אורלנדו (סרט)
 | |
| כרזת הסרט אורלנדו | |
| מבוסס על | אורלנדו: ביוגרפיה מאת וירג'יניה וולף |
|---|---|
| בימוי |
סאלי פוטר  |
| הופק בידי |
לואיג'י מוסיני, כריסטופר שפרד |
| תסריט |
סאלי פוטר |
| עריכה |
הרווה שנייד |
| שחקנים ראשיים |
טילדה סווינטון בילי זיין קוונטין קריספ ג'ימי סאמרוויל |
| מוזיקה |
סאלי פוטר |
| צילום |
אלכסיי רודיאונוב |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, איטליה, רוסיה, צרפת, הולנד |
| חברת הפקה |
לנפילם |
| חברה מפיצה |
Sony Pictures Classics |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
28 בינואר 1993 |
| משך הקרנה |
94 דק' |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | דרמה |
| הכנסות באתר מוג'ו | orlando |
| פרסים |
|
| האתר הרשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
"אורלנדו" (באנגלית: Orlando) הוא סרט בריטי משנת 1992,[1] המבוסס על הרומן של וירג'יניה וולף מ-1928 - Orlando: A Biography. בסרט מככבת טילדה סווינטון בתפקיד אורלנדו, לצד בילי זיין בתפקיד מרמדיוק בונתרופ שלמרדין, וקוונטין קריספ בתפקיד המלכה אליזבת הראשונה. הסרט בוים על ידי סאלי פוטר.[2]
"אורלנדו" זכה לשבחים מרובים על הייצוג החזותי של הסביבה והנוף המתוארים בספרה של וולף. פוטר צילמה את החלקים של הסרט המתרחשים בקונסטנטינופול באזור מבודד של העיר חיווה באוזבקיסטן, וכן בשדה העמודים המגולפים המפואר של מסגד דג'ומה, מהמאה ה-18.
הקרנת הבכורה של הסרט נערכה בפסטיבל הסרטים של ונציה.[3][4]
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט מתחיל בעידן האליזבתני זמן קצר לפני מותה של המלכה אליזבת הראשונה. על ערש דווי, אליזבת מבטיחה לאציל האנדרוגני הצעיר, אורלנדו, שתוריש לו חלקת אדמה גדולה יחד עם טירה וסכום נדיב של כסף, אך רק אם ייאות למצוותה: "לא לדהות. לא לקמול. לא להזדקן." אורלנדו נעתר לה, ומתגורר בבדידות מזהרת בטירה במשך כמה מאות שנים, שבמהלכן הוא כותב שירה ומצייר. כשהוא מנסה להתיידד עם משורר דגול, המשורר לועג לשירתו, ואורלנדו נפגע קשות. הוא מחליט לנסוע לקונסטנטינופול ולשרת כשגריר אנגליה, ושם הוא כמעט נהרג בתקרית דיפלומטית. כשהוא מתעורר למחרת בבוקר, הוא מגלה שמשהו עוד יותר משמעותי קרה: הוא הפך בן-לילה לאישה.
העלמה אורלנדו חוזרת לביתה באנגליה לבושה במחלצות מזרח תיכוניות, ומגלה כי מחכות לה מספר תביעות משפטיות הטוענות שהיא תמיד הייתה בעצם אישה, ומשום כך, על פי חוק, לא הייתה זכאית לאדמותיה או לכל ירושה מלכותית.
מאתיים השנים הבאות מייגעות אותה; היא מתמודדת עם ענייני בית המשפט, וחוסר מזל באהבה ובמלחמות אנגליה במהלך השנים. כשמגיעה שנת 1990, הסרט מראה את אורלנדו עם בתה הצעירה, מחפשת מו"ל שיפרסם את ספרה. היא נפגשת עם עורך שמצהיר כי עבודתה "טובה למדי", כאשר האירוניה היא שאת תפקיד העורך מגלם השחק היתקוט ויליאמס – אותו שחקן שכדמות אחרת לעג לשירתו של אורלנדו מאות שנים קודם לכן. אורלנדו כעת מרגישה שלאחר חיים מאוד ארוכים וביזאריים, היא מצאה פינה נינוחה בה היא יכולה לחיות בשלווה.
השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טילדה סווינטון – אורלנדו
- קוונטין קריספ – אליזבת.
