אבא גנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבא גנוב
בימוי: ינקול גולדווסר
הפקה: יהודה ברקן
תסריט: חיים מרין
שחקנים ראשיים: יהודה ברקן
אלונה קמחי
בן ציון
אילנה ברקוביץ'
מוזיקה: שלמה גרוניך
חברת הפצה: רועי הפקות בע"מ
הקרנת בכורה: 1987
משך הקרנה: 87 דקות
שפת הסרט: עברית
הסרט הבא בסדרה: אבא גנוב 2
דף הסרט ב-IMDb

אבא גנוב הוא הראשון בטרילוגיית סרטים ישראליים בה כיכב השחקן יהודה ברקן. שלושת הסרטים בטרילוגיה הם: אבא גנוב (1987), אבא גנוב 2 (1989), אבא גנוב 3 (1991). הסרט הראשון מכר 350,000 כרטיסים בישראל.‏[1]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק בן-דוד, המוכר בכינוי "צ'יקו", הוא דייג טברייני המגדל לבד את בן, בנו בן ה-8.

כשבן היה בן 3, אמו מגי, נטשה אותו ואת בעלה צ'יקו וברחה לארצות הברית כדי להתחתן עם מיליונר ולמצוא לעצמה חיים טובים יותר. צ'יקו ובן מכירים על האונייה שלהם את גליה ואפרת התל אביביות. גליה היא עורכת דין אלמנה ומאז היא מגדלת לבד את בתה. צ'יקו מתאהב בגליה ובן מתאהב באפרת.

מגי, הנשואה לאיש עסקים מיליונר בשם סאם ויינברג, חוזרת לארץ ודורשת את החזקה על הילד, אך צ'יקו מסרב. מגי מיוצגת על ידי עו"ד נוכל בשם קוגלר שהוא לא אחר מאשר המעסיק של גליה. בדיון בבית המשפט, השופט שומע את הצדדים ופוסק לטובת האם. בעקבות זאת בן עובר לגור עם אמו בתל אביב.

צ'יקו גונב את המכונית של קוגלר ונעצר בשל כך. גליה משחררת אותו בערבות ומחתימה אותו על ייפוי כוח כדי שהיא תייצג אותו בעירעור. בהמשך היא מתפטרת ממשרדו של קוגלר. קוגלר אומר למגי וסאם שכדי לנצח בעירעור, עליהם לעזוב את הארץ עם הילד ולטוס לארצות הברית. הוא משכנע אותם שזה בסדר ו"חוקי".

בן לא מרגיש טוב ומתגעגע לאביו, הוא רב עם אמו משום שהיא זרקה את המתנות שאביו קנה לו בשמה לימי הולדתו כשהיא הייתה בחו"ל. עקב כך הוא בורח בלילה מבית אמו בעזרת גליה, אשר מסיעה אותו לטבריה. גליה מסבירה לצ'יקו שעליו להחזיר את הילד לאמו כדי שהעירעור שלו לא יידחה וצ'יקו מסכים. אך בן לא מעוניין לעזוב את אביו והשניים נשבעים לא להיפרד לעולם. מגי ובעלה, סאם, נוסעים עם הילד לנמל התעופה בן-גוריון. טינה, המזכירה של קוגלר, מתקשרת לגליה ומיידעת אותה במתרחש. גליה, צ'יקו ואפרת נוסעים במהירות אל נמל התעופה, עם צו עיכוב יציאה מהארץ, חתום על ידי שופט.

רגע לפני שמגי, סם ובן עולים למטוס, צ'יקו רואה אותו וקורא לו. בן רץ אליו והשניים מתרגשים ומתחבקים בחום.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Frank Bren, Amy Kronish. World cinema: Israël. Flicks Books, 1996. עמ' 240.