אינז בוורלי פרוסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אינז בוורלי פרוסר
Inez Beverly Prosser
לידה 30 בדצמבר 1895
Yoakum, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בספטמבר 1934 (בגיל 38)
לואיזיאנה
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ידועה בשל ד״ר לפסיכולוגיה האפרו-אמריקאית הראשונה
השכלה ד״ר לפסיכולוגיה
עיסוק מורה ומנהלת בית ספר
מעסיק Tougaloo College עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אינז בוורלי פרוסר (באנגלית Inez Beverly Prosser), מורה ומנהלת בית ספר, נחשבת לעיתים קרובות לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שקיבלה דוקטורט בפסיכולוגיה. לאחר שגדלה בטקסס, פרוסר למדה בקולג' פראירי וויו נורמל, באוניברסיטת קולורדו ובאוניברסיטת סינסינטי. היא נהרגה בתאונת דרכים זמן קצר לאחר שקיבלה את הדוקטורט שלה.

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות טענות קודמות שהועלו לפיהן פרוסר נולדה לסמואל אנדרו ולואולה המילטון בוורלי ביואקום, טקסס ב-30 בדצמבר 1897, גם מיקום וגם שנת לידתה של אינז אינם ברורים לחלוטין.[1] רוב המקורות שפורסמו אמנם מציינים את שנת הלידה של פרוסר כשנת 1897, אבל לפי התמליל שלה באוניברסיטת קולורדו שנת לידתה היא 1894; בקשתה למלגת מועצת החינוך הכללית, שנכתבה על ידי פרוסר בעצמה, מונה את שנת הלידה כ-1896; ותעודת הפטירה שלה מציינת את שנת לידתה כשנת 1895. אנשי מקצוע קיבלו את 1895 כתאריך הסביר ביותר.[1] כשזה מגיע למקום הלידה, זיכרונות משפחתיים מצביעים על כך שאינז נולדה בסן מרקוס, טקסס, עיירה קטנה בין אוסטין לסן אנטוניו. האמונה היא שהמשפחה לא עברה ליואקום לפני שנת 1900.[1] אמה הייתה עקרת בית ואביה היה מלצר. פרוסר הייתה הבת הבכורה והשנייה מבין אחד עשר ילדים.[1]

אינז בוורלי פרוסר בעת טקס סיום לימודיה[2]

במהלך נעוריה, היו הזדמנויות חינוכיות מעטות עבור אפרו-אמריקאים, ומשפחתה עברה פעמים רבות לחפש את החינוך הטוב ביותר שיכלו למצוא עבור ילדיהם. עובדה זו מסבירה בצורה הטובה ביותר את המעבר ליואקום בשנת 1900, שכן בשנה זו אינז ואחיה הגדול ליאון היו אמורים להתחיל את לימודיהם.[1] בשנת 1907, פרוסר ומשפחתה עזבו את יואקום לקורפוס כריסטי, טקסס, אך אינז ואחיה ליאון נשארו שם רק כשנה מכיוון שלקורפוס כריסטי לא היה תיכון שחור. גם אינז וגם אחיה חזרו ליואקום, נשארו אצל קרוב משפחה עד שסיימו את בית הספר הצבעוני יואקום - שם פרוסר הייתה וולדיקטורית - ב-1910.[1] פרוסר כמעט ולא קיבלה את תמיכת משפחתה כדי ללכת לקולג'. הוריה של פרוסר הרגישו כאילו הם יכולים לשלוח רק אחד מילדיהם לקולג', והם תכננו לשלוח את ליאון. אבל כשפרוסר הביעה עניין רב בחינוך וליאון לא, הצליחה פרוסר להירשם לקולג'.[1] כדי לתרום למשק הבית, פתחה פרוסר קרן מכללה לתמיכה בחינוך של אחיה הצעירים. מתוך אחד-עשר הילדים, כולם סיימו את בית הספר התיכון ושישה המשיכו לקבל תארים אקדמיים.[3] פרוסר קיבלה תואר בהכשרת מורים מקולג' פראירי וויו נורמל (כיום אוניברסיטת פראירי וויו איי&אם), שם היא גם הייתה וולדיקטורית.[3]

היא חזרה ליואקום ולימדה תקופה קצרה בבתי הספר המופרדים שלהם. לאחר מכן, פרוסר הפכה לעוזרת מנהל בבית הספר לתעשייה קלייטון במנור, טקסס, לפני שקיבלה תפקיד יותר ארוך טווח בבית הספר התיכון אנדרסון. לאורך כל תקופתה באנדרסון, היא לימדה אנגלית ואימנה בתחרויות האיות של הליגה הבין-שכלית, ארגון שנתן חסות לאירועים לתלמידי תיכון שחורים בתחרויות אתלטיות ואקדמיות ברחבי המדינה.[1]

בתקופה זו פרוסר פגשה ונישאה לאלן רופוס פרוסר, שעבד כמפעיל מעליות בחנות כלבו באוסטין, והשניים נישאו ב-1916.[3] בזמן שעבדה באנדרסון ב-1921, פרוסר החלה גם לעבוד לקראת התואר הראשון שלה במכללת סמואל יוסטון. היא סיימה את התואר הראשון שלה באמנויות בשנת 1926, התמחתה באנגלית ופסיכולוגיה וסיימה את לימודיה בהצטיינות.[1] פרוסר קיבלה מספר פרסים ואימצה את ההזדמנות להמשיך את לימודיה. היא המשיכה וסיימה תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטת קולורדו. פרוסר החלה בעבודה זו בקיץ של 1924, ולקחה ארבעה קורסים לתואר ראשון (שניים באנגלית, אחד בפסיכולוגיה אבנורמלית ושיעור חינוך גופני) כדי לפצות על מה שחסר לה בקולג' סמואל יוסטון שבקלורדו.[1] בקולורדו, פרוסר למדה מספר קורסים שהיו רלוונטיים במיוחד לתזה שלה שעסקה במבחנים נפשיים, מבחנים ומדידות ושיטות מחקר. התזה שלה, "המהימנות ההשוואתית של מבחני אובייקטיביים בדקדוק האנגלי", בחנה ארבעה סוגים של מבחני דקדוק באנגלית (באמצעות הסטנדרטים המוצעים על ידי איגוד החינוך הלאומי).[1] ארבעת סוגי המבחנים שלה כללו שאלות אמת-שקר, בחירה מרובה, השלמה והתאמה. כל המבחנים כיסו את אותם תחומי נושא ורמות קושי, כמו גם מספר דומה של שאלות עובדתיות והנמקה.[1] התזה שלא פורסמה לא שינתה את מהלך הערכת הדקדוק, אבל היא הניעה את פרוסר להמשיך את השכלתה ונראה שהציתה את תחומי העניין שלה בפסיכולוגיה.[1]

עם קבלת התואר השני שלה, ב-1927 פרוסר עזבה את בית הספר התיכון אנדרסון כדי לקבל תפקיד כחברת סגל במכללת טילוטסון, קולג' שחור באוסטין. טילוטסון עסק בחינוך משותף, אבל ב-1926, שנה לפני שפרוסר הגיעה, זה הפך לקולג' לנשים.[1] בטילוטסון, היא לא רק הפגינה את כישורי ההוראה והמנהיגות שלה, אלא התמסרה באמת להתפתחות החינוכית והפסיכולוגית של תלמידים שחורים. בטילוטסון ניתנה לה ההזדמנות לארגן סדרה של הרצאות מ-1929 עד 1930, שאף כללה הרצאה של ג'ורג' וושינגטון קארבר. בסך הכל, פרוסר הייתה במכללת טילוטסון מ-1921 עד 1930, כיהנה כדקאן, רשמת ופרופסור לחינוך.[4] מלבד הנשיא, פרוסר הייתה השנייה מבחינת הסמכות המנהלית בטילוטסון.[1] השפעותיה התפשטו הרבה מעבר לכותלי הכיתה או למשרדי המנהלה. פרוסר הועברה בסופו של דבר לתפקיד הוראה וניהול כפול אחר במכללת טוגאלו בטוגאלו, מיסיסיפי. אפילו כדיקן ורשמת מכללת טוגאלו, פרוסר קיבלה את התפקיד כמנהלת בית הספר התיכון טוגאלו. הקריירה שלה קיבלה תפנית חשובה כשהגישה בקשה וקיבלה סיוע מהמועצה לחינוך כללי (הוקמה על ידי ג'ון ד. רוקפלר ב-1902). בפנייתה ציינה, "אני מעוניינת בסוג זה של מחקר שיוביל להוראה טובה יותר בבתי ספר יסודיים ובתיכונים".[1] היא קיבלה 1,000 דולר כדי להגיש בקשה לשנה נוספת של לימודים לתואר שני.[1] פרוסר בילתה את שנת הלימודים האקדמית של 1931–1932 באוניברסיטת סינסינטי במגורים.[1] לבסוף ב-1933, היא הפכה לאחת הנשים השחורות הראשונות שזכו לתואר דוקטור בפסיכולוגיה, וסיימה את לימודיה באוניברסיטת סינסינטי.[4]

