דרום אפריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת דרום אפריקה
Flag of South Africa.svg Coat of arms of South Africa.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אנשים שונים מתאחדים
המנון לאומי: ההמנון הלאומי של דרום אפריקה
מיקום דרום אפריקה
יבשת אפריקה
שפה רשמית אפריקאנס, אנגלית, זולו, קוסה, סוואזי, נדבלה, ססותו, סותו, טסנוגה, טסוואנה וונדה
עיר בירה קייפטאון (תחיקתית)
פרטוריה (אדימניסטרטיבית)
בלומפונטיין (משפטית)
33°55′S 18°25′E / 33.917°S 18.417°E / -33.917; 18.417 (קייפטאון)
העיר הגדולה ביותר יוהנסבורג
משטר דמוקרטיה פרלמנטרית
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
ג'ייקוב זומה
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מהממלכה המאוחדת
31 במאי 1910 (סיום האפרטהייד) 27 באפריל 1994
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
1,219,090 קמ"ר 
25 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
48,375,645 נפש 
27 בעולם
39.68 נפש לקמ"ר
169 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
595,700 מיליון $ 
25 בעולם
12,314 $
104 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.629 
121 בעולם
מטבע ראנד דרום אפריקאי ‏ (ZAR)
אזור זמן UTC +2
סיומת אינטרנט .za
קידומת בינלאומית 27+

רפובליקת דרום אפריקהאפריקאנס: Republiek van Suid-Afrika; בזולו: IRiphabliki yaseNingizimu Afrika; באנגלית: Republic of South Africa) היא מדינה הנמצאת בקצה הדרומי של יבשת אפריקה.

דרום אפריקה גובלת בצפון עם נמיביה, עם בוטסואנה ועם זימבבואה, בצפון מזרח עם מוזמביק ועם סווזילנד ומקיפה את לסוטו.

תחילתה של דרום אפריקה כמושבה קולוניאלית הולנדית, שבהמשך הפכה למושבה בריטית. ב-31 במאי 1910 קיבלה דרום אפריקה עצמאות כדומיניון תחת הכתר הבריטי בשם "איחוד דרום אפריקה". ב-31 במאי 1961 שינתה את שמה ל"רפובליקת דרום אפריקה" ופרשה מחבר העמים הבריטי, אליו שבה רק ב-1994.

דרום אפריקה היא אחת הגדולות במדינות אפריקה והעשירה בהן. על אף התהפוכות השלטוניות שידעה המדינה מעצמאותה עד היום, זוהי אחת המדינות היחידות באפריקה שמעולם לא התרחשה בהן הפיכה צבאית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של דרום אפריקה

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום אפריקה היא אחת הטריטוריות המיושבות הקדומות ביותר בעולם. ממצאים ארכאולוגיים מראים עדויות לשרידים פרה-היסטוריים של הומינואידים מלפני שלושה מיליון שנה. אלו התפתחו לבני אדם והיוו את ערש האנושות. בהמשך נמצאו גם עדויות לשבטים אפריקאים שונים שיישבו את המקום.

ההתיישבות האירופית עד לעצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוצי התיישבות בורים

אירופים החלו ליישב את דרום אפריקה במאה ה-17, כאשר קבוצת מתיישבים הולנדים בראשות יאן ואן ריבק הקימה בשנת 1652 התיישבות בכף התקוה הטובה, ששימשה תחנת אספקה לאוניות בדרכן בין אירופה למזרח הרחוק. בהמשך הגיעו למושבה מתיישבים נוספים מהולנד, בלגיה, גרמניה וצרפת. מתיישבים אלה נקראו בורים (Boere – בהולנדית: איכרים). למושבה הובאו עבדים מעמי הסביבה, וכן ממדגסקר, מאינדונזיה ומהודו. נקודת ההתיישבות הראשונית התפתחה להיות העיר קייפטאון (בשמה ההולנדי - קאפסטאד), והיא הייתה לבירת מושבת הכףהולנדית: Kaapkolonie) שהשתרעה על רבים משטחי החוף ופנים הארץ של דרום היבשת. בסוף המאה ה-18 היו בדרום היבשת, בעיקר באזור קייפטאון 15,000 מתיישבים לבנים. המפגש האלים הראשון בין המהגרים הלבנים והילידים השחורים, ההוטנטוטים ושבטי הבאנטו, התרחש כבר בסוף המאה ה-18 כאשר החלו הלבנים לחדור מאזור קייפטאון שבדרום-מערב היבשת למרכזה של דרום היבשת.

