המועצה הפשיסטית העליונה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המועצה הפשיסטית העליונה (באיטלקית - "Gran Consiglio del Fascismo") הייתה גוף שלטוני באיטליה בימי שלטון המפלגה הפשיסטית בהנהגת בניטו מוסוליני.
מועצה זו, שנוצרה כאורגן של המפלגה הפשיסטית ב-1923, והפכה לאורגן של המדינה ב-1928 הייתה בעלת סמכויות נרחבות, ובסופו של דבר, זו שהדיחה את הרודן מוסוליני, והביאה לסיום המשטר הפשיסטי באיטליה. במועצה היו חברים האנשים הבאים:
- ראש ממשלת איטליה, שהיה באותה התקופה בניטו מוסוליני.
- "הארבעה" (Quadrumvir) - מנהיגיו ההיסטוריים של המצעד על רומא בשנת 1922 שהעלה לשלטון את המפלגה הפשיסטית - מיקלה ביאנקי, אמיליו דה בונו, צ'זארה מריה דה וקי ואיטלו באלבו.
- נשיא הסנאט של איטליה ונשיא בית הנבחרים של איטליה.
- שר המשפטים, שר החוץ, שר החקלאות, שר החינוך, שר הקורפורציות ושר התרבות העממית.
- נשיאי האקדמיה המלכותית של איטליה, של בית הדין המיוחד לחירום ולהגנת המדינה, נציג הקורפורציות והתעשיינים, נציג הפועלים והחקלאים. ג'וליילמו מרקוני ממציא הרדיו היה נשיא האקדמיה המלכותית, וחבר במועצה.
- ראש המטה הכללי של צבא איטליה ומפקד החולצות השחורות.
- מזכיר המפלגה הפשיסטית, שהיה גם מזכיר המועצה.
- מינויים אישיים של מוסוליני, שכיהנו שלוש שנים.
סמכויותיה של המועצה היו:
- הזכות למנות את מזכיר המפלגה ובעלי תפקידים אחרים, אשרור חוקי המפלגה, והחלטות מדיניות הקשורות במפלגה.
- הזכות למנות יורש למלך איטליה, לקבוע את סמכויותיו וזכויותיו של המלך, הזכות לבחור יורשים לראש הממשלה, לקבוע את סמכויות המועצה העליונה, הסנאט, חבר הנבחרים, ולהחליט בדבר סמכויותיו וכוחותיו של ראש הממשלה, לקבוע בדבר אמנות בינלאומיות וענייני חוץ.
את המועצה כינס ראש הממשלה עצמו, וכל החלטותיה היו נתונות לאשרורו. המועצה הייתה בעלת תפקיד חשוב בקבלת חוקי הגזע באיטליה, כאשר ביום 26 באוקטובר 1938 פירסמה הצהרה בנושא הגזע, אשר כונתה דף הנחיות ובאיטלקית Foglio d'ordine, והיוותה את הבסיס לחקיקה הגזענית שקיבלה לאחר מכן גושפנקא של תחיקה מלכותית לאחר הליך אשרור. חוקי הגזע היו שלב חשוב ברדיפת יהודי איטליה, שהגיעה, לאחר שנת 1943 לכדי לכידתם של היהודים, הסגרתם לידי הגרמנים ומשלוחם להשמדה במחנות ריכוז במזרח.
באופן תאורטי הייתה המועצה הגוף המחוקק העליון באיטליה, ונועדה להחליף את הפרלמנט. אך מוסוליני לא כינס את המועצה משנת 1939 ועד שנת 1943, שנים בהן התקבלו החלטות גורליות בנוגע למדיניות החוץ של איטליה, ובמיוחד בשאלת השתתפותה במלחמת העולם השנייה כצד פעיל לצדה של גרמניה. החלטות אלו הביאו לשורה של מפלות מדיניות וצבאיות, שהגיעו לשיאן עם פלישת בעלות הברית לסיציליה ביולי 1943, שנראתה כהכנה לפלישה לאיטליה עצמה.
כינוסה של המועצה, ביזמת אישים שסברו כי יש להדיח את מוסוליני, ובהם שר החוץ לשעבר, דינו גראנדי ב-24 ביולי 1943, היה פעולתה החשובה ביותר. בישיבה מרתונית בת תשע שעות (שנפתחה, ככול ישיבות המועצה, בקריאה "יחי הדוצ'ה", ובנאום בן שעתיים של מוסוליני), העזו אישים כגלאצו צ'אנו ודינו גראנדי, להתריס בפני מוסוליני, ולהעלות הצעת הצבעה על הדחתו מתפקידו. הישיבה נמשכה אל תוך הלילה של ה-25 ביולי 1943, ובסיומה הצביעה המועצה על הדחתו של מוסוליני ברוב של 19 קולות בעד, 7 נגד ונמנע אחד. למחרת ביקש מוסוליני להתקבל אצל המלך ויטוריו אמנואלה השלישי. המלך פיטר אותו, החליפו במרשל פייטרו באדוליו, ושם אותו במעצר. כך, למעשה, בא לקצו המשטר הפשיסטי באיטליה. ב-3 בספטמבר 1943 חתמה ממשלת באדוליו על הסכם שביתת נשק שכלל כניעה ללא תנאי לבעלות הברית. חציה הצפוני של איטליה נכבש על ידי הגרמנים, והוקמה בו ממשלת בובות שכונתה הרפובליקה של סאלו, ואילו בחציו הדרומי שנכבש על ידי בעלות הברית המשיכה לשלוט ממשלתו של באדוליו, אך במהלך 1944 הוחלפו בה בעלי התפקידים החשובים במתנגדי הפשיזם, כאשר עוד בימי כהונתו של באדוליו ננקטו צעדים חוקתיים לפירוק הגוף ולהסרת סמכויותיו.
