אליפות צרפת בטניס 1925

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליפות צרפת בטניס 1925
Internationaux de France de tennis 1925
ענף טניס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התחרות 28 במאי 1925 – 6 ביוני 1925 (10 ימים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר תחרות 30 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר מארחת אצטדיון רולאן גארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אליפות צרפת 1924
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליפות צרפת 1925 הייתה תחרות טניס שנערכה על מגרשי חימר בפריז. התחרות התחילה ב-28 במאי והסתיימה ב-6 ביוני. זו הייתה התחרות ה-30 מאז ייסודה והראשונה בה אושרה השתתפות אזרחים זרים. בעקבות כך, התחרות התווספה לרשימת 4 תחרויות הראשיות של העונה - גראנד סלאם.

באליפות זו בלטו טניסאים מצרפת שזכו בכל התארים: סוזן לנגלן זכתה בתחרות נשים, זוגות נשים וזוגות מעורבים. רנה לקוסט זכה בתחרות גברים וזוגות גברים.

התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות הגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנה לקוסט, מנצח תחרות הגברים

בתחרות זו השתתפו 84 טניסאים שחולקו ל-4 בתים. לקראת התחרות המשתתפים החזקים דורגו כדלקמן:

  1. פט ספנס (דרום אפריקה (1910–1928)דרום אפריקה (1910–1928) דרום אפריקה), הודח בסיבוב השלישי
  2. ז'אן וושר (בלגיהבלגיה בלגיה), הודח בחצי גמר
  3. ז'אן בורוטרה (צרפתצרפת צרפת), הפסיד בגמר
  4. פ. רסטרפו (קולומביהקולומביה קולומביה), הודח בסבב השלישי
  5. רנה לקוסט (צרפתצרפת צרפת), ניצח בתחרות
  6. צ'ארלס אשלימן (שווייץשווייץ שווייץ), הודח בסיבוב השני
  7. ניקולס מישו (רומניהרומניה רומניה), הודח בסיבוב השלישי
  8. סידני ג'ייקוב (בריטניהבריטניה בריטניה), הודח בחצי גמר
  9. ז'אק בריניון (צרפתצרפת צרפת), הודח בסיבוב השלישי
  10. אנרי קושה (צרפתצרפת צרפת), הודח ברבע גמר
  11. פול פרה (צרפתצרפת צרפת), הודח ברבע גמר
  12. אנטואן ז'נטיין (צרפתצרפת צרפת), הודח בסיבוב השני
  13. אדוארדו פלקר (ספרדספרד ספרד), הודח ברבע גמר
  14. לאונס אסלנגול (ארמניהארמניה ארמניה), הודח בסיבוב השלישי
  15. ריימונדו מורלס (ספרדספרד ספרד), הודח בסיבוב השלישי
  16. אנדרה גובר (צרפתצרפת צרפת), הודח ברבע גמר

בגמר התחרות נפגשו ז'אן בורוטרה (צרפתצרפת צרפת) ורנה לקוסט (צרפתצרפת צרפת). רנה לקוסט ניצח ב-3 מערכות ובכך זכה באליפות. באותה שנה הוא ניצח גם באליפות וימבלדון.

תחרות הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוזן לנגלן, מנצחת תחרות הנשים

בתחרות הנשים השתתפו 60 טניסאיות. כמו בתחרות הגברים, הטניסאיות החזקות זכו לדירוג:

  1. סוזן לנגלן (צרפתצרפת צרפת), זכתה בתחרות
  2. איבון בורז'ואה (צרפתצרפת צרפת), הודחה ברבע גמר
  3. ??
  4. סימון פסמאר (צרפתצרפת צרפת), הודחה ברבע גמר
  5. הלן קונטוסטבלוס (יווןיוון יוון), הודחה בחצי גמר
  6. מרגריט ברוקדי (צרפתצרפת צרפת), הודחה בחצי גמר
  7. דידי ולאסטו (צרפתצרפת צרפת), הודחה בחצי גמר
  8. ז'אן ווסאר (צרפתצרפת צרפת), הודחה בסיבוב השלישי

במשחק הגמר סוזן לנגלן (צרפתצרפת צרפת) ניצחה את קיטי מקיין (בריטניהבריטניה בריטניה) בשתי מערכות. באותה שנה היא ניצחה גם באליפות וימבלדון.

תחרות זוגות גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות השתתפו 15 זוגות. לתחרות נרשמו זוגות טניסאים ממספר מדינות, כמו בתחרות הגברים. במשחק הגמר ז'אן בורוטרה ורנה לקוסט (צרפתצרפת צרפת) נפגשו עם הזוג הצרפתי הנוסף אנרי קושה וז'אק בריניון וניצחו אותם ב-5 מערכות. באותה שנה הם ניצחו גם באליפות וימבלדון.

תחרות זוגות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות השתתפו 15 זוגות. בגמר סוזן לנגלן ודידי ולאסטו (צרפתצרפת צרפת) שיחקו נגד הזוג הבריטי אוולין קולייר וקיטי מקיין (בריטניהבריטניה בריטניה) וניצחו אותן בשלוש מערכות. באותה שנה סוזן לנגלן ניצחה גם באליפות וימבלדון אך עם פרטנרית אחרת.

תחרות זוגות מעורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות השתתפו מספר זוגות. בגמר התחרות נפגשו סוזן לנגלן וז'אק בריניון (צרפתצרפת צרפת) עם זוג צרפתי נוסף דידי ולאסטו ואנרי קושה וניצחו אותם ב-2 מערכות. באותה שנה סוזן לנגלן ניצחה גם באליפות וימבלדון אך עם פרטנר אחר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]