דמשק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמשק
دمشق
Flag of Damascus.png
דגל העיר
Damascus from Qasiyon.JPG
תצפית על דמשק מהר קאסיון
מדינה / טריטוריה Flag of Syria.svg  סוריה
ראש העיר בישאר אל-סבן
שטח 573 קמ"ר
גובה 600 מטרים
תאריך ייסוד 2500 לפני הספירה
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

1,711,000‏  (נכון ל-2009)
קואורדינטות 33°30′47″N 36°17′31″E / 33.5130555555556°N 36.2919444444444°E / 33.5130555555556; 36.2919444444444קואורדינטות: 33°30′47″N 36°17′31″E / 33.5130555555556°N 36.2919444444444°E / 33.5130555555556; 36.2919444444444
אזור זמן UTC +2
http://www.damascus-online.com/

דַּמֶּשֶׂקערבית: دمشق, דִמַשְׁק) היא בירתה של סוריה ואחת הערים העתיקות בעולם. העיר ממוקמת בדרום מערב סוריה, מרחק לא רב מגבול ישראל, ירדן ולבנון. במדינות ערב ובסוריה עצמה קוראים לבירה הסורית גם בשם א-שאם (ערבית: الشام), כיוון שבאופן מסורתי הייתה בירת אזור ההשפעה ששמו בילאד א-שאם.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם דמשק מקורו בארמית "דר משק" ומשמעותו "מקום מושקה היטב" למרות שיש עדות בלוחות שנמצאו באבלה למקום דרום לאבלה הקרוי דמשקי, כך שייתכן שהשם הוא קדום יותר. משמעות השם הערבי "א-שאם" הוא צפון והוא מהווה שם כללי גם לסוריה. גם בטורקית נקראת העיר בשם "שאם" (Şam).

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמשק נמצאת כ-80 ק"מ מהים התיכון מאחורי הרי מול הלבנון על רמה שגובהה כ-680 מ' מעל פני הים. העיר העתיקה בנויה בגדה הדרומית של נהר ברדה או כפי שכונה בתנ"ך אבנה (אמנה) אך כיום העיר מתפרשת על שתי גדות הנהר. העיר ממוקמת בדרום סוריה לא רחוק מהגבול הלבנוני וגם מזה הישראלי. למיקום הגאוגרפי המצוין של דמשק היה תפקיד חשוב בהתפתחותה והפיכתה לעיר חשובה כפי שהיא מוכרת לנו היום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר העתיקה בדמשק
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Omayyad mosque.jpg
המסגד הגדול
מדינה Flag of Syria.svg סוריה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4, 6
הערות בסיכון מאז 2013

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחפירות בתל רמד בשולי העיר עולה כי העיר הייתה מיושבת כבר באלף השביעי לפני הספירה, כנראה בסביבות 6,800 לפנה"ס, והיא נחשבת לאחת הערים העתיקות בעולם. למרות זאת העיר לא נודעה בחשיבותה עד להגעתם של הארמים, שבט נוודים מחצי האי ערב בתקופת המקרא. הארמים הקימו מערכת השקיה שכללה תעלות שהשקו את הסביבה מתוך נהר הברדה; עד היום המערכת מהווה בסיס לאספקת המים לעיר העתיקה למרות ששופרה והורחבה בתקופה הרומית ובתקופה הערבית בארץ ישראל. מלכי הארמים נלחמו פעמים רבות נגד אשור (ר' קרב קרקר) ונגד ממלכת ישראל ומלכם בן הדד מוזכר מספר פעמים במקרא. בשנת 732 לפנה"ס הרס מלך אשור, תגלת פלאסר השלישי את העיר והעיר איבדה את עצמאותה למאות שנים. לאחר הכיבוש האשורי נכבשה העיר על ידי הבבלים ולאחר מכן על ידי הפרסים.

דמשק במקורות יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההיסטוריון ניקולאוס איש דמשק, כתב יוסף בן מתתיהו,[דרושה הבהרה] כי אברהם אבינו מלך בדמשק בזמן מעברו מאור כשדים לארץ ישראל, ומכאן הביא את עבדו אליעזר. ואכן עד לדמשק הגיע אברהם אבינו ברדפו את ארבעת המלכים. על פי ספר מלכים, המלך אחז ראה את המזבח בדמשק ומיד ציווה לבנות מזבח זהה במקדש ירושלים טרם חזרתו לארץ. אליהו הנביא התבקש על ידי האל להמליך את חזאל למלך על דמשק. מכל הכתובים אלו מתברר כי דמשק הייתה עיר מקדשית שהייתה לה זיקה חזקה לנעשה בארץ ישראל.