וורן מצהירה כי "פרוסר חונכה מקרוב על ידי יועצי הדוקטורט שלה ופיתחה איתם ידידות קרובה."[3] היא מילאה תפקידים בבתי ספר רבים, ולא רק לימדה, אלא גם הפכה לעוזרת מנהלת.[3] למרות שהאפליה הגזעית השתוללה, פרוסר המשיכה לקבל שכר מינימלי עבור עבודה שהתחרתה או עלתה על זו של עמיתיה הלבנים.[1] במקרה של פרוסר, לדברי וורן, "למרות שחקר עבודת הגמר שלה היה בפסיכולוגיה, המנחה שלה לדוקטורט וחברים אחרים בוועדה שלה היו פסיכולוגים, וחלק ניכר מהקורסים שלה היו בפסיכולוגיה, לעיתים קרובות נמנע ממנה התואר הראוי לה כפסיכולוגית. "[3]

פרוסר חזרה למכללת טוגלו לשנת הלימודים 1932–1933 בעודה עדיין עבדת על עבודת הדוקטורט שלה כדי לעבוד כחברת סגל. עבודת הגמר שלה אושרה ביוני 1933.[1] הדיקן לואיס אוגוסטוס פצ'שטיין, שהיה ראש תוכנית הדוקטור לפילוסופיה של פרוסר באוניברסיטת סינסינטי, כתב לוויליאם הולמס, נשיא מכללת טוגאלו, ואמר, "גברת פרוסר התקבלה לתואר דוקטור לפילוסופיה בחינוך. שבוע שעבר . . . גברת פרוסר התפתחה לסטודנטית מהשורה הראשונה לתואר שני, הוגת דעות נלהבת וחדורה, ולפי דעתנו תהיה מנהיגה מצוינת בעבודה החינוכית עם תלמידי המכללה הכושים. אני שמח להעניק לה את ציון השבח המיוחד שלי, כי זו אף פעם לא משימה קלה עבור חבר בגזע שלה להמשיך בהצלחה את המסלול המפרך להשתתפות בהשגת תואר הדוקטור. את זה היא השיגה בכבוד ובקרדיט."[5]

עבודת גמר ועבודות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוסר הגיעה לאוניברסיטת סינסינטי כמועמדת לתואר דוקטור בפסיכולוגיה חינוכית ב-1931. היא הגיעה בתקופה שבה הייתה תוכנית מחקר ש"התמקדה באפרו-אמריקאים בסביבות בתי ספר שונות".[1] ההסכמה הכללית במחלקה בתקופה זו הייתה ש"בתי ספר שחורים לגמרי עם מורים שחורים יכולים לספק בצורה הטובה ביותר את הכישורים הדרושים לתלמידים שחורים כדי לשרוד בחברה שבה רובם ניצבו בפני הזדמנויות מוגבלות... בתי ספר מופרדים, על ידי בידוד תלמידים שחורים מהתעללות לבנים, היו חיוניים לגיבוש הזהות השחורה ויכולו להפוך למרכזים קהילתיים מאחדים".[1] עבודת הגמר של פרוסר, ההתפתחות הלא-אקדמית של ילדים כושים בבתי ספר מעורבים ומופרדים, הפכה לטקסט חשוב לנושאים הקשורים לחינוך, רפורמה, התפתחות חברתית, זהות גזעית ונושאים בולטים אחרים הקשורים להפרדה .[6] זה היה "מחקר נלווה" לתזה של מרי קראולי משנת 1931, "השוואה של ההישגים האקדמיים של כושי סינסינטי בבתי ספר מופרדים ומעורבים"[1] כאשר פרוסר החלה לאסוף נתונים למחקר שלה בנובמבר 1931, קראולי הצליחה לסייע לפרוסר בלהביא את אותם מוסדות לשתף פעולה במחקר שלה.[1] התעניינותה של פרוסר בנושא "צמחה מתוך רצון לקבוע באופן אובייקטיבי, עד כמה שניתן, את מידת האמת באמירה החוזרת על עצמה לעיתים קרובות, לפיה הילד הכושי מפתח תכונות אופי מעולות, יותר כבוד עצמי גזעני ויותר אלמנטים נלווים של יחינוך משביע רצון כאשר הוא מוצב תחת ניהולם של מורים כושים במהלך שנותיו המעצבות". היא לקחה את המחקר של קראולי צעד קדימה על ידי התחשבות בנתונים הדמוגרפיים של ציבור התלמידים בבתי הספר. המטרה הייתה:

(1) למדוד תחומי עניין מקצועיים, תחומי פנאי, השתתפות חברתית, נטיות רגשיות או נוירוטיות, ריחוק חברתי, שליטה-כניעה, אמירה מוגזמת, מופנמות-מוחצנות והתאמת אישיות כללית..., (2) כדי לברר את ההבדל, אם בכלל, הקיים בתכונות אלה, וכן (3) כדי לקבוע אם אחת מהאסכולות הללו מטפחת טוב יותר צמיחה באישיות במידה שניתן לקבוע אותה על ידי הטכניקות הזמינות.

בניגוד לקראולי, פרוסר חקרה משתנים שלדעתה הם אינדיקטורים אישיותיים. פרוסר האמינה שבית ספר מעורב גרם לנזק בלתי הפיך לבריאות הנפשית של ילדים שחורים וזה היה הסיכון האמיתי מאחורי סוג זה של סביבה.[1] פרוסר ביקשה לבחון את ההבדל באישיות ובבריאות הנפשית בין תלמידים שחורים ב"בתי ספר מעורבים ובבתי ספר מופרדים". עבודת הדוקטורט שלה ביקשה לענות על שבע שאלות עיקריות. פרוסר מדדה את השאלות הבאות על ידי מתן סקרים לתלמידים על אישיות ותכונות אופי; השאלה הראשונה הייתה מה הרקע החברתי והתרבותי של הילדים בשתי הקבוצות? שנית, מהם תחומי העניין התעסוקתיים ופעילותיים של שתי הקבוצות? שלישית, באיזו מידה ילדים שחורים משתתפים בפעילויות לאחר בית הספר? רביעית, אילו עמדות גזעיות מפגינה כל קבוצה? חמישית, מהן התגובות הרגשיות של שתי הקבוצות כלפי אפליה? שישית, מהי השפעת סוג בית הספר על אישיות הילדים? לבסוף, באיזו מידה מטפחים תוקפנות וכניעה בשתי הקבוצות (1933)?

בעבודת הדוקטורט שלה, פרוסר טוענת שלעוולות גזעיות ולתחושות בידוד יש השפעות מזיקות על נפשם של ילדים שחורים. ההשפעות פוגעות אף יותר ברמת החיים שכן היא חלה על מצב סוציו-אקונומי.[7] בהתחשב בכך שגודל המדגם שלה היה קטן (64 תלמידים), פרוסר נמנעה מלהציע הצעות מוחלטות. היא טענה שהבחירה בביתי הספר צריכה להתבסס על אישיותו של התלמיד, שכן חלקם מצליחים היטב בבתי ספר משולבים בעוד שאחרים נהנים מבתי ספר מופרדים. היא האמינה שרוב התלמידים השחורים מקבלים תוכנית לימודים מאוזנת יותר, חיבה, תמיכה ועקביות משפחתית-בית ספרית בבתי ספר מופרדים. היא גם ציינה שבתי ספר מופרדים לא רק סיפקו הזדמנויות עבודה, אלא גם "סביבה מטפחת יותר" למורים שחורים וגם לתלמידים.[1] עבודתה הייתה חיונית בהוכחת התועלת בעיקר של בתי ספר שחורים כמו גם של אוניברסיטאות וקולג'ים שחורים בהיסטוריה (אייץ' בי סי יו) לנפש השחורה. בשנת 2010 פרסמה האנציקלופדיה הבינלאומית לחינוך מאמר המדגיש את שלל ההטבות החיוביות שמקבלים תלמידים שחורים במוסדות מופרדים אלה. המבחנים של פרוסר הגיעו למסקנה שילדים שחורים שהלכו לבתי ספר מעורבים היו מבודדים יותר, הרגישו הרבה יותר נחותים בבית הספר והתקשו להסתגל חברתית, הן עם מורים, תלמידים אחרים והן עם המשפחה.[1] הם תמכו במוסדות אלה כ"מרחבים בטוחים" עבור סטודנטים שחורים כדי לחזק את תחושת העצמי שלהם בקרב הדחיקה לשוליים העומדת בפניהם.[8]

המשמעות של המחקר של פרוסר הייתה שהיא הגיעה למסקנה שגזע וגזענות ממלאים תפקיד בפיתוח האישיות של האדם. למרות שפרוסר תכננה לכלול מגוון של מבחנים ומלאי כדי להעריך את האישיות, גודל המדגם של המחקר שלה היה קטן, עם רק 32 זוגות של תלמידים תואמים. זה הוביל לכמה מסקנות שכנראה נובעות מטעות דגימה שבה הודתה פרוסר, והאמינה שההבדלים היו מינימליים אך הצדיקה אותם בכל זאת.[1]

בשנים 1933 ו-1934, פרוסר גם הפיקה שבעה מאמרים בכתב העת החינוכי של מיסיסיפי, העיתון הרשמי של איגוד המורים במיסיסיפי בבתי ספר צבעוניים, שכותרתו "מגזין חודשי למורים בבתי ספר צבעוניים".[1] במאמרים אלה, פרוסר התמקדה בנושאים כמו ספרות אנגלית, קומפוזיציה, דקדוק ונושאים כלליים שיעזרו לשפר את הוראת האנגלית בבתי ספר צבעוניים.[1]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי ספר עם הפרדה גזעית היו נושא די שנוי במחלוקת בזמן עבודת הדוקטורט של פרוסר. פסק דין פלסי נגד פרגוסון "דוקטרינה נפרדת אך שווה" הייתה הנימוק להפרדה ב-17 מדינות, רובן בדרום ובמחוז קולומביה .[1] בתי ספר מופרדים היו ניכרים גם בצפון, כפי שהיה בסינסינטי, כי הורים שחורים רבים רצו שילדיהם ילמדו ממורים שחורים ויתקשרו עם ילדים שחורים אחרים. פרוסר הבינה שבתי ספר מופרדים מספקים לילדים שחורים סביבה נוחה יותר שבה הם לא יצטרכו לדאוג מהתעללות ואפליה מצד עמיתים לבנים.[1] פרוסר הייתה מודעת מאוד לוויכוחים השנויים במחלוקת על בתי ספר מופרדים וזיהתה בעבודת הדוקטורט שלה שהפרדה מחייבת ומרצון הם שני דברים מאוד נפרדים. פרוסר הצהירה, "המילה 'מופרד' טומנת בחובה קונוטציות שהכושים לומדו להתרעם עליהן. עובדה זו מסבירה חלק ניכר מהתחושה המופגנת נגד בית הספר המופרד. מערכות בתי ספר מסוימות בצפון פתחו בתי ספר מיוחדים לכיתות מיוחדות, שהורגלו כבר זמן רב בחינוך המותאם לצורכים האישיים והקבוצתיים. כאן נראה לנכון לעשות הבחנה בין הפרדה מחייבת לבין הפרדה מרצון. כפי שמובן בדרך כלל, להפרדה מחייבת מטרתה המפורשת בידוד של מרכיב לא רצוי באוכלוסייה; להפך, לבתי ספר מיוחדים המבוססים על הפרדה מרצון יש מטרה מבוטאת להתאים את החינוך לצורכי הקבוצה הנבדקת."

פרוסר הייתה אחת מדמויות המפתח בוויכוח כיצד לחנך בצורה הטובה ביותר תלמידים שחורים. טיעונים שהועלו בעבודת הדוקטורט שלה שומשו בשנות ה-20 וה-30 בוויכוח על הפרדה בבית הספר. עבודת הדוקטורט שלה "בחנה הבדלי אישיות של ילדים שחורים הלומדים בבתי ספר מופרדים או משולבים מרצונם, והגיעה למסקנה שילדים שחורים זכו לשירות טוב יותר בבתי ספר מופרדים" כפסיכולוגית שחורה, קולה של פרוסר היה מכריע בתקופתה ועכשיו בגלל שהקולות וההיסטוריה של הפסיכולוגיה השחורה והפסיכולוגים השחורים נעדרו מהנרטיבים של הפסיכולוגיה המרכזית האמריקאית. למרות שמחקר עבודתה עדיין לא פורסם, עבודתה שנוכסה על ידי חוקרים אחרים שימשה בוויכוחים לקראת פסק דין בראון נגד מועצת החינוך של ארצות הברית משנת 1954, הטוען כי בתי ספר מופרדים אינם שווים מטבעם, ובכך מחייב שילוב בבתי הספר הציבוריים של האומות.[9] עבודותיה על החינוך ופיתוח הזהות של תלמידים שחורים לא הושפעו רק מניסיונה ההוראה והניהולי, אלא גם מחוויותיה היחידות בבית ספר "צבעוני" בטקסס.

בעוד פרוסר מכונה לעיתים קרובות כאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה לתואר דוקטור בפסיכולוגיה, אחרים מאמינים כי רות ויניפרד הווארד (1900–1997) הייתה הראשונה. אלה הטוענים שהווארד, שרכשה דוקטורט באוניברסיטת מינסוטה ב-1934, היא האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה בתואר דוקטור, מחזיקים בדעה שפסיכולוג הוא מי שרכש את התואר במחלקה לפסיכולוגיה.[9]

פרוסר הציגה טיעון רב עוצמה בנוגע להשפעות אי השוויון הגזעי על הבריאות הנפשית של ילדים אפרו-אמריקאים.[6] בעבודת הדוקטורט שלה, היא דנה באפיקי חינוך אופציונליים, ובדקה נימוקים למתן הזדמנות לילדים להתחנך בהתאם ליכולתם, ולא לפי מצבם הסוציו-אקונומי. היא ציינה דוגמאות ללחץ פסיכולוגי בקרב תלמידים שנגרמו כתוצאה מאי-התאמות גזעיות ובידוד גזעי.[6] פרוסר הביעה את תמיכתה בבתי ספר מופרדים ובסיבות שהם הועילו לתלמידים ולצוות, ויחד עם זאת סיפקה סיבות שבגינן הפרדה זו מזיקה לכל התלמידים והפרטים המעורבים. רבים לא תמכו בבתי ספר מופרדים בשל העובדה שמוסדות חינוך היו מיקרוקוסמוסים של החברה הגזענית שהתקיימה מחוץ לכותלי בית הספר.[7] למרות שהנושא היה שנוי במחלוקת רבה, איגוד המחנכים האפרו-אמריקאים הפגין תמיכה מתמשכת בבתי ספר מופרדים בעשורים הבאים. כמו פרוסר, הם מסכימים שאם משאבים מוקצים כראוי, היתרונות של בתי ספר מופרדים הם עצומים לנפש הילד השחור.[10] במהלך הוויכוחים על ההפרדה בבתי ספר בשנות העשרים של המאה ה-20, צוטטו רבים מטיעוניה.[11] היא הייתה קול ביקורתי עבור הקהילה האפרו-אמריקאית בתקופה שבה נשים אקדמיות היו נדירות. ניתן להרגיש את תרומתה של פרוסר לשיפור החינוך לכל התלמידים במדיניות רבות שעדיין נמצאות בשימוש ברחבי קהילת ההוראה כיום.

חייה של פרוסר המשיכו גם דרך החינוך שהעניקה לאחיה הקטנים. פרוסר הודתה שהיא תשלם עבור ההשכלה הגבוהה של אחיה, מה שאיפשר לחמישה מהם לזכות בתארים אקדמיים בעזרתה של פרוסר.[1] פרוסר הדריכה את אחיה בכך שנתנה להם כסף, ספרים והכווינה אותם באילו קורסים עליהם לשקול לקחת. פרוסר תוארה כמי שרוצה בטובת אחיה, ועל כך שהיא תומכת אך לא שולטת.[1]

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוסר בילתה את שנת 1934 בשיפור הכשרת המורים שעבדו בבתי הספר השחורים של מיסיסיפי; פרוסר תכננה תוכנית קיץ למורים במכללת ג'קסון, ולעיתים קרובות הייתה מנחה סדנאות בתוכניות למורים.[1]

לאחר שסיימה את תוכנית בית הספר לקיץ של ג'קסון, ב-28 באוגוסט, פרוסר, בעלה ואחותה קתרין בוורלי חזרו למיסיסיפי לאחר שביקרו משפחה בטקסס. במהלך החזרה הם היו מעורבים בהתנגשות חזיתית ליד שרוויפורט, לואיזיאנה .[1] אחיו של פרוסר, רופוס, היה הנהג במכונית, וכל שלושת האנשים נפצעו. בתאונה זו, פרוסר נפלטה דרך השמשה הקדמית ומתוך שלושת הנוסעים היא נפצעה באורח קשה ביותר.[1]

לאחר התאונה, הועברה פרוסר לסניטריום תלת-מדינתי בשברופורט שם מתה ב-5 בספטמבר 1934. [12] פרוסר הובאה לסן אנטוניו, טקסס, שם התגוררו הוריה, לטקס קבורה ולוויה ב-8 בספטמבר 1934. נערך גם טקס אזכרה לכבודה של פרוסר במכללת טוגאלו ב-14 באוקטובר 1934. המצבה של פרוסר שוכנת בפארק הזיכרון הדרומי בסן אנטוניו, עליה כתוב, "כמה תקוות קבורות כאן".

כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1968 בסן אנטוניו, טקסס בתערוכת המיספייר היא צוטטה על תרומתה לתרבות טקסס.
  • מלגת מועצת החינוך הכללי של קרן רוקפלר
  • הופיעה על השער של המשבר באוגוסט 1933, המגזין הרשמי של האגודה הלאומית לקידום אנשים צבעוניים .[13]

השתייכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחוות אלפא קאפה אלפא[14]
  • הכנסייה האפיסקופלית המתודיסטית האפריקאית[14]

עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • YEBOAH, A. IN PRAISE OF WOMEN IN EDUCATION: LESSONS FROM SELECTED EDUCATORS. In NATIONAL SOCIAL SCIENCE PROCEEDINGS Volume 46 Reno Professional Development Conference, 2010.
  • Benjamin Jr, L. T., Henry, K. D., & Mcmahon, L. R. (2005). Inez Beverly Prosser and the education of African Americans. Journal of the History of the Behavioral Sciences, 41(1), 43-62.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אינז בוורלי פרוסר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 Benjamin Jr, Ludy T.; Henry, Keisha D.; Mcmahon, Lance R. (2005). "Inez Beverly Prosser and the education of African Americans". Journal of the History of the Behavioral Sciences (באנגלית). 41 (1): 43–62. doi:10.1002/jhbs.20058. ISSN 1520-6696.
  2. ^ "A Record of the Darker Races". The Crisis. Crisis Publishing Co., Inc. באוגוסט 1933. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Warren, W. (1999). Black women scientists in the United States. Bloomington: Indiana Press.
  4. ^ 1 2 Winegarten, R. (1996). Black Texan women: 150 years of trial and triumph. Austin: University of Texas Press.
  5. ^ Fellowship Record Card. (1931–1933). For Inez B. Prosser. In the GEB Archives of the Rockefeller Archive Center (Series 2, Box 244, Folder 2459), Sleepy Hollow, NY.
  6. ^ 1 2 3 Guthrie, R. V. (1976). Even the rat was white: A historical view of psychology. New York: Harper & Row.
  7. ^ 1 2 Friedman, Ilana (2019). Youth at the Center: A Timeline Approach to the Challenges Facing Black Children.
  8. ^ Evans, L., and J.r. Feagin. “Black in White: Black Students at White and Black Colleges.” International Encyclopedia of Education, 2010, pp. 767–771., doi:10.1016/b978-0-08-044894-7.00164-0.
  9. ^ 1 2 Benjamin Jr., L. T., Henry, K. D., & McMahon, L. R. (2005). Inez Beverly Prosser and the education of African Americans. Journal of the History of the Behavioral Sciences, 41(1), 43-62..
  10. ^ "Afro-American Educators to Host Region VI". Milwaukee Star, vol. VIII, no.54, p. 3. 1968-10-12.{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: location (link)
  11. ^ Hays, D.M. (1996). The race, ethnicity, and gender issues at the University of Colorado: 1876-1995. Unpublished paper.
  12. ^ Certificate of death for Inez B. Prosser. (1934, September 5). File No. 1283, Louisiana Bureau of Vital Statistics, Baton Rouge, LA.
  13. ^ Benjamin, Ludy T. Jr. "America's first black female psychologist", American Psychological Association, 2008.
  14. ^ 1 2 "TSHA | Prosser, Inez Beverly". www.tshaonline.org. נבדק ב-2021-10-25.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אינז_בוורלי_פרוסר&oldid=38192310"