אבן סקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תחריט. אבן סקון מתחת כיסא ההכתרה במנזר וסטמינסטר, 1855.
העתק של אבן סקון בארמון סקון.
העתק של אבן סקון, ארמון סקון

אבן סקוּ‏ןאנגלית: Stone of Scone) אבן הגורל (Stone of Destiny) או אבן ההכתרה (Coronation Stone) היא אבן חול אדומה שאורכה 66 ס"מ, רוחבה 41 ס"מ וגובה 21 ס"מ. משקלה של האבן כ-152 ק"ג. בחלקה העליון של האבן נראים סימני חציבה, ובכל אחד מקצות האבן טבעת ברזל שנועדה לאפשר נשיאתה. האבן הוחזקה בעבר במנזר סקון בפרת'שייר שבסקוטלנד ונעשה בה שימוש כאבן ההכתרה של מלכי סקוטלנד. בשנת 1296 הועברה האבן לארמון וסטמינסטר ומאז היא משמשת כאבן ההכתרה של מלכי אנגליה והממלכה המאוחדת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורות קדומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת הקדומה אבן זו היא האבן שהניח יעקב אבינו לראשו עת חלם על סולם יעקב. מסורת אחרת מציינת שאבן זו הייתה אבן ההכתרה של ממלכת דאל ריאטה ממלכה באזור מערב סקוטלנד וצפון אירלנד בה התגוררו הגיאלים (Gaels). מסורת אחרת מציינת כי האבן הייתה המזבח הנייד של קולומבה הקדוש.

אבן הכתרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבן שימשה כאבן הכתרה מאז הכתרתו של קנת' מק אלפין (הראשון במלכי סקוטלנד) בשנת 847. טקס ההכתרה נערך בסקון בו נשמרה האבן. ישנה מסורת לפיה לאות תודה על התמיכה האירית בקרב באנוקברן בשנת 1314 העניק רוברט דה ברוס חלק מהאבן לקורמק מקראתי, מלך מנסטר - אבן זו נקראת כיום אבן בלארני‏‏‏[1].

מנזר וסטמינסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1296 נתפסה האבן על ידי אדוארד הראשון כשלל מלחמה, ונלקחה למנזר וסטמינסטר שם היא הוכנסה לבסיסו של כיסא עץ המכונה כיסא אדוארד הקדוש, עליו הוכתרו כל מלכי אנגליה, בריטניה הגדולה והממלכה המאוחדת למעט מרי השנייה. אדוארד עשה פעולה זו כדי להראות באופן סמלי שמלכי אנגליה שולטים אף בסקוטלנד משהם מוכתרים על אבן ההכתרה של סקוטלנד.

ישנה תאוריה המכונה תאוריית אבן וסטמינסטר לפיה האבן שנלקחה על ידי אדוארד הקדוש אינה אבן ההכתרה. בשיחות השלום בין ממלכת סקוטלנד וממלכת אנגליה שערך אדוארד השלישי הציע אדוארד להשיב את האבן, אולם לבסוף השבת האבן לא הייתה חלק מהסכם נורת'האמפטון, והאבן נשארה באנגליה. כאשר הומלך ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד ככמלך אנגליה בשם "ג'יימס הראשון", שבו למעשה מלכי סקוטלנד להיות מומלכים על האבן, ובעקבות חוק האיחוד 1707 אוחדו שתי הממלכות לממלכה אחת שנקראה ממלכת בריטניה הגדולה.

גניבת האבן ושבירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום חג המולד, ב-25 בדצמבר 1950, איאן המילטון, גאווין ורנון, קיי מת'סון ואלן סטיוארט, קבוצה של תלמידי אוניברסיטה סקוטיים נכנסו למנזר וסטמינסטר וגנבו את האבן במטרה להשיבה לסקוטלנד. במהלך גניבת האבן נשברה האבן לשתים. הסטודנטים החביאו את החלק הגדול בקנט למספר שבועות ואז נסעו עמו לסקוטלנד, חלקה השני של האבן הובא לסקוטלנד מספר שבועות מאוחר יותר. האבן הועברה לידיו של פוליטקאי סקוטי מגלזגו שהעביר אותה לסתת האבן רוברט גריי על מנת שיתקנה.

ממשלת הממלכה המאוחדת הורתה על חיפוש אחר האבן, מחסומים הוצבו לאורך הדרכים בין אנגליה וסקוטלנד, אך האבן לא נמצאה. הסטודנטים הניחו את האבן על המזבח של מנזר ארברות' ב-11 באפריל 1951 (כנראה מתוך הנחה שהכנסייה של סקוטלנד לא תשיב את האבן לאנגליה), אולם עם גילוי האבן, היא הושבה למנזר וסטמינסטר.

השבת האבן לסקוטלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 החליטה ממשלת הממלכה המאוחדת שהאבן תישמר בסקוטלנד ולא בארמון וסטמינסטר, ותושב לארמון לצורך טקסי ההכתרה. ב-3 ביולי 1996 הושבה האבן לסקוטלנד וב-15 בנובמבר באותה שנה נערך טקס העברת האבן בגבול בין אנגליה וסקוטלנד בנוכחות נציגי משרד הפנים של הממלכה המאוחדת ומשרד סקוטלנד, והאבן הועברה לטירת אדינבורו שם היא מוצגת כיום‏‏‏[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההיסטוריה של אבן בלארני
  2. ^ כתבה ברשת CNN על השבת האבן לסקוטלנד‏

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]