סגרדה פמיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצירותיו של אנטוני גאודי
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Sagrada Familia 01.jpg
חזית הפסיון (החזית המערבית) של הסגרדה פמיליה, מצולמת ממבנה הקאזה מילה, 2009
מדינה Flag of Spain.svg ספרד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 1, 2, 4
רובע אישמפלה בברצלונה

סגרדה פמיליה ("המשפחה הקדושה", או בקטלאנית: La Sagrada Família) היא כנסייה הנמצאת בברצלונה. הכנסייה תוכננה על ידי אומן המודרניסטה והאדריכל הקטלאני אנטוני גאודי ובנייתה החלה בשנת 1883. בנייתה של הכנסייה הופסקה בפעם הראשונה בשנת 1926 בשל מותו הפתאומי של גאודי בתאונה ובנייתה חודשה בשנת 1946 לאחר מחלוקות רבות בנוגע להמשך הבנייה, שכן גאודי לא השאיר תוכניות לפני מותו. בפעם השנייה הופסקה בניית הכנסייה בזמן מלחמת האזרחים הספרדית (באותה תקופה גם ניזוק מבנה הכנסייה עקב הלחימה בעיר ברצלונה). בנייתה של הכנסייה חודשה שוב בתום המלחמה, וקבלה תנופה אדירה לאחר מותו של פרנקו. בנייתה של הכנסייה נמשכת עד ימינו ותימשך עוד שנים רבות (הבנייה לא תסתיים עד שנת 2026 לכל הפחות). הכנסייה מהווה את אחת האטרקציות התיירותיות החשובות של ברצלונה, יחד עם מבנים ומקומות נוספים בתכנונו של גאודי.

הכנסייה נבנתה בסגנון המודרניסטה הטבעי המאפיין את גאודי. עיצובה הושפע מהקתדרלות הגותיות של ימי הביניים, ומסגנונות האר-נובו והתחייה הגותית, שהיו פופולריים מאוד בסוף המאה ה-19. האדריכל, כמו במבנים אחרים שלו, היה אחראי לא רק על התכנון אלא גם על הבנייה עצמה. כמו כן, רוב האלמנטים הקישוטיים שהמבנה שופע בהם פוסלו על ידי האדריכל עצמו.

התכנון עצמו כולל 12 צריחים בגובה של כ-100 מטרים כל אחד, המסמלים את 12 השליחים. הצריחים מחולקים ל-3 חזיתות המסמלות את לידתו, מותו ותחייתו של ישו. כיום קיימים רק 8 מתוכם, והשאר עדיין בבנייה. צריח נוסף בגובה של כ-170 מטרים יתנשא במרכזם ויסמל את ישו עצמו, ומסביבו יוקמו 4 צריחים נמוכים במקצת שיסמלו את ארבעת האוונגליסטים. קצת מאחורי הצריח המרכזי יוקם צריח נוסף שיסמל את הבתולה. כיום ניתן לעלות (במעלית בלבד) לראשי הצריחים הקיימים למבט פנורמי מרהיב על ברצלונה.

באתר הכנסייה נמצא מוזיאון הסוקר את תולדות הכנסייה מתחילת בנייתה ועד ימינו אנו, ומציג שרטוטים ודגמים שונים הקשורים לתכנונה.

המבנה הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל של גאודי לכנסיית הסגרדה פמיליה

בזיליקת סגרדה פמיליה הייתה ההשראה של מוכר ספרים קטלוני, ג'וזף מריה בוקבלה, מייסד ההתאחדות הרוחנית של חסידיו של סנט ג'וזף. לאחר שביקר בוותיקן בשנת 1872 שב בוקבלה לספרד במטרה לבנות כנסייה הדומה לכנסייה שבלורטו. בניית הקריפטה של הכנסייה, שמומנה על ידי תרומות, החלה ב-19 במרץ 1882, בפסטיבל ג'וזף הקדוש, לפי עיצובו של הארכיטקט פרנסיסקו דה פאולה דל וילאר, אשר תכנן ליצור כנסייה בסגנון התחייה הגותית. וילאר פרש מהפרויקט ב-1883 ואת מקומו תפס אנטוני גאודי, אשר החל לשנות את עיצוב הכנסייה באופן קיצוני.

שיפוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט בסגרדה פמיליה

כשנשאל על תהליך השיפוץ הארוך במיוחד, גאודי השיב והדגיש שהלקוח שלו לא ממהר, ובלקוח כוונתו לאלוהים. כשגאודי נהרג ב-1926 הכנסייה הייתה מושלמת בין 15 ל-25 אחוזים. עבודות הכנסייה המשיכו עד שהופרעו במהלך מלחמת האזרחים הספרדית ב-1936. חלק מהבזיליקה הלא גמורה נהרסה במהלך המלחמה על ידי אנרכיסטים קטלאניים. הכנסייה הנוכחית מתבססת על שחזורים של תוכניות שאבדו, ובנוסף גם על עיבודים מודרניים. מאז 1940 עבדו על הכנסייה פרנסיסקו קווינטנה, איזידר פולג בואדה, לואיס בונט ופרנצ'סק קרדונר. כיום מנהל העבודות הוא ג'ורדי בונט, בנו של לואיס בונט.

קמרונות הספינה הראשית הושלמו בשנת 2000, ומאז הבנייה התמקדה בעיקר בקמרונות הטרנספט ובאפסיס. החל משנת 2006 העבודה התרכזה בחצייה ובתמיכה למגדל הראשי של ישו, כמו כן בחלקו הדרומי של האולם המרכזי, שמתוכנן להפוך לחזית המפוארת.

מצב הבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט הבנייה צפוי להסתיים ב-2026, השנה המאה למותו של גאודי, תודות למימון שמקורו במבקרים הרבים שהגיעו לברצלונה במסגרת אולימפיאדת ברצלונה.

השיטה של תכנון בעזרת מחשב תוכננה להאיץ את בניית הכנסייה, אשר הייתה אמורה להימשך כמה מאות שנים, והיא מבוססת על טכניקות בנייה ישנות מתחילת המאה ה-20. כיום בבניית הכנסייה מסייעת טכנולוגיית הCNC, וחלקים מהמודלים מעוצבים באמצעות מדפסות תלת-ממד. לעומת זאת במאה ה-20 גולפה האבן ביד.

בשנת 2008, כמה אדריכלים קטלאניים דגלו בהפסקת הבנייה כדי לכבד את עיצוביו המקוריים של גאודי, ולמרות שהעיצובים נהרסו עד היום באופן חלקי, הם שוחזרו בשנים האחרונות.

תערוכה שהתרחשה בשנת 2010 במוזיאון הארכיטקטורה הגרמני בפרנקפורט, מתארת את שיטות הבנייה הנוכחיות ותוכניות עתידיות לכנסיית הסגרדה פמיליה.

מנהרת AVE[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במרץ 2010 החל שר העבודות הציבוריות של ספרד את בנייתה של מנהרת הרכבת התחתית AVE מתחת למרכז ברצלונה, בטענה שהפרויקט אינו מהווה סיכון לכנסייה. המהנדסים ואדריכלי הפרויקט לא הסכימו לטענה זו, בטענה שאין ערובה לכך שהמנהרה לא תשפיע על יציבותו של המבנה.

באוקטובר 2010, מכונה לכריית מנהרות הגיעה לנקודה התת-קרקעית השוכנת מתחת לחזית הראשית של המבנה, ולאחר כמה חודשים הגיעה לקצה השני של הכנסייה. עד לשלב זה לא דווח על שום נזק לכנסייה.

נסיעת רכבות במנהרה מתוכננת להתחיל בדצמבר 2012, כאשר תושלם התקנת פסי הרכבת.

הקדשת הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע 2010 כוסה האולם הראשי והותקן העוגב בכנסיית סגרדה פמיליה, מה שאפשר להתחיל להשתמש בה לשירותי דת. ב-7 בנובמבר 2010 הקדיש את הכנסייה האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בטקס שבו נכחו כ-6,500 אנשים, ביניהם חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד וסופיה, מלכת ספרד. כ-50,000 אנשים עמדו מחוץ לבזיליקה בטקס ההקדשה ההמוני, שבו נכחו יותר מ-100 בישופים ו-300 כמרים אשר הציעו את לחם הקודש.

שריפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באפריל 2011 מבעיר שריפות החל שריפה בכנסייה ליד כלי הקודש. השריפה אילצה את פינוי המבקרים ואת עובדי הכנסייה, אך נגרם לכנסייה נזק מינימלי. איכשהו, כלי הקודש עצמם נהרסו באש, שבערה כ-45 דקות.

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית המזרחית

הסגנון של כנסיית הסגרדה פמיליה קשור עם אדריכלות גותית ספרדית, מודרניזם קטלאני וארט נובו. בעוד הסגרדה פמיליה קשורה לתקופת הארט נובו, ניקולאס פבזנר, יחד עם האדריכל הסקוטי צ'ארלס רני מקינטוש, טוען שגאודי מבצע בארט נובו הרבה מעבר ליישומו הרגיל כקישוט על פני השטח.

תוכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהמבנה מעולם לא תוכנן להיות קתדרלה (מושב הבישוף), החיצוניות של הסגרדה פמיליה תוכננה לשוות למבנה צורה של קתדרלה. לתוכנית הראשונית של הכנסייה יש קישורים ברורים לקתדרלות ספרדיות מוקדמות יותר כגון קתדרלת לאון, קתדרלת בורגוס וקתדרלת סביליה. כמו קתדרלות גותיות בקטלנית ובאירופה כולה, הכנסייה קצרה בהשוואה לרוחבה, ויש לה מורכבות גדולה של חלקים הכוללת מעברים כפולים ואמבולטוריום, מספר רב של מגדלים ושלושה פורטלים השונים זה מזה במבנהם. היכן שבקתדרלה ספרדית ממוצעת יש מסביבה קפלות רבות ומבנים כנסייתיים, לכנסייה זו יש תכונה יוצאת דופן: קלויסטר מקורה שיוצר מלבן התוחם את הכנסייה ועובר דרך המבואה של כל אחד משלושת הפורטלים שלה.

צריחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניתו של גאודי לכנסייה כוללת 18 צריחים, שיסמלו את שנים עשר השליחים, ארבעת האוונגליסטים, מריה הבתולה והגבוה מכולם את ישו. נכון ל-2010 נבנו רק שמונה מצריחי הקתדרלה, ארבעה מהשליחים של ישו בחזית המערבית, וארבעה משליחיו בחזית המזרחית. ציורים שנחתמו על ידי גאודי ולאחרונה נמצאו בארכיון העירוני, מצביעים על כך שגאודי מתכנן לבנות את הצריח של מריה הבתולה קצר יותר מאת צריחיהם של האוונגליסטים.

צריחיהם של האוונגליסטים יקושטו על ידי הסמלים המסורתיים שלהם: שור (לוקאס), איש מכונף (מתי), נשר (ג'ון) ואריה (מרקוס). הצריח של ישו מתוכנן להתאפיין בצלב גדול, ולהיבנות בגובה 170 מטרים, מטר אחד פחות מגובהה של גבעת מונז'ואיק כולה, מכיוון שגאודי האמין שיצירתו לא צריכה להיות גבוהה מיצירתו של האל. הצריחים הנמוכים אמורים להתאפיין באלמנטים כגון אלומות חיטה וגביעים עם אשכולות ענבים, המייצגים את לחם הקודש.

כאשר תושלם כנסיית הסגרדה פמיליה, היא מתוכננת להיות הכנסייה הגבוהה בעולם בזכות הצריח של ישו ולנשל מהתואר את המינסטר של אולם.

חזיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט מהחזית המזרחית

במודל הכנסייה יש שלוש חזיתות: חזית הפסיון (החזית המערבית), חזית המולד (החזית המזרחית), וחזית התהילה (החזית הדרומית) שעדיין לא הושלמה. חזית המולד נבנתה לפני שהופסקה העבודה בשנת 1935 ונושאת את השפעתו הישירה ביותר של גאודי. בחזית הפסיון מוצגים בצורה מדהימה ייסוריו של ישו ובמרכזה דמותו של ישו על הצלב. היצירות השנויות במחלקות האלו הן עבודתו של ג'וזף מריה סוביראך. חזית ההתפארות מתוכננת להיות החזית הגדולה והמונומנטלית בין השלוש והיא תייצג את עלייתו של האדם לאלוהים. החזית תכלול גם סצנות שונות כגון גן עדן וגיהנום ותציג את האלמנטים של שבעת החטאים ושל שבע המידות הטובות.

