אדה מוסוליני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדה מוסוליני במרכז התמונה, במהלך טיול לסין

אדה מוסוליני (1 בספטמבר 1910 - 9 באפריל 1995) בתו הבכורה של הדיקטטור האיטלקי בניטו מוסוליני. בעלה היה הרוזן גליאצו צ'אנו, שר החוץ בממשלתו של מוסוליני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה מחוץ לנישואין לבניטו מוסוליני וראקלה גוידי בעיר פורלי בצפון איטליה. הוריה נישאו רק חמש שנים לאחר הולדתה. עם הפיכת אביה לראש ממשלת איטליה בשנת 1925 אדה יחד עם אמה ואחיה עברו לקרפניה וארבע שנים אחר כך לרומא.

ב 24 באפריל 1930 היא נישאה לרוזן גליאצו צ'אנו, אחד מנאמניו של מוסוליני, לפני המצעד על רומא והפכה לרוזנת אדה צ'אנו. בעלה מונה לדיפלומט והזוג התגורר בשנגחאי. ביולי 1939 היא הופיעה על השער של המגזין טיים כ"אשת הציר" והוצגה כפנים הנשיות של מדינות הציר.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביולי 1943, כאשר האופוזיציה הפנימית, בהנהגתו של שר החוץ לשעבר דינו גראנדי, עמדה על סף הדחתו של מוסוליני, הצטרף אליהם בעלה של אדה גליאצו צ'אנו, והצביע, בישיבת המועצה הפשיסטית העליונה שנועדה להדיח את מוסוליני, נגד חותנו. עם זאת, כאשר הצליח מוסוליני האב להימלט משביו, וייסד בצפון איטליה את הרפובליקה של סאלו, הצטרף אליו צ'אנו. אדה, ניסתה להפעיל את השפעתה, ולמצוא להם מקלט במדינה זרה, אך ידידיו של צ'אנו בוותיקן סירבו לעזור לו. לבסוף הבטיחו לו הגרמנים מעבר לספרד, אך במקום זאת עצרו אותו ושלחו אותו לעיר ורונה.

הצבעתו של צ'אנו נגד מוסוליני נחשבה למעשה חמור של בגידה, ולאחר משפט פומבי הוא נמצא אשם, ונדון למוות. לא ברור אם מוסוליני לא רצה להגן על חתנו, או לא יכול להגן עליו. כל מאמציה של אדה, שחצתה את המדינה שהייתה נתונה הן במלחמת אזרחים והן במלחמה בין הצבא האמריקני הפולש ובין הצבא הגרמני, על מנת לשכנע את אביה לחון את צ'אנו, נכשלו. צ'אנו הוצא להורג בירייה ב-11 בינואר 1944.

נסיונות הבריחה בתום המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדה, לאחר הוצאתו להורג של בעלה, נמלטה לשווייץ כשהיא לבושה כאיכרה. עמה היו יומני המלחמה של צ'אנו, והיא מסרה אותם לעיתונות האמריקנית. היומנים מגלים את כל סודות המשטר הפשיסטי במלחמת העולם השנייה. יומני צ'אנו היו בעלי אופי פוליטי, ולעתים נדירות התייחסו לאירועים אישיים‏[1].

חייה לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חזרתה לאיטליה משווייץ היא נעצרה באי ליפארי ונידונה לשנתיים מאסר בגין סיוע לפשיזם.

אדה הכחישה את מעורבותה במפלגה הפשיסטית ואף ניהלה רומן עם פעיל קומוניסטי בולט בשם לאונידה בונג'יורנו[2].

אדה, נפטרה ברומא בשנת 1995.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לאחר הפלישה האיטלקית לאלבניה ביוני 1939, העיר "סנטי קוארנטה ( באיטלקית Santi Quaranta באלבנית Sarandë) נקראה "פורטו אדה" לכבודה.
  • ביולי 1939 היא הופיעה על השער של המגזין טיים כ"אשת הציר". (ראו קישור חיצוני)
  • במגזין טיים דיווחו כי בתו של הרמן גרינג נקראה על שמה של "אשת הציר" אדה.
  • מספר סרטים נעשו על חייה של אדה, כולל סרט טלוויזיוני בכיכובה של סוזן סרנדון בשם "מוסוליני ואני".
  • היא פרסמה ספר אוטוביוגראפי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Ciano Diaries 1939-1943: The Complete, Unabridged Diaries of Count Galeazzo Ciano, Italian Minister of Foreign Affairs, 1936-1943 (2000) ISBN 1-931313-74-1
  • Ciano's diplomatic papers: being a record of nearly 200 conversations held during the years 1936-42 with Hitler, Mussolini, Franco; together with important memoranda, letters, telegrams etc.; edited by Malcolm Muggeridge; translated by Stuart Hood; London: Odhams Press, (1948)
  • Чиано Галеаццо, Дневник фашиста. 1939-1943, (Москва: Издательство "Плацъ", Серия "Первоисточники новейшей истории", 2010, 676 стр.) ISBN 978-5-903514-02-1
  • Giordano Bruno Guerri - Un amore fascista. Benito, Edda e Galeazzo. (Mondadori, 2005) ISBN 88-04-53467-2
  • Ray Moseley - Mussolini's Shadow: The Double Life of Count Galeazzo Ciano, (Yale University Press, 1999) ISBN 0-300-07917-6
  • R.J.B. Bosworth - Mussolini (Hodder Arnold, 2002) ISBN 0-340-73144-3
  • Michael Salter and Lorie Charlesworth - "Ribbentrop and the Ciano Diaries at the Nuremberg Trial" in Journal of International Criminal Justice 2006 4(1):103-127 doi:10.1093/jicj/mqi095
  • Fabrizio Ciano - Quando il nonno fece fucilare papà ("When Grandpa had Daddy Shot") Milano, Mondadori,. 1991
  • Jasper Ridley - Mussolini, St.Martins Press, 1997
  • Rachele Musolini. Mussolini: An Intimate Biography by His Widow (as told to Albert Zarca). New York: William Morrow, 1974, 291. ISBN 0-688-00266-8. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P WWII.png
P La Liberte.png


מלחמת העולם השנייה פורטל היסטוריה