אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליזבת הראשונה
מלכת אנגליה ואירלנד
Elizabeth1England.jpg
כינוי המלכה הבתולה, המלכה הטובה בס
התחלת כהונה 17 בנובמבר 1558
סיום כהונה 24 במרץ 1603
הקודמת מרי הראשונה
יורש ג'יימס הראשון
שושלת בית טיודור
אב המלך הנרי השמיני
אם אן בוליין
תאריך לידה 7 בספטמבר 1533
ארמון פלסנטיה, לונדון, אנגליה
תאריך פטירה 24 במרץ 1603 (בגיל 69)
ארמון ריצ'מונד, ריצ'מונד, אנגליה
מקום קבורה מנזר וסטמינסטר, לונדון, אנגליה

אליזבת הראשונה (7 בספטמבר 1533 - 24 במרץ 1603) הייתה מלכת אנגליה ואירלנד בשנים 1558 עד 1603. בתם של המלך הנרי השמיני ואן בוליין, הידועה גם בכינוי "המלכה הבתולה". אליזבת נחשבת לאחת מגדולי שליטי אנגליה, הודות לפריחה שזכתה לה ממלכתה בעת שלטונה‏[1]. תקופת שלטונה נקראת העידן האליזבתני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותה בת פחות מ-3 שנים אמהּ, אן בוליין, הוּצאה להורג והיא עצמה נכלאה בתקופת שלטונה של אחותה למחצה מרי הראשונה. אירועים אלו עיצבו את אופייה החשדני, הזהיר וחסר הרחמים.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת נולדה ב-7 בספטמבר 1533 בארמון פלסנטיה ונקראה אליזבת על שם שתי סבתותיה, אליזבת מיורק ואליזבת בוליין. הוריה היו המלך הנרי השמיני ורעייתו השנייה, אן בוליין. בלידתה היא הייתה יורשת העצר לכתר המלוכה, לאחר שבנו של אביה מנישואיו הראשונים נפטר בינקותו ומבתו הבכורה מרי נשללה הזכות לכתר בעקבות גירושי אביה המלך הנרי השמיני מאשתו הראשונה (קתרין מאראגון).

אליזבת בנעוריה, 1546 לערך

הריונותיה הבאים של אמהּ (בשנים 1534 ו-1536) הסתיימו ללא הצלחה. רצונו של הנרי השמיני להעביר את המלוכה ליורש זכר הביאה אותו לעצור את אן בוליין. אמה של אליזבת הושמה במעצר במאי 1536 וכעבור שבועיים הוצאה להורג בגין בגידה במדינה, ניאוף וגילוי עריות. בעקבות מותה הוכרזה אליזבת כממזרה והתואר "נסיכה" נשלל ממנה. כעבור 11 יום ממות אמהּ נישא אביה בשלישית, לג'יין סימור.

למרות שלילת תוארה וזכותה לכתר, המשיכה אליזבת להתגורר בארמון וחונכה באופן היאה למעמדה. עד הגיעה לבגרות, בשנת 1550, הועמדו לרשותה מחנכים מהשורה הראשונה. כמקובל באותה תקופה, למדה בנעוריה שפות זרות וידעה בנוסף לאנגלית עוד 4 שפות: לטינית, איטלקית, יוונית עתיקה וצרפתית.

בשנת 1547, בגיל 13, התייתמה מאביה. המלוכה הועברה לאחיה למחצה של אליזבת, בנה של ג'יין סימור, אדוארד השישי. רעייתו האחרונה (השישית במספר) של הנרי השמיני, קתרין פאר, נישאה לתומאס סימור (אחיה של ג'יין סימור, רעייתו השלישית של הנרי אביה). אליזבת הוזמנה לחיות עימם בביתם בצ'לסי. תומאס סימור ניהל, ככל הנראה, יחסים בעלי רמיזות מיניות עם הקטינה החוסה אצלם, ולאחר שקתרין פאר התוודעה לכך, גורשה אליזבת מביתם במאי 1548.

קתרין פאר נפטרה מסיבוכי לידה כעבור ארבעה חודשים מסילוקה של אליזבת. תומאס סימור חידש את הקשר עמה, מתוך כוונה להתקרב למשפחת המלוכה ולשלוט בפעולותיה. אחיו, אדוארד סימור, כיהן באותה עת כאפוטרופוס של המלך אדוארד השישי, ותומס תיכנן את החלפתו. בינואר 1549 נעצר תומאס בעוון תוכניותיו להפיל את אחיו ולשאת את אליזבת לאישה. חלקה בתוכניתו נידון בחקירה שסבבה את מעצרו, אך אליזבת לא הודתה בדבר ולא הוגש נגדה כתב אישום. סימור הוצא להורג.

כהונתה של מרי הראשונה ועלייתה לכתר של אליזבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת בגלימת ההכתרה

ב-6 ביולי 1553 נפטר אחיה למחצה, המלך אדוארד השישי, ולא הותיר אחריו יורשים. במותו היה בן 15 ובין ההוראות שפורסמו בתקופתו, בשנת 1543, נשללה הזכות לכתר משתי אחיותיו למחצה (מרי ואליזבת) והועברה לקרובת המשפחה הרחוקה, ליידי ג'יין גריי, בת ה-16. העברת התפקיד לידיה התקבלה במורת רוח וכעבור תשעה ימים בלבד היא הודחה. מרי ואליזבת שבו לארמון ומרי, שהייתה מבוגרת מאחותה ב-17 שנים, הוכתרה למלכה.

התמיכה ההדדית בין השתיים התפוגגה במהירות. מרי ביקשה לחדול מקיום הזרם הפרוטסטנטי של הנצרות באנגליה ולהחזיר את הבכורה לקתולים, ואליזבת, שהתחנכה ברוח הפרוטסטנטית, התנגדה לכך. נתיני הממלכה מחו על דרכה של מרי, ועם היוודע רצונה להינשא לפליפה, יורש העצר הספרדי, שהיה קתולי, פרצו מהומות ברחבי אנגליה וויילס. אליזבת נתפסה בעיני הציבור כשותפתם למאבק, ועם שוך המהומות נחקרה על כך.‏[2]

במרץ 1554 אליזבת, בת 22, נכלאה במגדל לונדון, בעקבות המרד הכושל של תומאס וייאט הצעיר. לבקשת בכירים בממשל נדחו הצעות להוצאתה להורג וכעבור חודשיים במגדל היא שוחררה תחת השגחה וחייתה כשנה בעיירה וודסטוק.

בשנת 1555 טעתה מרי לחשוב שהיא בהריון, אך לאחר מכן התברר שהיה זה הריון מדומה. למרי היה הריון מדומה נוסף, והיא מעולם לא הצליחה ללדת יורש. כך נסללה דרכה של אליזבת לרשת את מקומה בעתיד. הנסיך פליפה החל להיוועץ עם אליזבת בתקופת מחלתה של מרי וניסה לקרבה אליו. לאחר מותה של מרי היו יחסיהם בעלי השפעה מכרעת על יחסי אנגליה-ספרד והשסע הפנימי בממלכה בין הפרוטסטנטים והקתולים. הצעת הנישואים של פליפה נדחתה על ידי אליזבת.

אליזבת ירשה את הכתר עם מותה של מרי, ב-20 בנובמבר 1558, והייתה ילדתו השלישית של הנרי השמיני לרשת את מקומו. טקס הכתרתה נערך ב-15 בינואר 1559.

השקפותיה ומדיניותה כמלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת מיסדה את הדת הפרוטסטנטית באנגליה ודחתה את האפיפיור וההשפעה הקתולית של ספרד במדינה. בכך זכתה, אמנם, באהדת הפרוטסטנטים בארצות השכנות, אך רכשה אויבים רבי עוצמה בדמותן של הכנסייה הקתולית וספרד. כדי למנוע חילופי דברים בנוגע לסמכויותיה בענייני דת, בשנת 1559 אישר הפרלמנט את "חוק האחדות" שקבע את הדת הפרוטסטנטית כדת המדינה ואת כנסייתה כמוסד הכפוף לשליט הממלכה. החוק התקבל בעידודה של אליזבת שסברה שאחדות הדת הכרחית לאחדות העם. תוארה נקבע בחוק כ"מושלת העליונה של כנסיית אנגליה".

שלטונה של אליזבת היה כמעט אבסולוטי. הפרלמנט ובכירי הממשל הושבעו אמונים למלכה כראש הכנסייה. חוק האחדות קבע חובת נוכחות בכנסייה.

ההתנגדות הקתולית בתקופת כהונתה התגברה. האפיפיור פיוס החמישי נידה אותה בשנת 1570. מעבר לכך, החלה התעוררות קתולית להעביר את המלוכה לבת דודתה של אליזבת, מרי סטיוארט שכיהנה באותה עת כמלכת סקוטלנד. פליפה, מלך ספרד, אלמנהּ של המלכה מרי הראשונה, הסית את תושבי אנגליה למרוד בה ועורר מחלוקת ארוכה בין ספרד לאנגליה.