חזית המולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של צב בבסיס של עמוד, פרט מהסגרדה פמיליה

חזית המולד נבנתה בין השנים 1894 ו-1930 והייתה לחזית הראשונה שהושלמה. מכיוון שהחזית מוקדשת ללידת ישו, משולבים בה מוצגים של אלמנטים מחיי האדם. הפסלים בנויים בסגנון נטורליסטי אופייני של גאודי, כשהפסלים מסודרים ומעוטרים בסצנות מן הטבע. לדוגמה, שלוש האכסדרות מופרדות על ידי שני עמודים גדולים, כשבסיס של כל אחד מהם נמצא צב, כשאחד מייצג את היבשה, והשני את המים (צב ים). שני הצבים מוגדרים ומקורקעים מתחת לאבן והם סמל של קרקוע וחוסר שינוי. בניגוד לסמליותם של הצבים, בשני הצדדים של החזית נמצאים פסלים של זיקיות והן מסמלות את השינוי.

החזית פונה לכיוון השמש העולה מצפון-מזרח, דבר המסמל את לידתו של ישו. החזית מחולקת לשלושה עמודים, וכל אחד מהם מייצג כוח תאולוגי (תקווה, אמונה וצדקה). עץ החיים נמצא מעל הדלת של ישו באכסדרת הצדקה. בחזית יש ארבעה מגדלים, שכל אחד מהם מייצג קדוש (מתי, ברנבס הקדוש, יהודה איש קריות ושמעון הקנאי).

במקור, גאודי רצה שהחזית תהיה מקושטת במגוון רחב של צבעים, ושכל הדמויות והפסלים יהיו מקושטים וצבועים. בדרך זו, דמויותיהם של בני האדם היו דומות הרבה יותר לדמויות של הצמחים ובעלי החיים.

גאודי בחר בחזית זו לגלם את המבנה והקישוט של הכנסייה כולה. הוא היה מודע בהחלט לכך שלא יוכל לסיים את בניית הכנסייה בעודו בחיים ורצה לשמש דוגמה אמנותית לאדריכלים אחרים שילכו בעקבותיו. גאודי רצה שחזית זו תהיה הראשונה שתתחיל להיבנות ושתהיה הנגישה ביותר לציבור. הוא האמין שאם יתחיל בבניית חזית הפסיון הקשה והחשופה שנראית כאילו עשויה מעצמות, אנשים לא יאהבו ואף יסוגו ממראה הכנסייה.

חזית הפסיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטון קצר משנת 2001 על בניית הסגרדה פמיליה

בניגוד לחזית המולד המקושטת, חזית הפסיון צנועה, חדה וחלקה, עם אבן חשופה בשפע, ומגולפת בקווים ישרים. החזית המוקדשת לפסיון של ישו והייסורים שעבר לפני ובעת צליבתו, מתארת את חטאיו של האדם. בניית החזית החלה בשנת 1954 והיא מבוססת על תרשימים ותוכניות שהשאיר גאודי לאדריכלים ולפסלים שיבואו אחריו. המגדלים של החזית הושלמו בשנת 1976 וב-1987 צוות של פסלים בראשות ג'וזף מריה סוביראך החלו לפסל את הפרטים השונים והקטנים של החזית. הפסלים רצו לתת לחזית מראה נוקשה וזוויתי שיעורר אפקט דרמטי. גאודי בנה את החזית במטרה לעורר פחד בצופה בה. גאודי רצה ״לשבור״ את הקשתות ו״לחתוך״ את העמודים, ולהשתמש באפקטים של אור וצל (הניגוד בין הצללים הזוויתיים הכהים והאור הנוקשה) כדי להראות את החומרה והברוטליות של הקרבתו של ישו.

החזית פונה לכיוון בו שוקעת השמש, דבר המסמל את מותו של ישו, ונתמכת על ידי שישה עמודים גדולים ונוטים, שתוכננו להידמות לגזעי עץ הסקויה. בשלב העליון ביותר של החזית ישנו גמלון פירמידלי המורכב מ-18 עמודים בצורת עצמות, ומגיע לשיאו בצלב גדול עם כתר קוצים. כל אחד מארבעת הצריחים של החזית מוקדשים לאחד משליחיו של ישו (יעקב בן זבדי, תומאס, פיליפוס וברתולומיאוס) וכמו בחזית הלידה, בחזית הפסיון ישנן שלוש אכסדרות שונות, וכל אחת מהן מייצגת את המעלות התאולוגיות, אם כי באור שונה בהרבה.

