הצגת המקור של הדף "תומאס מאן"

{{פירוש נוסף|נוכחי=סופר גרמני|אחר=שחקן קולנוע|ראו=[[תומאס מאן (שחקן)]]}}
{{סופר
|שם=תומאס מאן
|תמונה=[[קובץ:Thomas Mann in Noordwijk aan Zee, 1939.jpg|250px|תומאס מאן בשנת 1939]]{{ש}}[[קובץ:Thomas Mann signature.jpg|150px|חתימת תומאס מאן]]
|כיתוב=תומאס מאן, [[1939]]
|תאריך לידה=[[6 ביוני]] [[1875]]
|תאריך פטירה=[[12 באוגוסט]] [[1955]]
|מקום לידה={{דגל|האימפריה הגרמנית}} [[ליבק]], [[האימפריה הגרמנית|גרמניה]]
|מקום פטירה={{דגל|שווייץ}} [[ציריך]], [[שווייץ]]
|עיסוק=[[סופר]], [[מסאי (כותב מסות)|מסאי]] ו[[מחזאי]]
|לאום=[[גרמני]]
|שפות היצירה=[[גרמנית]]
|תחום כתיבה=
|סוגה=
|זרם ספרותי=
|נושאי כתיבה=[[נובלה|נובלות]] ו[[רומן|רומנים]] [[ריאליזם (אמנות)|ריאליסטיים]] ו[[אירוניה|אירוניים]]
|יצירות בולטות=[[בית בודנברוק]], [[הר הקסמים]], [[דוקטור פאוסטוס]]
|משפיעים=[[גתה]], [[ארתור שופנהאואר|שופנהאואר]], [[ניטשה]],  [[לודוויג קלגס|קלגס]], [[ינס פטר יעקבסן|יעקבסן]], [[הנס כריסטיאן אנדרסן|אנדרסן]], [[נובאליס]], [[היינריך היינה|היינה]], [[וולט ויטמן|ויטמן]], [[תיאודור פונטאנה|פונטאנה]], [[הנריק איבסן|איבסן]], [[טולסטוי]], [[ג'וזף קונראד|קונראד]], [[אנדרה ז'יד|ז'יד]]
|מושפעים=[[קלאוס מאן]], [[ריכארד דהמל]], [[הרמן הסה]], [[יעקב וסרמן]]
|שם בשפת המקור=Paul Thomas Mann
|פרסים והוקרה=* [[פרס נובל לספרות]] ([[1929]])
* [[פרס גתה]] מטעם [[גרמניה המערבית]] (ב[[פרנקפורט אם מיין]]) ומטעם [[גרמניה המזרחית]] (ב[[ויימאר|וויימאר]]) ([[1949]])
* [[פרס שילר]] ([[1955]])}}
'''פאול תומאס מאן''' (ב[[גרמנית]]: '''Paul Thomas Mann''';{{כ}} [[6 ביוני]] [[1875]], [[ליבק]], [[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]] – [[12 באוגוסט]] [[1955]], [[ציריך]], [[שווייץ]]) היה [[סופר]], [[מסאי (כותב מסות)|מסאי]] ו[[מחזאי]] [[גרמנים|גרמני]]. נודע בעיקר ב[[נובלה|נובלות]] וב[[רומן|רומנים]] ה[[ריאליזם (אמנות)|ריאליסטיים]] וה[[אירוניה|אירוניים]] שלו, המספקים תובנות [[אדם|אנושיות]] אוניברסליות וחדירה עמוקה ל[[תודעה|תודעתו]] של ה[[אמן (אמנות)|אמן]]. נחשב לאחד ה[[סופר]]ים החשובים ביותר בתולדות ה[[ספרות גרמנית|ספרות הגרמנית]] בפרט, וב[[ספרות]] העולמית בכלל. הוא חתן [[פרס נובל לספרות]] לשנת [[1929]], [[פרס גתה]] מטעם [[גרמניה המערבית]] (ב[[פרנקפורט אם מיין]]) ומטעם [[גרמניה המזרחית]] (ב[[ויימאר|וויימאר]]), שניהם ב-[[1949]], ופרס שילר לשנת 1955.

==ביוגרפיה==
===1875 עד 1913===
====ילדות ונעורים====
[[קובץ:Thomas Mann 1881 im Alter von sechs Jahren.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תומאס מאן בן 6, בשנת 1881]]
[[קובץ:Der neunjahrige Thomas Mann.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תומאס מאן בחליפת מלח בשנת 1884]]
פאול תומאס מאן נולד ב-[[6 ביוני]] [[1875]] ב[[ליבק]] שבצפון [[הקיסרות הגרמנית]] (היום ב[[גרמניה]]). אביו, תומאס יוהאן היינריך מאן, שהיה סוחר תבואה גדול, נבחר ל[[סנאט]] של עיר הרפובליקה ליבק וכיהן כסגן ראש העיר. אמו, יוליה דה סילווה ברוהנס, נולדה ב[[ריו דה ז'ניירו]], והיגרה לגרמניה בגיל שבע. היא הייתה בתו של גרמני בעל מטעים ב[[ברזיל]] שנשא לאישה [[מסטיסים|מסטיסה]]. היא ניגנה ב[[פסנתר]] וב[[מנדולינה]]. בנה תומאס נחשף ל[[מוזיקה]] בזכותה וירש ממנה את טעמו המוזיקלי.

מאן היה נער שקט. בשעשועיו העדיף להתעסק בחנות המסחר של אביו על פני משחקים צבאיים שהיו רווחים בתקופה שבה הזיכרון הקולקטיבי עדיין היה נתון לניצחון ב[[מלחמת צרפת–פרוסיה]]. מאן למד במגמה הריאלית בבית ספרו, אך תיעב את לימודיו והישגיו היו נמוכים. הוא לא היה תלמיד שקדן במיוחד, ואת רוב השכלתו [[אוטודידקט|רכש בעצמו]]. בעיקר הושפע מכתביהם של [[גתה]], [[ניטשה]] ו[[שופנהאואר]].

עם התעוררותה של [[ספרות גרמנית|הספרות האופוזיציונית הגרמנית החדשה]] התחיל מאן לברר, בסיועו של הסופר לעתיד [[אוטו גראוטוף]] {{גר|Otto Grautoff}}, את בעיות ה[[נטורליזם (אמנות)|נטורליזם]] וה[[אימפרסיוניזם]]. מפגש זה, שהתקיים לפני תום לימודיו, עיצב בהמשך את כתיבתו כמודרנית וכריאליסטית.

לאחר מות אביו בשנת [[1888]], ולאחר סגירת בית המסחר ומכירת בית האצילים שגרו בו בליבק, העתיקה המשפחה את מושבה ל[[מינכן]] בשנת [[1893]]. מאן נשאר עוד זמן-מה בליבק כדי לסיים את לימודיו בבית הספר, והתרחק ממשפחתו. הוא נותר לבדו בעיר, שכן מאז מות האב התרופפו היחסים בין משפחתו לשאר בני העיר. חוויה זו הטביעה את חותמה על מאן הצעיר, שגם בהמשך נאלץ לנדוד פעמים רבות ולהתנתק מסביבתו הטבעית. עם סיום שנת הלימודים עזב את ליבק והצטרף למשפחתו במינכן. מעברי מקום אלו באו לידי ביטוי בספרו "[[בית בודנברוק]]", שבו נע הציר המרכזי בין ליבק למינכן.

בהשפעת אחד ממקורבי אמו התקבל מאן כפקיד ב[[חברת ביטוח]], ובו בזמן נרשם ל[[אוניברסיטת מינכן]] כהכנה לקריירה [[עיתונות|עיתונאית]]. כפקיד פרסם את ה[[נובלה]] הראשונה שלו "'''נפילה'''" ב[[כתב עת|כתב העת]] "החברה" (Die Gesellschaft). נובלה זו, שהיו בה מסימני הנטורליזם המאוחר, מגלה את סגנונו של מאן, את צורת הכתיבה המיוחדת שלו, ואת פעולת הסיום שיש בה אכזבה ברוח הסופר הצרפתי [[גי דה מופסאן]]. נובלה זו, שמאן לא מצאה לעתיד ראויה להיכלל בכל כתביו, הקסימה את המשורר [[ריכארד דהמל]] {{אנג|Richard Dehmel}} עד כדי כך שהביע את התפעלותו והתרגשותו במכתב למאן: "כה מעטים כיום המשוררים היודעים לעצב חוויה בפרוזה פשוטה ומלאת-נפש".

דהמל הזמין את מאן לשלוח לו מיצירותיו האחרות לפרסום בכתב העת האמנותי "פאן" (Pan) שעמד לצאת בעריכתו, אלא שמאן החליט ללמוד תחילה את מלאכת הכתיבה לפני שייעשה לסופר של ממש.

====קריירה ספרותית מוקדמת====
[[קובץ:Heinrich Thomas Mann.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תומאס מאן (יושב) ואחיו, הסופר היינריך מאן, בתקופת כתיבת "בית בודנברוק", 1900]]
בתחילת דרכו התמקד בכתיבת [[סיפור קצר|סיפורים קצרים]] במקביל ללימודיו באוניברסיטת מינכן ולעבודתו בחברת הביטוח. הוא פרסם את קובץ הנובלות הראשון שלו "[[אדון פרידמן הקטן]]", שכלל בין היתר את הסיפורים "התשוקה לאושר" ו"לואיזכן". הסיפורים הליריים נבנו על פי המסורת הסקנדינבית. כבר כאן הורגשה השפעתו של [[ניטשה]] על מאן ועל כתיבתו. הסיפורים עסקו בעיקר באנשים שאינם יודעים לחיות כהלכה ושנולדו עם ליקוי כלשהו שחיבל ביכולותיהם. סיפורים אלו שיקפו במידה רבה את הלך רוחו של מאן באותה תקופה.

בשנת [[1897]] ערך מאן מסע ל[[איטליה]], והצטרף אל אחיו, הסופר [[היינריך מאן]], ששהה כבר ב[[רומא]], ולבסוף השתכן ב[[ונציה|וונציה]]. מאיטליה הביא עמו חזרה לגרמניה כתב יד עבה של רומן, שהתחיל בכתיבתו ברומא וסיים את כתיבתו במינכן כעבור שלוש שנים. בשנת [[1901]] פורסם הרומן, שלימים נקרא "'''[[בית בודנברוק]]'''". הרומן מגולל את קורותיהם של ארבעה דורות לבית בודנברוק – [[משפחה]] של [[סוחר]]ים עשירים ורמי יחס ב[[גרמניה]] של [[המאה ה-19]]. פרשת שקיעתה האיטית של המשפחה נהפכת בידיו של מאן לפרשת שקיעתו של עולם שלם – גסיסתה של הנפש ה[[אירופה|אירופית]], שדווקא משעה שהגיעה אל פסגת העידון הרוחני איבדה את רצון החיים.

רומן זה, שהיה לסאגה בת שבע-מאות עמודים, ביסס את מעמדו של מאן כאחד הסופרים החשובים של [[המאה ה-20]]. "בית בודנברוק" הוא [[רומן ריאליסטי]] שזכה להערכה רבה, ויש המחשיבים אותו ל"אחרון הספרים הקלאסיים". מכירותיו חסרות התקדים הציבו אותו בראש רשימת רבי המכר הגרמניים.{{הערה|Donald Ray Richards: The German Bestseller in the 20th Century. A Complete Bibliography and Analysis 1915-1940 Bern: Herbert Lang, 1968. 276 Seiten|כיוון=שמאל}}{{הערה|{{ynet|[[אריאנה מלמד]]|שיבוט גנטי|3556900|18 ביוני 2008}}}}

כעבור שנתיים, בשנת [[1903]], פרסם את קובץ הסיפורים "טריסטאן", ואת הסיפור "טוניו קרגר" שזכה להצלחה רבה. בסיפור מציג מאן את דמותו של טוניו קרגר, אמן מיוסר שנאלץ לצפות בחיים מרחוק במקום לקחת בהם חלק. הסיפור נכתב בהשפעת הרומן "נילס לינה" מאת [[ינס פטר יעקבסן]]. הסיפור "טריסטאן" הוא נוסח סיפורי חדש של מאן לאגדת [[טריסטן ואיזולדה]]. בקובץ נכלל גם הסיפור "ארון הבגדים", שנכתב ברוחו של הסופר [[הנס כריסטיאן אנדרסן]]. ב-[[1904]] פרסם מחזה בשם "פיורנזה" (Fiorenza) שזכה להצלחה מסוימת. זהו המחזה היחיד שכתב מאן מימיו.

====חייו הפרטיים====
[[קובץ:FamMann.jpg|שמאל|ממוזער|250px|משפחת מאן בשנת 1909. אריקה וגולו יושבים. התינוקת שבידי קטיה היא מוניקה]]
בשנת [[1905]] נישא מאן ל[[קטיה מאן|קטיה פרינגסהיים]], בתם של [[הדוויג דוהם]] {{אנ|Hedwig Dohm}} ו[[אלפרד פרינגסהיים]] {{אנ|Alfred Pringsheim}}, שניהם [[יהודים]] מתבוללים. האב אלפרד פרינגסהיים נמנה עם ה[[מתמטיקאי]]ם החשובים בזמנו בגרמניה. האם הדוויג דוהם הייתה סופרת ולוחמת לזכויות האישה, ואחת התאורטיקאיות ה[[פמיניזם|פמיניסטיות]] הראשונות שיחסה התנהגויות שהן ספציפיות למין לא לדטרמיניזם ביולוגי, אלא ל[[סוציאליזציה]].

באותה שנה נולדה בתם הראשונה [[אריקה מאן|אריקה]] (1905–1969) ולאחריה [[קלאוס מאן|קלאוס]] (1906–1949, [[התאבדות|התאבד]]), [[גולו מאן|גולו]] (1909–1994), מוניקה (1910–1992), אליזבת (1918–2002) ומיכאל (1919–1977, התאבד).

בשנת [[1911]] נסעו בני הזוג לנופש ב[[ונציה|וונציה]]. באותו הזמן התרחשו כמה מקרים של מגפת [[כולרה]] בעיר, והדבר הוסתר על ידי השלטונות. במהלך החופשה פגשו משפחה פולנית ששבתה את לבו של מאן. כל פרטי המקרה, לרבות סיפורה של המשפחה הפולנית, הובאו על ידי מאן ב[[נובלה]] "'''[[מוות בוונציה]]'''" שראתה אור ב-[[1912]]. "מוות בוונציה" נחשבת למעולה שבנובלות של מאן ולאחת מפסגות הסיפורת של [[המאה ה-20]]. דמותו של גיבור העלילה, אשנבאך, נבנתה על פי דמותו של המלחין [[גוסטב מאהלר]], שהיה נערץ על מאן ונטה למות בעת כתיבת הנובלה.

ב-[[1912]] חלתה קטיה ב[[שפעת]] ונאלצה להתאשפז בסנטוריום ([[בית הבראה]]) ב[[דאבוס]] שב[[שווייץ]]. מאן התאכסן במשך כשלושה שבועות בפנסיון קטן ליד הסנטוריום. שם, בשנת [[1913]], התחיל בכתיבת רומן האידאות "[[הר הקסמים]]", שאותו סיים בשנת [[1924]].{{הערה|{{הארץ|יוסי קליין|פסגת ההר הלבן תמיד|1.1318781|16 באפריל 2008}}}}

===1914 עד 1929===
====מלחמת העולם הראשונה====
בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] בלט מאן ככותב [[מסה (חיבור עיוני)|מסות]]. מסתו הארוכה, "פרידריך והקואליציה הגדולה" (Friedrich und die große Koalition), וכרך ה"בחינות של אדם בלתי-פוליטי" (Betrachtungen eines Unpolitischen) מכילים את תמצית של השקפותיו ה[[פוליטיקה|פוליטיות]] ה[[שמרנות|שמרניות]] בתקופת מלחמת העולם. לפי תורתו של מאן, מוטב היה ל[[גרמניה|גרמנים]] להניח למאורעות לשלוט כחפצם מאשר לשאוף לשנות אותם כל הזמן. מאן לא נסחף אחרי התלהבות העם לצאת למלחמה, אם כי תמך בה [[דה פקטו]]. לשיטתו, על גרמניה היה לשמור על מסורתה ה[[הומניזם|הומניסטית]] גם ב[[מלחמה]].

ב-26 באוגוסט 1914 כתב מאן למו"ל שלו שזמן רב הוא חש "צורך מוסרי ופסיכולוגי" במלחמה כזו, ובתחילת 1915 כתב מאמר בו הביע את השקפתו שהמלחמה הזו היא הזדמנות לטהר את הנפש מה"חומרנות" וה"רקק האינטלקטואלי" של "עולם השלום הנורא". ב-1916 עדיין טען בזכות המלחמה, כי היא מבשרת "סינתזה מיסטית בין כוח לרוח".{{הערה|שם=רקוויאם גרמני 301|[[עמוס אילון]], '''[[רקוויאם גרמני (ספר)|רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר - 1743 - 1933]]''', תרגם מאנגלית דני אורבך, הוצאת דביר, 2004; עמ' 301.}}

מאן הבלתי פוליטי גיבש את דעתו במלחמה כ[[דמוקרטיה|דמוקרט]] [[רפובליקה|רפובליקאי]]. לדעתו, הרפובליקה היא האחדות העממית של [[מדינה]] ו[[תרבות]], וצורת הדמוקרטיה אינה מעלה ואינה מורידה כל עוד היא פועלת בהתאם לעקרונות הומניסטיים. בהזדמנויות אחרות טען שהדמוקרטיה היא עניין "לא-גרמני".{{הערה|שם=רקוויאם גרמני 301}} מאן מתח ביקורת קשה על התעמולה של [[מדינות ההסכמה]], שסיווגו את הגרמנים כעם ברברי. הוא התייחס למלחמה כקונפליקט רוחני יותר מאשר כשדה קטל מדמם. בשל תמיכתו במלחמה נותקו היחסים בין מאן לאחיו, הסופר [[היינריך מאן]], שהיה בעל דעות [[פציפיזם|פציפיסטיות]].

====רפובליקת ויימאר====
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-H28795, Berlin, Thomas Mann.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מאן ב[[מלון אדלון]] שב[[ברלין]] בתקופת [[רפובליקת ויימאר]], [[1929]]]]
לאחר המלחמה שב מאן לעיסוקיו הספרותיים. בשנת [[1918]] פרסם את הנובלה "אדם וכלבו" ואת "השיר על הילד הקטן". במהלך זמן זה עבד על הרומן "[[הר הקסמים]]" (1924), שכתיבתו ארכה שבע שנים. ב"הר הקסמים" תופס מאן את דמותה הרוחנית של תרבות אירופה בתחילת [[המאה ה-20]] ומעבירה אל תוך האווירה של סנטוריום [[שווייץ|שווייצרי]]. הרומן נכתב בהשראת רומן החניכה המפורסם של [[גתה]] "[[וילהלם מייסטר]]", וברוח [[מפנה המאה העשרים]].

בשנת [[1918]] קיבל מאן תואר [[דוקטור לשם כבוד]] מ[[אוניברסיטת בון]].

המסות הביקורתיות שכתב באותה תקופה לא נסבו עוד על [[מלחמת העולם הראשונה]] או על אופן גיבושה של המדינה החדשה, אלא על [[סופר]]ים שאליהם הרגיש קרבה רוחנית כדוגמת [[נובאליס]], [[היינריך היינה|היינה]], [[וולט ויטמן]], [[תיאודור פונטאנה]], [[הנריק איבסן]], [[טולסטוי]], [[ג'וזף קונראד]], [[אנדרה ז'יד]] ועוד.{{הערה|lecture by Lawrence Rainey in [http://www.press.jhu.edu/journals/modernism_modernity/index.html Modernism/Modernity], 14.1 (January 2007), pp. 99-145.|כיוון=שמאל}} בסיפור "טירוף מערכות וסבל מוקדם" (1925) מתאר מאן ב[[אירוניה]] [[מלנכוליה|מלנכולית]] את המבוכה המוסרית שבאה בעקבות ה[[כאוס]] של שינוי הערכים ב[[אירופה]]. הנובלה "מאריו והקוסם" (1929) נכתבה כניסיון מודע ומכוון להתחקות על טבעו של ה[[פשיזם]] ולחשוף את המנגנונים ה[[פסיכולוגיה|פסיכולוגיים]] ואת יסודות היפנוזת ההמונים העומדים ביסודו. הנובלה, שנכתבה לפני עליית הפשיזם, התגלתה כנבואית שכן מאן רמז בה שאין להיאבק בפשיזם אלא באמצעות [[אלימות|מאבק אלים]].{{הערה|שם=מוות בוונציה וסיפורים אחרים|[http://www.newlibrary.co.il/HTMLs/product.aspx?c0=13134&bsp=12839 מוות בוונציה וסיפורים אחרים] באתר [[הספריה החדשה]]}}

====פרס נובל לספרות====
[[קובץ:Nobelpreis-Urkunde.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דיפלומת הנובל של מאן. ברקע מצוירים קווי הנוף של ליבק, עיר הולדתו, שבה מתרחשת עלילת ספרו "[[בית בודנברוק]]", אשר בגינו זכה בפרס.]]
[[קובץ:Thomas Mann Stockholm.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מאן וקטיה ב[[סטוקהולם]] ביום הענקת הפרס. [[10 בדצמבר]] [[1929]]]]
בשנת [[1929]], 29 שנים לאחר סיום כתיבת הרומן הראשון שלו "[[בית בודנברוק]]", זכה תומאס מאן ב[[פרס נובל לספרות]]:{{הערה| [https://www.nobelprize.org/prizes/literature/1929/summary/ תומאס מאן באתר פרס נובל]}}
{{ציטוט|אנגלית=|מרכאות=כן|תוכן=בעיקר עבור הספר האדיר, "בית בודנברוק" שזכה בהתמדה להכרה מוגברת כאחת היצירות הקלאסיות של הספרות המודרנית|מקור=נימוק חבר השופטים, פרס נובל לספרות 1929}}

לדעת אשתו של מאן, הזכייה בפרס נובל לא הייתה מתרחשת אילולא פורסם "[[הר הקסמים]]", וכך כתבה בספרה:{{הערה|"זכרונות שלא נכתבו" מאת [[קטיה מאן]]. עמ' 50–51}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אכן, פרס נובל לא בא כהפתעה גמורה, לאיש לא. זה זמן רב דיברו על כך: כבר שנה קודם לכן נקבו בשמו של תומאס מאן כמועמד לפרס. הקול שהכריע לטובת הענקת פרס נובל היה קולו של גרמניסטן, בֶק שמו, פרופסור בק. פרופסור בק לא חיבב את "הר הקסמים". כשראה הספר אור בשנת 1924 כתב, כי הספר הוא גרמני כה מובהק, גרמני באורח בלעדי שלא יתרגמו אותו לשום שפה אחרת [...] אולם "הר הקסמים" ביסס את תהילתו [של מאן] בתבל כולה. בזכותו אף זכה בפרס. אולם האדון בק הצדקני לא אבה להודות באמת הזאת, ובתעודה [של פרס נובל] אמנם כתוב, כי הפרס הוענק לתומאס מאן בראש ובראשונה בזכות "בית בודנברוק". הייתה זו כסילות מצד בק ומלבד זאת גם דבר שאין הדעת סובלתו, שהרי ככלות הכל ראה "בית בודנברוק" אור ב-1901. נמצא אפוא כי מן הדין היה להקדים את הענקת הפרס ב-25 שנה; בשנת 1929 לא היה עוד טעם לכך.}}

בנאום הזכייה שלו הקדיש מאן את הפרס "לבני עמי ולארצי הפגועה."{{הערה|שם=ReferenceA|{{הארץ|אבנר שפירא|"ברכת היופי, שאינה אלא ברכת המוות"|1.1035212|10 באוגוסט 2005}}; {{דבר||שיחה עם תומאס מאן|19550819|53}}.}} הדברים נאמרו לפני עליית ה[[נאציזם]], ובזמן שמצבה של גרמניה היה בשפל חסר תקדים. בכך חזר מאן על המוטיבים שהדריכו אותו בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] והוצגו בפני הקהל הרחב כבר אז ב[[מסה (חיבור עיוני)|מסותיו]].{{הערה|[https://www.nobelprize.org/prizes/literature/1929/mann/speech/ נאום הזכייה בפרס נובל של תומאס מאן] באתר [[פרס נובל]]}}

===1930 עד 1937===
====בארץ ישראל====
[[קובץ:Portrait of Thomas Mann, holding hat, gloves, and cigar.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מאן ב[[שווייץ]], [[1937]]. צילם: [[קארל ואן וכטן]]]]
במהלך עבודתו על הרומן "יוסף ואחיו", ביקר מאן ב[[מצרים]] וב[[ארץ ישראל]] במרץ [[1930]], שנה לאחר קבלת [[פרס נובל לספרות]] שהקנה לו מוניטין בינלאומיים. במסע הפליגו מאן וקטיה לאורך ה[[נילוס]] עד [[אסואן]], שם ראה כל שביקש לראות לצורך המשך כתיבת הרומן. ממצרים נסעו מאן ואשתו לארץ ישראל, אולם עוד ב[[קהיר]] חלתה קטיה ב[[דיזנטריה]] ונשארה זמן מה בבית חולים במצרים. מאן נסע לבדו לארץ ישראל, שכן התחייב להרצות ב[[ירושלים]]. כעבור זמן מה חלה גם הוא וסבל בעיקר מ[[שלשול]] חמור ומכאבי בטן עזים. כאשר הצטרפה קטיה למסע נאלצה לשהות ב[[בית החולים הגרמני (ירושלים)|בית החולים הגרמני בירושלים]] בשל מחלתה. לאחר זמן מה הצטרף אליה גם מאן עקב מחלתו.{{הערה|{{דבר||תומאס מן חלה|19300326|8}}}}

בבית החולים ביקר אותו הסופר [[ר' בנימין]] כנציג [[אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל|אגודת הסופרים העברים]]. ממיטת חוליו סיפר מאן, שהיה תשוש לגמרי, שהתרשם עמוקות מן המעט שהספיק לראות. בירושלים שמע על [[האוניברסיטה העברית]] הצעירה מפי [[יהודה לייב מאגנס]], ובסוד ה[[ספרייה]] הנבנית הביא אותו [[שמואל הוגו ברגמן]]. הוא ביקר גם בקיבוץ [[קריית ענבים]] וב[[תל אביב]], שאותה תיאר כ"עיר ובה רחובות יפים וטכניקה אירופית", ונפעם למראה "שוטר, נהג וראש עיר, גם סופר ו[[מנקה]] רחובות שיהודים הם, יהודים הדוברים וכותבים עברית, עוסקים בספורט והולכים לאופרה עברית". ובכל זאת נותרה בבני הזוג תחושה של החמצה. גם המפגש המיועד עם [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]] לא יצא אל הפועל.{{הערה|{{הארץ|ענת פינברג|האשה האנרגטית שעמדה מולי ריתקה אותי, לא הספל שממנו שתה תומאס מאן|1.1276836|21 באוגוסט 2009}}}}

====התנגדות לנאצים====
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-R15883, Thomas Mann.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מאן מאזין למוזיקה. 1932]]
בבחירות ל[[רייכסטאג (רפובליקת ויימאר)|רייכסטאג]] של שנת [[1930]] הגדילו ה[[נאציזם|נאצים]] משמעותית את כוחם. מאן, שהביע דאגה מעליית [[המפלגה הנאצית]], נשא ב-[[17 באוקטובר]] 1930 נאום באולם בטהובן ב[[ברלין]], שהוכר בהיסטוריה בשם "הפנייה הגרמנית" (Deutsche Ansprache. Ein Appell an die Vernunft). מאן כינה את הנציונל-סוציאליזם "גל ענק של [[ברבריות]] אקסצנטרית וגסות-רוח פרימיטיבית של דמוקרטיית ההמונים" וכן "עווית-המון, שאון-[[אורוות]], הללויה ועוד כהנה וכהנה חזרות מונוטוניות על סיסמאות, עד שכולם מעלים קצף מפיהם". הוא תהה על מקורותיה של תופעה זו, ושאל האם "המודל של צייתנות פרימיטיבית, טהורת-דם, פשוטת לבב ותבונה, אחידת שורות, כחולת עיניים וכנועה, הפשטנות הלאומית המושלמת הזו" יכול להתממש ב"עם מתורבת, בשל ורב ניסיון כמו העם הגרמני".{{הערה|הציטוטים בערך [[:de:Thomas Mann|תומאס מאן]] בו[[ויקיפדיה הגרמנית]]}}

במהלך ההרצאה הסתננו לתוך הקהל, שהורכב ברובו מרפובליקנים וסוציאל-דמוקרטים, מספר פעילים נאצים ובראשם המחזאי ה[[אוסטריה|אוסטרי]] [[ארנולט ברונן]]. תומכי הנאצים ניסו להפריע למהלך הנאום בקריאות ביניים כדי שייאלצו לפזרו, אך לא עלה בידם להפסיקו. בסיום ההרצאה הגיעו מספר התרעות על התנקשות מתוכננת במאן, ועל כן הוא חמק מהמקום דרך יציאה סודית בעזרת ידידו, ה[[מנצח]] היהודי [[ברונו ולטר]]. למחרת פרסם עיתון נאצי תצלום מגמתי מהאירוע, שבו נראה הקהל מפנה את עורפו למאן, ובתחתית התמונה נכתב "תומאס מאן מרצה". הכתבה הוכתרה בכותרת: "אויב הנאצים".{{הערה|"זיכרונות שלא נכתבו" מאת [[קטיה מאן]]. עמוד 78}} תומאס מאן נמנה עם המתנגדים הבולטים והחשובים ביותר של הנאציזם, אך קריאותיו בנושא זה הדהדו מבלי שהשפיעו.

תומאס ואחיו [[היינריך מאן]], היו מה[[סופר]]ים החשובים הבודדים שהתייצבו מול הנאצים, בניגוד לסופרים אחרים שלא העזו לעשות זאת. בקיץ [[1932]] שהה מאן בבית נופש בעיירה נידה שב[[ליטא]], שם המשיך לכתוב את הרומן "יוסף ואחיו". באותה תקופה התרחשו מספר תקריות בין חברי [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה]] למפלגה הנאצית בפוטמקה שב[[שלזיה]]. הנאצים רצחו מספר פעילים סוציאל-דמוקרטים שהתנגדו להם והשפילו אחרים. לאחר המקרה שיגר [[היטלר]] מברק ברכה לרוצחים ובו כינה אותם "ידידים שלי" ואף נשבע להם [[שבועת אמונים]]. בתגובה כתב מאן לעיתון "[[ברלינר טאגבלאט]]" מאמר זועם שנקרא "מה שומה עלינו לדרוש" (Was wir verlangen müssen), ובו נקט עמדה תקיפה נגד הנאצים וגינה אותם בחריפות על פרעות הרצח, אך המאמר לא פורסם במלוא חריפותו.

כעבור זמן מה נאם מאן נגד הנאצים בפני קבוצות פועלים ב[[וינה|ווינה]]. נאומו של מאן, "אמירת הן לסוציאליזם" (Bekenntnis zum Sozialismus), הודפס ב[[כתב עת]] סוציאליסטי.

====עזיבת גרמניה====
בתחילת 1933, בעת תפיסת השלטון על ידי הנאצים, שהה מאן עם משפחתו בטיול בדרום צרפת. לאחר התלבטויות, העדיף מאן להישאר עם משפחתו מחוץ לגרמניה.{{הערה|{{ChicagoSent||The Nazi War Spirit|19330608|9}}}} הוא הודיע בפומבי שלא יוכל לחזור לגרמניה עד ששלטון הצדק לא ישוב אליה לפניו.{{הערה|{{ChicagoSent||In Rosh Hashanah Mood|19330921|5}}}} כאשר נדרשו כל חברי אגף השירה באקדמיה הפרוסית לאמנויות להצהיר אמונים למשטר הנאצי, שלח מאן מכתב התפטרות לנשיא האקדמיה [[מקס פון שילינגס]] (von Schillings). ספריו הועלו באש ב[[שריפת הספרים בגרמניה הנאצית|שריפת הספרים]] ב-[[10 במאי]] [[1933]] ביחד עם אלו של אחיו [[היינריך מאן|היינריך]]{{הערה|{{דבר||ספרים לשריפה בברלין|19330503|14}}}} ובנו [[קלאוס מאן|קלאוס]], בטענה שהם שייכים ל"[[אמנות מנוונת|אמנות המנוונת]]" כפי שהגדיר אותה היטלר, הכוללת גם את "האמנות היהודית", "האמנות הבולשביקית" ו"האמנות הבינלאומית". עם זאת, לא החרימו הנאצים את ספריו, ואלו המשיכו להיות מופצים בגרמניה. בעקבות השתתפותו בירחון "[[די זאמלונג]]" {{אנג|Die Sammlung}}, שפרסמו אחיו ובנו, איימו הנאצים לאסור את הפצת ספריו ובעקבות זאת, בנובמבר 1933, פרסמו [[אלפרד דבלין]], [[רנה שיקלה]] (Schickele) ומאן הצהרה כי הם מסתלקים מהשתתפות בירחוון "די זאמלונג", האנטי פאשיסטי. לאחר הצהרה זאת, קיבלו השלושה ריהביליטציה מהמשרד הממלכתי לקידום הספרות הגרמנית, שקבע שהם אינם בוגדים.{{הערה|{{דבר||לא עמדו בניסיון|19331106|24}}}} ההצהרה ספגה ביקורת רבה, ומאן הצדיק את עצמו בכך שלא רצה שינותק מקוראיו.{{הערה|{{דבר||תומאס מאן מלמד זכות על עצמו|19331116|20}}}} הנאצים שידלו את מאן לחזור לגרמניה, על אף עמדותיו הידועות, ואף הבטיחו לו כבוד כיאה לסופר קאנוני ולקלאסיקון חי.{{הערה|{{דואר היום||אמונה חדשה באה לעולם|19350222|73}}}}{{הערה|{{דבר||תומאס מאן והסוציאליזם|19350704|31}}}}

[[אריקה מאן|אריקה]], בתו הבכירה של מאן, הצליחה לנסוע ל[[מינכן]] תחת השלטון הנאצי ולהציל את כתב היד של "יוסף ואחיו" ועוד כמה כתבי יד מהבית, שהוחרם על ידי הרשויות. כל שאר כתבי היד, החל מ"[[בית בודנברוק]]" והנובלות הראשונות ועד חליפות המכתבים האחרונות עם אישים שונים, אבדו בשל ההגירה.

בשנת 1936 גברה ביקורתו של מאן על המשטר הנאצי.{{הערה|{{דבר||תומאס מאן על הנאציזם|19360312|34}}}} בנובמבר 1936 הרים את קולו נגד [[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] בגרמניה.{{הערה|{{דבר||הלאה מחנות ההסגר|19361222|23}}}} בראשית דצמבר 1936 נשללה אזרחותו הגרמנית.{{הערה|{{דבר||קיצור טלגרמות|19361204|80}}}} מאן הגיב על כך באמרו שהוא מייצג את התרבות הגרמנית יותר מהשלטון הנוכחי בגרמניה, וכי אין לו צורך בחסדיהם.{{הערה|{{דבר||תומאס מאן על שלילת אזרחותו|19361231|32}}}} עוד קודם לכן נשללה האזרחות מבני משפחתו של מאן.{{הערה|{{דבר||"כרת" לעוד 28 סופרים גרמניים|19341118|36}}}}{{הערה|{{דואר היום||עוד 38 משוללי נתינות הרייך|19350613|8}}}}

בעקבות [[שלילת אזרחות]]ו, נשלל גם תואר [[דוקטור לשם כבוד]] שניתן לו על ידי [[אוניברסיטת בון]].{{הערה|{{דבר||תומאס מאן עושה חשבונו עם משטר היטלר|19370210|20}}}} הנאצים החרימו את רכושו, בהם גם כספי זכייתו בפרס נובל, שהסתכם במאתיים אלף [[רייכסמארק]].

====בגלות====
כעבור זמן התכונן מאן לערוך מסע קצר מטעמי בריאות עם אשתו וילדיו אל סאנארי-סיר-מר (Sanary-sur-Mer) שבסביבות [[טולון]] שבדרום [[צרפת]]. במקום התקבץ חוג גדול של מהגרים גרמנים ובהם [[היינריך מאן]] אחיו, יוליוס מאיר-גרפה, רנה שיקלה ו[[ליון פויכטוונגר]]. מאן הרגיש שם בנוח ואף חזר לעבודתו.

מצרפת נסע מאן חזרה ל[[שווייץ]]. אחת הסיבות העיקריות לעקירה מ[[צרפת]] לשווייץ הייתה רצונם של מאן וקטיה כי שלושת ילדיהם הקטנים, שעדיין היו בגיל בית-הספר, יתחנכו במחוז דובר [[גרמנית]]. המשפחה התגוררה בעיר [[קיסנאכט]] {{אנג|Küsnacht}} שליד [[ציריך]]. מאן קיבל [[אזרחות]] [[צ'כוסלובקיה|צ'כוסלובקית]] והשתמש בה עד התאזרחותו בארצות הברית.

בימי שהותו של מאן בקיסנאכט הוסיף לכתוב את הרומן "יוסף ואחיו", שחלקו הראשון התפרסם כבר ב-[[1933]]. דמותו של [[יוסף]] המקראי נראתה בעיניו כ"[[אב טיפוס (פסיכולוגיה)|אבטיפוס]]" של ה[[אמן (אמנות)|אמן]] ובעצם של דמותו שלו. אישית ראה מאן ביצירה זו את יצירתו הטובה ביותר, המהותית ביותר והחשובה ביותר.{{הערה|"זיכרונות שלא נכתבו" מאת קטיה מאן, עמוד 86}} להבדיל משאר הרומנים של מאן, אין ביצירה זו קשר ממשי לאדם כלשהו מ[[מציאות]] חייו. במהלך שהותו בקיסנאכט סיים מאן את הכרך השני ("יוסף בימי עלומיו") והשלישי ("יוסף במצרים").

===1938 עד 1955===
====מעבר לארצות הברית====

בשנת 1938 התחילה [[שווייץ]] הידידותית להיראות מסוכנת בעיני בני הזוג מאן{{מקור|נושא=אישים|נושא2=ספרות}}, ולפיכך הם עקרו ב-[[21 בפברואר]] 1938 ל[[ארצות הברית]], שם קיבלו ה[[הממשל הפדרלי של ארצות הברית|שלטונות]] את פניו של מאן עם כל גינוני הכבוד השמורים לסופר במעמדו. מצד הציבור נחשב מאן לאחד הסופרים החשובים ביותר של אירופה, אם לא החשוב שבהם, בעיקר בשל ספרו "[[הר הקסמים]]" שזכה לתפוצה גדולה ונחשב לקלאסיקה באמריקה עוד בחייו של מאן. בביקורו הראשון של מאן בארצות הברית, בשנת [[1934]], סיקרה ה[[עיתונות]] בהרחבה את בואו ואף נערכו לכבודו ארוחות חגיגיות וקבלות פנים מיוחדות. ה[[אקדמיה]], שהעריכה מאוד את הישגיו של מאן ואת עמידתו העיקשת נגד ה[[נאציזם]], קידמה את פניו במגוון רחב של כיבודים. [[אוניברסיטת הרווארד]] העניקה לו תואר [[דוקטור לשם כבוד]] לצדו של [[אלברט איינשטיין]], ו[[אוניברסיטת פרינסטון]] הציעה לו משרת [[פרופסור]] במחלקה ל[[ספרות]], שאותה קידם בברכה. הממשל חפץ ביקרו של מאן, ולא רק מסיבות פוליטיות על רקע המשבר העולמי. כחלק מההתייחסות המכבדת כלפיו אף הזמין ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|רוזוולט]] את מאן ואשתו לארוחת ערב חגיגית ב[[בית הלבן]], ובהמשך שמר על קשר אישי עמם.

==== ניסיון ההתנקשות ====
בקיץ [[1939]] נסע מאן שוב ל[[אירופה]] לרגל ועידת [[מועדון פא"ן]], איגוד הסופרים הבינלאומי (International PEN), שהייתה אמורה להתקיים ב[[סטוקהולם]] שב[[שוודיה]]. לאחר שהתברר כי הוועידה לא תתקיים נסעו מאן ואשתו מ[[מאלמה]] דרך [[אמסטרדם]] אל [[לונדון]] בדרכם חזרה ל[[ארצות הברית]]. הטיסה, שהייתה בגובה נמוך ביותר, הרגיזה את אשתו ששאלה את ה[[דייל אוויר|דייל]]ת לפשר הדבר. היא נענתה כי שלטונות [[גרמניה הנאצית]] הרשו למטוס לטוס מעל שטחם בתנאי שיטוס קרוב מאוד לפני השטח ובמהירות מינימלית. הדרישה המוזרה הובנה רק יום לאחר מכן כאשר מאן התבשר כי באותו מסלול נהרג אחד מנוסעי מטוס מצליפות [[לופטוואפה (ורמאכט)|חיל האוויר הגרמני]] שטעה בזמנים וחשב כי מדובר במטוס שבו טס מאן. היה ידוע לנאצים על שהותו הזמנית והחד-פעמית של מאן באירופה, והם כבר לא הסתירו את רצונם להרוג את מי שלא נענה לדרישותיהם עד כה, ושכעת שימש בארצות הברית כדוברה הראשי של "גרמניה האחרת". לאחר שובם של מאן ואשתו ל[[ניו יורק]] הם נפגשו עם חבר הנהלת בית ההוצאה לאור של מאן שהכריז בפניהם: "And now you are here for good" (ועכשיו אתם כאן לתמיד).{{הערה|"זיכרונות שלא נכתבו" מאת [[קטיה מאן]]. עמודים 95-96}}

===בארצות הברית===
=====תקופת פרינסטון=====
המעבר ל[[ארצות הברית]] היה נוח לבני הזוג מאן בעיקר בשל פרסומו של "[[הר הקסמים]]". מאן ומשפחתו מצאו בית ב[[פרינסטון (ניו ג'רזי)|פרינסטון]] שב[[ניו ג'רזי]] שהיה לשביעות רצונו של מאן בעיקר בגלל הדמיון הרב בינו לבין ביתו שב[[מינכן]]. המקום נעם למאן גם בשל משרת ה[[פרופסור]] שקיבל ב[[אוניברסיטת פרינסטון]], ובעיקר בגלל חוג מכריו מגרמניה ששהו בארצות הברית. בקרבת ביתו של מאן התגוררו אנשי רוח רבים ש[[הגירה|היגרו]] כמוהו מ[[גרמניה הנאצית]] והיו לבאי ביתו ולידידיו הקרובים, כדוגמת [[ברונו ולטר]], [[פרנץ ורפל]], [[מקס ריינהרדט]], [[הרמן ברוך]] ו[[אריך קאלר]]. מאן גם התיידד מאוד עם [[אלברט איינשטיין]], שהיה שכנו.

הקושי המרכזי שעמד בפני מאן היה ה[[שפה]]. [[אנגלית]] לא הייתה אחת מהשפות שלמד בצעירותו, כ[[לטינית]] וכ[[צרפתית]], והוא לא ידע להשתמש בה כראוי. לכן נמנע מל[[נאום]] או [[כתיבה|לכתוב]] בה. במשך הזמן רכש מאן את השפה האנגלית בעיקר בשל היותו דוברה הראשי של "גרמניה האחרת" במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. יצירתו "[[דוקטור פאוסטוס]]", שנכתבה בימי שהותו המאוחרים בארצות הברית, נכתבה אמנם בגרמנית, אולם בה כבר השתמש מאן בציטוטים בשפה האנגלית.

במקביל לכתיבת הכרכים השונים של "יוסף ואחיו" כתב מאן את הרומן ה[[ביוגרפיה|ביוגרפי]] "[[לוטה בוויימאר]]" ([[1939]]) המציג את חייו של הסופר הגרמני הדגול, [[יוהאן וולפגנג פון גתה]], לעת זקנה. מאן מיזג בכתיבתו את צורת הכתיבה של גתה כאמצעי לשמירת רוח הזמן וניחוחה של תקופת [[המאה ה-18]]. מאן מציג בספר את ביקורה האמיתי מ-[[1816]] של שרלוטה, אהובתו של גתה בצעירותו, אצל גתה לעת זקנתם. מתוך ה[[מונולוג]]ים והשיחות המסוגננים בקפדנות רבה מצטיירת דמותו של האמן בימי זקנתו, כשדרך חייו קרבה לקצה. ב-[[1940]] פרסם מאן את הנובלה "הראשים המוחלפים" שעיקר עיסוקה ב[[סימבוליזם]] [[מיסטיקה|מיסטי]] על רקע של [[סיפור עם]] [[הודו|הודי]].

בשנת [[1940]], עברו מאן ורעייתו ל[[קליפורניה]] והשתקעו בה. בשנת [[1944]], קיבלו מאן ורעייתו [[חוק האזרחות (ארצות הברית)|אזרחות אמריקאית]].

====="מאזינים גרמנים!"=====
[[קובץ:Thomas Mann Deutsche Hörer! 1945.jpg|שמאל|ממוזער|150px|המהדורה הגרמנית של "[[מאזינים גרמנים!]]" משנת [[1945]]]]
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] החל מאן בכתיבת [[מכתב|קובץ המכתבים]] "[[מאזינים גרמנים!]]", שיועד לתושבי [[גרמניה הנאצית]] שאותה נאלץ לעזוב ב-[[1932]]. במקור ראה הקובץ אור בבית ההוצאה [[אלפרד א. קנופף]] {{אנג|Alfred A. Knopf}} בשנת [[1943]]. באותו זמן שודרו מן הקובץ עשרים וחמישה מכתבים בגלי רדיו ארוכים ובינוניים בידי ה-[[BBC]] לגרמניה הנאצית כחלק ממאמצי התעמולה של [[בנות הברית]] מאוקטובר [[1940]] עד אוגוסט 1943. שם המקבץ נקרא ב[[גרמנית]], "!Deutsche Hörer" ("מאזינים גרמנים!"), שכן במילים אלו נפתחו המכתבים וה[[תסכית]]ים. על אף שהקובץ פורסם לראשונה בשנת 1943 ב[[ניו יורק]] והיה מיועד לתושבי גרמניה הנאצית, הוא לא הגיע לשם בשל החרם שהוטל על כתבי מאן. לעומת זאת התסכיתים המשודרים זכו לתהודה רבה בשל מעמדו הרם של מאן ב[[גרמניה]] כדמות מוסרית ראשונה במעלה. האזרחים הגרמנים נקראו להתמרד ולמגר את העריצות, שהושתתה לפי מאן על "פרוורסיה של רעיונות הרומנטיציזם וסילוף העומק הגרמני."{{הערה|שם=ReferenceA}} באחד מהשידורים, שהיה יוצא דופן מבחינת עזות הדברים שהוטחו נגד הנאצים, כמו השוואת החיילים הגרמנים לרוצחים שפלים אשר טובחים כל דבר הנקרה בדרכם כולל שבויי מלחמה, כתב:{{הערה|שם=מדברי תומאס|{{דבר||מדברי תומאס מאן אל העם הגרמני|19420318|61}}}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=היודע העם הגרמני מה נעשה בשמו? ואם הוא יודע זאת, אל יתפלא על אשר לאור עובדות כאלה הופכת הקריאה להשמיד את הנאצים לקריאה להשמיד את הגרמנים בכלל. כל עוד העם הגרמני לא יגיע לידי הכרה, כי הוא עם ככל העמים עם יתרונות מסוימים וחסרונות מסוימים, לא ימצא לעצמו מקום בין העמים ולא יוכל לקחת חלק בבניין עולם חדש ובפיתוח התרבות.}}
לשידורים אלו הייתה גם חשיבות עליונה לגבי הדיווח על מצב היהודים תחת שלטון [[גרמניה הנאצית]]. מאן היה לסופר הגרמני הראשון, ולאחד מראשוני הדוברים, אשר התריעו עוד במהלך המלחמה על [[השואה]] המתבצעת ביהודים ב[[אושוויץ]].{{הערה|"השוקעים והניצולים" מאת [[פרימו לוי]], עמוד 151.}}

מלבד קובץ זה פרסם מאן מספר קבצים נוספים ומאמרים רבים המנתחים את המצב של גרמניה ושל הגרמנים בזמן המלחמה ולפניה, תוך אזהרה ברורה מפני ההשלכות העתידיות ההרסניות. בקובץ המאמרים "זאת המלחמה" משנת 1940 כתב:{{הערה|{{דבר||התוכחה של תומאס מאן|19400625|31}}}}
{{ציטוט|אנגלית=|מרכאות=כן|תוכן=כיצד יכולים הגרמנים לשאת את שפלותם הלא-אנושית של שליטיהם הנוכחיים? כיצד יכולים הם לסבול את זעפנותם המושחתת ואת רוגזם, את חוסר כל זיק של רוחב-לב בישותם, את הנאתם הפחדנית מרמיסת חלשים, מהשפלת עמיתיהם, מגרימת כל מיני ייסורים גופניים ונפשיים? עם גרמניה האומלל, כיצד מוצא חן בעיניך התפקיד המשיחי שנועד לך לא על ידי אלוהים ולא על ידי הגורל, אלא על ידי קומץ בני אדם מופקרים ושיכורים מדם? מרה ואפלה היא הדרך אל המטרה שהם הציגו לך, ואיום יהיה מצבך משתשיג את המטרה. בידוד, שנאת העולם כולו, שלילת זכויותיך האזרחיות והרוחניות ואבדן דברים רבים אחרים - כל אלה מונו לך לעולמים.|מקור=}}

=====בקליפורניה=====
כמו בפרינסטון, גם בקליפורניה התרכזה מושבה גדולה של [[פליט]]ים גרמנים, בהם [[סופר]]ים, [[מלחין|מוזיקאים]], [[קולנוע|אנשי קולנוע]] ו[[במאי|תיאטרון]]. רובם הגיעו לשם אחרי הזוג מאן ובעיקר בעזרתם, שכן מאן היה אדם מבוסס וידוע בארצות הברית לעומת שאר הגולים שלא מצאו כמעט עבודה. היחסים בין חברי הקהילה היו טובים מאוד ושררה ביניהם הרגשת השתייכות לאחר שנים רבות של נתק מגרמניה וממורשתה.

למרות תמיכתו של מאן בחבריו לקהילה, היו סופרים שחשו עצמם בארצות הברית מקופחים לעומתו ונלחמו בו עד חורמה. המקרה הקיצוני ביותר היה סכסוכו עם הסופר ה[[יהדות|יהודי]]-[[גרמניה|גרמני]] [[אלפרד דבלין]]. יצירתו של דבלין לא התקבלה בהצלחה בארצות הברית ולכן מצבו הכלכלי הלך והידרדר. מאן שהכיר בחשיבותו כסופר האריך לו את חוזה העבודה הפיקטיבי עם חברות הסרטים [[MGM]] ו[[האחים וורנר]] שאפשרו לסופרים פוליטיים להגר לארצות הברית ולזכות בקיום בטוח. מאן נאחז בכל הזדמנות להבליט את כישרונו של דבלין{{הערה|זכורה במיוחד אמרתו של מאן משנת [[1929]]: "דבלין הולך ותופס את המקום הראשון במעלה בחיי הרוח של גרמניה"}} ואף הזרים אל קופתו של דבלין כסף פרטי מפעם לפעם. אף על פי כן, חש דבלין כי מאן גוזל לו את ההצלחה, ולכן תקף אותו בסדרה של מאמרי שטנה שרובם ככולם לא היו מבוססים ואף הראו כי דבלין אף לא קרא את יצירתו של מאן.{{הערה|המאמרים פורסמו בכתב העת הגרמני "שער הזהב" (Das Goldene Tor) שמומן על ידי ממשלת [[צרפת]]}} גם במישור המשפחתי המצב לא היה טוב יותר. בין האחים היינריך ותומאס מאן לא שררו באותה העת יחסי קרבה. הם אף לא דיברו זה עם זה במשך שנים בימי שהותם בארצות הברית. אף על פי כן המשיך מאן לתמוך באחיו העני שספריו כמעט ולא נמכרו בארצות הברית.

בשנת [[1945]], במלאת לו 70 שנה, התגלתה אצל מאן מחלת [[סרטן הריאה]]. הוא נדרש לעבור ניתוח מורכב ב[[שיקגו]], בו הוצאו מגופו חלקי ריאה ממאירים. הניתוח הצליח אולם מאן סבל מבעיות רפואיות נלוות במשך תשע שנים נוספות. מאז הניתוח חזר והתהדק הקשר בין תומאס מאן לאחיו היינריך, ובא לקצו הסכסוך ארוך השנים בין האחים.

=====קומוניזם=====
[[קובץ:כריכת תיק החקירה תומאס מאן.jpg|שמאל|ממוזער|150px|כריכת תיק החקירה נגד תומאס מאן ב-FBI. התיק שוחרר לציבור בשנת [[2004]]]]
עם מותו של [[נשיא ארצות הברית|הנשיא]] [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|רוזוולט]] בשנת [[1945]], ובעיקר בתקופת ה[[מקארתיזם]], חש מאן שלא בנוח בארצות הברית. השלטונות החלו להתנכל לו מחשש שהוא [[קומוניסט]], וזאת בשל הצהרותיו בעד ה[[סוציאליזם]].{{הערה|"על כל אדם בעל תבונה להיות סוציאליסט מתון."}} מיקיר הממשל הפך מאן לנרדף למרות התנגדותו הרעיונית לקומוניזם,{{הערה|"במובנים מסוימים נציונל-סוציאליזם אינו אלא בולשביזם. כמוהם כשני אחים אויבים."}} ו[[הבולשת הפדרלית האמריקנית]] ([[FBI]]) אף ערכה אחריו מעקבים טורדניים במישור הפרטי ובמישור הציבורי.{{הערה|[http://web.archive.org/web/20040810031859/http://foia.fbi.gov/foiaindex/thommann.htm תיק ה-FBI על מאן] אשר אורכב בשנת [[2004]].}}

בשנים שבהן ישב מאן בשווייץ,{{הערה|רק בשנת 1952 החליט הזוג מאן לעקור סופית מארצות הברית בחזרה לאירופה. ראו בפסקה [[תומאס מאן#שיבה לאירופה]]}} אמר מאן בנוגע לסוגיה זו כי:{{הערה|שם=ReferenceA}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=[...] אמריקה היא כיום אזור של לחץ-יתר. אך למזלם של האמריקאים עוד קיימת ההפרדה בין חיי הספרות וחיי הפוליטיקה. [...] ובכל זאת, אף שאיני יכול לומר, כי שרוי אנוכי באירופה באווירה חופשית יותר, הריני מרגיש עצמי כאן חופשי יותר. אף אם ייראה הדבר כפרדוקס לגבי הדמוקרטיה הגדולה בעולם נדמה לי, כי אווירת-לחץ זו היא שלב בהתפתחותה של לאומיות השרויה עדיין בתהליך של התבגרות. [...] כשאני לעצמי אחזיק תמיד טובה לארצות הברית על המקלט שניתן לי שם בימי היטלר.}}
בראיון שנערך עם [[קטיה מאן]] חמש שנים לאחר מותו, היא סיפרה על שיקוליו המוסריים של בעלה בעניין זה:{{הערה|{{דבר||ת. מאן בשנותיו האחרונות|19600325|62}}}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=תמיד ביקש [מאן] להבדיל בין קומוניזם לנאציזם! [...] בקומוניזם הרי יש גם איזו בשורה לעתיד. על אף כל העוולות [...] ואולם בנאציזם? (בזעם גובר והולך) היכול הנאציזם לעמוד בביקורת ההגיון האנושי? ההיה משהו דומה לו בהיסטוריה האנושית? ששה מיליונים! זה אינו בקטגוריה של השוואה בכלל לתנועה או אידאה אנושית.}}

על הבחנה מוחלטת זו בין הנאציזם לקומוניזם, תוך ראייה מפוכחת הן בחסרונותיו של הקומוניזם הסובייטי והן באכזריותו הברוטלית של הנאציזם הגרמני, כתב מאן בנחרצות בספרו "[[דוקטור פאוסטוס]]":{{הערה|"דוקטור פאוסטוס", עמ' 319.}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בתור אדם מתון ובן ההשכלה מקננת בי אמנם אימה טבעית מפני המהפכה הרדיקלית וה[[דיקטטורה]] של המעמד הנמוך, שלאור הרקע שלי אני מתקשה לצייר לי בדמיוני את תמונתה אלא כ[[אנרכיה]] וכ[[שלטון אספסוף|שלטון האספסוף]], בקצרה - כהרס התרבות. אבל כשאני נזכר באנקדוטה הגרוטסקית, כיצד שני מושיעי ה[[אתוס]] האירופי [[היטלר]] ו[[מוסוליני]], נתמכי ההון הגדול, הגרמני והאיטלקי, פסעו יחדיו דרך אולמות גלריית אופיצי בפירנצה, לשם לא היו שייכים לכל הדעות, והאחד אמר לרעהו שכל "אוצרות האמנות הנפלאים" האלה היו נופלים בידי הבולשביזם ומושמדים, לולא הקדימו השמיים תרופה למכה ורוממו את שניהם - אזי מתהפכות היוצרות במושגים שלי על שלטון-האספסוף, ושלטון המעמד הנמוך מתחיל להיראות בעיני, עיני אזרח גרמני, כמצב אידאלי בהשוואה שנתאפשרה עכשיו עם שלטון '''החלאה'''. ככל שידיעתי מגעת, הבולשביזם מעולם לא השמיד יצירות אמנות. דבר זה היה שייך הרבה יותר לתחום-פעולתם של הללו שטענו שהם מגינים עלינו מפניו}}

אף על פי כן, לא היה מאן קומוניסט ולא ראה בעצמו קומוניסט. כחלק מראיית עולמו ההומניסטית דגל מאן כל חייו בסוציאליזם. וקרבתו האידאולוגית לקומוניזם לא הייתה במישור המדיני אלא במישור הרעיוני. כבר במסתו "גתה וטולסטוי" (Goethe und Tolstoi) משנת [[1921]] כתב על הקונפליקט בין הבחירה בסוציאליזם ההומני ובין הבחירה בקומוניזם המרקסיסטי. לדעתו, דיכאה הנהגת המפלגה הקומוניסטית את המגמות ההומניסטיות הרוויזיוניסטיות, דבר שהוביל את הקומוניזם לאכזריות שלא עלתה בקנה אחד עם תפיסתו ההומנית.{{הערה|יצחק לבנשטיין, '''התיתכן מלכות החירות? - מרקס נגד המרקסיזם''', [[הוצאת עם עובד]], 1972, עמ' 7.}}

====="דוקטור פאוסטוס"=====
{{הפניה לערך מורחב|דוקטור פאוסטוס}}
לקראת סוף שנת [[1947]] פרסם מאן את הרומן '''דוקטור פאוסטוס'''. רומן תקופה זה, ששני נושאיו הראשיים הם העם הגרמני וה[[מוזיקה]], נחשב ליוצא דופן מבין ספריו של מאן שכן הוא נבנה בטכניקת המונטאז' אשר שילבה אגב הסיפור פרשות חיים של אנשים אמיתיים כ[[ניטשה]] ו[[ארנולד שנברג]]. "דוקטור פאוסטוס" היה לרומן היחיד בו כתב מאן על המציאות הנוכחית (תקופת [[מלחמת העולם השנייה]]) ולא פנה אל מאורעות מן העבר כדי לגבש את העלילה. אף על פי כן, מוטיב האדם שמוכר את נשמתו ל[[שטן]] בגרסתה הגרמנית העתיקה של [[אגדת פאוסט]] מהווה מרכיב מרכזי בהבנת הרומן.

בציבור הישראלי נשמעה ביקורת על כך שבספר לא נמצא גינוי מפורש לטבח שחוללו הנאצים בעם היהודי במהלך [[השואה]]. אך ביקורת זו לא הייתה מקובלת על הכול, ורוב הציבור המשיך לראות את תומאס מאן כאוהד לעם היהודי.{{הערה|{{הארץ|גל אורן|"אפשר לראות ביהודים את מבשרי התפנית האנטי-ליברלית בגרמניה"|1.1172481|29 באפריל 2011}}}}

=====ביקור בגרמניה=====
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-S86720, Thomas Mann in Weimar.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מאן בעת ביקורו ב[[ויימאר|וויימאר]], [[1949]]]]

לאחר נפילת [[הרייך השלישי]], ב-[[13 בדצמבר]] [[1946]], הוחזר למאן תואר הדוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בון שנשלל ממנו.

בשנת [[1949]] ביקרו מאן וקטיה בגרמניה, לראשונה מאז הגירתם ממנה בשנת [[1932]]. עילת הביקור הייתה "שנת גתה" עם מלאות 200 שנה להולדתו של גדול הסופרים הגרמנים [[יוהאן וולפגנג פון גתה]] שמאן העריץ ואף כתב עליו את הרומן "[[לוטה בויימאר]]", ספרי מחקר{{הערה|(Goethe und Tolstoi (1923 {{ש}}
(Goethe als Repräsentant des bürgerlichen Zeitalters (1932 {{ש}}
(Goethe und Tolstoi. Zum Problem der Humanität (1932 {{ש}}
(Goethes Laufbahn als Schriftsteller (1933}} ואף שני ספרים מיוחדים לשנת גתה בשם "גתה והדמוקרטיה" (Goethe und die Demokratie) ו"נאום בשנת גתה" (Ansprache im Goethejahr).

בהגיעו לגרמניה התבשר מאן כי הוחלט להעניק לו את [[פרס גתה]] היוקרתי של פרנקפורט ואת פרס גתה של ויימאר.{{הערה|[http://nobelprize.org/nobel_prizes/literature/laureates/1929/mann-autobio.html אוטוביוגרפיה] באתר [[פרס נובל]] {{אנגלית}}}} בתחילה ביקר מאן ב[[פרנקפורט]] שב[[גרמניה המערבית]], עיר הולדתו של גתה, ונשא בה, בכנסיית פאול, נאום על אודות חייו של גתה. מאן התקבל בכבוד רב על אף שרבים עדיין ראו בו "בוגד" ו"עריק".{{הערה|{{דבר||ת. מאן: גרמניה לא נשתנתה|19490926|16}}}} לאחר מכן חצו בני הזוג את הגבול ל[[גרמניה המזרחית]] שהייתה בשליטה [[קומוניזם|קומוניסטית]], אל עבר [[ויימאר]], עיר מגוריו של גתה, שם קיבל את הפרס בטקס נפרד. חצייתו את הגבול בין שתי הגרמניות בתקופת [[המלחמה הקרה]], תוך אי נקיטת עמדה פוליטית התומכת בציר מדינות המערב, הביאה לתרעומת ולחשד מצד אנשי ציבור שונים, ויש שהחלו אז לזהותו כקומוניסט.{{הערה|"זיכרונות שלא נכתבו" מאת [[קטיה מאן]]. עמודים 121-122}}

לאחר החזרה לארצות הברית, בשנת [[1950]], תכנן מאן לבקר בישראל בשנית, בעיקר בשל מה שהחסיר בביקורו הקודם בשל מחלתו, אך טיול זה לא יצא לפועל.{{הערה|{{דבר||תומאס מאן יבקר בישראל|19490609|23}}}} בימי שהותו האחרונים פרסם את הרומן "[[הנבחר (תומאס מאן)|הנבחר]]" ([[1951]]) שהוא מעין [[סיפור עם|אגדה]] ריאליסטית מ[[ימי הביניים]] ומסכת רבת מוטיבים של [[חטא]] ו[[מחילה (נצרות)|כפרה]] סביב דמותו של ה[[אפיפיור]] [[גרגוריוס הראשון]]. מאן השתמש באגדת [[גרגוריוס על האבן]] כבסיס לספר.

====שיבה לאירופה====
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-30557-0004, Thomas Mann in Weimar.jpg|שמאל|ממוזער|230px|מאן ב[[ויימאר|וויימאר]] על רקע פסלם של [[גתה]] ו[[פרידריך שילר|שילר]]. [[14 במאי]] [[1955]]]]
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-30557-0008, Weimer, Schiller-Ehrung, Thomas Mann.jpg|שמאל|ממוזער|230px|מאן מקבל את [[פרס שילר]], [[14 במאי]] 1955]]
בשנת [[1952]] החליט הזוג מאן לעקור סופית מ[[ארצות הברית]] ולחזור ל[[אירופה]]. מאן לא היה מעוניין לחזור ל[[גרמניה]], בעיקר בגלל אי-ההבנה והשנאה שרחש כלפיו חלק גדול מהעם הגרמני. לפיכך, עקר ל[[שווייץ]] שהייתה אהובה עליו. לפני עזיבתו כתב לעיתונות תגובה לשלטונות ובה פירט את הגורמים לעזיבתו העתידית:{{הערה|{{דבר||תומאס מאן איש המערב|19530410|55}}}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=האומנם אסור לי להתנגד לקונפורמיזם מסוים השכיח עתה בארצות הברית? הרי לא במקרה אני חי במערב. אני חי כאן כבן נאמן למערב ומקווה להשלים כאן את מסכת חיי. אילו ידעתי משטר עדיף מהדמוקרטיה שלנו, הייתי יוצא לשם גם כיום ומעמיד את עצמי לרשותם. אני אזרח אמריקאי ושומר אמונים לארצי, אך עם זאת אני שואף לחדש ולקיים את הקשר עם היבשת הישנה. ואם יש להתבייש בשאיפה זו, משמע שלא ידעתי עד היום מה פשר המלה בושה. אך נראה, כי בעולם הדמים המפולג אין גבול לאי-הבנות, ללחשים, לחשדות ולהלשנות, ומשום כך נגזר כנראה גם עלי לא לדעת מנוחה עד אחרון ימי.}}

בשנת [[1954]], מקץ 20 שנות חיים בניכר, שב מאן בפעם הראשונה אל [[ריין|חבל הריין]]. מאן הוזמן להרצות באוניברסיטה ב[[קלן]], שם גם קרא קטעים מתוך הרומן "[[וידויי ההרפתקן פליכס קרול]]". בסתיו של אותה שנה ראה הספר אור ונקרא בשם "וידויו של נוכל" (Bekenntnisse des Hochstaplers). סגנונו ההומוריסטי והשונה מאוד של הרומן, גרם להסתייגויות מסוימות מיצירה זו.{{הערה|שם=ReferenceA}}

אף על פי שעברו כמעט עשר שנים מאז סיום [[מלחמת העולם השנייה]] רבים לא שכחו למאן את "בריחתו" מהמולדת בעת צרה. דוגמה לדבר ניתן למצוא בדבריו של ה[[מנצח]] הגרמני [[וילהלם פורטוונגלר]] שכתב על מאן מאמר בו אמר כי "אינני כמו תומאס מאן, המחליף את לאומיותו בכל הזדמנות כהחליף כותונת."{{הערה|"זיכרונות שלא נכתבו" מאת [[קטיה מאן]]. עמוד 124}}

בימי שהותו ב[[גרמניה המזרחית]] הוענק למאן עוד תואר [[דוקטור לשם כבוד]] על ידי [[אוניברסיטת פרידריך שילר]] אשר ב[[יינה]]. בשנת [[1955]], השנה האחרונה לחייו של מאן, חלה "שנת שילר" על שמו של ה[[משורר]] וה[[מחזאי]] הגרמני [[פרידריך שילר]] במלאת 150 שנה לפטירתו. מאן כתב נאום לרגל המאורע בשם "מסה על שילר" (Versuch über Schiller) שהתקבל בהתלהבות על ידי קהל המאזינים ב[[שטוטגרט]] בה נאם. משטוטגרט נסע מאן לעיר הולדתו [[ליבק]], שם הוענקה לו, לשמחתו, אזרחות הכבוד של העיר.

ביולי 1955, עם חזרתו לשווייץ מחופשה בהולנד, החל מאן לאסוף את החומר לכתיבת ה[[מחזה]] "חתונתו של לותר" אותו לא הספיק לכתוב.

מאן נפטר ב-[[12 באוגוסט]] [[1955]] ונקבר ב[[קילכברג]] (Kilchberg) שבקנטון [[ציריך (קנטון)|ציריך]].

==כתביו==
===יצירתו===
[[קובץ:Printing3 Walk of Ideas Berlin.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מגדל הספרות הגרמנית כחלק מתערוכת "[[Walk of Ideas]]" בברלין. לפי המיצג, חלקו של מאן בספרות הגרמנית שני רק לתרגומו של [[מרטין לותר]] לתנ"ך ולכתביו של הסופר הלאומי הגרמני [[יוהאן וולפגנג פון גתה]]. בספר "מסכת הרומן והסיפור האירופי" כותב [[ברוך קורצווייל]] כי "'''מפעלו הספרותי [של מאן] פורץ מעבר לגבולות הלאום ואחרי גתה ובמידה גדולה יותר מ[[אדלברט שטיפטר|שטיפטר]] ו[[גוטפריד קלר]] הוא מרחיב את גבולות הסיפור הגרמני וכובש לו תוקף עולמי'''."{{הערה|הדגשה במקור: "מסכת הרומן והסיפור האירופי" מאת ברוך קורצווייל. עמוד 269.}}]]
יצירתו של מאן מאופיינת בעיקרה במתח שבין הדיוניסי (האפל, האי-רציונלי, התהומי, [[שד (מיתולוגיה)|הדמוני]], הפראי, המשתולל) לבין האפוליני (הבהיר, הרציונלי, [[תבונה|התבוני]], [[הרמוניה|ההרמוני]], המפוכח, המרוסן) על פי תורתו הפילוסופית של [[פרידריך ניטשה]]. הדיוניסי, אשר נקרא על שמו של אל ה[[טבע]] וה[[רבייה|פריון]] [[דיוניסוס]], מסמל ביצירתו של מאן את השאיפה ל"[[בורגנות|חיים בורגניים]]" או לחיים שטוחים וחסרי עומק אשר אמורים להביא עמם את ה[[אושר]] הטבעי של האדם. לעומת זאת האפוליני, על שמו של אל ה[[רפואה]], ה[[נבואה]], [[השמש]] וה[[מוזיקה]] [[אפולו]], מסמל ביצירתו של מאן את כבילותו של האדם אל תהומות נפשו. אל [[נפש|החלקים הנפשיים]] המשוחררים מן הטבע האנושי ובכך מגיעים לפסגות רוחניות אשר אינן אפשריות בתחום האושר הטבעי אשר הדיוניסי מסמל. לשיטתו של ניטשה שני חלקים אלו '''אינם''' סותרים זה את זה אלא מתקיימים באדם זה '''לצד''' זה. מוטיב זה מתבטא ביצירתו של מאן, ובעיקר בנובלות "טוניו קרגר" ו"טריסטאן" וברומנים "[[דוקטור פאוסטוס]]" ו"[[וידויי ההרפתקן פליכס קרול]]", בהם הוא מציג את דמותו של ה[[אמן (אמנות)|אמן]] הבודד, הפרוש מן החיים ועם זאת רואה בחיים הטבעיים דבר טוב שאינו נחלתו שלו. האמן אצל מאן מתפתה אחר החיים הבטוחים ונרתע מפניהם בעת ובעונה אחת, מאחר שחוש בריא עוצר בעדו. חוש זה הוא התודעה המפוכחת של האמן.{{הערה|{{הארץ|[[עלית קרפ]], ריאיון עם [[נילי מירסקי]]|מאבק הרואי בשילוש הרומנטי הקסום|1.1559160|10 באוגוסט 2005}}}} מתח זה מבטא את היסוד המכונן ביצירתו של מאן שעיקרו הניגוד בין החיים והרוח.

ב"[[בית בודנברוק]]" משתמש מאן במוטיבים מן ה[[ספרות צרפתית|רומן הצרפתי]] ו[[ספרות רוסית|הרוסי]] הריאליסטי מבית מדרשם של [[בלזק]] ו[[טולסטוי]] על מנת לפרוס בפני הקורא תמונה רחבה של התמוטטות החיים הבורגניים ב[[האימפריה הגרמנית|אימפריה הגרמנית]] ואת המעבר מ[[המאה ה-19]] אל [[המאה ה-20]]. "בית בודנברוק" נחשב לחידוש מהפכני ב[[ספרות גרמנית|ספרות הגרמנית]] שכן עד פרסומו כמעט ולא הייתה ספרות ריאליסטית גרמנית.{{הערה|על פי אחרית הדבר ל"[[בית בודנברוק]]" מאת [[נילי מירסקי]]}}

ברומן ה[[אידיאליזם|אידאות]] "[[הר הקסמים]]" מתאר מאן, בדמותו של הנס קסטורפ, מאבק הרואי בכישופיה האפלים ובפיתוייה הקטלניים של הרומנטיקה הגרמנית ("[[הסער והפרץ]]"), המעמידה את ה[[ארוס]], את ה[[יופי]] ואת ה[[מוות]] כמין שילוש קסום שאין לעמוד בפניו. מאן לא עוסק ברומן ב[[סמל]]ים למיניהם כמו שעשה ביצירתיו הקודמות, אלא מדבר על המציאות עצמה. אך אותה מציאות המתוארת על פסגתו של הר הקסמים אינה המציאות הרגילה אלא מציאות הפוכה לה, מציאות חסרת טעם, המעמידה בספק את "ארץ השפלה" (כל העולם כולו שאינו הר הקסמים) ואת יכולתה לשרוד ולהתקיים. בגובה ההר מעניק מאן לסיפור תחושת זמן אחרת מאשר בשפלה, כאשר כל מי שמגיע להר שוכח את תפישת ה[[מרחב (פיזיקה)|מרחב]] וה[[זמן]] המציאותיות ומתוך כך מחיש את המוות. הספר מהווה מעין [[אלגוריה]] לתחושה הכללית של [[אירופה]] לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]]. "הר הקסמים", שנחשב לרומן הגרמני החשוב ביותר במאה ה-20, היווה חידוש באמנות הרומן{{הערה|"מסכת הרומן והסיפור האירופי" מאת [[ברוך קורצווייל]]. "אמנות הסיפור כבעיה". עמודים 208–212 וכן בחלק "תומאס מאן".}} לצד "[[יוליסס]]" ל[[ג'יימס ג'ויס]] ו"[[בעקבות הזמן האבוד]]" ל[[מרסל פרוסט]].

מאן עומד ביצירתו גם על הזיקה בין נטיות אמנותיות, ובכלל הערצה ליופי, לבין התפישה ה[[פשיזם|פשיסטית]]. בנובלה "[[מוות בוונציה]]" מקשר מאן בין הנטייה להערצת היופי ולפריצת הגבולות אצל הסופר אשנבאך למוות הבלתי נמנע. כך הוא גם מציג את דמותו של ה[[היפנוזה|היפנוטיסט]] בנובלה "מאריו והקוסם" שנכתבה מלכתחילה כניסיון מכוון ומודע להתחקות על טבעו של הפשיזם ולחשוף את המנגנונים ה[[פסיכולוגיה|פסיכולוגיים]] ואת יסודות היפנוזת ההמונים העומדים ביסודו. מאן מרמז בסיפור כי אין דרך להיאבק בפשיזם ולנצחו אלא באמצעות המאבק האלים.{{הערה|שם=מוות בוונציה וסיפורים אחרים}}

ברומן "יוסף ואחיו" מגולל מאן את פרשת חייו של [[יוסף]] המקראי תוך הדגשת הצד ה[[הומניזם|הומניסטי]] שבו. למעשה, דמותו של יוסף מנסה להתחקות אחר האדם האולטימטיבי אשר כל התכונות הטובות של האנושות מגולמות בו. המוטיב ההיסטורי חוזר ברבות מיצירותיו של מאן.

===כתיבתו===
[[קובץ:Thomas Mann, Princeton 1939.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מאן בעת עבודתו ב[[פרינסטון (ניו ג'רזי)|פרינסטון]], [[1939]]]]
על אופן כתיבתו של מאן העידה אשתו, [[קטיה מאן]], בספרה "זיכרונות שלא נכתבו" המתעד את חיי מאן גם במישור הפרטי והפחות ידוע.