בשנת 1795 כבשה בריטניה את המושבה בכף התקווה הטובה, כדי למנוע את נפילתה לידי צרפת. היא הוחזרה לחברת הודו המזרחית ההולנדית ב-1803, אך לאחר שהחברה פשטה רגל, סופחה מושבת הכף לבריטניה ב-1806. ב-1820 החלה הגירה של בריטים לאזור קייפטאון ולמתיחות בין השחורים ללבנים נוספה מתיחות חדשה בין הבורים לבריטים. ב-1833 אסרו הבריטים את העבדות, ובעקבות כך פרץ סכסוך בינם לבין המתיישבים הבורים. הבורים נדדו צפונה לעומק הארץ וייסדו שתי מדינות עצמאיות – טרנסוואל ומדינת אורנג' החופשית.

סוף המאה ה-19 התאפיין במאמצי התפשטות מצד הבריטים, הן במלחמת הזולו (1879) בה השתלטו על שטחי הזולו והקימו קולוניה נוספת – נאטאל, והן במלחמות הבורים. גילוי מרבצי יהלומים במדינת אורנג' וזהב בטרנסוואל הוביל את הבריטים לנסות להשתלט עליהן במלחמת הבורים הראשונה (1880 - 1881), אך ללא הצלחה. במלחמת הבורים השנייה (1899 - 1902) השיגו הבריטים את מטרתם, וכל ארבע הפרובינציות של דרום אפריקה הפכו להיות חלק מהאימפריה הבריטית. בשנת 1910 קיבלו הפרובינציות עצמאות מבריטניה, ויצרו מדינה שנקראה "איחוד דרום אפריקה" שהפכה לדומיניון בריטי וחלק מחבר העמים הבריטי.

עליית משטר האפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אפרטהייד

בשנת 1948 עלתה לשלטון "המפלגה הלאומית" הימנית והחלה לעגן תחיקתית את האפליה וההפרדה הגזעית כמדיניות שנקראה אפרטהייד. משטר האפרטהייד דגל באידאולוגיה שהאמינה בעליונות הלבן על השחור או הצבעוני, על אף נחיתותו המספרית בדרום היבשת השחורה. החל מ-1949 החלה המפלגה הלאומית ביישום חוקי ההפרדה. מדיניות זו הפכה בהדרגה את דרום אפריקה למנודה בקהילת העמים. ב-1961 פרשה מחבר העמים הבריטי והפכה להיות "רפובליקת דרום אפריקה".

אירועי טבח שארפוויל בשנת 1960 בו ירתה משטרת דרום אפריקה למוות ב-69 מפגינים וכן מהומות סווטו ב-1976 בהן נהרגו למעלה מ-600 שחורים בפעולות דיכוי אכזריות של המשטרה, היו שתי נקודות ציון משמעותיות במאבק השחורים לשוויון זכויות במדינה. אירועים אלה גם הפנו את תשומת לבה של הקהיליה הבינלאומית למצוקת השחורים בדרום אפריקה, ולהתעלמותו של משטר האפרטהייד מנורמות בינלאומיות בסיסיות של זכויות אדם, שהתפתחו בהדרגה. בשנות ה-80 הידרדר המצב במדינה לכדי הכרזת מצב חירום, בו העולם הגיב באמברגו בינלאומי על נשק, לפי החלטת האו"ם ב-1977. מהלך זה היווה את תחילתה של פעולת מחאה בינלאומית נרחבת כנגד האפרטהייד. בשנים 1986-1987 השלים העולם המערבי את הסנקציות הכלכליות- תרבותיות נגד דרום אפריקה ובכך הצטרף לעולם השלישי שהחרים את פרטוריה זה מכבר.

