מריה רוט
 | |
| לידה |
13 בספטמבר 1955 (בת 68)  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
  | |
מריה פרימיטיבה פז רוט (באנגלית: Maria P. P. Root; 13 בספטמבר 1955) היא פסיכולוגית קלינית, אשת חינוך ופעילת ציבור בסיאטל, שבוושינגטון. עבודתה נוגעת בעיקר בתחומים של משפחות רב-גזעיות, זהות רב-תרבותית, מיעוטים אתניים, טראומה, הטרדות מיניות במקום העבודה, והפרעות אכילה. בשנת 1997 קיבלה רוט את פרס האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA) על תרומה ייחודית לפסיכולוגיה[1].
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוט נולדה במנילה שבפיליפינים לאב ממוצא קווקזי ואם ממוצא פיליפיני. היא הבכורה במשפחתה ולה שני אחים צעירים. רוט מתארת חיים בעוני ומספרת כי בילדותה לא היה די אוכל להאכיל את כל בני ביתה[1]. בגיל צעיר היגרה יחד עם בני משפחתה לארצות הברית. באותה תקופה הוטלו מגבלות על כניסת מהגרים מאסיה לארצות הברית, כאשר רק בשנת 1965 נחקק "חוק ההגירה והאזרחות של ארצות הברית" שאיפשר למהגרים מאסיה לקבל אזרחות אמריקאית, ולכן נאלצה משפחתה של רוט לעבור מסע הגירה מפרך דרך הונדורס וגואטמלה עד להגעתה ללוס אנג׳לס, קליפורניה. שורשי זהותה המורכבת של רוט קשורים בקושי ובסבל הנטוע במרכיבי גזע, אתניות ומגדר. הקריירה המקצועית שלה בפסיכולוגיה משקפת את מסעה האישי ואת עניינה בגמישות קוגניטיבית[1].
דרכה המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוט למדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בריברסייד. כדי לפצות על המחסור בהיבטים חברתיים בקורסים בתוכנית זו, היא החליטה לקחת שיעורים בחוג לסוציולוגיה ובסופו של דבר סיימה תואר ראשון כפול - בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה. היא המשיכה בלימודים לתואר שני בפסיכולוגיה ולמדה בבית הספר קלרמונט שבקליפורניה ללימודי פסיכולוגיה קוגניטיבית, אך מהר מאוד הבינה שאין לה עניין רב בתחום זה. היא צברה ניסיון בעבודה קלינית ולאחר מכן התקבלה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל. בסיאטל הייתה אז אוכלוסייה גדולה ממוצא אסייתי, דבר שעניין את רוט כנושא למחקר. כמו כן היא נחשפה למחקריה של מורתה שירלי פלדמן אודות נשים ותקיפה מינית, בעקבותיה פיתחה רוט את אחד מתחומי העניין העיקריים שלה - בריאות נפשית של בני ובנות מיעוטים. בשנת 1983 קיבלה דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית.
באותן שנים הקימה רוט קליניקה פרטית ופיתחה תוכנית מיוחדת של טיפול קבוצתי בבולימיה. ב-1986 הוציאה ספר העוסק בהפרעות אכילה ובחוויות של טראומה, מתוך התנסותה בקליניקה.
בשנת 1989, קיבלה רוט תפקיד כפרופסור אורחת באוניברסיטת הוואי. שם, בשיתוף פעולה עם קבוצת חוקרים וחוקרות ממספר דיסציפלינות - כולל סוציולוגיה, מחקר אתני, ולימודי אמריקה הלטינית, היא פרסמה ספר העוסק בגזענות שנקרא "racially mixed people in america" (1992).
בצד עבודתה בקליניקה פרטית, עובדת רוט כיועצת לאכיפת החוק ומספקת שירותים כגון הערכות פסיכולוגיות רשמיות ועד-מומחה. מבחינת מחקר היא עוסקת בחקר טראומה, זהויות רב-גזעיות, הפרעות אכילה, פסיכולוגיה רב-תרבותית וטיפול פמיניסטי. היא כיהנה כפרופסור עמית ללימודי האתיקה האמריקנית באוניברסיטת וושינגטון, אך עזבה את התפקיד משום שחשה "מוגבלת על ידי הסביבה האקדמית", לדבריה. בעבר כיהנה גם כנשיאה של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה של מדינת וושינגטון (WSPA) וכיו"ר של המועצה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA) לקידום הפסיכולוגיה למען אינטרסים ציבוריים. בנוסף הייתה גם חברה במועצת המנהלים של האגודה למחקר פסיכולוגי של סוגיות מיעוט אתניות (חטיבה 45). כיום היא חברה פעילה באגודה האסייתית-אמריקאית לפסיכולוגיה (AAPA)[1].