על עמקותו של מאן בחומר הנדרש ליצירתו כתבה:{{הערה|"זיכרנות שלא נכתבו" מאת [[קטיה מאן]]. עמוד 118}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=דרך עבודתו של תומאס מאן הייתה מופלאה. בכתבו ספר היה נכנס לעובי קורתו של הנושא וצולל לתוך מעמקי מעמקיו, ובעודו שוקד על הכתיבה, היה מוסיף לחקור ולדרוש בלי הרף. הוא היה קונה את כל הראוי לימוד, היה משיג חומר רב, אבל בהיות הספר מוהדר לדפוס היה ממהר לשכוח את הכל, ולא הוסיף עוד להתעניין בנושא.}}

על צורת הכתיבה של מאן כתבה:{{הערה|"זיכרונות שלא נכתבו" מאת [[קטיה מאן]]. עמוד 69}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=תומאס מאן היה כותב באטיות רבה, אולם משכתב דבר אף היו לו ידיים ורגליים. הוא לא היה משנה כמעט ולא-כלום. הוא היה מתכונן הרבה מראש. [[היינריך מאן|היינריך]] היה כותב גם בערב, ואילו בעלי לא נהג כן מעולם. [...] היה עובד רק לפני הצהריים. לא מסוגל היה לעבוד אלא בהיות ראשו פנוי לחלוטין. [...] היה [...] עוסק בהכנות אותה הקריאה הנדרשה לו ליצירתו, וכן היה מסדר את המכונה בפיו "דרישות היום". רק שלוש השעות הראשונות שלפני הצהריים היו מיועדות למלאכת יצירתו. כתב את הכל בכתב ידו, וביום שמילא בו שני עמודים הרי שהוציא מלאכה רבה מתחת ידו.}}

על המקורות לדמויותיו של מאן בספריו כתבה:{{הערה|"זיכרנות שלא נכתבו" מאת [[קטיה מאן]]. עמוד 99}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=במקום לבדות דברים מלבו העדיף תומאס מאן להסתייע במציאות. המציאות הייתה חביבה עליו מן ההמצאה, בין שהיו אלה מקומות ואירועים, ובין שהיו קווי אופי יסודיים של אנשים וכיוצא באלה. הוא קנה לעצמו את הנתונים, חדר לתוכם לפי דרכו, האציל עליהם מרוחו, כפי שהיה קורא לדבר, מכוח אמונתו. כפי שקרה לרבים מגדולי תולדות הספרות עורר גם הוא מורת-רוח בלב דגמיו, שכן הזדהו עם עיצובו הפיוטי בדרך תמימה מדי.}}

הדוגמה המפורסמת ביותר לשאיבה של דמויות מן החיים אל הרומן בצורה מדויקת התקיימה ב"[[בית בודנברוק]]" שנכתב כ[[רומן מפתח]] לפי הדגם של משפחתו הקרובה של מאן. הספר עורר בזמנו שערורייה בעיר הולדתו של מאן, [[ליבק]]. בספרה העידה קטיה על הדמיון הקרוב בין הדמויות במציאות לדמויות בכתביו - דמיון שאכן קיבל אישור מקריאת יומניו, אך בזמנו הכחיש זאת מאן בכל תוקף.

אף על פי כן, ידוע כי בספרו "[[דוקטור פאוסטוס]]" העתיק מאן ליצירה, על גב דמויותיו, קורות חיים מדויקים של אנשים מהעבר כגון [[ניטשה]] שהשפיע על מכלול יצירתו, ומבני זמנו כגון [[ארנולד שנברג]] שאף ייעץ לו מספר פעמים בנושאי [[מוזיקה]] בעת כתיבת הרומן. קורות חיים אלו נכתבו באופן מכוון כדי לקשר בינם לבין דמויותיהם המקוריות במציאות לפי טכניקת רומן המונטאז'.

===השפעתו===
[[קובץ:Hermann Hesse 1946.jpg|שמאל|ממוזער|100px|[[הרמן הסה]]]][[קובץ:Jakob Wassermann.jpg|שמאל|ממוזער|100px|[[יעקב וסרמן]]]]
חייו ויצירתו של תומאס מאן היו שנויים במחלוקת עוד בימי חייו, ונותרו כאלה לאחר מותו.

רבים ביקרו אותו בטענה כי יצירתו לוקה בחוסר מקוריות ו[[דמיון]], ותלו זאת בדרך עבודתו, שכן יצירותיו של מאן לא נבעו מפרץ פתאומי של [[יצירתיות]], אלא היו פרי עבודה דקדקנית וממושמעת שנמשכה שנים, מדי יום ביומו. התיאורים ביצירתו, של נופים, דמויות ומצבים, מתייחסים פעמים רבות לדברים שבמציאות, ורק במקרים נדירים פרטי העלילה הם פרי בדיון מלא. גרעין עבודתו של מאן הוא שזירתם של פרטי עלילה אלה לכלל עלילה אחידה, שילובן של [[אסוציאציה|אסוציאציות]] מגוונות בתוכה והלבשתה במעטה לשוני, והם שמקנים ליצירתו חוויית קריאה שאותה יש שתיארו כמאפיינת את מעמד ה[[בורגנות]] המשכילה.

הצלחותיו הספרותיות, סגנון חייו הבורגני הטיפוסי וכן גם נטייתו לפולמוס הקימו לו אויבים. מאותן סיבות היו קשריו עם עמיתיו הסופרים מתוחים לעיתים קרובות. [[רוברט מוסיל]] (שאותו העריך מאן מאוד ובמיוחד את יצירתו "[[האיש בלא תכונות]]") ו[[קורט טוכולסקי]] כינו אותו "סופר באותיות גדולות", [[ברטולט ברכט]] כינה אותו "סופר-בתשלום של הבורגנות ושופר השלטון", [[אלפרד דבלין]] תיאר אותו כמי ש"הפך את קפלי הגיהוץ לעקרון אמנותי". קשרי ידידות היו למאן בעיקר עם [[הרמן הסה]] ו[[יעקב וסרמן]]. גם העובדה שעיצב את רוב דמויותיו לפי דוגמאות מן המציאות, בחלקן מחוגו המשפחתי ובחלקן ממעגל מכריו המפורסמים, לא היטיבה תמיד עם קשריו החברתיים.

יחסם של ה[[נאציזם|נאצים]] אל תומאס מאן, שהתבטא כבר בשנות ה-20 המוקדמות נגד הנטיות הפוליטיות הימניות-קיצוניות ב[[גרמניה]], היה יחס חצוי מאז [[עליית הנאצים לשלטון|תפסו את השלטון]] בשנת [[1933]]. ב[[מינכן]] החרימו את ביתו ואת רכושו ואף ניתן נגדו "[[צו מעצר]] מגן". עם זאת, יש סימנים המלמדים על כך שהשלטון היה חפץ מאוד בכך שהסופר המוכר והמפורסם מחוץ לגרמניה, זוכה [[פרס נובל לספרות]], ישוב אל [[הרייך השלישי|הרייך]]. כך למשל אפשרו את הופעת החלק השני של ה[[טטרלוגיה]] "יוסף ואחיו" ("יוסף בימי עלומיו") ב[[הוצאת פישר]] ב[[ברלין]] במרץ [[1934]]. עם זאת, מאן היסס זמן ממושך לפני שהתבטא בציבור נגד המשטר. רק פרסומו בפברואר [[1936]], לאחר לחץ מצדה של בתו [[אריקה מאן|אריקה]], של [[מכתב פומבי]] אל [[אדוארד קורודי]] ב"[[נויה צירכר צייטונג]]", שהביא לשבר בלתי-הפיך עם השלטון בברלין, גרר בהמשך את שלילת אזרחותו ואת מכירתה הפומבית של תכולת ביתו במינכן שנשארה מאחור.

מאן לא הקים תלמידים מובהקים או ממשיכי דרך ספרותיים. לפי חוקר הספרות פטר פיץ,{{הערה|Thomas Mann: ''Meine Zeit''. Vortrag in der Universität Chicago Mai 1950. Bermann-Fischer/Querido, Amsterdam 1950, S. 20|כיוון=שמאל}} משום שלא ניתן היה להתקיים לצדו של מאן, היה צורך להתממש כנגדו. חוקר הספרות [[מרסל רייך-רניצקי]] סיכם זאת:{{הערה|''Nachprüfung. Aufsätze über deutsche Schriftsteller von gestern'', Stuttgart 1980, S. 110}} "עשרות סופרים הצהירו שאין איש שהם אדישים כלפיו כמו יוצרו של [[הר הקסמים]]. אך הם אמרו זאת בקול רועד מזעם ואפילו מ[[קנאה]]".

===יומניו וחייו המיניים===
תומאס מאן ניהל [[יומן]] במהלך כל חייו. את כל היומנים מהתקופה שלפני מרץ [[1933]] שרף עם תום מלחמת העולם השנייה.{{הערה|פרט למחברות היומן מספטמבר [[1918]] עד דצמבר [[1921]] משום שנזקק להן לצורך העבודה על "[[דוקטור פאוסטוס]]"}} יומניו של מאן ששרדו, משנת 1933 ועד מותו, נפתחו רק עשרים שנה לאחר מותו, החל משנת 1975, לפי ההוראות שנתן בצוואתו.

ביומנים שפורסמו ביטא מאן את מחשבותיו ה[[הומוסקסואליות|הומו-ארוטיות]] ואת אופן התמודדותו איתן. ביומניו ייחס מאן חשיבות מרכזית בחייו לאהבתו לגברים צעירים, דבר שרוח התקופה, בה לא נהוג היה לדבר על נושא ההומוסקסואליות, לא אפשרה דיון בו.

מאן תיאר ביומנים את משיכתו ל[[כנר]] וה[[צייר]] הצעיר [[פאול אהרנברג]] {{אנ|Paul Ehrenberg}}, איתו היה בקשרי ידידות קרובים בין השנים [[1899]]–[[1904]], בתור "החוויה העיקרית של לבו", חוויה שהייתה מהמשפיעות על כתיבתה ותוכנה של הנובלה "[[מוות בוונציה]]". בשנת 1950, בגיל 75 פגש את פרנץ וסטרמאייר בן התשע עשרה וכתב ביומנו: "שוב אותו דבר, שוב אותה אהבה". כאשר פורסמו יומניו של מאן בשנת 1975, ויצרו עניין עצום בגרמניה, אותר וסטרמאייר בארצות הברית. האובססיה של מאן כלפיו החניפה לו ועם זאת זעזעה אותו עד עמקי נשמתו.

גם ברבים מכתביו האחרים עסק מאן בהומוסקסואליות וב[[ארוטיקה]] גברית באופן סמוי, אך התשוקה נותרה רק בכתביו ולא מומשה. מאן, שנמשך בעיקר לנערים מתבגרים, לא תיאר את עצמו כהומוסקסואל פעיל. הוא ראה בהומוסקסואליות תופעה מעוררת השראה, אך מערערת את יסודות החברה ואת קיומו של היחיד. בקובץ המכתבים "על הנישואים" (Die Ehe im Übergang. Brief an den Grafen Hermann Keyserling), שהתפרסם ב-[[1925]], הבחין בין חיי זוגיות במסגרת [[נישואים]], שמעמידים צאצאים ומכוננים את המוסדות החברתיים והמדיניים, לבין היצר ההומו-ארוטי, שפירותיו הם [[אמנות|יצירות אמנות]], אך כשם שהוא הכרחי כך הוא הרסני. לדעתו, ההומוסקסואל - כמו ה[[אמן (אמנות)|אמן]] - מאיים על סדרי החברה ודוחף אותה ואת עצמו לשאול תחתיות. בתשוקה חד-מינית, טען, "אין כל ברכה לבד מברכת היופי, שאינה אלא ברכת המוות". ביומנים התוודה מאן על כיסופיו לאורח חיים אחר לחלוטין, החורג מיחסי הנישואים ה[[הטרוסקסואליות|הטרוסקסואליים]], אבל הסביר כי החליט לשמור על החזות הבורגנית המהוגנת והמאופקת, הנחוצה לאדם במעמדו.{{הערה|שם=ReferenceA}}

תגובותיהם של בני המשפחה הקרובה שהיו בחיים בזמן פרסום היומנים הייתה מסויגת למדי. נראה כי בנו הצעיר של מאן, מיכאל, אשר עמל על עריכת היומנים, נפגע מיחסו של אביו אליו כפי שזה מתחדד ביומנים. מותו של מיכאל ב-[[1977]], ככל הנראה מהתאבדות, מיוחס על פי רוב להשפעתם של היומנים, שתיארו אותו כתינוק בלתי מתוכנן שהיה מיועד ל[[הפלה מלאכותית|הפלה]].

יומניו של תומאס מאן הם מסמך חשוב גם בסגנונם. המעבר המתמיד בין הערות קצרות למשפטים מורכבים ומלאים מעורר עניין. בדומה ליצירתו הספרותית וה[[פובליציסטיקה|פובליציסטית]], יש ביומנים ניסוחים קולעים וכוח דמיון לשוני. היומנים מספקים הצצה לא רק לדמותו הפרטית של מאן אלא מתעדים גם את השתלשלות יצירותיו ומבהירים את המוטיבציה האמנותית שלו.

===עיבודים===
רבות מיצירותיו של מאן עובדו במרוצת השנים. ה[[רומן|רומנים]] "[[בית בודנברוק]]", "הוד מלכות", "וידויו של ההרפתקן פליכס קרול", "[[לוטה בויימאר]]", "[[הר הקסמים]]", "[[דוקטור פאוסטוס]]" (וכן הספר שנכתב בעקבותיו "התהוותו של דוקטור פאוסטוס") וה[[נובלה|נובלות]] וה[[סיפור]]ים "[[מוות בוונציה]]", "טוניו קרגר", "[[גזע ולזונג]]", "טירוף מערכות וצער מוקדם", "מריו והקוסם", "[[אדון פרידמן הקטן]]", "הליצן", "טריסטאן", "הראשים המוחלפים" ועוד עובדו ל[[סרט קולנוע|סרטים]] כ"[[מוות בוונציה (סרט)|מוות בוונציה]]". חלק מהיצירות אף הופקו במספר גרסאות ל[[טלוויזיה]].{{הערה|שם=Thomas Mann|[http://www.imdb.com/name/nm0003407 Thomas Mann] באתר imdb}} לנובלות "מוות בוונציה" ו"הראשים המוחלפים" נכתבו [[אופרה|אופרות]] שהועלו בהצלחה רבה בגרמניה. ל"ראשים המוחלפים" אף נעשתה גרסת [[תיאטרון]] מוזיקלי.{{הערה|ראו בו[[ויקיפדיה הגרמנית]] בערך Thomas mann בפסקה Vertonungen}} במרחב הספרות החדשה קיימים אזכורים רבים ליצירותיו של מאן ובעיקר לנובלה "מוות בוונציה".{{הערה|ראו לדוגמה "[[הכתם האנושי]]" ל[[פיליפ רות]] ו"זמן סגירה" ל[[ג'וזף הלר]]. ראו עוד בערך [[:en:Thomas Mann|Thomas Mann]] בו[[ויקיפדיה האנגלית]]}}

=== כתביו בעברית ===

<div class="mw-collapsible" style="clear: both; width: 90%; margin: 0.5em auto; padding: 0.2em;">
<div class="mw-collapsible-content" style="padding: 0.5em 1em 0.5em 1em; background-color: #f9f9f9; font-size: 100%">

{| class="wikitable sortable" border=1 cellpadding=5 cellspacing=0
|-
! style="background-color: #FFFACD;" | שנה
! style="background-color: #FFFACD;" | שם בעברית
! style="background-color: #FFFACD;" | שם בגרמנית
! style="background-color: #FFFACD;" | ז'אנר
! style="background-color: #FFFACD;" | תרגום
|-
| 1893||החיזיון
| style="direction: ltr;" | Vision
| {{ללא גלישה|סקיצה בפרוזה}} ||תורגם בידי [[יעקב גוטשלק]] בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1894 || נפילה
| style="direction: ltr;" | Gefallen|| סיפור קצר || תורגם בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1896 || התשוקה לאושר
| style="direction: ltr;" | Der Wille zum Glück ||סיפור קצר||תורגם בידי [[יצחק הירשברג]] בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן, תל אביב, הוצאת עידית, תשי"ד. תרגום שני נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
|1896 || אכזבה
| style="direction: ltr;" | Enttäuschung || סיפור קצר||תורגם בידי [[יצחק הירשברג]] בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן, תל אביב, הוצאת עידית, תשי"ד. תרגום שני נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1897 || המוות
| style="direction: ltr;" | Der Tod|| סיפור קצר|| תורגם בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1897 || [[אדון פרידמן הקטן]]
| style="direction: ltr;" | {{ללא גלישה|Der kleine Herr Friedemann}} || נובלה ||תורגמה בידי [[יצחק הירשברג]] בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן, תל אביב, הוצאת עידית, תשי"ד. תרגום זה הופיע בשנית ב[[הוצאת משרד הביטחון]] בקובץ "טריסטאן \ אדון פרידמאן הקטן", [[ספרית תרמיל]], תשל"ז. תרגום שני נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1897 || המוקיון
| style="direction: ltr;" | Der Bajazzo|| סיפור קצר || יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1898 || {{ללא גלישה|טוֹבְּיָאס מִינְדֶרְנִיקֶל}}
| style="direction: ltr;" |Tobias Mindernickel || סיפור קצר ||תורגם בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1899 ||ארון הבגדים
| style="direction: ltr;" |Der Kleiderschrank|| סיפור קצר||תורגם בידי [[יצחק הירשברג]] בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן, תל אביב, הוצאת עידית, תשי"ד. תרגום שני נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1899|| היפרעות
| style="direction: ltr;" |Gerächt|| סיפור קצר ||תורגם בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1900|| לואיזכן
| style="direction: ltr;" | Luischen || סיפור קצר || תורגם בידי [[יצחק הירשברג]] בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן (נקרא בשם "לואיזה"), תל אביב, הוצאת עידית, תשי"ד. תרגום שני נעשה בידי [[נילי מירסקי]] בקובץ 'מוות בוונציה וסיפורים אחרים', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], ספרי סימן קריאה, [[1988]]. תרגום שלישי נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1900 || הדרך לבית הקברות
| style="direction: ltr;" |Der Weg zum Friedhof|| סיפור קצר||תורגם בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1901 || [[בית בודנברוק]]
| style="direction: ltr;" | Buddenbrooks || רומן||תרגומו של [[מרדכי טמקין]] לספר יצא לאור בשנת [[1930]] בשלושה כרכים בהוצאת ספרית [[הוצאת שטיבל|שטיבל]] ונקרא "בית בודנברוק: שקיעתה של משפחה אחת". אותה גרסת תרגום הוצאה לאור בשנית בשנת [[1970]] בהוצאת [[רמדור]]. תרגומה של [[נילי מירסקי]] לספר יצא לאור בשנת [[1985]] בשני כרכים ב[[ספריה לעם]] בהוצאת [[עם עובד]] ונקרא "בית בודנברוק: שקיעתה של משפחה". אותה גרסת תרגום יצאה לאור בשנית בשנת [[2003]] בגרסה מאוחדת בספריית הקלאסיקה של עם עובד.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1902|| Gladius Dei [חרב אלוהים]
| style="direction: ltr;" | Gladius Dei || סיפור קצר ||תורגם בידי [[יצחק הירשברג]] בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן, תל אביב, הוצאת עידית, תשי"ד. תרגום שני נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1902 ||הרעבים
| style="direction: ltr;" | Die Hungernden ||סיפור קצר ||תורגם בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1903 || טוניו קרגר
| style="direction: ltr;" | Tonio Kröger ||נובלה || הנובלה ראתה אור לראשונה בשנת [[1932]] בתרגומו של [[יוסף ליכטנבום]], תל אביב. וראתה אור בשנית ובאותו תרגום בספרית תרמיל של [[הוצאת משרד הביטחון]], תשל"ג. הנובלה תורגמה מחדש בידי [[נילי מירסקי]] בקובץ 'מוות בוונציה וסיפורים אחרים', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], ספרי סימן קריאה, [[1988]].
|-
| 1903||ילד הפלאות
| style="direction: ltr;" | Das Wunderkind || סיפור קצר || תורגם בידי יצחק הירשברג בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן, תל אביב, הוצאת עידית, תשי"ד. תורגם בשנית בקובץ "אומות מספרות" בעריכת [[דב קמחי]], [[הוצאת יוסף שרברק]], תל אביב, [[1962]]. תרגום שלישי (בשם "ילד הפלא") נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1903 ||טריסטאן
| style="direction: ltr;" | Tristan|| נובלה|| הנובלה תורגמה על ידי [[מאיר מוהר]] בהוצאת ספרון של [[ידיעות אחרונות]], תל אביב, [[תש"ז]]. אותה גרסת תרגום הופיעה בשנית בידי [[הוצאת משרד הביטחון]] בקובץ "טריסטאן: אדון פרידמאן הקטן", ספרית תרמיל, תשל"ז. תרגום שני נעשה בידי יצחק הירשברג בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן, תל אביב, הוצאת עידית, תשי"ד. תרגום שלישי נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1904 ||אושר
| style="direction: ltr;" | Ein Glück || סיפור קצר ||תורגם בידי [[יצחק הירשברג]] בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן, תל אביב (נקרא בשם "רגע של אושר"), הוצאת עידית, תשי"ד. תרגום שני נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1904 || אצל הנביא
| style="direction: ltr;" | Beim Propheten||סיפור קצר||תורגם בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1905|| שעות קשות
| style="direction: ltr;" | Schwere Stunde || סיפור קצר||הסיפור ראה אור בעברית בקובץ "מבחר הסיפור העולמי" בעריכת [[דב קמחי]], הוצאת יוסף שרברק, תל אביב, [[תשי"ט]]. תרגום שני (בשם "שעה קשה") נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1906 ||[[גזע ולזונג]]
| style="direction: ltr;" |Wälsungenblut || סיפור קצר|| תורגם בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1908 || אנקדוטה
| style="direction: ltr;" | Anekdote || סיפור קצר || תורגם בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1909 || הוד מלכות
| style="direction: ltr;" | Königliche Hoheit|| רומן || תורגם לעברית על ידי [[גדעון טורי]] ויצא לאור בשנת [[1994]] בהוצאת [[זמורה ביתן]].
|-
| 1909|| אסון הרכבת
| style="direction: ltr;" |Das Eisenbahnunglück||סיפור קצר ||תורגם בידי [[יצחק הירשברג]] בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן, תל אביב (נקרא בשם "תאונת הרכבת"), הוצאת עידית, תשי"ד. תרגום שני נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1911 ||איך יָאפֶּה ודוֹ אֶסְקוֹבָּאר הלכו מכות
| style="direction: ltr;" | Wie Jappe und Do Escobar sich prügelten || סיפור קצר|| תורגם בידי [[יצחק הירשברג]] בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן, תל אביב (נקרא בשם "ההתכתשות בין יאפה ודו אסקובאר"), הוצאת עידית, תשי"ד. תרגום שני נעשה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מוקדמים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1912 || [[מוות בוונציה]]
| style="direction: ltr;" | Der Tod in Venedig ||נובלה || ראתה אור בעברית בתרגומה של [[רנה ליטוין]] והופיעה בשנת [[1965]] ב[[הוצאת משרד הביטחון]], ספרית תרמיל. אותה המהדורה ראתה אור בשנית ב[[הוצאת כתר]]. הנובלה תורגמה בשנית בקובץ "המינגווי תומאס מאן מוות בוונציה ז'ורז סימנון" בשנת [[1982]] ב[[הוצאת תרמיל]] בתרגום [[מירי דור]]. ה[[נובלה]] תורגמה בשלישית בידי [[נילי מירסקי]] בקובץ 'מוות בוונציה וסיפורים אחרים', [[הספריה החדשה]], [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]] / ספרי סימן קריאה, [[1988]]. תרגום הנובלה חודש על ידי המתרגמת ב-[[2005]] (הספרייה הקטנה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה).
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1919|| אדם וכלבו
| style="direction: ltr;" |Herr und Hund ||נובלה ||תורגמה בידי יצחק הירשברג בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן, תל אביב, הוצאת עידית, תשי"ד. תורגמה בשנית בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מאוחרים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1924|| [[הר הקסמים]]
| style="direction: ltr;" | Der Zauberberg|| רומן || תורגם בידי [[מרדכי אבי שאול]] ויצא בהוצאת [[ספרית פועלים]] בשנת [[1955]]. גרסה מחודשת יצאה באותה ההוצאה ובידי אותו המתרגם בשנת [[1977]]. תרגום זה זכה ב[[פרס טשרניחובסקי]] לשנת [[תשי"ז]].{{הערה|נימוקי הבחירה במרדכי אבי שאול לזוכה בפרס היו: "על תרגומו ממבחר הרומאנים של תומאס מאן".}} בשנת 2020 ראה אור בספרית פועלים תרגומה החדש של רחל ליברמן
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1925|| טירוף מערכות וצער מוקדם
| style="direction: ltr;" |Unordnung und frühes Leid ||נובלה ||תורגמה בידי יצחק הירשברג בקובץ "מבחר הסיפורים" מאת תומאס מאן (נקרא בשם המקוצר "צער מוקדם"), תל אביב, הוצאת עידית, תשי"ד. תורגמה בשנית בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מאוחרים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
|-
| 1929 || מאריו והקוסם
| style="direction: ltr;" | Mario und der Zauberer || סיפור קצר || תורגם בידי [[נילי מירסקי]] בקובץ 'מוות בוונציה וסיפורים אחרים', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], ספרי סימן קריאה, [[1988]].
|-style="background-color: #F0F8FF;"
| 1930|| [[תיאודור שטורם]]
| style="direction: ltr;" |Theodor Storm || מסה || הופיעה בלקט שירים מאת תיאודור שטורם בתרגום [[ישראל רינג]], [[עקד|הוצאת עקד]], 1970.
|-
| 1933 || ייסורי [[ריכרד וגנר]] וגדולתו
| style="direction: ltr;" |Leiden und Größe Richard Wagners || מסה || הופיעה בלקט המאמרים "מי מפחד מריכרד ואגנר - היבטים שונים של דמות שנויה במחלוקת" בתרגומו של [[בנימין פרל]], [[הוצאת כתר]].
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1933|| יוסף ואחיו - תולדות יעקב (1)
| style="direction: ltr;" | Joseph und seine Brüder - Die Geschichten Jaakobs || [[רומן היסטורי]]|| הופיע בהוצאת [[ספריית פועלים]] בתרגומו של [[מרדכי אבי שאול]], מרחביה, [[1957]]-[[1959]] (ציורים - [[שרגא וייל]]). תרגום זה זכה ב[[פרס טשרניחובסקי]] לשנת [[תשי"ז]]. (או "אלו קורות יעקב" בתרגומו של [[ישורון קשת]] לכרך זה בלבד. [[הוצאת שטיבל]], תל אביב, [[1935]]).
|-
| 1934|| יוסף ואחיו - יוסף בימי עלומיו (2)
| style="direction: ltr;" | Joseph und seine Brüder - Der junge Joseph|| [[רומן היסטורי]]|| הופיע בהוצאת [[ספריית פועלים]] בתרגומו של [[מרדכי אבי שאול]], מרחביה, [[1957]]-[[1959]] (ציורים - שרגא וייל). תרגום זה זכה ב[[פרס טשרניחובסקי]] לשנת [[תשי"ז]].
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1936 ||יוסף ואחיו - יוסף במצרים (3)
| style="direction: ltr;" | Joseph und seine Brüder - Joseph in Ägypten || רומן היסטורי || הופיע בהוצאת [[ספריית פועלים]] בתרגומו של [[מרדכי אבי שאול]], מרחביה, [[1957]]-[[1959]] (ציורים - שרגא וייל). תרגום זה זכה ב[[פרס טשרניחובסקי]] לשנת [[תשי"ז]].
|-
| 1939|| [[לוטה בוויימר]]
| style="direction: ltr;" | Lotte in Weimar|| רומן || הופיע בהוצאת [[ספריית פועלים]] בשנת [[1954]] בתרגומו של [[מרדכי אבי שאול]]. תרגום זה זכה ב[[פרס טשרניחובסקי]] לשנת [[תשי"ז]]. תרגום נוסף נעשה על ידי [[צבי ארד (משורר)|צבי ארד]] ויצא לאור בהוצאת [[כנרת זמורה-ביתן דביר|זמורה ביתן]], תל אביב, 1986.
|-style="background-color: #F0F8FF;"
| 1940 || הראשים המוחלפים - אגדה הודית
| style="direction: ltr;" | Die vertauschten Köpfe || נובלה || תורגמה על ידי [[מאיר מוהר]], [[הוצאת גזית]], [[1954]].
|-
|1940
|הומאז' לפרנץ קפקא
| style="direction: ltr;" |''Homage to Franz Kafka''
|מסה
|את 'הומאז' לפרנץ קפקא' כתב מאן, באנגלית, ב-1940 – בעת שהותו בארצות הברית – כהקדמה עבור המהדורה השנייה של התרגום האנגלי ל'הטירה', (מאנגלית: [[אביבה ברק]]),[[דחק - כתב עת לספרות טובה]], כרך ו', 2016.
|-
| 1943 || [[שמעי, גרמניה!]]
| style="direction: ltr;" |Deutsche Hörer!|| אוסף מכתבים ||חלקים מהמכתבים פורסמו בעיתון [[דבר (עיתון)|דבר]]. מדברי תומאס מאן אל העם הגרמני{{הערה|שם=מדברי תומאס}}
|-
| 1943 || המלחמה והעתיד
| style="direction: ltr;" |{{הערה|[https://en.wikisource.org/wiki/The_War_and_the_Future_(Mann) The War and the Future], באתר ויקיטקסט {{אנגלית}}}}The War and the Future || נאום || הופיע בהוצאת [[נהר ספרים]] בתרגומה של ניצה פלד, 2024{{הערה|{{הארץ|עודד היילברונר|הנאציזם כתאונה היסטורית|0000018e-b76e-dc75-afde-f7feba820000|7 במאי 2024}}}}
|-style="background-color: #F0F8FF;"
| 1943|| יוסף ואחיו - יוסף המשביר (4)
| style="direction: ltr;" | Joseph und seine Brüder - Joseph der Ernährer|| רומן היסטורי || הופיע בהוצאת [[ספריית פועלים]] בתרגומו של [[מרדכי אבי שאול]], מרחביה, [[1957]]-[[1959]] (ציורים - שרגא וייל). תרגום זה זכה ב[[פרס טשרניחובסקי]] לשנת [[תשי"ז]].
|-
|1944
|לוחות הברית
| style="direction: ltr;" |''Das Gesetz''

''The Tables of the Law''
|נובלה היסטורית
|הופיע בסדרת "קציר" 1, כנראה בתרגום [[עזריאל קרליבך]], הוצאת צ. ליינמן, תש"ו 1946. נמצא בבלוג "המולטי יקום של [[אלי אשד]]".{{הערה|[https://www.no-666.com/2020/03/26/לוחות-הברית-סיפור-מאת-תומאס-מאן-על-משה/ לוחות הברית: סיפור מאת תומאס מאן על משה רבנו – מיוחד לחג הפסח], באתר הבלוג}}
|-style="background-color: #F0F8FF;"
| 1947||[[דוקטור פאוסטוס]]
| style="direction: ltr;" | Doktor Faustus || רומן|| שמונת הפרקים הראשונים תורגמו בידי [[מרדכי אבי שאול]] ב[[ספרית פועלים]]. אבי-שאול שכבר הזקין לא יכול היה לסיים את מלאכת התרגום ועל כן יעקב גוטשלק החליפו. לאחר מכן, כדי לשמור על אחידות התרגום, תרגם גוטשלק את שמונת הפרקים הראשונים בשנית. תרגום סופי זה יצא לאור בהוצאת ספרית פועלים בשנת [[1992]].
|-
| 1951|| הנבחר
| style="direction: ltr;" | Der Erwählte|| רומן || הופיע בהוצאת [[ספרית פועלים]] ובתרגום [[מרדכי אבי שאול]] בשנת [[1962]]. תרגום זה זכה ב[[פרס טשרניחובסקי]] לשנת [[תשי"ז]].
|-style="background-color: #F0F8FF;"
| 1954|| מרומה
| style="direction: ltr;" |Die Betrogene || נובלה || תורגמה בידי יעקב גוטשלק בקובץ "סיפורים מאוחרים" של תומאס מאן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 2003.
|-
| 1954 || [[וידויי ההרפתקן פליכס קרול]]
| style="direction: ltr;" | Bekenntnisse des Hochstaplers Felix Krull || רומן||תורגם על ידי [[מרדכי אבי שאול]] והופיע בשנת [[1956]] בהוצאת [[ספרית פועלים]]. תרגום זה זכה ב[[פרס טשרניחובסקי]] לשנת [[תשי"ז]]. תורגם מחדש על ידי [[נילי מירסקי]] והופיע בשנת [[2016]] בהוצאת [[אחוזת בית (הוצאה לאור)|אחוזת בית]] בשם ״פליקס קרול, וידוייו של מאחז עיניים״.
|- style="background-color: #F0F8FF;"
| 1954 || צ'כוב
| style="direction: ltr;" | Versuch über Tschechow || מסה||תורגם על ידי ערן הורוביץ והופיע ב'[[דחק - כתב עת לספרות טובה]]', כרך ט', 2018.
|}
</div></div>

==יחסו ליהודים==
===יחסו לציונות===
בשנת [[1947]], שנה לפני הקמת [[ישראל|מדינת ישראל]], אמר מאן בנוגע ל[[היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה|יישוב היהודי בארץ ישראל]]:{{הערה|שם=davar1947|{{דבר||שיחה עם תומאס מאן|19470728|21}}}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=רגש היושר הפנימי שלי אומר לי, כי ליהודים הרשות המלאה לבוא לארצם. ולא רק בזכותם ההיסטורית רשאים הם לכך, אלא גם בזכות מה שהם עוללו בארץ ישראל. ביקרתי בארץ לפני 17 שנה ולא אשכח את הרושם הכביר שעשו עלי שתי תופעות, האחת היא תחיית השפה העברית, דבר שלא יאומן ושלא הייתה דוגמתו בכל תולדות האנושות. והדבר השני - אף הוא מהפכה, אני מתכוון לדור החדש שקם שם לחיים.}}

בשנת [[1949]], אמר מאן בריאיון לעיתון [[דבר (עיתון)|דבר]]:{{הערה|{{דבר||חברה ישראלית תסריט את "יוסף ואחיו": שיחה עם תומאס מאן|19490608|33}}}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=למותר לחזור ולהטעים את רגשות אהדתי לרעיון הציוני, בפרט בשעה זו, לאחר שרעיון זה נתגשם בחיים. הן את רגשותיי אלה הבעתי באוזניכם עוד בשנת 1930, בימים שבהם לא היה זה מן הדברים המקובלים. היה זה לאחר ניצחונם הראשון או השני של הנאצים בבחירות הכלליות בגרמניה. [...] אחד הדברים החשובים ביותר במאורעות השנה שעברה הוא שהרעיון הצודק נחל ניצחון! הרעיון ניצח משום שהיה צודק. הכרה זו מרנינה את לבי ומחזקת את תקוותי. עוד לפני זמן ניכר נתתי את דעתי על רעיון המדינה היהודית, שיביא ברכה לא רק לאזרחיה אלא גם ליהודי העולם כולו. [...] אמונתי הבלתי-מעורערת, כי בשטח האמנותי, ולא רק החברתי ואפילו המדיני, עתיד העולם לקבל שוב ערכים חדשים ורעיונות חדשים שיצאו מישראל, מארץ ישראל ומעם ישראל, שהוא כ[[עוף החול]], בין אומות העולם.}}

מאן הדגיש כי לדעתו על [[התנועה הציונית]] להימנע מעוול כלפי העם הערבי, וסבר כי מתוך אהדה בין שני העמים תימצא הדרך להבנה הדדית. על רעיון קבוצת "[[ברית שלום]]" בהנהגתו של [[יהודה לייב מאגנס]] אמר כי הוא "מוצא חן בעיני".{{הערה|שם=davar1947}}

בשנת [[1907]], מאן הזהיר את הגרמנים בפני אקסודוס יהודי אירופה, כי הוא ראה ביהדות "מרכיב הכרחי" להתפתחות התרבותית האירופאית, "במיוחד בגרמניה". בתור פטריוט גרמני, מאן פחד שהאנטישמיות הגרמנית תקרב את יהודי גרמניה לרעיון הציוני, כי הוא בטח ש"האקסודוס המוחלט של יהודי אירופה, כמו שציונים קפדנים חולמים ממנו, היה האסון הכי גדול שאירופה יכולה לחוות".{{הערה|שם=כרך1|כיוון=שמאל|Thomas Mann: ''Die Lösung der Judenfrage (1907).'' Hermann Kurzke, Stephan Stachorski (Hrsg.): ''Thomas Mann: Essays, Volume 1: Frühlingssturm (1893-1918).'' 1993, {{ISBN|3-596-10899-3}}}}

=== אנטישמיות ===
בשנת 1934 פרסם מאן מאמר המעלה על נס את תרומתם של היהודים לתרבות המערבית ויוצא נגד ה[[אנטישמיות]].{{הערה|{{דואר היום||תומאס מאן נגד האנטישמיות|19341111|69}}}} כבר בשנת 1907{{הערה|שם=כרך1}} ובשנת 1921{{הערה|כיוון=שמאל|Thomas Mann: ''Zur jüdischen Frage (1921).'' Hermann Kurzke, Stephan Stachorski (Hrsg.): ''Thomas Mann: Essays, Volume 2: Für das neue Deutschland (1919-1925).'' 1993, {{ISBN|3-596-10900-0}}}} הוא פרסם מאמרים באותה רוח. במאמר אחר, באותה תקופה, המליץ מאן ליהודים להתבולל ולהתנצר כדי להשתלב בחברה המערבית.{{הערה|{{דואר היום||פטפוט ליברלי נאציסטי בפי סופר חובב יהודים|19341022|53}}}}

במאמר משנת 1971 עמדה מבקרת הספרות [[גיטה אבינור]] על כך שמאן ואחיו היינריך נודעו בשנותיהם המאוחרות כלוחמים אמיצים נגד המשפט הנאצי, אשר דיברו בשם המצפון והתרבות בימים אפלים של דיכוי ועריצות. עם זאת, אין להתעלם מכך שבכתבי מאן המוקדמים הופיעו [[סטריאוטיפים יהודיים]] מובהקים. כך, למשל:
{{ציטוט|תוכן=בסיפור של תומאס מאן משנת 1896, "הרצון לאושר", מופיעה גברת אחת, הברונית פון שטיין, שהיא יהודיה קטנה ומכוערת בשמלה אפורה סרת-טעם. ולא זו בלבד, אלא שבאזניה מתנצנצים יהלומים גדולים. היהלומים בכלל יש להם נטייה מיוחדת להתנצנץ באזניהן של היהודיות המופיעות (כרגיל בתפקידים משניים) בסיפורי שני האחים באותה תקופה.
|מקור=גיטה אבינור, [https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/01680-files/01680002-files/01680002-123-145.pdf "משפחת מאן המופלאה"], '''הפורטת על הפסנתר הכחול: מאמרים בבקורת הספרות''', מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 139}}

במחקר שנערך החל משנת [[2001]] על ידי חוקר הספרות והתרבות הגרמני יאיה אלזאגה (Yahya Elsaghe), במימון הקרן הלאומית ה[[שווייץ|שווייצרית]], נבחן נושא ה[[יהדות]] בכתבי תומאס מאן, וכמו כן נחקרו ה[[סטריאוטיפ]]ים שהוא העניק לדמויות היהודיות, שמופיעות ברוב יצירותיו. לדברי הקרן, הרצון לחקור מגמה אנטישמית בכתביו של מאן נוצר משום ש"עד כה בקושי נבחנה השאלה על מגמות לאומניות, ואף אנטישמיות, הבאות לידי ביטוי מוכח ביצירתו הספרותית [של מאן] ואינן [[עולות בקנה אחד]] עם מעמדו כבא כוחה של גרמניה 'האחרת' [...]."{{הערה|שם=HANAN|{{הארץ|[[חנן אלשטיין]]|הוא ריחרח אותו קלות, כמבקש להיוודע את כוח הקנייה שלו|1.1036709|17 באוגוסט 2005}}}}

מן ה[[מחקר]] עולה כי מאן, במיוחד ביצירותיו המוקדמות "[[בית בודנברוק]]", "טריסטן" ו"הוד מלכות", העניק לדמויותיו היהודיות דימויים דו-ערכיים שיכולים להתפרש כסטראוטיפים [[אנטישמיות|אנטישמיים]]. מסקנותיו של אלזאגה מכך היא כי מאן "בוודאי לא היה אנטישמי קנאי, אלא אנטישמי מצוי. ואין כל ספק שבחברה שבה חי לא היה אפשר לראות בו אנטישמי. ובכל זאת אי-אפשר להבין באמת ולתאר כהלכה כמה מסיפוריו [...] בלי הרקע האנטישמי."{{הערה|שם=HANAN}}

כך למשל, ב"[[בית בודנברוק]]" מובלט סטריאוטיפ "האף היהודי", אשר מופיע ביצירות אחרות של מאן, כאשר היהודי הרמן האגנשטרום מהמשפחה היריבה, מוצג כבעל "[[חוטם]] פחוס מעט מעל שפתו העליונה". לאחר מכן, בסצנה בה הרמן האגנשטרום מנסה לנשק את טוני בודנברוק,{{הערה|בית בודנברוק, חלק שני, פרק שני, עמודים 58-59.}} היא נרתעת ומסרבת. מאן איננו מציין את הסיבה לכך, אלא רק כי "לא מפני הביישנות נמנעה טוני להתנשק עם האגנשטרום הצעיר". לכן, ניתן לפרש כי דווקא ה[[מיניות]] והחזות של האגנשטרום היא שהרתיעה את טוני מלנשקו.{{הערה|Processes of transposition German literature and film מאת Christiane Schõnfeld, עמודים 133-140}}

מלבד חזותם, גם מקצועם האישי של היהודים, מוצג על ידי מאן באמצעות דימויים אנטישמיים וטענות כי היהודי משתמש במקצועו על מנת להזיק לחברה ולהרוויח על חשבונה.{{הערה|"בית בודנברוק", חלק שמיני, פרק שני, עמוד 419}}

לדעת אלזאגה, מכיוון שמשפחת האגנשטרום מזרזת את השקיעה ב"[[בית בודנברוק]]", הרי שהיהודים הם המזרזים אותה. לדעתו, אמנם מאן נמנע מדימויים אנטישמיים ברורים ומזיהוי מפורש של הדמויות כיהודיות, אך הוא עיצב אותן באמצעות סימני היכר חיצוניים ופנימיים המשקפים ומאשרים דעות קדומות אנטישמיות שהיו לו, לפחות בתחילת דרכו. בנוסף ל"בית בודנברוק" מביא אלזאגה טיעונים נוספים מיצירות מוקדמות נוספות של מאן.

לפי אלזאגה, כמה פרטים זניחים למראה, בנובלה "טריסטאן" (1903), אחת מיצירותיו האהודות ביותר של מאן, מאבדים את תמימותם. "כפות הרגליים בעלות ההיקף הנדיר" שמאן מעניק לדטלב שפינל - טיפוס מוזר השוהה ב[[סנטוריום]], סופר של רומן אחד שלא נחל הצלחה - הן הד ל"רגל השטוחה היהודית", עוד סטיגמה פיזיוגנומית (של המבנה הפיזי) אנטי-יהודית, ששימשה באותם ימים תירוץ לאפלייתם לרעה של יהודים שביקשו לשרת בצבא. במרכז פניו של ד"ר ליאנדר היהודי, הרופא הראשי של הסנטוריום, נשקף זקן "שהוא קשה ומקורזל כאותו שער-סוסים שמפטמים בו את הרהיטים" - לא רק דוגמה ל"בהמיות", תכונה שכיחה בתיאור האנטישמי את דמותו של היהודי, אלא בה בעת גם, פסק אלזאגה, "הקדמה מחרידה לשימוש החומרי שנעשה ביהודים כמה עשורים לאחר מכן."{{הערה|שם=HANAN}}

ב"[[הר הקסמים]]" מופיעה דמות יהודית נוספת ביצירתו של מאן, לֵאו נאפטא - ישועי שמרן, נמוך קומה וכעור מראה ממוצא יהודי. הגיבור הראשי של "הר הקסמים", הנס קסטורפ, סובל כזכור מ"אהדה למוות", נטייה שהוא מקווה להירפא ממנה ב"הר הקסמים". בדרכו נקרה נאפטא, המרשים בלמדנותו ובחדות שכלו, אבל הנס קסטורפ אינו מודע לכך שנאפטא נתון לחסותו של "כוח המכוון כנגד הציוויליזציה האנושית, כנגד הקידמה, העבודה והחיים."{{הערה|שם=RAVIV|{{הארץ|אלכסנדר רביב|עקומה אנטישמית עולה|1.1042779|8 בספטמבר 2005}}}}{{הערה|"הר הקסמים", ב, עמוד 72}}

ב"[[דוקטור פאוסטוס]]", אשר התפרסם כשנתיים לאחר תום [[מלחמת העולם השנייה]], כמעט בסוף דרכו של הסופר, מופיעות שתי דמויות שליליות של יהודים: ד"ר חיים ברייזאכר וסאול פיטלברג. לכאורה "דוקטור פאוסטוס" אינו אלא ביוגרפיה בדיונית, "חיי המלחין הגרמני אדריאן לוורקין מפי ידידו", כלשון כותרת המשנה. אבל המחבר עצמו הודה ב"התהוותו של 'דוקטור פאוסטוס'" (Die Entstehung des Doktor Faustus) כי כוונתו הייתה לכתוב "רומאן תקופתי, לא פחות מזה", ואת יהדות התקופה מייצגים שני היהודים האלה. מאן מציג את דמותו של ד"ר חיים ברייזאכר בעת הרצאתו על חזון "הברבריזציה-מחדש במתכוון" בו הוא אומר כי "אין ספק שגם את הפקרתם של חולים לגורלם, בקנה מידה נרחב, את ההמתה של נטולי כושר חיות ושל מפגרים בשכלם, אם יוחלט על כך יום אחד, יתרצו בטעמים של היגיינת העם והגזע".{{הערה|"דוקטור פאוסטוס", עמוד 346}} ד"ר ברייזאכר אינו מסתייג מהחזון הזה, ומאמין כי הקיץ הקץ על העידן הבורגני ועל הרכרוכיות ה[[הומניטרי]]ת שלו. מאן עצמו הגדיר את ברייזאכר בספרו "התהוותו של 'דוקטור פאוסטוס'" כ"סולל דרכה של הרעה" ההולכת וצומחת בתוך החברה הגרמנית.{{הערה|שם=RAVIV}} מנגד מוצגת דמותה מֶטַה נָאקֵדֵיי, אחת מידידותיו של הגיבור אדריאן כבעלת "עיניים שבצבען החום היה רשום יגון עתיק-יומין, על בת-ציון שהייתה למרמס ועמה שהיה לצאן באין רועה. [...] ככל היהודים, הייתה מוזיקלית מאוד [...] היא נהגה גם בשפה הגרמנית [...] יחס טהור ודקדקני לאין ערוך יותר מן הממוצע הלאומי, [...] אפילו ממרבית המשכילים...".{{הערה|"דוקטור פאוסטוס", עמוד 297.}}

מחקרו של אלזאגה הוביל לשפע של תגובות בהולות וזועמות ב[[גרמניה]] וב[[שווייץ]]. מאמר שקצף על הנכונות להכתים את שמו של מאן דווקא בשווייץ שהייתה לביתו שנים רבות, האשים את אלזאגה ב"הוצאת דיבה" והוסיף בעקיצה כי "שוב הוכח איזה כוח השפעה זדוני יכול להיות, בעידן התקינות הפוליטית, גם לחשד הבל באנטישמיות."{{הערה|שם=HANAN}}

נשיא "אגודת תומאס מאן" יצא להגנת הסופר והצהיר שאין די בדמויות אחדות ביצירתו המוקדמת לבסס פסק דין "חייב" גורף. עד מהרה השמיעו כמה מחוקרי מאן ופרשניו את קולם והמסקנות, המתודה והסגנון של אלזאגה הועמדו במבחן. רבים הציבו פרשנויות טקסטואליות חלופיות, בהצביעם על ביטויים שונים במכלול עבודתו של מאן ובחייו המסגירים הערצה ליהודים ואף הזדהות עמם, כמו ב"יוסף ואחיו", מחווה ליהדות המציגה את התפתחותו של עם ישראל כמודל מופתי להתהוותה של אנושות הומנית. צוינה השפעתם של הלכי הרוח האנטישמיים שרווחו בעולם הבורגני שבו גדל מאן, והוזכרו מוצאה היהודי של אשתו קטיה וקשריו עם חברים יהודים. אחד המתפלמסים גם ציטט את הנימוק שהופיע בבקשת הרשויות הנאציות מ-[[1934]] לשלילת אזרחותו הגרמנית: "מאן הוא ללא שמץ של ספק ידיד גדול של היהודים". אחרים הדגישו את קריאותיו מהגלות לסייע ליהודים הנרדפים באירופה ואת סירובו לשוב לגרמניה בתום מלחמת העולם השנייה. אחד מן החוקרים ביטל לחלוטין את המחקר בטענה כי אלזאגה בסך הכל חוטא בהשלכה אנכרוניסטית של רגישות לשונית שהתהוותה רק לאחר [[השואה]].{{הערה|שם=HANAN}}

גישה שלישית התנגדה גם היא לדעתו של אלזאגה וטענה כי הפתרון לשאלת האנטישמיות בכתביו של מאן כלל אינו טמון במישורים ה[[אידאולוגיה|אידאולוגיים]] וה[[פוליטיקה|פוליטיים]] הטעונים, אלא במישור ה[[ספרות]]י. לפי גישה זו, האמביוולנטיות ביחסו של מאן ליהודים, כפי שהיא עולה מה[[פרוזה]] שלו, אינה אלא תוצאת ה[[אסתטיקה]] האירונית שלו, שבה הוא נמנע מפירוש חד משמעי, ודימויים סטריאוטיפיים שימשו לו חומר גלם חשוב לצורך עיצובן של דמויות רוויות סתירות.{{הערה|שם=HANAN}}{{הערה|"בית בודנברוק", חלק שמיני, פרק שני, עמודים 415-416}}

לדעתם של תומכי מחקרו של אלזאגה, השאלה בדבר האנטישמיות בכתביו המוקדמים של מאן, ובפרט בספרו בעל החשיבות "בית בודנברוק" שזיכה אותו ב[[פרס נובל]], טרם הוכרעה. כראייה הם טוענים כי אף בספריו המאוחרים יותר "[[הר הקסמים]]" (1924) ו"[[דוקטור פאוסטוס]]" (1947) מופיעות הדמויות היהודיות בדימויים אנטישמיים, וכי ב[[יומן|יומניו האישיים]] נמצאו התבטאויות בעלות גוון אנטישמי שכתב בשנת 1933, כגון תגובתו בדבר ה[[חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי]] כי "ניקוי מערכת המשפט מהשפעה יהודית, בסופו של דבר אינה אסון."{{הערה|שם=RAVIV}}

==הנצחה==
תומאס מאן, שהיה סופר זוכה [[פרס נובל לספרות|פרס נובל]], [[מרצה]] בעל שם, ו[[הומניזם|הומניסט]] ידוע, הונצח ברחבי העולם, ובגרמניה בפרט. בין המאמצים שנעשו כדי להנציח את שמו, ניתן למנות את הבאים:
* בית תרבות לזכרו של מאן הוקם בשנת 1995 בעיירה נידה שב[[ליטא]], בבית שבו התגורר מאן בין השנים 1930–1932. במקום נערכות הרצאות, סדנאות ופעילויות שונות לזכרו של מאן, ומדי שנה נערך במקום פסטיבל בינלאומי על שמו. במקום גם מוזיאון העוסק בו ובמשפחתו.{{הערה|[http://www.muziejai.lt/Prev_vers/neringa/mano_muziejus.en.htm מידע על המוזיאון] באתר muziejai.lt{{קישור שבור|30 במאי 2017}}}}
* ב[[ציריך]], שווייץ, נבנה לאחר מותו של מאן "ארכיון תומאס מאן" (Thomas-Mann-Archiv) ובו הספרייה של מאן, ספרי המחקר אשר שימשו אותו לצורך כתיבתו הספרים, כתבי יד מקוריים וחומרים שונים שעדיין לא פורסמו.{{הערה|[http://www.tma.ethz.ch/ ארכיון תומאס מאן] באתר tma (ראשי תבות: Thomas-Mann-Archiv)}}
* הסופר הגרמני זוכה [[פרס נובל לספרות]] [[גינטר גראס]] חשף מצבת זיכרון לזכרו של מאן ביום הולדתו ה-128 של מאן בשנת [[2003]], בעיירה סבטלוגרוסק, [[קלינינגרד (מחוז)|מחוז קלינינגרד]] שברוסיה.{{הערה|[http://www.flickr.com/photos/sludgeulper/3251826807 חשיפת המצבה] באתר flickr}}
* ב[[ליבק]], עיר הולדתו של מאן, נקרא בית ספר על שמו (Thomas Mann Schule).{{הערה|[http://www.thomas-mann-schule.de/ בית הספר ע"ש תומאס מאן], האתר הרשמי}} ב[[בודפשט]], [[הונגריה]] הוקמה גימנסיה על שמו של מאן (Thomas Mann Gymnasium) כחלק מרשת בתי הספר הבינלאומיים של [[האיחוד האירופי]].{{הערה|[http://www.deutscheschule.hu Thomas Mann Gymnasium] באתר deutscheschule}}
* רחובות רבים ב[[גרמניה]] קרויים על שמו של מאן (Thomas-Mann-Straße).{{הערה|[http://maps.google.com/maps?f=q&source=s_q&hl=iw&geocode=&q=thomas-mann-straße&vps=1&jsv=177f&sll=50.500000,9.100000&sspn=4.800000,11.600000&ie=UTF8&filter=0&update=1&oi=lwp_thresh&sa=X תוצאות חיפוש ב-Google Maps עבור Thomas-Mann-Straße]}}
* "פרס תומאס מאן" לספרות מוענק כל שלוש שנים משנת [[1975]] על ידי עיריית [[ליבק]], לסופרים ש"הצטיינו ביצירתם הספרותית ברוח ההומאניות שאפיינה את יצירתו של תומאס מאן", וסכום הזכייה הוא עשרת אלפים [[אירו]].{{הערה|[[:de:Thomas-Mann-Preis|Thomas-Mann-Preis]] בו[[ויקיפדיה הגרמנית]]}} בשנת [[2008]] עמדה "האקדמיה הבווארית לאמנויות יפות" לכנות גם היא את פרס הספרות הגדול שלה בשם "פרס תומאס מאן", דבר אשר עורר תרעומת בליבק שכן אותה אקדמיה גירשה את מאן משורותיה שבעים וחמש שנה לפני כן. במסגרת פשרה שהושגה יוענק הפרס על ידי עיריית ליבק והאקדמיה הבווארית יחדיו ויקרא "פרס תומאס מאן של עיר ההנזה ליבק ושל האקדמיה הבווארית לאמנויות יפות", על סך עשרים וחמישה אלף אירו. בוועדת הפרס שישה שופטים: שלושה מליבק ושלושה מ[[מינכן]] בירת בוואריה.
* בבית הראשון בו התגוררה משפחת מאן בליבק, ובו התרחשו המאורעות ב[[בית בודנברוק]], יש כיום מוזיאון על שמם של תומאס מאן והיינריך מאן. המוזיאון סוקר את מפעל חייהם ואת יצירתם.{{הערה|[http://www.buddenbrookhaus.de האתר הרשמי של המוזיאון], "בית הבודנברוקים"}}
* ב[[פריז]], צרפת, נקראה מכללה על שמו. חלק ממבני המכללה שוכנים ברחוב הנקרא על שמו של תומאס מאן גם כן.{{הערה|[http://www.emporis.com/application/?nav=building&id=340364 מפת האזור ומידע על המכללה] באתר emporis}}
* בגרמניה הוקמה אגודה על שמו של תומאס מאן, וב[[שווייץ]] הוקמה אגודה מקבילה. האגודה השווייצרית חוקרת את כתביו של מאן ומוציאה מדי כמה חודשים פרסומים של מחקריה.{{הערה|{{הארץ|חנן אלשטיין|הוא ריחרח אותו קלות, כמבקש להיוודע את כוח הקנייה שלו|1.1036709|17 באוגוסט 2005}}}}
* [[בול]]ים לזכרו של מאן הונפקו במדינות רבות ברחבי העולם. בנוסף לגרמניה ושווייץ הונפקו בולים גם ב[[גמביה]], [[מאוריטניה]], [[סיירה לאון]] ובמקומות נוספים.{{הערה|[http://www.lituanicaonstamps.com/en/rinkiniai_nobelis.php תמונות בולים של זוכי פרס נובל, ביניהם בולים לזכרו של מאן] באתר lituanicaonstamps}}
* ביוגרפיות רבות נכתבו על מאן ועבודות מחקר רבות נכתבו עליו באקדמיה.{{הערה|לרשימת ספרים ראה פסקת "לקריאה נוספת"}}
* מלבד הרומנים והסיפורים של מאן, שמודפסים כיצירות בודדות, אוגדו והוצאו לאור, במועדים שונים, כל כתביו של מאן במספר רב של כרכים, בידי הוצאת פישר הגרמנית.{{הערה|[http://www.fischerverlage.de/page/suche?_titel=thomas+mann&x=0&y=0 כתבי תומאס מאן] באתר הוצאת פישר הגרמנית (fischerverlage).}}
* [[הקרן הקיימת לישראל]] נטעה יער לזכרו של מאן ב[[אשתאול]].{{הערה|{{דבר||יער על שמו של תומאס מאן|19550522|57}}. מספר שלט: 19099}}
* פסלים בדמותו של מאן עוצבו ברחבי גרמניה, בין היתר פסל בדמותו של מאן וכלבו (על פי הנובלה של מאן "אדם וכלבו").{{הערה|[http://www.freiberger-stiftung.de/de/engagement/denkmalerrichtung.php פסל ראש של מאן, חלק מסדרת פסלים] {{ש}} הפסל [http://www.tegernsee.com/themen/natur-geniessen/see/seeuferweg.html?zoom=Â¨winterwelt%3D0 מאן וכלבו, פארק טגרנסה, בוואריה]}}
* ציורי אמנות רבים צוירו בעקבות ספריו של תומאס מאן.
* סרטים רבים נעשו בעקבות חייה של משפחת מאן, בעיקר בגרמניה, בהם "Unsere Besten", "Unterwegs zur Familie Mann", "Die Manns - Ein Jahrhundertroman" ,"Thomas Mann in Amerika".{{הערה|שם=Thomas Mann}}