ביטול האפרטהייד (1990) ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בפברואר 1990 גינה הנשיא פרדריק וילם דה קלרק את האפרטהייד ושחרר את נלסון מנדלה וסגנו וולטר סיסולו, אחרי 27 שנים בכלא. החזרת ההנהגה של הקונגרס הלאומי האפריקני לזירה הציבורית סימנה את תחילתם של סדרת דיונים, כאשר בסופם נחתם הסכם שלום בו התחייבו להקים דמוקרטיה רב-מפלגתית שעקרונותיה הבסיסיים יהיו חופש המצפון, האמונה, הביטוי, ההתאגדות והתנועה וכן סיום האלימות. יתר על כן הוענקה זכות בחירה לשחורים – החלטה היסטורית שמשמעותה המעשית העברת השלטון לידי הרוב השחור. ב-1994 נערכו הבחירות הרב-גזעיות הראשונות במדינה, ולראשונה עמד בראש המדינה נשיא שחור – נלסון מנדלה. בעקבות כך חזרה דרום אפריקה למשפחת העמים ולחיק חבר העמים הבריטי. דה קלרק ומנדלה זכו במשותף בפרס נובל לשלום על פועלם המשותף לביטול האפרטהייד והעברה מסודרת ושקטה של השלטון מידי הלבנים לידי השחורים.

ממשל ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז העסקים של פרטוריה, בירתה האדמיניסטרטיבית של דרום אפריקה

דרום אפריקה נמנית עם מדינות חבר העמים הבריטי, אולם מאז 1961 היא רפובליקה - כלומר בראשה עומד נשיא ולא מלכת אנגליה (בשונה מקנדה, אוסטרליה וניו זילנד למשל).

המדינה פועלת תחת העיקרון הדמוקרטי של הפרדת רשויות, כאשר באופן ייחודי למדינה זו לבשה הפרדה זו גם ביטוי גאוגרפי - למדינה נקבעו 3 ערי בירה:

מצב זה הוא תולדה של נסיבות היסטוריות - דרום אפריקה נוסדה ב-1910 כאיחוד של שלוש ישויות מדיניות: מושבת הכף שבירתה קייפטאון, מדינת אורנג' החופשית שבירתה בלומפונטיין, וטרנסוואל שבירתה פרטוריה. סידור חלוקת ערי הבירה נקבע כדי שלא להעניק בכורה לאף אחת מן המרכיבות של האיחוד. עם זאת, פופולרית מקובל להתייחס לפרטוריה כעיר הבירה, בהיותה מקום מושב הנשיא, הממשלה על זרועותיה השונות, והשגרירויות הזרות. לאחרונה עלתה יוזמה להעביר את הפרלמנט לפרטוריה כדי לצמצם את הסרבול, אך יש לה התנגדויות מחשש לריכוז-יתר של סמכויות, ומצד תושבי קייפטאון הרואים בכך פגיעה ביוקרתה של העיר.

שלוש הרשויות כפופות לפיקוחו של בית המשפט לחוקה, זרוע של הרשות השופטת, שמקום מושבו דווקא ביוהנסבורג. החוקה הנוכחית היא ליברלית ביותר בהתייחסה לזכויות האזרח, ואומצה בשנת 1996 כאנטי-תזה לחוקה הקודמת מימי שלטון האפרטהייד שהייתה שמרנית ומגבילה באופן חריג למדינה שהתיימרה להיות דמוקרטיה. עובדה זו הופכת את דרום אפריקה של היום לאחת האומות הליברליות והמתירניות ביותר בעולם - לדעת שמרנים, מתירנית וליברלית מדי.