עבודתה והשפעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגילת הזכויות לאנשים ונשים ממוצא מעורב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1993 כתבה רוט את מגילת הזכויות לאנשים ונשים ממוצא מעורב[2] וערכה שני ספרים עטורי פרסים בנושאי עירוב-אתני וגזענות. בעקבות כתיבתה זו, בשנת 2000 שונה הפורמט של מפקד האוכלוסין האמריקני. עד אז הייתה התעלמות מאפשרות קיומו של עירוב אתני כאשר ניתנה אפשרות לסמן זהות אתנית אחת בלבד. עבודתה ופרסומיה של רוט הובילו להוספת האפשרות לסמן בשאלת המוצא יותר ממוצא אחד וכך בעצם לראשונה ניתנה הכרה רשמית לזהות מעורבת בארצות הברית.
טראומה אורבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוט טבעה לראשונה את המונח Insidious Trauma, שפירושו "טראומה המקננת בחשאי", "טראומה ערמומית" או "טראומה אורבת". רעיון זה מרחיב את המונח המוכר "טראומה" כחוויה המתבססת על אירוע או אירועים מסוימים, ומתייחס להשפעותיה של מציאות יומיומית של דיכוי על הנפש. הכוונה היא לפרקטיקות דכאניות מתמשכות ומצטברות, אשר אינן מתבטאות בהכרח באלימות באופן גלוי או באיום על הקיום הגופני של אדם ברגע נתון, ובכל זאת הן בעלות השפעות נרחבות על רווחתם הנפשית הבסיסית של האנשים והנשים הסובלים מהן. המשגה זו של טראומה מאפשרת התבוננות על האופן בו חוויות ציבוריות, כלל-חברתיות, באות לידי ביטוי במופעים פרטיים של מצוקה, כלומר בחוויות פרטיות של נשים ואנשים.
על פי רעיון זה, טראומה אורבת בצורת איום פסיכולוגי או סמלי בעל השפעה ארוכת טווח על נשים ואנשים החשופים להשפלה ולהדרה שיטתית ומתמשכת מצד מוקדי כוח ושליטה ממוסדים. כך למשל המקור לטראומה עשוי להיות קיום בעוני, חשיפה לגזענות, סקסיזם, הומופוביה, או לכל צורה של יחסי כוח חברתיים.
להמשגה זו של רוט חשיבות רבה, שכן היא מאפשרת הכרה בגורמים חברתיים קולקטיביים לסבל פרטי. ההבנה של רוט מציגה את מקורם של סימפטומים פתולוגיים כנטועים בתנאי החיים של אדם או אישה ולא באישיותו/ה האינדיבידואלית. כתיבה משלימה על רעיונות משיקים ומרחיבים למושג Insidious Trauma ולרעיונות אחרים של מריה רוט, נמצא אצל כותבות וחוקרות נוספות, אשר המרכזיות שבהן הן אפי זיו[3], אשר טבעה את המושג "טראומה עיקשת", ולורה בראון[4].
מפרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Multiracial Child Resource Book
- Love's Revolution: Racial Intermarriage
- Filipino Americans: Transformation and Identity
- The Multiracial Experience: Racial Borders as the New Frontier
- Racially Mixed People in America
- Diversity and Complexity in Feminist Therapy
- Bulimia: A Systems Approach To Treatment
- Multiracial Oath of Responsibility
- Bill of Rights for People of Mixed Heritage
- 50 Experiences of Racially Mixed People
- Ecological Framework for Identity Development(הקישור אינו פעיל, 1.11.2021)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Florence Truong, Maria Primitiva Paz Root - Psychology's Feminist Voices(הקישור אינו פעיל)
- ^ Bill of Rights for Racially Mixed People
- ^ אפי זיו, טראומה עיקשת, מפתח: כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית
- ^ Laura S. Brown, Not Outside the Range: One Feminist Perspective on Psychic Trauma, Cathy Caruth (ed.) / Trauma - Explorations in Memory
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מריה רוט".