תנועת בלית
תנועת בְּלִית, המכונה גם תנועת מדרון או תנועת מסה, היא תהליך גאומורפולוגי שבו קרקעות, חולות, רגולית וסלעים נעים במורד המדרון בהשפעת כוח הכבידה. סוגי תנועות הבלית כוללות: זחילות, גלישות, זרימות, התמוטטויות ומפולות, כל אחת עם המאפיינים הייחודיים לה ובטווחי זמנים שבין שניות לשנים. תנועת בלית מתרחשת הן במדרונות ביבשה והן במדרונות תת-מימיים, ואובחנה גם על כדור הארץ, מאדים, נוגה והירח איו של כוכב הלכת צדק.
כאשר כוח הכבידה הפועל על מדרון גובר על הכוחות המתנגדים לו מתרחשת התמוטטות של המדרון (תנועת בלית). חוזק החומר שממנו עשוי המדרון, הקוהזיה וגודל החיכוך הפנימי בחומר מסייעים לשמר את יציבות המדרון וקרויים באופן קיבוצי חוזק הגזירה.[1] הזווית המרבית שמדרון נטול לכידות יכול לשאת לפני שתאבד היציבות שלו מכונה זווית השיפוע הטבעי. במדרון שזו הזווית שלו משמש חוזק הגזירה כמשקל נגדי מושלם לכוח הכבידה הפועל עליו.
תנועת בלית יכולה להתרחש בקצב אטי מאוד, בייחוד באזורים יבשים מאוד או באזורים המקבלים כמות משקעים המספיקה על מנת לקיים צמחייה המייצבת את פני השטח. היא גם יכולה להתרחש במהירות רבה מאוד, כמו בגלישת סלעים ובגלישת אדמה,[2] שתוצאותיהן הרסניות, הן באופן מיידי והן כעבור זמן מה, לדוגמה בעקבות היווצרות סכרי גלישת אדמה.[3]
גורמים המשנים את ההיתכנות להתרחשות תנועת בלית כוללים: שינוי בזווית המדרון, היחלשות החומר כתוצאה מבליה; גידול בתכולת המים; שינויים בתכסית הצמחייה ומעמס יתר.
חשיבות מים כגורם לתנועת בלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מים יכולים לחזק או להחליש את יציבות המדרון בתלות בכמות המים הספוגים במדרון. כמויות מים קטנות עשויות לחזק קרקעות משום שמתח הפנים של המים עשוי להגביר את הלכידות של הקרקע. תופעה זו מאפשרת לקרקע להתמודד כנגד סחיפה טוב יותר מאשר קרקע יבשה. אם יש יותר מדי מים במדרון הם עלולים להגביר את לחץ המים בנקבוביות, להקטין את החיכוך, ולהאיץ את תהליך הסחיפה. עקב כך מתרחשים סוגים שונים של תנועת בלית (לדוגמה, זרמי בוץ, גלישות קרקע וכו'). דוגמה טובה להשפעת המים על יציבות החומר אפשר לראות בארמונות חול. חייבים לערבב חול עם מים על מנת לקבל חומר שניתן לעצב בעזרתו את הארמון. אם מוסיפים יותר מדי מים החול נשטף, ואם לא מוסיפים מספיק מים החול נושר והארמון מתמוטט.
סוגי תנועות הבלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוגי תנועות הבלית נבדלות על פי האופן שבו החול, הרגולית או הסלעים נעים במורד המדרון כגוף אחד.
זחילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]זחילת קרקע (Soil creep) היא תהליך אטי. הצירוף של תנועות קטנות של קרקע או סלעים בכיוונים שונים על פני תקופה ארוכה מוכוונים בעזרת כוח הכבידה בהדרגה במורד המדרון. ככל שהמדרון תלול יותר כך תהיה הזחילה מהירה יותר. זחילה גורמת לגזעי עצים ולשיחים להתעקם על מנת להישאר ניצבים, והם עלולים לעורר גלישת אדמה אם שורשיהם ניתקים מאחיזתם. הקרקע שעל פני השטח עשויה לנדוד תחת השפעה של מחזורים של קפיאה והפשרה, או טמפרטורות קרות וחמות לסירוגין, כשהיא מזדחלת באטיות כלפי תחתית המורד תוך יצירת צורת נוף המכונה באנגלית "טרסה קטנה" (terracette). תהליך זה מתרחש בקצב שלא ניתן להבחין בו בעין.