הממשל הוא אוניטרי, כאשר המדינה מורכבת מ-9 פרובינציות.

הפרלמנט מורכב משני בתים:

  • הבית העליון - שנקרא "המועצה הלאומית של הפרובינציות" (לשעבר הסנאט) – מונה 90 חברים, 10 מכל פרובינציה.
  • הבית התחתון - שנקרא "האספה הלאומית" - מונה 400 חברים הנבחרים בבחירות מפלגתיות יחסיות.

נשיא דרום אפריקה הוא מנהיג מפלגת הרוב ב"אספה הלאומית". מאז 1994, השנה בה לראשונה הורשו בני כל הגזעים להשתתף בבחירות, מפלגת הרוב היא הקונגרס הלאומי האפריקאי, ולה יש רוב מוחלט באספה הלאומית.

זכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלימות מינית בדרום אפריקה

מוערך שכחצי מיליון נשים נאנסות בדרום אפריקה מדי שנה, כך שכיום לאישה הממוצעת יש סיכוי גבוה יותר להיאנס מאשר לסיים תיכון. סקר משנת 2009 מצא שאחד מכל 4 גברים דרום אפריקאים הודו שאנסו אדם אחר וסקר אחר שכלל 4000 נשים מצא כי אחת מכל שלוש נשים נאנסו. לעתים מקרי האונס מבוצעים גם בידי ילדים קטנים. שיעור האונס של ילדים ותינוקות הוא מהגבוהים בעולם, כאשר מספר מקרים עוררו תהודה רבה באומה הדרום-אפריקאית.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרובינציות דרום אפריקה

דרום אפריקה מחולקת ל-9 פרובינציות. בבחירות הכלליות של 1994, בוצע השינוי האחרון בחלוקת הפרובינציות וכיום החלוקה היא כדלקמן:

פרובינציות דרום אפריקה
  1. הכף המערבי
  2. הכף הצפוני
  3. הכף המזרחי
  4. קוואזולו-נטאל
  5. המדינה החופשית
  6. הפרובינצייה הצפון מערבית
  7. חאוטנג
  8. מפומלנגה
  9. לימפופו

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר קייפטאון עם הר השולחן ברקע

כלכלת דרום אפריקה היא הגדולה והעשירה ביבשת – על פי הערכות, אחראית דרום אפריקה לכרבע מהתמ"ג של יבשת אפריקה. הכלכלה היא כלכלת שוק חופשית ומפותחת, עם הכוונה ממשלתית מזערית.

המדינה עשירה במחצבים, ויושבת על גדולי המרבצים בעולם של זהב, יהלומים, פחם ופלטינה. באופן טבעי, מהווים ענפים אלה את ענפי היצוא העיקריים שלה (קונצרן דה בירס בשליטת משפחת אופנהיימר חולש על למעלה ממחצית מתנועת סחר היהלומים העולמית).

שנות הבידוד שנכפו על דרום אפריקה בעבר וסנקציות כלכליות מצד אומות העולם, אילצו הצמחת סקטור תעשייתי מפותח הנהנה משפע כוח עבודה זול, שבעבר נועד לספק עצמאית את צרכיה של המדינה. עם ביטול האפרטהייד ופתיחת כלכלתה לעולם שימשו אלה כר נרחב להזרמת עתק של השקעות זרות וצמיחה מהירה. התשתיות במדינה מודרניות ומפותחות. אלה, בצד נופים מרהיבים, שפע שמורות חיות בר, ועושר אתני-תרבותי אחראים לתעשיית תיירות גדולה.

