תאוריית הבריאה הספונטנית

טקסט הכותרת

תאוריית הבריאה הספונטנית היא תאוריה שהאמינו בה בעבר, ולפיה חיים יכולים להיווצר מחומר ללא חיים. הכוונה היא לסוגים מסוימים של בעלי חיים, בעוד אחרים נוצרים בתהליך רבייה טבעי מההורים.

גישה זו קודמה בידי אריסטו, שערך והרחיב עבודות של פילוסופים קודמים ותאוריות מוקדמות על היווצרות החיים. תאוריה זו החזיקה מעמד כאלפיים שנה, עד המאה ה-19, כאשר ניסוייו של לואי פסטר הפריכו אותה באופן סופי. ניסויים קודמים, למשל הניסוי המפורסם של הרופא האיטלקי פרנצ'סקו רדי על זבובים במאה ה-17, כבר הוכיחו את אי-נכונותה של התאוריה באשר להיווצרותם של סוגים אחדים של יצורים חיים.

בריאה ספונטנית ביהדות ההלכה

חכמי התלמוד קיבלו את האמונה בבריאה ספונטנית, ואף פסקו הלכות על סמך אמונה זו: הריגה של בעל חיים ביום השבת נחשבת למלאכה. בד בבד, חכמי התלמוד כתבו (מסכת שבת, דף י"ב עמוד ב; דף ק"ז עמוד ב) כי ישנם בעלי חיים שאינם מתרבים, וזאת משום שהם נוצרים מהחומר הדומם. משום כך, בעלי חיים שכאלה מותר להרוג ביום שבת. בהתאם לאמונה זו, הם קבעו שם כי מותר להרוג ביום השבת כינים הנוצרות מהעפר (מהאדמה) או מהבשר, וזאת משום שהללו אינן מתרבות. בעלי התוספות פירשו שם כי יש כינים הנוצרות מהזיעה של האדם. בהתאם לכך, הרמב"ם כתב בספרו משנה תורה (הלכות שבת, פרק י"א הלכות ב ו- ג) כי יש רמשים (כמו כינים) הנוצרים מהעפר (מהאדמה) ויש תולעים הנוצרות מבשר רקוב או מהעפר. ממקור אחר בתלמוד (מסכת חולין, דף קכ"ו עמוד ב) משתמע כי חכמי התלמוד חשבו שיש גם מין של עכבר שאינו מתרבה, וזאת משום שהוא נוצר מהאדמה.

התאוריה שהתא הוא בבסיסו של כל יצור חי ושתאים נוצרים מתאים אחרים החליפה לבסוף את תאוריית הבריאה הספונטנית. למרות זאת, האביוגנזה, כלומר השאלה כיצד נוצרו החיים והתאים הראשונים מלכתחילה, עודנה פתוחה.