חיי אישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת לא נישאה בחייה וכונתה "המלכה הבתולה"‏[3]. לטענתה, ביקשה להקדיש את כל כוחותיה לאנגליה. מערכות יחסים המשויכות לה כוללות בני אצולה שונים, ובפרט קשר מתמשך עם חבר ילדות, סר רוברט דדלי, שהיה נשוי לאישה אחרת. מותה של אשתו בשנת 1560 עורר סקנדל ציבורי, אך אליזבת החליטה שלא למסד את יחסיהם. לאחר פטירתו היו עיקר כוונותיה להינשא מטעמים דיפלומטיים, אך לבסוף נותרה נאמנה לרווקותה. לחץ הפרלמנט על אליזבת להצהיר על יורש עצר הביא אותה לנעילת המושב וכינוסו מחדש רק כשלוש שנים לאחר מכן, מכורח רצונה לאשר הגדלת גביית מסים. הקריאות להכרעה בנוגע לזהות יורש העצר לא נענו על ידה.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפושיה של אליזבת אחר נישואים מטעמים דיפלומטיים שיקפו במידה רבה את יחסה האסטרטגי למדיניות החוץ של הממלכה. בתחילה נשמרו על ידיה היחסים התקינים עם המלך פליפה השני מספרד, האלמן של המלכה מרי.

מספר שנים התקיים מטעמה משא ומתן לנישואים עם בנו של פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אך יחסי הממלכות התערערו בשנת 1568. לאחר מכן נבחנו על ידה נישואים עם האחים הנסיכים מבית ולואה הצרפתי אנרי (שהיה ברבות הימים למלך אנרי השלישי) ופרנסואה, על רקע רצונה ליצור חזית מאוחדת עם צרפת מחששה מספרד, שהייתה בשיא כוחה בתקופה זו.

סקוטלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת התנגדה לנוכחות הצרפתית בסקוטלנד שכן חששה שכוונתם לפלוש לאנגליה ולהכתיר בה את מרי סטיוארט, שטענה לכתר אנגליה. אליזבת שוכנעה לשלוח כוחות לסייע למרד הפרוטסטנטי בסקוטלנד. למרות כישלון המאבק, הוא הוביל לחתימה של אמנת אדינבורו בשנת 1560 שהסירה את האיום הצפוני על אנגליה. מרי חזרה לסקוטלנד בשנת 1561, לאחר פטירת בעלה, פרנסואה השני, מלך צרפת, על מנת לתפוס את השלטון. בשלב זה כבר נוסדה בסקוטלנד כנסייה פרוטסטנטית והארץ נשלטה על ידי מועצת אצילים פרוטסטנטיים, בתמיכת אליזבת. מרי סרבה לאשר את האמנה.

התפתחויות פנימיות בסקוטלנד וחשד למעורבותה של מרי ברצח בעלה השני הביאו למעצרה. מרי נאלצה לוותר על הכתר ולהעבירו לבנה בן השנה, ג'יימס. בשנת 1568 ברחה מרי ממעצרה לאנגליה, באמונה שאליזבת תסייע להשיבה לכס המלוכה ותגן עליה. במקום זאת, כלאה אותה אליזבת למשך תשע עשרה שנים. שורת פעולות מטעם הקתולים לשחררה ממעצר ולהמליך אותה למלכת סקוטלנד ואנגליה, שנחשפו בעיקר על ידי מזכירהּ של אליזבת, סר פרנסיס וולסינגהם, הביאה לבסוף להאשמתה של מרי בקשירת קשר נגד המלכה אליזבת והוצאתה להורג בשנת 1587. בנה של מרי חונך כפרוטסטנטי.

ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליזבת על רקע אוניות מלחמה, לציון ניצחון אנגליה על הארמדה הספרדית

מאבקה נגד ספרד השתלב היטב במאבקה הפנימי באנגליה בנושאי דת. מלך ספרד, פליפה השני, הסית את תושבי אנגליה למרוד בה, בעקבות סירובה להינשא לו, והיא בתגובה עודדה את הפרוטסטנטים תושבי ארצות השפלה, שבשלטון ספרד, למרוד בו. אליזבת עודדה את הפעילות הפיראטית של פרנסיס דרייק ואפילו השתתפה במימון חלק מפעולותיו, שמטרתן הייתה שוד ימי של המושבות הספרדיות באמריקה. בזעמו החליט פליפה לכבוש את אנגליה באמצעות הצי הספרדי שנודע בכינוי "הארמדה הבלתי מנוצחת". בקרב הימי שהתרחש בשנת 1588 הובסה הארמדה הספרדית, ובאוניות שנמלטו פגעה סערה קשה. מהצי הספרדי המפורסם שמנה 150 אניות נותרו לאחר הקרב 44 בלבד. קרב זה סימן את תחילתה של שליטה מוחלטת בימים שנמשכה מאות שנים, והניח את היסוד לאימפריה הבריטית שמעבר לים.

אירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של אירלנד - מהרפורמציה עד קרומוול, אליזבת הראשונה

אליזבת כיהנה כמלכת אירלנד מיום עלייתה לכתר, אך נטייתה המובהקת של האוכלוסייה המקומית לקתוליות הציבה בפניה קשיים רבים. מדיניותה הייתה להטיב עם תומכיה ולהעניק להם חלקות אדמה. כמו כן, ניסתה למנוע ממתנגדיה את האפשרות לחבור למתנגדים מחוץ למדינה. הטיפול בהתמרדויות נמסר לידי כוחות הצבא, ובשנת 1582 הסתיים מרד גדול במותם של כ-30,000 תושבים.

בשנת 1594 פרצה מלחמת תשע השנים, בגיבוי ספרד, וניסיונותיה של אליזבת לדכאו נכשלו. מנהיג המרד, יו אודונול, פסק ממאבקו ימים ספורים לאחר פטירתה של אליזבת, בשנת 1603.

הממשל בתקופת אליזבת' וארגונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלכה אליזבת ויועציה הבכירים, ויליאם ססיל (משמאל) ופרנסיס ולסינגהם

בלב מערכת השלטון של אליזבת עמדה מועצת המלך, ובשלוחותיה "לשכת הכוכבים" ו"המועצה העליונה" בה נקבעה המדיניות. אליזבת נהנתה משירותיהם של יועצים מוכשרים כמו ויליאם ססיל, לורד ברלי ופרנסיס ולסינגהם.

הפרלמנט על שני בתיו - בית נבחרים ובית הלורדים, היו חסרי סמכות בענייני חוץ. אליזבת שמרה לעצמה את כל ההחלטות הנוגעות לענייני דת, מדיניות חוץ, נישואיה ומינוי יורשיה.

בתקופתה הוגבל חופש הביטוי וחברי פרלמנט שהעזו לחלוק עליה נכלאו במצודת לונדון. סמכות הפרלמנט וכוחו היו בעיקר בעניינים כספיים והוא היה אחראי על הטלת מסים.

חברה וכלכלה בתקופת אליזבת'[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת שלטונה של אליזבת התאפיינה בפריחה כלכלית. המסחר באריגי צמר הכניס רווחים גדולים. סוחרים אנגלים התאגדו בחברות וקיבלו זיכיונות לסחור במוצרים מסוימים באנגליה ובארצות חוץ כמו רוסיה, אזור המזרח התיכון, אפריקה והודו. לא פעם נאסר על ייבוא מוצרים לאנגליה כדי להגן על היצרנים האנגלים.

בתקופת כהונתה הונהגה הלירה שטרלינג כמטבע הרשמי של אנגליה.

שנותיה המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1562 חלתה אליזבת באבעבועות שחורות, והמחלה פגעה קשות בעורה וגרמה לה לנשירת שיער.

שנות כהונתה האחרונות כמלכה לוו בהצלחות, בהן התגברות הממלכה על האופוזיציה מספרד ומפלת המרד כנגדה בשנת 1601. בריאותה נותרה טובה עד לשנת 1602, אך לאחר מותם של מספר ידידיה ויועציה הקרובים היא שקעה במלנכוליה ובדיכאון ממושך.

ב-24 במרץ 1603 מתה אליזבת במיטתה בארמון ריצ'מונד. כהונתה כמלכת אנגליה ואירלנד נמשכה 44 שנים. הלווייתה נערכה במנזר וסטמינסטר והשלטון הועבר לידי ג'יימס הראשון, בנה של בת דודתה מרי מלכת סקוטלנד, שכיהן באותה עת כמלך ג'יימס השישי של סקוטלנד.

הנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבה האנגלית הראשונה באמריקה, וירג'יניה, הוקמה בשנת 1607 ונקראה על שם "המלכה הבתולה".

חלקים מתקופת כהונתה מתוארים בסרטים "אליזבת" (1998) ו"אליזבת: תור הזהב" (2007), בהן דמותה מגולמת על ידי השחקנית קייט בלאנשט.

מיני סדרת המופת "אליזבת הראשונה" בבימויו של טום הופר אודות חייה האישיים והציבוריים שודרה בשנת 2005, את דמותה של אליזבת גילמה הלן מירן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1] מאמר באתר "britania.com"
  2. ^ האנציקלופדיה בריטניקה, בערך "אליזבת הראשונה"
  3. ^ http://www.funtrivia.com/en/subtopics/Elizabeth-I-288667.html