עם זאת, שנות האפרטהייד הותירו מורשת של ריכוז ההון בידי מעטים יחסית, וחלק ניכר מהאוכלוסייה סובל מעוני ומחסור. 50% מהאוכלוסייה מוגדרת מתחת לקו העוני, ואחוז האבטלה הרשמי עומד על 28%. אלה, יחד עם התרת הרסן השלטוני והחוקה הליברלית, הצמיחו פשע המשתולל ברחובותיה ובמיוחד ביוהנסבורג, הכרך הגדול ביותר ומרכז הסחר והכלכלה. הגבולות הפתוחים עם שכנותיה הפכו את דרום אפריקה למרכז סחר סמים עולמי, והיא יצרנית המריחואנה הרביעית בגודלה בעולם. כיתר מדינות היבשת השחורה, סובלת דרום אפריקה מתפוצה נרחבת של מגפת האיידס, והתמודדות עם המגפה היא אחד האתגרים הגדולים ביותר של ממשלתה, משימה הגוזלת משאבים יקרים ופוגעת בצמיחה.

צבא וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כוחות ההגנה של דרום אפריקה

האחריות להגנתה של דרום אפריקה מוטלת על כוחות ההגנה של דרום אפריקה, גוף תלת-זרועי צבאי הכפוף למשרד ההגנה בממשלת דרום אפריקה. נכון לשנת 2010 משרתים בכוחות ההגנה 67,373 אנשים בשירות קבע ו-15,107 אנשי מילואים. זרועות כוחות ההגנה הם:

ההיסטוריה הצבאית של דרום אפריקה מתחילה מימי המלחמות נגד השחורים, עוד מימי ההתיישבות ההולנדית, ממשיכה במלחמת הבורים, במלחמות העולם, במלחמת קוריאה, במלחמות הגבול ובשנים האחרונות במשימות שמירת שלום במקומות שונים ביבשת אפריקה. סדר הכוחות של כוחות ההגנה של דרום אפריקה קטן מאוד מאז סיום משטר האפרטהייד ובמקביל סיום הסכסוכים עם המדינות השכנות. לאחר שבתקופת האפרטהייד היה כוח האדם ביחידות הקרביות פתוח כמעט אך ורק בפני האוכלוסייה הלבנה, כיום הגיוס הוא שוויוני ויש בכל זרועות כוחות ההגנה ייצוג לכל קבוצות האוכלוסייה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום לוויין של דרום אפריקה

דרום אפריקה משתרעת על פני כל הקצה הדרומי של אפריקה, עם קו חוף ארוך ממזרח, דרום ומערב. היא גובלת בשני אוקיינוסים – האוקיינוס ההודי והאוקיינוס האטלנטי. אזורי האקלים מגוונים, ונעים בין מדברי, סובטרופי, ים תיכוני והררי. גם הטופוגרפיה מגוונת.

החלק הפנימי של דרום אפריקה הכולל את רוב שטחה של המדינה הוא ה"קארו" – רמה הררית גדולת ממדים ומאוכלסת בדלילות, שחלקה הצפון מערבי יבש ומדברי (אזור מדבר קלהארי), רמה זו מחולקת לשלושה אזורי משנה. בחלקה הצפוני של המדינה אזור גבוה (High Veld) המשתרע ממזרח ליוהנסבורג ועד גבול מוזמביק. זוהי רמה בגבהים משתנים. שבחלקה המזרחי הטמפרטורות גבוהות במיוחד ויוצרות את פני השטח האפריקאים הטיפוסיים, עם הצמחייה וחיות הבר האופייניים. במזרח ההייפלט רכס הדראקנסברג, שבחורף יוצר תנאי סקי מוגבלים. החלק המרכזי (Middle Veld) שהוא חלק ממדבר הקלהארי גובהו בין 600 ל-1200 מטר והוא משתרע ממערב לאזור הגבוה ועד לגבול עם נמיביה. ה"בוש" (Bush veld) הוא החלק הצפוני ביותר, המעובד ביותר מבחינה חקלאית, המיושב ביותר ובעל כמות המשקעים הגבוהה מבין חלקי הרמה.

החוף המזרחי, עתיר משקעים, לח ומאופיין באקלים וצמחייה דמויי טרופיים.

