת.[3] הוא כתב במשך שלושה חודשים את "ייסורי ורתר הצעיר" שעד מהרה הפך לרב מכר פורץ דרך. לוטה ובעלה היו מודעים להשפעתם על הרומן. קסטנר כתב לאחד מידידיו: "בחלקו הראשון של 'ורתר', ורתר הוא גתה עצמו... כמה מן הסצנות אמיתיות הן לגמרי, אך מקצתן שונו; ושוב אחרות זרות הן, על כל פנים לקורותינו. לשם החלק השני, וכדי להכין את מותו של ורתר, הוסיף על החלק השני דברים שונים מלבו, שאין בינם ובינינו שום קשר... החלק השני אינו נוגע בנו כלל. שם ורתר הוא ירוזלם".[4]
המשך חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר נישואיהם, התגוררו לוטה ובעלה בהנובר. אף על פי שנולדו לה שמונה בנים וארבע בנות, היא המשיכה לשמור על קשר עם כל אחיה ואחיותיה ולסייע להם באמצעים שונים. חלק מבניה התפרסמו. גאורג קסטנר היה בנקאי נודע, אוגוסט קסטנר היה צייר ותאודור קסטנר היה רופא. היא המשיכה לשמור על קשר עם גתה באמצעות מכתבים, ואף ביקשה ממנו לסייע לבניה בעבודתם. בספטמבר 1816 היא ביקרה את אחותה בוויימאר ושהתה שם מספר שבועות. במהלך הביקור היא פגשה פעם נוספת את גתה, אולם המפגש נשא אופי רשמי ומסוגר. על בסיס אירוע זה כתב תומאס מאן את הרומן "לוטה בוויימאר". היא נפטרה ב-16 בינואר 1828.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שרלוטה בוף באתר הספרייה הלאומית הגרמנית
- שרלוטה בוף באתר פמביו
- משפחת בוף-קסטנר
- בית לוטה
- שרלוטה בוף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לעומת זאת ב"ייסורי ורתר הצעיר" הסצנה הזו מתרחשת באותו יום של הנשף
- ^ מרדכי אבי-שאול, "ורתר בדורו", בתוך: י. ו. גיתה, יסורי ורתר הצעיר, ספריית פועלים, 1994. עמ' 14.
- ^ מרדכי אבי-שאול, "ורתר בדורו", בתוך: י. ו. גיתה, יסורי ורתר הצעיר, ספריית פועלים, 1994. עמ' 15.
- ^ מרדכי אבי-שאול, "ורתר בדורו", בתוך: י. ו. גיתה, יסורי ורתר הצעיר, ספריית פועלים, 1994. עמ' 16.