קרימינולוגיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרימינולוגיה הוא תחום ידע תאורטי, מחקרי ובין תחומי, שעניינו חקר הסטייה החברתית, סיבותיה ומאפייניה, ויחסי הגומלין בינה ובין שורת משתנים, המשפיעים על הקרימינולוגיה כתחום דעת, קרי: ביולוגיים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים ומשפטיים. האדם העוסק בקרימינולוגיה קרוי: "קרימינולוג", אם כי חקר הסטייה והעיסוק בה נעשה במשך השנים אף על ידי סוציולוגים, משפטנים ופסיכולוגים.
באופן טבעי, חקר הסטייה, הגדרותיה ומאפייניה הם יחסיים לחברה ולתרבות. כך, בעוד כי בחברות מערביות (ואף בינן ובין עצמן) יוגדרו מוסכמות מסוימות כ"נורמאליות" ו\או "אבנורמאליות", הרי כי ההגדרה בחברות שבטיות להנהגויות אלה תהיה שונה בתכלית.
בין האסכולות ותחומי הדעת המרכזיים, בתאוריה ובמחקר, אשר אפיינו את הקרימינולוגיה לאורך השנים, ניתן לתאר את האסכולה הקלאסית והנאו-קלאסית, האסכולה הפוזיטיבית, תאוריות התיוג ותאוריות הקונפליקט בחקר הסטייה, וכן תאוריות העוסקות בפשיעה מצבית, ניהולה ומניעתה.
[עריכה] ראו גם
- ויקטימולוגיה
- סטייה חברתית
- משפט פלילי
[עריכה] לקריאה נוספת
- שהם, א'. (2006). החצר הסגורה, הוצאת הספרים של יד-טבנקין והמכללה האקדמית אשקלון
- אדלשטיין, א'. (2005). קריירה פלילית ועבריינות סדרתית, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון
- גוד, א'. (2002). על הסטייה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
- שוהם, ש"ג, רהב, ג' ואדד, מ'. (2004). קרימינולוגיה, הוצאת שוקן.
- שוהם, ש' ושביט, ג'. (1990). עבירות ועונשים, הוצאת עם-עובד.