אזורי החוף הדרומיים מאופיינים באקלים ים תיכוני עם חורף גשום וקיץ יבש. אזור זה מתאים במיוחד לגידול וייצור תעשיית ייצור היין של דרום אפריקה. האזור מתאפיין ברוחות עזות לפרקים בכל עונות השנה, במיוחד באזור כף התקווה הטובה – מקום בו היסטורית נטרפו ספינות רבות (במקורו נקרא "כף הסערות").

טמפרטורות קיצוניות – עשויות לנוע בין 50 מעלות צלזיוס (מדבר קלהארי בקיץ) לבין 15 מעלות מתחת לאפס (האזורים ההרריים בחורף).

בדרום אפריקה זורמים שלושה נהרות: אורנג', ואל הנשפך אל האורנג' והלימפופו.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית דרום אפריקה מגוונת בהרכבה הגזעי והאתני.

לפי מפקד 2011, ההרכב הגזעי כדלקמן:

השחורים אינם מקשה הומוגנית, אלא בני שבטים אפריקאים שונים מאזורי המדינה השונים, בעלי תרבויות שונות ושפות שונות. בנוסף, הגיעו לדרום אפריקה על פני השנים מהגרים רבים מיתר חלקי היבשת השחורה, שנמשכו לעושרה היחסי של המדינה. מבין השחורים, אחת הקבוצות האתניות הגדולות והדומיננטיות היא בני הזולו.

את הלבנים נוהגים על פי רוב לחלק לשתי קבוצות משנה: דוברי אנגלית ודוברי אפריקאנס (הנקראים גם אפריקאנרים או בורים). דוברי האפריקאנס הם בעיקר צאצאי מתיישבים הולנדים, גרמנים, בלגים וצרפתים מראשוני המתיישבים במאה ה-17 וה-18. דוברי האנגלית הם בעיקר צאצאי קולוניאלים בריטים מהמאה ה-19, שאליהם הצטרפו מהגרים מארצות אירופה השונות במהלך המאה ה-20 (ובכלל זה יהודים רבים).

הצבעונים הם בני תערובת גזעים שונים, ללא מאפיין אתני ברור. שורשיהם, לרוב, בצאצאי יחסי ניצול מיני בין האיכרים הבורים לבנות עבדיהם האפריקנים והאסייתים. הם ברובם דוברים את שפת האפריקאנס כשפת אם.

קבוצת האסייתים מונה בעיקר הודים, צאצאי עבדים שהובאו מהודו במאה ה-19.

מבחינה דתית, 77% מתושבי דרום אפריקה הם נוצרים (ברובם פרוטסטנטים), והיתר מוסלמים, הינדים, יהודים ואחרים.

יהדות דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות דרום אפריקה

הקהילה היהודית בדרום אפריקה מונה כ-77,500 איש והיא הקהילה היהודית הגדולה ביבשת אפריקה. זוהי קהילה המורכבת בעיקר מיוצאי הרפובליקות הבלטיות במזרח אירופה, והריכוז הגדול בעולם של יהודים יוצאי ליטא. רוב היהודים יושבים בערים יוהנסבורג, קייפטאון ודרבן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מדינות אפריקה

אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים 1 · מרוקו · הרפובליקה המרכז אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאון · סנגל · צ'אד · קומורו · הרפובליקה של קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה


חבלי ארץ "לא מוכרים": אזוואד · פונטלנד · סומלילנד · סהרה המערבית


שטחים תלויים: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי · סנט הלנה · האיים הקנריים · סאוטה · מלייה · מדיירה · מיוט · ראוניון · סוקוטרה


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה.
אפריקה
מדינות האיחוד האפריקאי
אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בוטסואנה · בורונדי · בורקינה פאסו · בנין · גאנה · גבון · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · הרפובליקה המרכז אפריקאית · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · הרפובליקה של קונגו · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · ניגריה · ניז'ר · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סהרה המערבית · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה אפריקה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות