עבירת צווארון לבן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הטמעת תבנית:בקרת זהויות בערכים (תג)
שכתוב
שורה 1: שורה 1:
'''עבריינות צווארון לבן''' היא מונח שגור ושכיח לתיאור עבירות כלכליות המבוצעות לרוב על ידי אנשים עם [[מעמד חברתי]] גבוה.<ref name=":0">{{צ-מאמר|שם=White-Collar Criminality|קישור=https://www.jstor.org/stable/2083937|כתב עת=American Sociological Review|שנת הוצאה=1940|עמ=1–12|כרך=5|doi=10.2307/2083937|מחבר=Edwin H. Sutherland}}</ref> המונח הופיע לראשונה בשנת [[1939]], בכתיבתו של ה[[סוציולוג]] [[אדווין סאת'רלנד]]. סת'לרנד הגדיר את פשיעת הצווארון הלבן בעיקר מתוך התייחסות לזהות העבריינים – אנשים הנהנים ממעמד רם בחיי הכלכלה ומנצלים את מעמדם ועיסוקם כדי לבצע עבירות.<ref name=":0" /> אף שמונח זה עשה את דרכו לטקסטים פורמליים כגון [[פסק דין|פסקי דין]], הוא לא נכלל מפורשות בחקיקה הישראלית שכן שהוא למעשה קטגוריה סוציולוגית, ולא משפטית.<ref>ת"פ 60386-06-14 מדינת ישראל נ' דנקנר ואח': פורסם בנבו, (4.7.2016); ישראל רוזנר ואיתי</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://idclawreview.org/2018/04/24/vol21_alef/|הכותב=אביה אלף|כותרת=על כוח, כסף ועבֵרות צווארון לבן {{!}} אביה אלף (כרך כא)|אתר=אתר משפט ועסקים|תאריך=2018-04-24|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2022-12-10}}</ref>
'''עבירת צווארון לבן''' היא [[עבירה פלילית]] הקשורה בנטילת כספים מהארגון שבו עובד העבריין, בצורה ישירה ([[מעילה]], [[מרמה]] וכדומה) או בצורה עקיפה (מתן [[טובות הנאה]] בתמורה ל[[שוחד]], סחר לפי [[מידע פנים]]). מקור השם הוא בהיות עבריינים אלה, רובם ככולם, עובדי מינהל בארגון (המכונים בצורה בלתי פורמלית עובדי "[[צווארון לבן]]"). פעמים רבות מדובר בעובדים בכירים, ואפילו במנהל הארגון, אך לעיתים גם עובדי מינהל זוטרים מצליחים בביצוע עבירות כאלה.

חוקרים אחרים ביקרו את ההתמקדות של גישה זו במבצע העבירה, וטענו כי ליבתן של עברות הצווארון הלבן נמצאת במאפייני העברות עצמן. לדידם, אין להגביל את עבריינות הצווארון הלבן לבני המעמד הגבוה דווקא, שכן רבים ממבצעיה משתייכים ל[[מעמד הביניים]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.ojp.gov/ncjrs/virtual-library/abstracts/crimes-middle-classes-white-collar-offenders-federal-courts|כותרת=Crimes of the Middle Classes: White-Collar Offenders in the Federal Courts {{!}} Office of Justice Programs|אתר=www.ojp.gov|תאריך_וידוא=2022-12-10}}</ref> כן נטען כי עבריינות כלכלית מתבצעת על ידי מי שאינם אוחזים בתפקידי ניהול בכירים לא פחות מביצועה על ידי מי שאוחזים בתפקידים כאלה. לפי גישה זו, עברות צווארון לבן הן מעשים בלתי-חוקיים המבוצעים ללא [[אלימות]], בדרך של הסתרה או [[מניפולציה (התנהגות)|ערמומיות]], כדי להפיק כסף או רכוש, להימנע מתשלום או להשיג יתרונות אישיים במישור העסקי.<ref>{{צ-מאמר|שם=White-Collar Crime and Criminal Careers|קישור=http://www.jstor.org/stable/3090075?origin=crossref|כתב עת=Contemporary Sociology|שנת הוצאה=2002-09|עמ=599|כרך=31|doi=10.2307/3090075|מחבר=J. P. Blair, David Weisburd, Elin Waring, Ellen F. Chayet}}</ref>

גישה מעט שונה משתי אלה הציג פרופסור [[קנת מן]].<ref name=":1">{{צ-ספר|שם=Defending white-collar crime : a portrait of attorneys at work|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/11069020|מו"ל=Yale University Press|שנת הוצאה=1985|מקום הוצאה=New Haven|ISBN=0-300-03254-4|oclc=11069020|מחבר=Kenneth Mann}}</ref> מן הגדיר עבריינות צווארון לבן באופן המשלב מאפיינים הנוגעים לעבריין ולעברה כאחד. לפי מן, המונח "עבריינות הצווארון הלבן" אינו יוצר הגדרה נוקשה אלא מעין "[[אב טיפוס (פסיכולוגיה)|אב טיפוס]]" המתבסס על קבוצה של מאפיינים, שקיבוצם מכונן תופעה מובחנת אך היעדרו של אחד מהם אינו שומט בהכרח את הקרקע מתחת לאב הטיפוס.<ref name=":2">{{צ-ספר|שם=Lying, cheating, and stealing : a moral theory of white-collar crime|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/62152852|מו"ל=Oxford University Press|שנת הוצאה=2006|מקום הוצאה=Oxford|ISBN=0-19-926858-4|oclc=62152852|מחבר=Stuart P. Green}}</ref> בין היתר, כוללים מאפיינים אלה מעמד גבוה של העבריין; ניצול משאבים מיוחדים כגון [[משרה|משרות]], נכסים והשפעה פוליטית לשם ביצוע העברה; שימוש באמצעי הסוואה והטעיה המקשים על איתור העבירה ועל גילויה; קו גבול מטושטש בינן לבין הפרות חוק אזרחיות; הפקת רווח בלתי-חוקי; גרימת נזק כלכלי; פעילות במסגרת ארגונית וכיוצא באלה.<ref name=":1" /> עמדה דומה הובעה על ידי סטיוארט פ' גרין שטען כי מגוון ההתנהגויות תחת המינוח "צווארון לבן" מוביל לכך שבצד שורת המאפיינים שהתופעה חולקת, אין אף מאפיין הכרחי לכינון התופעה.<ref name=":2" />


==מאפיינים==
==מאפיינים==

גרסה מ־16:37, 10 בדצמבר 2022

עבריינות צווארון לבן היא מונח שגור ושכיח לתיאור עבירות כלכליות המבוצעות לרוב על ידי אנשים עם מעמד חברתי גבוה.[1] המונח הופיע לראשונה בשנת 1939, בכתיבתו של הסוציולוג אדווין סאת'רלנד. סת'לרנד הגדיר את פשיעת הצווארון הלבן בעיקר מתוך התייחסות לזהות העבריינים – אנשים הנהנים ממעמד רם בחיי הכלכלה ומנצלים את מעמדם ועיסוקם כדי לבצע עבירות.[1] אף שמונח זה עשה את דרכו לטקסטים פורמליים כגון פסקי דין, הוא לא נכלל מפורשות בחקיקה הישראלית שכן שהוא למעשה קטגוריה סוציולוגית, ולא משפטית.[2][3]

חוקרים אחרים ביקרו את ההתמקדות של גישה זו במבצע העבירה, וטענו כי ליבתן של עברות הצווארון הלבן נמצאת במאפייני העברות עצמן. לדידם, אין להגביל את עבריינות הצווארון הלבן לבני המעמד הגבוה דווקא, שכן רבים ממבצעיה משתייכים למעמד הביניים.[4] כן נטען כי עבריינות כלכלית מתבצעת על ידי מי שאינם אוחזים בתפקידי ניהול בכירים לא פחות מביצועה על ידי מי שאוחזים בתפקידים כאלה. לפי גישה זו, עברות צווארון לבן הן מעשים בלתי-חוקיים המבוצעים ללא אלימות, בדרך של הסתרה או ערמומיות, כדי להפיק כסף או רכוש, להימנע מתשלום או להשיג יתרונות אישיים במישור העסקי.[5]

גישה מעט שונה משתי אלה הציג פרופסור קנת מן.[6] מן הגדיר עבריינות צווארון לבן באופן המשלב מאפיינים הנוגעים לעבריין ולעברה כאחד. לפי מן, המונח "עבריינות הצווארון הלבן" אינו יוצר הגדרה נוקשה אלא מעין "אב טיפוס" המתבסס על קבוצה של מאפיינים, שקיבוצם מכונן תופעה מובחנת אך היעדרו של אחד מהם אינו שומט בהכרח את הקרקע מתחת לאב הטיפוס.[7] בין היתר, כוללים מאפיינים אלה מעמד גבוה של העבריין; ניצול משאבים מיוחדים כגון משרות, נכסים והשפעה פוליטית לשם ביצוע העברה; שימוש באמצעי הסוואה והטעיה המקשים על איתור העבירה ועל גילויה; קו גבול מטושטש בינן לבין הפרות חוק אזרחיות; הפקת רווח בלתי-חוקי; גרימת נזק כלכלי; פעילות במסגרת ארגונית וכיוצא באלה.[6] עמדה דומה הובעה על ידי סטיוארט פ' גרין שטען כי מגוון ההתנהגויות תחת המינוח "צווארון לבן" מוביל לכך שבצד שורת המאפיינים שהתופעה חולקת, אין אף מאפיין הכרחי לכינון התופעה.[7]

מאפיינים

עבירות צווארון לבן כהגדרתן הקרימינולוגית הן עבירות של החזקים והעשירים בחברה. ההגדרה המקובלת היא של הקרימינולוג האמריקאי אדווין סטרלנד משנת 1939 על פיה עבירת צווארון לבן היא "עבירה של אדם מכובד בעל מעמד חברתי גבוה במהלך עיסוקו המקצועי". במסגרת זו נכללים נזקי שחיתות שלטונית, קשרים לא ראויים בין הון ושלטון וכדומה. הדגש הוא על שתי נקודות: מעמדו החברתי הגבוה של העבריין, והיות העבירה חלק מעיסוקו המקצועי. בניגוד לעבירות פליליות אחרות, הקשורות באלימות, עבירות צווארון לבן נעשות ללא כל אלימות, במהלך פעילותו השגרתית של העבריין בארגון.

ההגדרה הקלאסית של עבירות צווארון לבן איננה כוללת בתוכה עבריינים קטנים שביצעו עבירות זיוף פעוטות. נתמך סעד המרמה בטופס ההצהרה, קופאי בסופרמרקט הגונב מקופת המעביד אינם נחשבים כעברייני צווארון לבן, משום שאינם בעלי מעמד חברתי גבוה. פקיד בנק שתוך כדי עיסוקו מועל בסכומים גדולים ומנצל את האימון הרב שניתן בו, מוגדר כעבריין צווארון לבן.

מנהל חברה הנאשם ברצח בן זוגו או באלימות אינו נחשב כעבריין צווארון לבן, משום שהעבירה איננה חלק מעיסוקו.

מניעים לביצוע עבירות צווארון לבן

מחקרים רבים נערכו בניסיון לענות על השאלה, מדוע אנשים מהמעמד הסוציו-אקונומי הבינוני ומעלה מבצעים פשעים כלכליים?

בין ההסברים המקובלים:[8]

  • עבריין צווארון לבן הוא פשוט אדם תאב בצע ואוהב כסף. יש לו, אך תמיד ירצה עוד ועוד. אין מבחינתו הבדל בין המיליון הראשון שירוויח למיליון ה-12. תופעה זו מתנגשת עם עקרון התועלת השולית הפוחתת.
  • עבריינות צווארון לבן היא תוצאה של למידה במסגרת הארגון. הנורמות הפנים-ארגוניות פסולות. הן מאפשרות ולפעמים אף מעודדות פעולות אסורות. למשל, עובדים לומדים מהבוס ש"בסדר להונות או לתת שוחד", כי הוא עצמו נוהג כך.
  • בחלק מהמקרים מדובר בפשע על רקע אידאולוגי. לדוגמה, אדם יבצע הונאות מס, מפני שמבחינה ערכית יחשוב שאינו צריך לשלם את הסכום הנדרש.
  • לפעמים אהבת הסיכון היא שמובילה אנשים לבצע עבירות צווארון לבן. מדובר בטיפוסים השואבים את הנאתם מריגוש. ככל שיהיה יותר מה להפסיד, והסיכון יגבר, כך יבקשו לבצע פעולות שיבטיחו ריגוש עוצמתי יותר.
  • עברייני צווארון לבן מבצעים פשעים כהגנה מפני הפחד להפסיד את שהושג עד כה. הם חוששים מפשיטת רגל עתידית, ובעקבותיה פגיעה בסטטוס, ביוקרה ובאיכות החיים שהתרגלו אליהם.
  • כאשר נוצרת אצל אדם הרגשה שמנהל החברה מזלזל בו, או שהמשכורות נמוכות למרות רווחים גדולים, ייתכנו פשעים מתוך נקמנות.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Edwin H. Sutherland, White-Collar Criminality, American Sociological Review 5, 1940, עמ' 1–12 doi: 10.2307/2083937
  2. ^ ת"פ 60386-06-14 מדינת ישראל נ' דנקנר ואח': פורסם בנבו, (4.7.2016); ישראל רוזנר ואיתי
  3. ^ אביה אלף, על כוח, כסף ועבֵרות צווארון לבן | אביה אלף (כרך כא), באתר משפט ועסקים, ‏2018-04-24
  4. ^ Crimes of the Middle Classes: White-Collar Offenders in the Federal Courts | Office of Justice Programs, www.ojp.gov
  5. ^ J. P. Blair, David Weisburd, Elin Waring, Ellen F. Chayet, White-Collar Crime and Criminal Careers, Contemporary Sociology 31, 2002-09, עמ' 599 doi: 10.2307/3090075
  6. ^ 1 2 Kenneth Mann, Defending white-collar crime : a portrait of attorneys at work, New Haven: Yale University Press, 1985, ISBN 0-300-03254-4
  7. ^ 1 2 Stuart P. Green, Lying, cheating, and stealing : a moral theory of white-collar crime, Oxford: Oxford University Press, 2006, ISBN 0-19-926858-4
  8. ^ סטנטון וילר, "עבריינות הצווארון הלבן", עיוני משפט ט"ו, 1990.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עבירת_צווארון_לבן&oldid=35212487"