<gallery widths="150px" heights="150px" perrow="5">
קובץ:Nida ThomasMann cottage.jpg|ה[[קוטג' (מבנה)|קוטג']] של מאן בִנידָה (Nida) שב[[ליטא]] המשמש כבית התרבות תומאס מאן ובו מוזיאון לחייו וליצירתו של מאן.
קובץ:Magic Mountain (after Thomas Mann).jpg|ציור של '''הר הקסמים'''. כריסטיאנה תוניס (Christiaan Tonnis), שמן על קנבס, 155x185 סנטימטר, פברואר [[1987]].
קובץ:ThomasMannMemorialAndKurhausSvetlogorsk2003.jpg|מצבה לזכרו של מאן שנחשפה בידי [[גינטר גראס]]. טלוגורסק (Svetlogorsk), [[רוסיה]].
קובץ:Thomas-Mann-Schule Lübeck - Vorderansicht Haupteingang.jpg|בית הספר על שם תומאס מאן (Thomas-Mann-Schule) ב[[ליבק]], עיר הולדתו של מאן, [[גרמניה]].
קובץ:Thomas mann grave.JPG|מצבת הקבר של תומאס ו[[קטיה מאן]]. קליכברג (Kilchberg), [[ציריך]]
</gallery>

==לקריאה נוספת==
===מחקר===
* גל אורן, '''שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2014 ([http://www.brokenmirror.co.il/פרקים-נבחרים/מתוך-הספר הפרק העוסק בתומאס מאן] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20170121203826/http://www.brokenmirror.co.il/פרקים-נבחרים/מתוך-הספר |date=2017-01-21 }})
* גל אורן, '''גדול ההומניסטים הגרמנים?''' (על יחסו ליהודים), [[מקור ראשון]], מוסף "שבת", 2010
* גל אורן, '''ייסוריו וגדולתו של תומאס מאן''' (מחקר בשאלת האנטישמיות); חלק א': "ייסוריו", [[עיתון 77]], גיליון 346–347, מאי 2010; חלק ב': "גדולתו", גיליון 348, יולי 2010
* גל אורן, '''בן עם הספר''' (על יחסו של [[מרסל רייך-רניצקי]] למאן), מקור ראשון, מוסף "שבת", 4.6.2010
* [[זאב לוי]], '''הדמות של הדמות''', על דמויותיהם של שני יהודים ביצירתו של תומאס מאן - [[גיאורג לוקאץ']] ו[[ארנולד שנברג]], נדפס ב[[מאזנים (כתב עת)|מאזנים]], ס'א, תשמ"ח 1988. {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23928720}}
* [[אלכסנדר רביב]], '''האם היה תומאס מאן אנטישמי? דמות היהודי ברומן "דוקטור פאוסטוס" (1947)''', נדפס ב[[מאזנים (כתב עת)|מאזנים]], ע'א, 9, 1997
* [[אורי דרומי]], '''תומאס מאן: איש הרוח והנאציזם''', נדפס ב[[הוצאת פרוזה|פרוזה]], 75, 1985
* אברהם בדאור, '''תומאס מאן - ואנחנו''', נדפס ב[[טורים לחינוך והוראה]], ד', 1976
* [[ברוך קורצווייל]], '''אמנות הסיפור כבעיה''', נדפס ב[[דבר (עיתון)|דבר]], 11 ביוני 1960.
* ברוך קורצווייל, '''מסכת הרומן והסיפור האירופי''', עמ' 213–275. [[הוצאת שוקן]], [[תל אביב]], [[1973]] (מהדורה חדשה)
* [[רבקה גורפיין]], '''הדיו לאיש הרוח שיהיה הומניסטן? (תומאס מאן - מבית בודנברוק עד ד"ר פאוסטוס)''', [[אורלוגין]] 1 (1950), עמ' 213–223
* [[מאיר שלו]], '''בעיקר על אהבה''' (עיון ביצירות "יוסף ואחיו" ו"מוות בוונציה"), [[עם עובד]], [[1995]]
* [[יעקב הסינג]], '''עולמות מכונסים בעצמם''', [[על המשמר]], 24.1.1986, עמ' 15
* מ'משב, '''מאן - רומן המפתח''', [[מעריב]], 6.12.1985, עמ' 28
* רפאל כוכבי, '''אדם וביתו - עיון משווה ביצירות קפקא, גנסין, מאן ועגנון'''
* יונתן כהן, '''כפעם בפעם - מחקר ביצירות תומאס מאן''', [[תג הוצאה לאור]], [[1997]]
* [[יוסף ליכטנבום]], '''מספרי העולם''', [[הוצאת אחיאסף]], [[ירושלים]], [[1958]]
* בלהה רובנשטין, '''חדוות החיים מול חמדת המוות : סיפור המשפחה כראי ל’אני’ האישי''', ירושלים, [[הוצאת כרמל]], תש"ס 1999
* מרק גלבר ונחום שופמן, '''תומאס מאן וריכארד ואגנר : מקראות''', באר שבע, חמו"ל, תשמ"ד
* שולמית הקנברוך, '''התשתית התנכ"ית ב"יוסף ואחיו" לתומאס מאן''', [[רמת גן]], חמו"ל, 1983
* מאיה שוהם, '''בין דת לספרות : האמן ומרגריטה למיכאיל בולגקוב ודוקטור פאוסטוס לתומאס מאן - עיון משווה''', רמת גן, חמו"ל, תשס"ז 2006
* מאיה שוהם, '''אמנות ומוזיקה אצל תומאס מאן : עיון בטריסטן ולואיזכן למאן והשוואתם לסונטת קרויצר לטולסטוי''', רמת גן, חמו"ל, תשס"ד 2003
* סמדר פלק-פרץ, '''בחינת הדינמיקה הדואלית שבין כתיבה ומגפה : עיון משווה בהדבר לאלבר קאמי ומוות בוונציה לתומאס מאן לאור משנתו הפילוסופית של פרידריך ניטשה''', רמת גן, חמו"ל, תשס"ג 2002
* [[מיכאל הרינגטון]], '''המהפכה שבאקראי''', פרק שני: דימויים של אנדרלמוסיה, [[תל אביב]], [[עם עובד]], תשל"א, [[1971]]
* [[רבקה שכטר]], '''המוזיקה כפולחן (ד"ר פאוסטוס והברית עם השטן)''', מאזנים: ירחון לספרות ,36 (6): 429-435, 1973. {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23870059}}
* ישראל משה, '''על תומאס מאן: "לוטה - בוויימר"''', אורלוגין, 12: 184-193, 1956
* ש. דליה, '''גלגולי ההומאניזם של תומאס מאן (למקרא ב"אלה קורות יעקב")''', אורלוגין, 3: 290-292, 1951
* [[דוד זוננפלד]], '''"המות בוונציה" לתומס מן''', [[עלי שיח]], 1: 15-20, 1974
* [[קולם טויבין]], '''הקוסם''', תרגמה מאנגלית ניצה בן־ארי. [[הוצאת שוקן]], 2023{{הערה|{{הארץ|איריס לעאל|קורותיהם של תומאס מאן ומשפחתו על רקע התהליכים שהתרחשו באירופה|0000018b-0f48-dcc2-a99b-1f5955dd0000|10 באוקטובר 2023}}}}{{הערה|1={{ישראל היום|דפנה לוי|חייו של תומאס מאן הפכו לספר שמשחק בין הבדיון למציאות|culture/books/article/15309057|22 בפברואר 2024}}}}

<div style="direction: ltr;">
* Heinz Ludwig Arnold (Hrsg.): ''Thomas Mann.'' text + kritik Sonderband. 2., erweiterte Aufl. edition text + kritik, München 1982, {{ISBN|3-88377-124-4}}
* Joachim Fest: ''Die unwissenden Magier - Über Thomas und Heinrich Mann'', Siedler, Berlin 1998 {{ISBN|3-442-75535-2}}
* Manfred Görtemaker: ''Thomas Mann und die Politik.'' S. Fischer, Frankfurt 2005, 3-10-028710-X
** [http://www.dw-world.de/dw/article/0,1564,1676371,00.html ''Der schmerzhaft deutsche Dichter''], Rezension von Stefan Berkholz, Deutsche Welle, 12. August 2005
* Volkmar Hansen (Hrsg.): ''Thomas Mann, Romane und Erzählungen. Interpretationen.'' Reclam, Stuttgart 1993, {{ISBN|3-15-008810-0}}
* Helmut Jendreiek: ''Thomas Mann: Der demokratische Roman.'' Hagel, Düsseldorf 1977, {{ISBN|3-513-02120-8}}
* Ulrich Karthaus: ''Thomas Mann. Literaturwissen für Schule und Studium.'' Reclam, Stuttgart 1994, {{ISBN|3-15-015203-8}}
* Thomas Klugkist: ''49 Fragen und Antworten zu Thomas Mann.'' S. Fischer, Frankfurt 2003, {{ISBN|3-10-042219-8}}
** [http://www.dradio.de/dlf/sendungen/buechermarkt/327016/ ''„Man muss Thomas Mann nicht lieben“''], Rezension von Alain Claude Sulzer, Deutschlandfunk, 1. Dezember 2004
* Hermann Kurzke: ''Thomas Mann. Epoche – Werk – Wirkung.'' Beck, München 1985, {{ISBN|3-406-30870-8}}; 3., erneut überarbeitete Auflage ebd., {{ISBN|3-406-43136-4}}
* Hans Mayer: ''Thomas Mann'', Suhrkamp, Frankfurt a.M. 1980 {{ISBN|3-518-03633-5}}
* Volker Mertens: ''Groß ist das Geheimnis. Thomas Mann und die Musik.'' Militzke, Leipzig 2006, {{ISBN|3-86189-747-4}}
* Marcel Reich-Ranicki ''Thomas Mann und die Seinen'', DVA Stuttgart 1987 {{ISBN|3-421-06364-8}}
* Joachim Rickes: ''Die Romankunst des jungen Thomas Mann. „Buddenbrooks“ und „Königliche Hoheit“.'' Königshausen & Neumann, Würzburg 2006, {{ISBN|3-8260-3219-5}}
* Günter Rohrmoser: ''Dekadenz und Apokalypse. Thomas Mann als Diagnostiker des deutschen Bürgertums.'' Gesellschaft für Kulturwissenschaft, Bietigheim/Baden 2005, {{ISBN|3-930218-35-6}}
* Sibylle Schulze-Berge: ''Heiterkeit im Exil. Ein ästhetisches Prinzip bei Thomas Mann. Zur Poetik des Heiteren im mittleren und späten Werk Thomas Manns.'' Königshausen & Neumann, Würzburg 2006. {{ISBN|3-8260-3232-2}}
* Hans-Peter Haack: Erstausgaben Thomas Manns. Ein bibliographischer Atlas. Antiquariat Dr. Haack Leipzig 2011, 223 S., zahlreiche Abbildungen. {{ISBN|978-3-00-031653-1}}
</div>

===ביוגרפיה===
* [[קטיה מאן]], '''זיכרונות שלא נכתבו''' (Meine ungeschriebenen Memoiren), הוצאת [[כנרת זמורה-ביתן דביר]]. תרגם [[ישראל זמורה]], [[תל אביב]], [[1979]].
* [[יוסף ליכטנבום]], '''מספרי העולם''', [[הוצאת אחיאסף]], [[ירושלים]], [[1958]].
* [[מרסל רייך רניצקי]], '''החיים והספרות''' (Mein Leben), חלק חמישי, פרק שלושים ושבע - "משפחת הקוסם". [[הוצאת דביר]], תרגמה רחל בר-חיים, [[2004]].
* [[אברהם שאנן]], '''מלון הספרות החדשה''' - ערך "תומאס מאן", עמודים 478–483. [[הוצאת יבנה]], [[1970]].
* ד"ר [[אמיל פוירשטין]], '''סופרי מופת''' - ערך "תומאס מאן - יוסף ואחיו", כרך שלישי (סופוקלס, סטנדהאל, היינה, גוגול, פלובאר, דוסטויבסקי, מאן), [[הוצאת השכלה]], תל אביב, [[1958]].

<div style="direction: ltr;">
* Karl Werner Böhm: ''Zwischen Selbstzucht und Verlangen. Thomas Mann und das Stigma Homosexualität. Untersuchungen zu Frühwerk und Jugend.'' Königshausen & Neumann, Würzburg 1991, {{ISBN|3-88479-558-9}}
* Klaus Harpprecht: ''Thomas Mann. Eine Biographie.'' Rowohlt-Verlag, Reinbek 1995, {{ISBN|3-498-02873-1}}
* Peter de Mendelssohn: ''Der Zauberer. Das Leben des deutschen Schriftstellers Thomas Mann.'' S. Fischer, Frankfurt
** Erster Teil: ''1875–1918.'' 1975, {{ISBN|3-10-049402-4}}
** Zweiter Teil: ''Jahre der Schwebe. 1919 und 1933, Nachgelassene Kapitel, Register.'' 1992, {{ISBN|3-10-049405-9}}
* Donald A. Prater: ''Thomas Mann – Deutscher und Weltbürger. Eine Biographie.'' Hanser, München/Wien 1995, {{ISBN|3-446-15363-2}}
* Edo Reents: ''Thomas Mann.'' Claassen, München 2001, {{ISBN|3-546-00291-1}}
* Klaus Schröter: ''Thomas Mann in Selbstzeugnissen und Bilddokumenten.'' Rowohlt, Reinbek 1964; überarbeitete Neuausgabe ebd. 2005, {{ISBN|3-499-50677-7}}
* Michael Stübbe: ''Die Manns. Genealogie einer deutschen Schriftstellerfamilie.'' Degener, Insingen 2004, {{ISBN|3-7686-5189-4}}
* Hans Wißkirchen: ''Die Familie Mann.'' rororo Monographie, Reinbek 1999. {{ISBN|3-499-50630-0}}
* Hans Wysling und Ivonne Schmidlin: ''Thomas Mann. Ein Leben in Bildern.'' Artemis, Zürich 1994, {{ISBN|3-7608-1100-0}} (mit zahlreichen Abbildungen Thomas Manns, seiner Angehörigen, von Zeitgenossen, Titelblättern und einigen Faksimiles; Quart-Format)
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=תומאס מאן}}
{{רשתות חברתיות}}
* {{הספרייה הלאומית|מאן, תומאס}}
* [https://www.kibutz-poalim.co.il/der_zauberberg הר הקסמים א+ב], הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים, 2020, בתרגום רחל ליברמן
* {{הארץ|חנן אלשטיין|הוא ריחרח אותו קלות, כמבקש להיוודע את כוח הקנייה שלו|1.1036709|17 באוגוסט 2005}}
* {{הארץ|אבנר שפירא|"ברכת היופי, שאינה אלא ברכת המוות"|1.1035212|10 באוגוסט 2005}}
* {{דבר||שיחה עם תומאס מאן|19550819|53}}
* {{דבר||התוכחה של תומאס מאן|19400625|31}}
* {{דבר||ת. מאן בשנותיו האחרונות, שיחה עם קטיה מאן|19600325|62}}
* {{הארץ|גל אורן|"אפשר לראות ביהודים את מבשרי התפנית האנטי-ליברלית בגרמניה"|1.1172481|29 באפריל 2011}}
** {{הארץ|רבקה איילון|איטיות בקליטת המושגים של העולם החדש|1.1173807|13 במאי 2011}} (תגובה למאמרו של גל אורן)
** {{הארץ|אלכסנדר רביב|תומאס מאן והיהודים|1.1174576|20 במאי 2011}} (תגובה למאמרו של גל אורן)
* {{הארץ|גל אורן|נגד כל הדימויים: על מאבקו של תומאס מאן באנטישמיות|1.1689440|22 באפריל 2012}}
* גל אורן, [http://musaf-shabbat.com/2011/06/30/מתבוסס-בביצת-עצמו-גל-אורן/ מתבוסס בביצת עצמו], מוסף "שבת", [[מקור ראשון]], 1 ביולי 2011
* [[אריק גלסנר]], [https://arikglasner.wordpress.com/2016/11/17/על-פליקס-קרוּל-וידוייו-של-מאחז-עיניים/ על "פליקס קרוּל – וידוייו של מאחז עיניים", של תומאס מאן], המדור לספרות ב"7 לילות" של "[[ידיעות אחרונות]]", נובמבר 2016
* [http://www.mann.lt/index.php?lang=en בית התרבות תומאס מאן שבנידה, ליטא] האתר הרשמי {{אנגלית}}
* [http://www.muziejai.lt/Prev_vers/neringa/mano_muziejus.en.htm סקירה על מוזיאון תומאס מאן] באתר Museums of Lithuania. {{אנגלית}}{{קישור שבור|30 במאי 2017}}
* [http://www.buddenbrookhaus.de/ מוזיאון תומאס והיינריך מאן, ליבק] אתר "בית בודנברוק" {{גרמנית}}
* {{ביו-נובל}}
* [http://www.fischerverlage.de/page/suche?_titel=thomas+mann&x=0&y=0 כתבי תומאס מאן] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20200621085338/https://www.fischerverlage.de/?_titel=thomas+mann&x=0&y=0 |date=2020-06-21 }} באתר הוצאת פישר {{גרמנית}}
* {{IMDb|nm0003407|תומאס מאן}}
* [https://web.archive.org/web/20081217094843/http://www.derkanon.de/romane עשרים הרומנים החשובים בשפה הגרמנית] בעריכת [[מרסל רייך רניצקי]] וביניהם [[בית בודנברוק]] ו[[הר הקסמים]] {{גרמנית}}{{קישור שבור|30 במאי 2017}}
* {{AP|מאן מקבל מדליה מ[[אלברט אינשטיין]]|PROFESSOR-ALBERT-EINSTEIN-NO-SOUND/e176cc691a574190b17377d8eafe3a59|10 בפברואר 1939}}
* {{על המשמר|שלום בן-חורין|תומאס מאן (ליום הולדתו השבעים ב־6 ביוני 1945)|19450601|37}}
* {{Find a Grave}}
* {{בריטניקה}}
* {{סופר פרויקט גוטנברג}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007264927805171|תומאס מאן (1875-1955)}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ערך מומלץ}}

{{ספרי תומאס מאן}}
{{פרס נובל לספרות}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:מאן, תומאס}}
[[קטגוריה:ספרי תומאס מאן|*]]
[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת מינכן]]
[[קטגוריה:סופרים גרמנים]]
[[קטגוריה:סופרים להט"בים]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל לספרות]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל גרמנים]]
[[קטגוריה:מסאים גרמנים]]
[[קטגוריה:אוטודידקטים גרמנים]]
[[קטגוריה:ליבק]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת פרינסטון]]
[[קטגוריה:מתנגדים גרמנים למשטר הנאצי]]
[[קטגוריה:אמנות והגות במפנה המאה העשרים]]
[[קטגוריה:רפובליקת ויימאר: תרבות: אישים]]
[[קטגוריה:משפחת מאן|תומאס]]
[[קטגוריה:ביסקסואלים גרמנים]]
[[קטגוריה:זוכי פרס גתה]]
[[קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1875]]
[[קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1955]]