תקופת יוון ורומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר מוקדון כבש את העיר בשנת 332 לפנה"ס כחלק מכיבוש המזרח התיכון. לאחר מותו הפכה דמשק לאזור קרב בין יורשיו של אלכסנדר, בין בית סלאוקוס לבית תלמי עם קביעת בירת הסלאוקים באנטיוכיה ירדה העיר מגדולתה ואיבדה את הבכורה לערים כמו לטקיה בצפון.

בשנת 64 לפני הספירה כבש פומפיוס מצביא רומא את העיר והפך אותה לחלק מקבוצת הערים היווניות-רומאיות באזור שנקראה דקאפוליס. בשנת 37 העביר הקיסר קליגולה את השליטה בעיר לנבטים והעיר הייתה כפופה לבירת הנבטים פטרה. העיר נכבשה חזרה על ידי הרומאים בשנת 106 לספירה. בשנת 222 העיר הוכרזה כקולוניה על ידי הקיסר ספטימיוס סוורוס וחשיבותה עלתה לאור מיקומה על דרכי מסחר מרכזיות ממערב למזרח.

לא נותר הרבה מהתקופה הרומאית למעט המבנה של העיר ומרבית השרידים קבורים כ-5 מ' מתחת לעיר המודרנית.

התקופה הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 636 נכבשה העיר על ידי הח'ליפה עומר שהפך אותה לעיר בירתו ולבירה של בית אומיה אימפריה ששלטה בשטחים נרחבים מספרד ועד הודו. בתקופה זו הייתה דמשק בשיא תפארתה ועם העברת הבירה לאזור צפון סוריה של ימינו על ידי מרואן ה-2 בשנת 771 ירדה דמשק מתפארתה. בשנת 750 עברה העיר לשליטת העבאסים ששלטו מבגדאד ועם ירידת כוחם עברה העיר לשליטה של שושלות מקומיות.

צלאח א-דין קבע את דמשק כעיר בירתו, הוא בנה מחדש את המצודה של העיר ובתקופתו מתואר שהפרברים התפשטו והיו גדולים כמו העיר עצמה. הצלבנים שניסו לכבוש את העיר נכשלו ומעולם לא הצליחו. בתקופתם התפרסמה דמשק בפלדה שלה.

התקופה הממלוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטת השושלת האיובית הסתיימה עם כיבוש סוריה על ידי הכיבוש המונגולי בשנת 1260. מיד לאחר נסיגתם השתלטו על האזור הממלוכים ודמשק הפכה לבירה האזורית של הממלוכים ששלטו גם ממצרים.

תיאורו של אבן בטוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסייה בתוך המסגד, 1943

הנוסע המוסלמי אבן בטוטה ביקר בעיר ב-1326 ותיאר אותה בכתביו ככלבו ענק של סחורות. אוכלוסיית העיר הגיעה ל-100,000 תושבים. דמשק הייתה לצומת מסחרי חשוב ביותר בין מצרים, איראן, אסיה הקטנה והארצות לחוף הים השחור. העיר עוררה רושם רב על המבקרים בה ואבן בטוטה כתב עליה "דמשק עולה ביופיה על כל הערים בתבל". הוא מתאר את המסגד האומיי הגדול שבנה וליד הראשון כ"מסגד הגדול בעולם, מושלם מבחינה אדריכלית ובולט ביופיו".

אבן בטוטה מספר כי המסגד נבנה בעזרת 12,000 פועלים, בעלי מלאכה, ששלח הקיסר הנוצרי בקונסטנטינופול לחליף וליד. המסגד בנוי על בסיס כנסייה נוצרית קדומה, שחלקה נראה במסגד. אבן בטוטה מתאר את המשא ומתן שהתקיים על מנת לאפשר את קיומה של הכנסייה הנוצרית בתוככי המסגד המוסלמי.

התקופה המונגולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1400 כבש המצביא המונגולי, טימור לנג את דמשק שוב, הרס אותה והגלה רבים מתושביה לבירתו סמרקנד. רבים מהתושבים שלא הוגלו נרצחו וראשיהם נערמו בערימה בצפון מזרח החומות. עד היום ישנה כיכר הקרויה בורז' אל-ראס שמשמעותה מגדל הראשים. לאחר הכיבוש המונגולי הקצר העיר נבנתה מחדש והמשיכה לשמש כעיר ממלוכית עד שנת 1516.

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1516 מחשש לברית בין הממלוכים לבין הפרסים החלו העות'מאנים במסע כיבוש בממלכה הממלוכית. ב-21 בספטמבר ברח המושל הממלוכי מהעיר וב 2 באוקטובר הוכרז שמו של הסולטאן סלים הראשון במהלך התפילה במסגד האומיי. יום לאחר מכן נכנס הסולטאן לעיר ונותר בה למשך שלושה חודשים.

העות'מאנים המשיכו לשלוט בדמשק עוד 400 שנה למעט תקופה קצרה בין השנים 1832-‏1840 בה שלט בדמשק איברהים פאשה ממצרים. בגלל היותה של דמשק על אחת משתי הדרכים המרכזיות למכה שהיו חשובות לאור העלייה לרגל המוסלמית החג' העיר זכתה לתשומת לב יותר מגודלה האמיתי. במשך רוב התקופה חאלב הייתה העיר הגדולה ומרכז המסחר.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאריך 1 באוקטובר 1918 כוחות המרד הערבי בראשות נורי א-סעיד נכנסו לדמשק. באותו יום כוחות אוסטרליים מהגדוד הרביעי והעשירי נכנסו לעיר וקיבלו את כניעתו של המושל הטורקי אמיר סעיד (שמונה כמושל יום קודם לאחר נסיגתו של מפקד הכוחות העות'מאניים). ממשל צבאי בראשות שוקרי פאשה הוכרז ופייצל הראשון מונה למלך סוריה. ב-8 במרץ 1920 הכריז הקונגרס הסורי על עצמאות ועל הקמתה של מונרכיה חוקתית בשטחה של סוריה תחת הנהגתו של פייצל הראשון. בתקופה קצרה זו שימש האשם אל אתאסי כראש ממשלה. אלא שימיה של מונרכיה זו היו ספורים; בהוציאם אל הפועל את הסכם סייקס פיקו ואת מנדט חבר הלאומים (ר' גם ועידת סן רמו), פלשו כוחות צרפתיים לסוריה. בשנת 1920 חצו כוחות צרפתים את הרי מול הלבנון ולאחר שניצחו את הכוחות הסוריים הקטנים בקרב מיסלון הפכו את דמשק למרכז השלטוני של שלטונם בסוריה.

בשנת 1925 כאשר המרד הדרוזי מחרן התפשט לדמשק, דיכאו אותו הצרפתים ביד קשה, תוך כדי שהם מפציצים את העיר. האזור של העיר העתיקה בין שוק חמדיה לבין שוק מדחת פאשה נשרף עד היסוד ועד היום ידוע בשם "אל-חריכה" (השריפה). העיר העתיקה הוקפה גדרות תיל וכבישים חדשים נבנו כדי להקל על התנועה הצבאית.

בשנת 1945 התקיפו הצרפתים את דמשק פעם נוספת אך בפעם זו התערבו האנגלים והצרפתים הסכימו לסגת דבר שהוביל בסופו של דבר לעצמאות סוריה בשנת 1946. דמשק נותרה בירת סוריה.

במלחמת יום הכיפורים הופצץ המטכ"ל הסורי על ידי מטוסי F-4 פנטום ישראליים כתגמול על שיגור טילי קרקע-קרקע סוריים, ואש ארטילרית ישראלית פגעה במבואותיה.

העיר העתיקה של דמשק הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1979. אף על פי כן, אין בדמשק מבנים היסטוריים רבים, האתרים ההיסטוריים המרכזיים הם המסגד האומיי (המסגד הגדול), והמצודה מהתקופה הצלבנית. העיר נבחרה לשמש כבירת התרבות הערבית בשנת 2008.

ההתקוממות בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקוממות שהחלה בסוריה תחילה פסחה על דמשק (כמו גם חאלב) בתחילה. אך המתח בבירה עלה והממשלה החלה לבצר את הבירה, נוכחות כוחות הביטחון גדלה ובנייני הממשלה מוגנו ושקי חול נפרסו סביביהם. במרץ 2012 נערכה הפגנה גדולה בכיכר מיידן לאחר שגם במהלך הלילה אירעו הפגנות בכמה מוקדים בדמשק.‏[1] בשנת 2013 הוכרזה דמשק יחד עם כל אתרי המורשת העולמית בסוריה, כנתונה בסיכון.

מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל המיקום המצוין של דמשק היא נחשבה ונחשבת עד היום לעיר מסחר מרכזית, דבר שתרם רבות להתפתחותה. בעת העתיקה היא נחשבה למקום מפגש בין המזרח למערב. אחת המלאכות הדמשקאיות הידועות ביותר היא האריגה, בה מתמחים הדמשקאים. תוצרת סורית מפורסמת נוספת היא הממתקים המזרחיים המסורתיים אשר נמכרים בכל רחבי העיר.

שווקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוק אל-חמידיה הוא השוק המפורסם ביותר בדמשק. תחילתו ברחוב א-נצר בעיר העתיקה של דמשק והוא משתרע על כ-3 ק"מ מזרחה לכיוון המסגד האומיי. בשוק נמכרות סחורות מכל הסוגים, בדגש על סחורה מתוצרת מקומית, וכן ישנן גלידריות המייצרות גלידה דמשקאית אשר ידועה בעולם הערבי. השוק מסתעף לשווקים רבים נוספים, רבים מהם שווקים המיועדים לתחום מסוים.

שוק מדחת באשא הוא השוק השני המפורסם ביותר בדמשק. גם שוק זה ממוקם בעיר העתיקה ורובו מקורה. בשוק נמכרות בעיקר סחורות בד ואריגים.

שוק מפורסם נוסף בעיר העתיקה של דמשק הוא שוק אל-בזוריה שמתמחה בעיקר בבשמים וצמחי מרפא, אך יש בו גם תבלינים וממתקים.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליעזר עבד אברהם המופיע בפרשת לך לך שהיה דמשקאי. בתנ"ך מסופר שדוד המלך כבש את דמשק וסיפח אותה לממלכתו, לאחר מכן בזמן שדמשק הייתה בירת הממלכה הארמית, התקיימו איתה קשרי שידעו תמורות. החל מתקופת בית המקדש השני התפתח ישוב יהודי בעיר, עד המאה ה-20. בעיר התפתח גם מרכז יהודי קראי חשוב שהתקיים עד המאה ה-19. באמצע המאה ה-19 התחוללה עלילת דם (עלילת דמשק) על היהודים בעיר, ובעקבותיה החלה הגירת היהודים ממנה ומסוריה בכלל. מאז ירד בהתמדה מספר היהודים בדמשק. המגמה רק התחזקה עם פרעות תרפ"ט 1929, והקמת מדינת ישראל, כיום עדיין יש בדמשק מספר קטן של יהודים שסובל מעול השלטון הסורי. בדמשק מספר בתי כנסת ובתי ספר יהודים (בעיקר מיסודה של אליאנס- כל ישראל חברים).

בעבר הייתה בדמשק קהילה שומרונית גדולה, אך היא התחסלה במאה ה-17 ובית הכנסת השומרוני עבר לרשותם של היהודים בעיר.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת הערים התאומות של דמשק:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]


מחוזות סוריה
דמשק · ריף דִמַשְק · קֻנֵיטרה · דַרעָא · מחוז א-סווידא · חומס · טרטוס · לטקיה · חַמָאה · אִדלִבּ · חאלבּ · א-רָקָה · דיר א-זַוְר · אל-חַסָכָּה Flag of Syria.svg
דגל סוריה
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בסוריה

העיר העתיקה בדמשקאתר תדמורהעיר העתיקה בחאלבהעיר העתיקה בבוסרהקראק דה שבלייה ומצודת צלאח א-דיןהכפרים העתיקים בצפון סוריה

בירות המזרח התיכון

Flag of the United Arab Emirates.svg אבו דאביFlag of Iran.svg טהראןFlag of Bahrain.svg מנאמהFlag of Turkey.svg אנקרהFlag of Jordan.svg עמאןFlag of Israel.svg ירושליםFlag of Kuwait.svg כווית סיטיFlag of Lebanon.svg ביירותFlag of Egypt.svg קהירFlag of Syria.svg דמשקFlag of Oman.svg מאסקטFlag of Iraq.svg בגדאדFlag of Saudi Arabia.svg ריאדFlag of Qatar.svg דוחהFlag of Yemen.svg צנעא

דקאפוליס

גרשהסקיתופוליסהיפוסגדרפלהפילדלפיהדיאוןקנטהרפנהדמשקאבילה

בירות מדינות אסיה

אוזבקיסטן: טשקנטאזרבייג'ן: באקואיחוד האמירויות הערביות: אבו דאביאינדונזיה: ג'קרטה 3איראן: טהראןאפגניסטן: קאבולארמניה: ירוואןבהוטן: טהימפהובחריין: מנאמהבנגלדש: דאקהברוניי: בנדר סרי בגוואןגאורגיה: טביליסי 1הודו: ניו דלהיהמלדיביים: מאלההפיליפינים: מנילההרפובליקה הסינית: טאיפיי2הרפובליקה העממית של סין: בייג'ינגוייטנאם: האנויטג'יקיסטן: דושנבהטורקיה: אנקרה 1טורקמניסטן: אשגאבטיפן: טוקיוירדן: עמאןישראל: ירושליםכווית: כווית סיטילאוס: ויינטיאןלבנון: ביירותמונגוליה: אולן בטורמזרח טימור: דילי 3מיאנמר: נייפידאומלזיה: קואלה לומפורנפאל: קטמנדוסוריה: דמשקסינגפור: סינגפורסרי לנקה: קולומבועומאן: מאסקטעיראק: בגדאדערב הסעודית: ריאדפקיסטן: אסלאמאבאדקוריאה הדרומית: סיאולקוריאה הצפונית: פיונגיאנגקזחסטן: אסטנה 1קטאר: דוחהקירגיזסטן: בישקקקמבודיה: פנום פןרוסיה: מוסקבה 1תאילנד: בנגקוקתימן: צנעא


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה