אין ויטרו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אִין-וִיטְרוֹ (לטינית: In vitro, "בתוך זכוכית") הינו טכניקה לביצוע ניסוי, בדיקת מעבדה או הליך רפואי בסביבה מבוקרת מחוץ לאורגניזם חי בדרך כלל במבחנה או בכלים שונים.
לעומת טכניקה זו ניצבת טכניקת אִין-וִיווֹ - המבוצעת בתוך או על אורגניזם חי (בדרך כלל הכוונה לניסויים בבעלי חיים או לניסויים קליניים בבני אדם, או לבדיקות רפואיות הנעשות על גופו של הנבדק).
דוגמה: ניסוי עם אנזימים וסובסטרטים במבחנה הוא ניסוי אין-ויטרו על פי כל הגדרה. לעומתו, ניסוי בתאי דם אנושיים או בחיידקים יוגדר על ידי ביולוג מולקולקי או ביוכימאי כניסוי אין-ויוו, גם אם הוא נערך בתוך מבחנה. זאת משום שתא הוא יצור חי. אולם אדם העוסק במקצוע רפואי יגדיר ניסוי כזה כאין-ויטרו משום שהתאים האנושיים או החיידקים הוצאו מחוץ לגוף.
בדרך כלל, זול יותר ופשוט יותר לבצע ניסוי או בדיקה אין-ויטרו מאשר ניסוי אין-ויוו. יש אף הטוענים, שניסויים אין-ויטרו הם תחליף מלא לניסויים בבעלי חיים אולם תהליכים רבים בביולוגיה או ברפואה לא ניתן לדמות במדויק, אם בכלל, במבחנה. לכן במחקרים רבים חייבים לבצע גם בדיקות על החי (אין-ויוו). עם זאת חוקרים מחפשים שיטות להעברה של ניסויים נוספים לשיטה זו מתוך מניעים כלכליים ואתיים [1]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ The National Institutes of Health (NIH) and the U.S. Environmental Protection Agency (EPA) agreement as highlighted in the Feb. 15, 2008 issue of the journal "Science".
