אולטימייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זורק ושומר בטורניר בספורטק בתל אביב

אולטימייט (מכונה גם אולטימייט פריזבי) הוא משחק תחרותי, אשר חוקיו דומים לחוקי פוטבול, ובו משתמשים בצלחת מעופפת שמשקלה 175 גרם במקום בכדור.

המשחק פופולרי מאוד בארצות הברית ובאירופה. אליפויות עולם ותחרויות אזוריות מתקיימות באופן סדיר. בישראל קיימות מספר קבוצות תחרותיות ומספר קבוצות עממיות. [רשימת קבוצות ומקומות משחק באתר שחקני הפריזבי הישראלים]‏[1].

כללי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידות מגרש דשא לפי החוקים האמריקאים

המשחק מתנהל על מגרש דשא (לרוב) בגודל של 110 מטר על 37 מטר בו שני שטחי הבקעה הסמוכים לצלעותיו הצרות, בדומה למגרש פוטבול. מטרת כל צד במשחק היא להעביר את הצלחת אל תוך שטח ההבקעה הנגדי. אולטימייט ייחודי בכך שהוא מתנהל על ידי שיפוט עצמי של השחקנים על המגרש. דבר זה מתאפשר בזכות רוח המשחק. ברמות הגבוהות יותר נעזרים ב'משקיפים'. המשקיפים מתערבים רק כאשר אחת הקבוצות פונה אליהם.

החוקים הבסיסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. אין מגע בין שחקנים.
  2. אין תנועה עם הצלחת (מלבד רגל ציר).
  3. על שחקני ההתקפה להעביר את הצלחת אל שטח ההבקעה.
  4. על שחקני ההגנה לנסות ולמנוע מהם להגיע אל שטח זה (כאמור, ללא מגע).
  5. כאשר צלחת נופלת לקרקע, נתפסת או מופלת על ידי שחקן הגנה, או נופלת או נתפסת מחוץ למגרש, היא עוברת לקבוצה היריבה.
  6. כשהצלחת עוברת צד, המגינים בלבד יכולים להרים אותה והם הופכים לתוקפים ושואפים להגיע לכיוון ההפוך מזה שהתקיפה אליו ההתקפה קודם לכן.
  7. כשהצלחת עפה מחוץ לגבולות המגרש מותר לשחקן מהקבוצה התוקפת לקפוץ באוויר לתפוס אותה ולזרוק אותה לפני שהיא נוחתת. אם הצלחת נוחתת על הקרקע או שהשחקן שמחזיק אותה נמצא על הקרקע מחוץ לגבול המגרש, הצלחת עוברת להגנה.
  8. שיפוט עצמי.

הקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחק משתתפות שתי קבוצות של 7 שחקנים כל אחת + מחליפים.

מטרת המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן התקפה תופס מעל שחקן הגנה ב-End Zone

כדי להבקיע, על השחקן התוקף לתפוס את הצלחת בתוך אזור מסומן בשטח היריב (שנקרא גם "שטח ההבקעה" או end zone).

מהלך המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המשחק כל קבוצה עומדת בשורה על הקו החיצוני של שטח ההבקעה שלה (end-zone). שחקן מתוך הקבוצה המגנה נבחר לזרוק את זריקת הפתיחה (ה-"Pull"). הקבוצה המתקיפה מרימה את הצלחת, והמשחק מתחיל.

כאשר שחקן אוחז בצלחת אסור לו לרוץ אלא רק למסור אותה. כאשר שחקן זורק את הצלחת והיא פוגעת בקרקע, מכל סיבה שהיא, הצלחת עוברת לקבוצה השנייה. מכאן שלשחקנים מגינים מותר להפיל את הצלחת ולא רק לתפוס אותה.

אסור לחטוף את הצלחת מידיו של שחקן או ליצור מגע עמו או עם הצלחת כאשר היא בידיו.

לאחר כל הבקעה מחליפות הקבוצות צדדים, והקבוצה המבקיעה זורקת "Pull".

מותר לשמור על שחקן האוחז בצלחת אך אסור ליצור איתו מגע. על השומר להיות במרחק העולה על קוטר הצלחת מהשחקן האוחז בה. לשומר אחד מותר להיות כמעט צמוד לשחקן אך על כל השומרים האחרים להיות במרחק העולה על 3 מטרים ממנו.

אולטימייט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולטימייט בארץ הלך והתקדם עד שמ-2011 נבחרת ישראל טסה לאליפויות בארץ ובעולם באופן סדיר.

בשנת 2011 הקבוצה הצעירה של נבחרת ישראל עד גיל 17 לקחה מקום 5 באליפות אירופה.

בשנת 2012 הקבוצה הצעירה שיפרה את מקומה וזכתה במדליית ארד אחרי שניצחה בדרך גם את האלופה המכהנת גרמניה אך פגשה אותה שוב בחצי הגמר והפסידה לה וזכתה בארד במשחק צמוד נגד צרפת.

בשנת 2013 הקבוצה הבוגרת של עד גיל 20 לקחה את המקום השישי באליפות העולם אחרי שהפסידה בבתים לשווייץ (שחזרה בקאמבק במחצית השנייה) ולגרמניה האלופה הבלתי מנוצחת כבר כמה שנים ברציפות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שקיימת אי הסכמה בנוגע למקורותיו האמיתיים של המשחק, סברה מקובלת היא שהמשחק נולד על ידי חבורת בני נוער מתיכון קולומביה שבמייפלווד, ניו ג'רזי. החבורה נהגה לשחק משחק דמוי-אולטימייט בשעות הערב. ג'ואל סילבר הציע להקים קבוצת אולטימייט בסתיו 1968. באביב של אותה חבורת בני נוער התאספה, ושיחקה את המשחק באופן מאורגן לראשונה. סילבר כינה את המשחק "חווית ספורט אולטימטיבית". המשחק ששיחקו היה מבוסס על גרסה של פוטבול-פריזבי שאותה למד סילבר מג'רד קס, במחנה במסצ'וסטס. קס המציא את השם "אולטימייט", לאחר שתלמיד במחנה שאל אותו מהו הספורט האולטימטיבי לדעתו. קס המציא את הפוטבול-פריזבי עם חבריו בקולג' אמהרסט. הנערים ששיחקו את המשחק בבית הספר ושהגדירו את חוקי האולטימייט היו חבורה מגוונת של תלמידים, בעלי תחומי עניין שונים. על אף שהחוקים בנוגע לתנועה ובנוגע לניקוד לא השתנו במשך השנים, ממדי המגרש של התלמידים מתיכון קולומביה הוגדרו על פי גודלו של מגרש החנייה, ומספר השחקנים בכל קבוצה השתנה בהתאם לביקוש. בחוקים שקבעו, מגע בין שחקנים היה אסור, והשיפוט היה עצמי. גם היום, באורח מפתיע, אין שופטים גם ברמות גבוהות של המשחק.

האולטימייט מגיע לקולג' - 1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון האולטימייט במסגרת הקולג' הראשון הוקם ב-1970 על ידי ג'ואל סילבר כשהגיע לקולג' לאפייט.

תחרות האולטימייט הראשונה בין קולג'ים נערכה בקמפוס ניו ברנסויק שבאוניברסיטת רטגרס. התחרות נערכה ב-6 בנובמבר 1972. באותו יום נערך משחק הפוטבול בין הקולג'ים, זו השנה ה-103.

ב-1975, כבר לעשרות קולג'ים היו קבוצות אולטימייט. באפריל של אותה השנה, ארגנו שחקנים את טורניר האולטימייט הראשון, שבו השתתפו שמונה קבוצות. התחרות התקיימה באוניברסיטת ייל. המנצחת של הטורניר הראשון היא הקבוצה של אוניברסיטת רטגרס.

ב-1976, הוקמו לראשונה קבוצות שלא בצפון-מזרח ארצות הברית. טורניר של 16 קבוצות נערך באמהרסט, מסצ'וסטס. 13 קבוצות הגיעו מהחוף המזרחי, ו-3 נוספות ממרכז ארצות הברית. רטגרס שוב זכו, אחרי שניצחו בגמר את בקולג' המפשיר. אוניברסיטת מדינת פנסילבניה ואוניברסיטת פרינסטון הגיעו לחצי הגמר. לראשונה הגיעה הבשורה גם אל החוף המערבי, והקומו קבוצות באזור לוס אנג'לס וסנטה ברברה.

אוניברסיטת פנסילבניה אירחו את האליפות האזורית הראשונה, במאי 1979. השתתפו בתחרות חמישה אזורים, שיוצגו על ידי שלושה קולג'ים ושני מועדונים. השתתפו באליפות אוניברסיטת קורנל (צפון מזרח), אוניברסיטת רוואן (מזרח), אוניברסיטת מישיגן (מרכז), מועדון אולטימייט מאורלנדו (דרום) ומועדון אולטימייט מסנטה ברברה (מערב). רוואן ניצחו בגמר את סנטה ברברה, וזכו באליפות. הם זכו שנית שנה מאוחר יותר, ב-1980.

התרחבות המשחק למועדונים - 1976[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלו להיפתח מועדוני אולטימייט בקליפורניה, בעיקר באזור לוס אנג'לס וסנטה ברברה. במזרח, שבו המשחק פותח בעיקר ברמת תיכונים וקולג'ים, בוגרי הקולג'ים החלו להקים מועדוני אולטימייט, בפילדלפיה, וושינגטון, ניו ג'רזי ובוסטון.

באותה השנה, הופיעו מועדוני אולטימייט אף בבריטניה באוניברסיטת וורויק, באוניברסיטת קיימברידג' ובאוניברסיטת לייסטר.

רוח המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוח המשחק (אנגלית: Spirit of the Game): אולטימייט מבוסס על רוח ספורטיבית אשר מטילה את האחריות למשחק הוגן על השחקן. רוח המשחק מעודדת תחרותיות, אך לעולם לא על חשבון כבוד הדדי בין המתחרים, דבקות בחוקים המוסכמים וחדוות המשחק. שמירה על מרכיבים חיוניים אלה נועדה למנוע התנהגות בלתי ספורטיבית במגרש האולטימייט. פעולות כגון התגרות בשחקנים יריבים, תוקפנות מסוכנת, התנהלות מאיימת, עבירות מכוונות או התנהגות שמטרתה "לנצח-בכל-מחיר" נוגדות את רוח המשחק ועל כל השחקנים להימנע מהן.‏[2]

זריקות בסיסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן 3 זריקות בסיסיות לאולטימייט:

  • Backhand - הזריקה הבסיסית ביותר. הצלחת מוחזקת כהמשך טבעי של כף היד, כאשר האצבע המורה מונחת על השוליים, האגודל מונח על הצד העליון ושלוש האצבעות המורות מחזיקות את הצלחת מהצד התחתון. הצלחת נזרקת בתנועה "החוצה" כאשר התנועה באה בעיקר מהיד ולא מהגוף. באופן עקרוני, הצלחת צריכה להיזרק בזווית של 90o מהקרקע.
  • Forehand - זריקה בסיסית אך קשה מאוד. הצלחת מוחזקת כדלהלן: האגודל מונח על הצד העליון של הצלחת, האמה מחזיקה את הצלחת לאורך הדופן הפנימי, האצבע המורה ניצבת אליה בזווית קהה כמה שפחות. שתי האצבעות האחרונות מקופלות. השחקן צריך לזרוק את הצלחת בתנועה "פנימה" בד בבד עם תנועה קדימה של הרגל המקבילה, בזווית של 90o מהקרקע.
  • Hammer - אותה האחיזה של הפורהאנד, אבל הזריקה שונה. תנועת הזריקה מתחילה כשהצלחת נמצאת בזווית של 45 מעלות לרצפה - כאשר הצד העליון שלה מופנה אל צד הראש של השחקן. השחקן צריך לזרוק את הצלחת קדימה וגבוה. תנועת ותנוחת הזריקה גורמים לצלחת לעוף גבוה, להתהפך באוויר וליפול הפוכה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]