- ג'ימי סאמרוויל – בפלסט/מלאך
- ג'ון ווד – הארכידוכס הארי
- ג'ון בוט – אביו של אורלנדו
- איליין בנהאם – אמו של אורלנדו
- אנה פרנוורת – כלורינדה
- שרה מאייר – תומאס בתפקיד פאבילה
- אנה הילי – יופרוסין
- דאדלי סאטון – המלך ג'יימס
- סיימון ראסל ביל – הארל מוראי
- מתיו סים – לורד פרנסיס ויר
- שרלוט ולנדריי – הנסיכה סאשה
- טובי סטיבנס – אותלו
- אולג פוגודין – דזדמונה
- היתקוט ויליאמס – ניק גרין/מו"ל
- טום הופמן – ויליאם השלישי
- שרה קרודן – מרי II
- בילי זיין – שלמרדין
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
וינסנט קנבי כתב ביקורת נרגשת בניו יורק טיימס, בה הצהיר כי: "המחזה המדהים והשנון הזה פולש למוח דרך עיניים מסונוורות, ללא הרדמה. לכל אורכו של 'אורלנדו' של גברת פוטר, כמו ביצירתה של וולף, קיים סוג של הגיון בריא קולח, ותחושת שמחה, אשר כל כך נדירים בימינו בכל מדיום, שהם יוצרים מתח קולנועי וצחוק מהנה ייחודיים. 'אורלנדו' יכול בנקל להיות לקלסיקה מסוג מיוחד מאוד—אולי לא במיינסטרים—אבל כזה שמשמש מודל עבור יוצרי סרטים עצמאיים אשר הולכים בעקבות המוזות הא-רציונליות שלהם, ומגיעים, לעיתים להיעלמות מבורכת, אך לעיתים גם לתהילה".
קנבי גם ציין לטובה אן האופן בו "פוטר הצליחה לתרגם למדיום קולנועי את כל מגוון נושאי העניין של וולף, לא רק בשפה ובספרות, אלא גם בהיסטוריה, טבע, מזג אוויר, בעלי חיים, היחסים בין המינים, וכן את המהות של טבע המינים."[5]
לעומת זאת, קנת' טוראן תיאר את הסרט בלוס אנג 'לס טיימס כ"חלול... זחוח... ומרוצה מעצמו", והתלונן כי "כל סוג של קשר רגשי לנראות המושקעת של הסרט, שנבנתה בקפידה... פשוט לא קיים."[6]
ב-Rotten Tomatoes קיבל הסרט ציון חיובי של 83% בהתבסס על 53 ביקורות.[7]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אורלנדו" היה מועמד לפרסי אוסקר עבור הפקה אמנותית ועיצוב תלבושות.[8] הסרט היה גם מועמד לפרס אינדיפנדנט ספיריט לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 1994.[9] הוא היה גם מועמד לפרס גולדבגה הסרט הזר הטוב ביותר.[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אורלנדו (באנגלית)
"אורלנדו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אורלנדו", באתר נטפליקס
"אורלנדו", באתר AllMovie (באנגלית)
"אורלנדו", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"אורלנדו", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "אורלנדו", באתר Metacritic (באנגלית)
"אורלנדו", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- IMP פרסים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Young, R. G., ed. (2000). The Encyclopedia of Fantastic Film: Ali Baba to Zombies. New York: Applause. p. 468. ISBN 1-55783-269-2.
- ^ Glaessner, Verina (1998). "Potter, Sally". In Unterburger, Amy L. (ed.). Women Filmmakers & Their Films. Detroit, MI: St. James Press. pp. 336–337. ISBN 1-55862-357-4.
- ^ "Venezia, Libertà Per Gli Autori". La Repubblica. 31 ביולי 1992.
{{cite news}}: (עזרה)] - ^ Sony Pictures Classics
- ^ Vincent Canby, Movie Review, The New York Times, 19 March 1993.
- ^ Kenneth Turan, "Lush 'Orlando' Makes Its Point Once Too Often", Los Angeles Times, 25 June 1993, p. F8.
- ^ http://www.rottentomatoes.com/m/orlando/
- ^ "The 66th Academy Awards (1994) Nominees and Winners". oscars.org.
- ^ Connors, Martin; Craddock, Jim, eds. (1999). "Orlando". VideoHound's Golden Movie Retriever 1999. Detroit: Visible Ink Press. p. 669. ISBN 1-57859-041-8. ISSN 1095-371X.
- ^ "Orlando (1992)". Swedish Film Institute. 23 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה)