מזבח
ערך זה עוסק במבנה להקרבת קורבנות. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מזבח (פירושונים).
מזבח הוא מבנה שנועד לרוב להקרבת קורבנות לאל כלשהו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מזבחות ביהדות
[עריכה] בתנ"ך
בתנ"ך מוזכרים מזבחות במקרים רבים, ויש הבדלה בין שלושה סוגי מזבחות מבחינת היהדות. מזבח לה' במשכן או במקדש, שהוא מזבח אשר מקריבים בו לאלוהי ישראל כדין תורה; במה, שגם בה מקריבים קרבן לשם ה', אך ההקרבה בה אסורה (מלבד כמה תקופות קצרות בהן ההקרבה בבמות הייתה מותרת) משום שהיא נעשית מחוץ למקום ההקרבה הנבחר; ומזבח עבודה זרה שבו מקריבים לאלילים אחרים, וההקרבה בו אסורה באיסור עבודה זרה.
על פי התנ"ך, מזבחות היו עשויים עץ (ספר שמות כז, 1), אדמה (שמות כ, 21) או אבן לא מסותתת (שמות כ' 22).
המזבח הראשון המתואר בתנ"ך היה המזבח שהוקם על ידי נח (ספר בראשית ח' 20). בהמשך מתוארים מזבחות שהוקמו על ידי האבות אברהם (בראשית י"ב 7, י"ג 4 ו-כ"ב 9), יצחק (בראשית כ"ו 25) ויעקב (בראשית ל"ג 20 ו-ל"ה 1- 3). כמו כן מתואר מזבח המוקם על ידי משה רבנו (שמות י"ז 15).
בספר שמות מתוארים המזבחות שהוקמו במשכן ובבית המקדש, בהם היו שני מזבחות: 'המזבח החיצון' שעמד תחת כיפת השמים ושימש להקרבת קורבנות, היה עשוי נחושת עד בניית משכן שילה (ומכונה: מזבח הנחושת) ובבית המקדש נעשה מאבן (ומכונה: מזבח העולה); ו'המזבח הפנימי' (מכונה: מזבח הזהב) שמקומו היה בתוככי ההיכל ושימש להקטרת קטורת הסמים.
 |
ערכים מורחבים – מזבח החיצון (במשכן ובמקדש), מזבח הפנימי |
בבית המקדש הראשון מזבח העולה היה גדול מזה שבמשכן (ספר דברי הימים ב' ד' 1). בבית המקדש השני הוקם מזבח העולה על ידי עזרא הסופר (ספר עזרא ג' 3 - 6). לאחר מרד החשמונאים וטיהור בית המקדש נגנזו אבני המזבח שחוללו על ידי היוונים ונבנה מזבח חדש.
[עריכה] בתלמוד ובהלכה
בתלמוד הבבלי מיוחסות לפעילות המתקיימת במזבחות המקדש מעלות שונות, כפרת עוונות העם והשפעה על המתחולל בעולם:
 |
אמר רבי אלעזר: מזבח - מזיח ומזין, מחבב מכפר. היינו מכפר, היינו מזיח? מזיח גזירות ומכפר עונות! |  |
| – מסכת כתובות, דף י' עמוד ב' | ||
במאמר תלמודי זה מנויות ארבע מעלות הקיימות במזבח, שלפי פרשנותו של המהרש"א נובעות מהפעילות השונה המתקיימת בו: מזיח - מסיר גזירות רעות על העם, כתוצאה מהקטרת הקטורת, עליה מסופר בחומש במדבר שעצרה מגפה; מזין - משפיע על הכלכלה בעולם, בזכות הקרבת קרבן התמיד המכונה במקרא 'לחם'; מחבב - יוצר קירבה בין העם היהודי לאלוקיו, בזכות הקרבת השלמים; מכפר - כפרה על חטאי העם, באמצעות הקרבת החטאת והאשם[1].
לפי המסורת היהודית אסור לקרב דבר טמא לכל מזבח ששימש לעבודת השם ואסור לקרב אפילו ברזל ולכן אי אפשר להשתמש באבנים מסותתות.
[עריכה] מזבחות בנצרות
"מזבח" מוזכר בברית החדשה בספר האיגרת אל העברים (פרק 13) כאשר ישו זובח עליו.
באזור מלאכת הקודש בכל כנסייה מצוי מזבח המשמש את כוהן הדת הנוצרי (הכומר) בעבודתו.
חלק מהמזבחות בכנסיות הקתוליות והאורתודוקסיות משמשים להחזקת שרידי קודש. מקורו של מנהג זה בראשית ימי הנצרות, בהם נוצרים נאלצו לקיים את טקסיהם במחבוא מחשש מפני האימפריה הרומית - בדרך כלל בתוך קטקומבות, וכמזבח שימש ארון קבורה של קדוש נוצרי.
[עריכה] מזבחות בכנסייה הקתולית
עד ועידת הוותיקן השנייה היה המזבח הקתולי שולחן המוצב על פלטפורמה, אליה הגיעו בשלוש מדרגות שנקראו "מדרגות המזבח". במרבית הכנסיות הקתוליות היו שלוש מזבחות:
- המזבח הראשי - הנקרא "המזבח הגבוה"
- מזבח צדדי המוקדש למרים, אם ישו
- מזבח צדדי המוקדש ליוסף הקדוש
החל ממועצת הוותיקן מוצב מזבח נוסף אל מול המזבח הגבוה, ועליו נערכים הטקסים הדתיים.
- ראו גם: אדריכלות של כנסיות
[עריכה] מזבחות בכנסייה האורתודוקסית
בכנסייה הנוצרית האורתודוקסית המזבח אינו השולחן עליו נערכת עבודת הקודש אלא כל האזור שמאחורי האיקונוסטאסיס.
גובה המזבחות בכנסייה האורתודוקסית כמטר, והם עשויים אבן או, לרוב, עץ, ולהם ארבע רגלים - אחת בכל פינה ורגל מרכזית. המזבח מכוסה בבד לבן שאין להסירו, ועליו כיסוי נוסף של בד מעוטר, המוחלף בהתאם לחגים הנוצריים ועונות השנה.
על המזבח מוחזקים כלי הקודש הנוצריים, ורק לכומר מותר לגעת במזבח ובכלים שעליו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מהרש"א, כתובות י, א
