אלפא ואומגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל האלפא ואומגה משולב עם כי רו
חקיקת אלפא ואומגה בכנסיית סגרדה פמיליה (ברצלונה)

אלפא ואומגה הוא סמל וביטוי נוצרי שמקורו במספר מקומות בספר חזון יוחנן בברית החדשה, המייצג את אלוהים, לדוגמה:

"אני האלף ואני התו ראש וסוף נאם יהוה אלהים ההוה והיה ויבוא אלהי צבאות."

חזון יוחנן 1, 8

"ויאמר אלי היה נהייתה אני האלף והתו הראש והסוף."

חזון יוחנן 21, 6 רישא

משמעות הביטוי היא הראשית המיוצגת על ידי האות אלפא, האות הראשונה באלפבית היווני, והאחרית המיוצגת על ידי האות אומגה, האות האחרונה באלפבית זה. רוב הזרמים הנוצרים רואים באלפא ואומגה סמל לאל האב ולישו, בהיותם פנים שונות של האלוהות האחת. בהקשרו של ישו, נחשב הסמל כמבטא את רעיון הקדמוניות והאין-סוף שלו - "אשר נולד מן האב לפני כל הדורות... ושוב ישוב בהוד לשפוט את החיים ואת המתים ולא יהיה קץ למלכותו"‏‏[1].

הביטוי משולב בסמלים נוצריים רבים. התיעוד המוקדם ביותר לאות אומגה כסמל לסוף מצוי בכתובת הנצחה רומית משנת 295, אך לא ברור אם ניתן להתייחס לתיעוד זה כמייצג את המשמעות הנוכחית של הסמל. בשנת 364 הופיע הסמל במתכונתו ובמשמעותו הנוכחית, וצבר פופולריות רבה‏‏[2]. הסמל הופיע בדרך כלל במשולב עם סמלים אחרים, פעמים רבות עם סמל הכי רו, והוא מקובל מאוד בסמלים דתיים וחילוניים נוצריים עד היום.

הביטוי מופיע גם בשירים דתיים נוצריים, למשל:

מה שמח אני,
כי יקירי הוא האל"ף והתי"ו,
הראשית והאחרית

Wie bin ich doch so herzlich froh
Dass mein Schatz ist das A und O,
Der Anfang und das Ende"[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]