רווחה
ערך זה עוסק במצב חברתי. אם התכוונתם למושב, ראו רווחה (מושב).
רווחה הוא מצב שבו יש לאדם כסף די צורכו, בעלות על רכוש, בריאות טובה, ואושר, או חלק ממרכיבים אלה. ברוב המדינות המפותחות, צרכים אלו ניתנים במידה רבה על ידי הממשלה, ארגוני צדקה, קבוצות דתיות או אירגונים אחרים כגון האו"ם.
בארצות הברית ובקנדה לרווחה יש לרוב קונוטציה של עזרה כלכלית לנזקק ולעני בשל חוסר יכולתו לדאוג לכך. באירופה לעומת זאת, למילה משמעות רחבה יותר במובנים של ערבות אוניברסלית, וסולידריות חברתית. היא קיימת למען העני והעשיר כאחד, ופועלת להבטחת רמת חיים סבירה ותמיכה סוציאלית עבור כל האזרחים בלי סטיגמה של צדקה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
עוד במאה ה-1 לספירה, הגדיל הקיסר טריאנוס את מדיניות הרווחה הציבורית באימפריה הרומית.
במסורת היהודית, העני זכאי לצדקה וצדק בעיקר כפועל יוצא של צדק חברתי מאשר גמילות חסדים. הצדקה נחשבת לממשיכת דרכם של רעיונות כמו מעשר עני, דיני הפרשה ושנת שמיטה, ונחשבת לאמצעי לכיפור על מעשים רעים.
באסלאם, רעיונות כגון רווחה ופנסיה היו קיימים בחוק האסלאמי של הח'ליפה עוד במאה ה-7 לספירה. השריעה (צדקה לעני) לדוגמא, נחשבת לאחד מחמשת עמודי האסלאם בתקופתו של הראשידון עומאר. המסים (לרבות השריעה והג'יזיה) נאספו במרוכז ממשרדי האוצר וניתנו כקצבאות למבקשים שהוכחו כראויים לעזרה. בסופו של דבר, היה זה רק בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כאשר מדינות רבות החלו לאמץ מדיניות רווחה כשיטת התנהלות. בגרמניה, הקנצלר אוטו פון ביסמרק, הציג את אחד המודלים הראשונים לרווחה עבור השכבות העובדות. בבריטניה, ממשלתו הליברלית של הנרי קמפבל בנרמן הציגה ב-1911 את מערכת הביטוח לאומי.
ואמנם בארצות הברית, לא היתה קיימת מערכת מאורגנת עד המשבר הגדול. ניתן לראות את הגישה הקפיטליסטית האמריקאית עוד בהתמודדות שלאחר המשבר, שהעדיפה להתמקד בפרוייקטים בקנה מידה לאומיים על מנת להמריץ את הכלכלה על פני דאגה לפרט ומתן פיצויים.
[עריכה] ביטויים למדיניות רווחה
בעת המודרנית, רווחה עשוייה להתבטא במספר דרכים כגון; תמיכה כלכלית, סובסידיה ושוברים, שירותי בריאות ודיור. את הרווחה יכולה לספק הממשלה עצמה או אירגונים לא ממשלתיים או שניהם יחד. מערכות הרווחה משתנות בין מדינה למדינה, אך ניתנות ליחיד על פי רוב במקרים של אבטלה, מחלה, נכות, זקנה, ריבוי ילדים וליוצאי צבא.
סובסידיה (סיבסוד) - היא אחת הדרכים להבטחת הכנסה עבור השכבה הענייה. ממשלות עשויות להזרים כספים לשמירה על יציבות המחירים של מוצרים על מנת לשמור על תיפקוד המשק, החברה, אירגונים ועסקים שונים. חלוקת התקציבים נעה על רצף בין 'מוצרי יסוד' החיוניים לקיומו של אדם בכבוד (מחירים נמוכים לתחבורה ציבורית,לחם, קמח וחלב), ובין 'רמת חיים סבירה' המאפשרת שירותים נוספים שמעבר ליצר ההישרדות (מימון שירותים רפואיים כגון שיניים וטיפולים פסיכולוגיים, חינוך יסודי עד אוניברסיטאי חינם.
שוברים - בדומה לסיבסוד אך בשונה, שובר ניתן למימוש עבור מטרות ספציפיות כמו דיור במחיר מוזל (למשל דירות עמידר), שובר לקורס פסיכומטרי (ניתן לחיילי צה"ל עת שחרורם), מילגות ומענקי לימודים, הנחות למשפחות חד הוריות ומרובות ילדים.
מימון ישיר - תמיכה כלכלית הניתנת ללא מגבלות והנחיות מסויימות, נתונה לשיקול דעתו של הפרט ולהגדרתו האישית לרמת חיים נדרשת.
[עריכה] עושר מול רווחה
בעוד המילה "עושר" מתייחסת אך ורק למצב כלכלי נתון, מתייחס המונח "רווחה" למכלול רחב יותר של מרכיבים. האדם הפרטי, החברה או הקהילה הנתונים ברווחה, נמצאים במצב שבו המשאבים (מקורות) שברשותם מרובים יותר מהצרכים, או שווים להם, במצב שבו סך הרווח גדול מסך ההשקעה. משאבים, לעניין זה, אינם בהכרח כסף או שווי כסף. את איכות החיים ורווחתו של האדם או הקבוצה ניתן להעריך גם במשאבים אחרים, כדוגמת יופי, יצירות אמנות, מעמד חברתי, השכלה גבוהה ובריאות. אדם יכול להיות עשיר אך לא לחיות ברווחה. ככל שרבים המשאבים העומדים לרשותו של האדם ביחס לצרכיו, כך גדלה רמת הרווחה שבה יהיה נתון.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רווחה, באנציקלופדיה ynet
- R.M. Blank (2001). "Welfare Programs, Economics of," w:en:International Encyclopedia of the Social & Behavioral Sciences, pp. 16426–16432, Abstract.
- Sheldon Danziger, Robert Haveman, and Robert Plotnick (1981). "How Income Transfer Programs Affect Work, Savings, and the Income Distribution: A Critical Review," Journal of Economic Literature 19(3), p p. 975-1028.
- R.H. Haveman (2001). "Poverty: Measurement and Analysis," International Encyclopedia of the Social & Behavioral Sciences, pp. 11917–11924. Abstract.