גלישות אדמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלישת אדמה (landslide), היא תנועה מהירה של מסה גדולה של אדמה וסלעים במורד הגבעה או ההר. קודם לגלישת האדמה כמעט שלא מתרחשת תנועת חומרים במורד עד שגשמים כבדים הפועלים גם כחומר סיכה מאפשרים את תנועת החומרים, וגורמים להיווצרות גלישת אדמה. הצורות הנפוצות של גלישת אדמה הן התמוטטות (slump), גלישת סחופת (debris slide), גלישת סלעים (rock slide), מפולת סלעים (rock fall), מפולת סחופת (debris fall) ומפולת שלגים.
זרימות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תנועת קרקע ורגולית שדומות יותר להתנהגות של נוזל מכונה זרימה. היא כוללת מפולות שלגים, זרמי בוץ (mudflow), זרמי סחופת (debris flow), זרמי קרקע (earth flow) להארים וסטרוצסטורם (sturzstrom). מים, אוויר וקרח מעורבים לעיתים קרובות בתנועה דמוית הנוזל של החומר.
התמוטטויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התמוטטויות (topples) הם מקרים בהם גושי סלע ניתקים ממקומם ומתדרדרים במורד המדרון.
צניחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]צניחה (slump) של קרקע או סלע מלוכדים לאורך פני השטח המעוגלים (שצורתם דמוית כף). הצניחה יוצרת צוק קטן בצורת סהר, או מתלול חד בקצה המדרון. ייתכנו כמה מתלולים במורד המדרון.
מפולות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפולת (fall), כולל מפולת סלעים היא המקרה שבו רגולית נשפך כמפל במורד המדרון, אך נפחו או צמיגותו אינו מאפשרים לו להתנהג כנוזל. קודם למפולת סלעים ניתן להבחין שבסלעים נוצרים סדקים אורכיים. מפולות הן תוצאה של התחתרות של מים כמו גם התחתרות של גלים. מפולות מתרחשות במורדות תלולים מאוד כמו פני צוקים. הסלעים עשויים להינתק ממקומם בין השאר בשל רעידות אדמה, גשמים, ביקוע על ידי שורשי עצים וקפיאת מים בסדקים. הצטברות שברי סלעים למרגלות המדרון מכונה דרדרת (talus).
גורמים לתנועת בלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרקע ורגולית נשארים על מדרון ההר או הגבעה כל עוד כוחות הכבידה אינם מסוגלים להתגבר על כוחות החיכוך השומרים עליהם במקומם. גורמים המחלישים את התנגדות החיכוך יחסית לכוחות הפועלים במדרון, ובכך גורמים לתנועת בלית, יכולים לכלול:
- רעידת אדמה
- עומס יתר בשל מבנים הנבנים על המדרון
- הגידול בלחות בקרקע
- ניתוק של שורשים המצמידים את הקרקע לסלע
- התחתרות במדרון בשל עבודות עפר או סחיפה
- בליית קרה (frost weathering)
- ערבול ביוגני או ביוטורבציה (bioturbation), ערבול משקעים על ידי בעלי חיים נוברים הגורמים להרס הריבוד המקורי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Monroe, Wicander (2005). The Changing Earth: Exploring Geology and Evolution. Thomson Brooks/Cole. ISBN 0-495-01020-0.
- Selby, M.J. (1993). Hillslope Materials and Processes, 2e. Oxford University Press. ISBN 0-19-874183-9.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תנועת בלית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מונח המתאר את שיעור המקסימלי של מאמץ גזירה שיכולה קרקע לשאת
- ^ באנגלית landslide
- ^ סכרים על נהרות שנוצרו באופן טבעי וגורמים ליצירת אגמים מאחוריהם