הפסלים שנמצאים בחזית מחולקים לשלושה שלבים המתארים את הפסיון של ישו, כאשר סיפור מותו של ישו מתואר מהחלק התחתון בצד שמאל ומתפתל בצורת האות S, האות הראשונה בשמו של האמן (סוביראך). השלב הנמוך ביותר מתאר רגעים חשובים מיומו האחרון של ישו לפני הצליבה כגון הסעודה האחרונה, נשיקתו של יהודה איש קריות, אקה הומו ומשפט הסנהדרין של ישו. השלב האמצעי מתאר את האירועים של ישו בוויה דולורוזה וגבעת הגולגולתא בה נצלב, וכוללים את שלוש המריות, ורוניקה הקדושה, לונגינוס הקדוש ואשליית פניו החלולות של ישו. השלב השלישי מתאר את מותו, קבורתו ותחייתו של ישו. פסל מברונזה הניצב על מעין גשר המקדש בין המגדלים של סנט תומאס וסנט ברתולומיאו מייצג את עלייתו של ישו.

חזית התהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית ההתפארות בבנייה (אוקטובר 2011)

החזית הגדולה והמפוארת מכל החזיתות תהיה חזית התהילה, שהחלה להיבנות בשנת 2002. החזית תהיה החזית הראשית של הכנסייה ותאפשר גישה ישירה לאולם המרכזי. החזית המוקדשת לתהילתו השמימית של ישו מייצגת את הדרך אל האלוהים: מוות, פסק דין והתפארות, והגיהנום נותר לאלו שחורגים מרצונו של האל. גאודי, שהיה מודע לכך שלא יחיה מספיק זמן כדי לראות את החזית מושלמת, יצר סקיצה כללית של האופן בה הוא רוצה שתיראה החזית. החזית מיועדת למקדש, כמו קתדרלות וחזיתות רבות לאורך ההיסטוריה, ולא רק שתושלם על ידי אדריכלים אחרים, אלא תשלב גם סגנונות אדריכליים ואמנותיים אחרים.

כדי להגיע לאכסדרת התהילה, יהיה גרם מדרגות גדול שייצור מעבר תת-קרקעי שיקושט בשדים ובאלילים. באכסדרה יהיו שבעה עמודים שיוקדשו למתנות רוחניות. בבסיס העמודים יהיו ייצוגים של שבעת החטאים, ובראשם יהיו ייצוגים של שבע המידות הטובות.

פנים הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הכנסייה מעוצבת בצורת צלב לטיני עם חמישה מעברים. גובה הקמרונות של האולם המרכזי מגיע ל-45 מטרים, בעוד באולמות הצדדיים גובהם מגיע רק ל-30 מטרים, והקמרון המרכזי מגיע לגובה 60 מטרים. באפסיס ישנו קמרון היפרבולואיד שמתנשא מעל כל הקמרונות לגובה 75 מטרים. גאודי תכנן שהמבקר שניצב בפתח הכנסייה יוכל לראות את קמרונות אולם התווך, את המעבר ואת האפסיס.

חלק מגג הכנסייה. גאודי עיצב את העמודים בצורת עצים וענפים.

קיימים פערים ברצפת האפסיס, המספקים תצוגה אל מרתף הכנסייה.

העמודים הם עיצובו הייחודי של גאודי, וצורותיהם הן תוצאה של מפגש של צורות גאומטריות שונות. הדוגמה הפשוטה ביותר היא עמוד שבסיסו מרובע אך ככל שהעמוד עולה הוא הופך למתומן, לצורה בעלת 16 צדדים ובסופו של דבר למעגל.

בעיקרון אף אחד ממשטחי הפנים אינם שטוחים, וכל אחד מהם מקושט היטב ובאופן עשיר. המשטחים מורכבים בעיקר מצורות מופשטות עם עיקולים חלקים ונקודות משוננות. גם הפרטים הקטנים כגון גדרות הברזל למרפסות וגרמי המדרגות מקושטים בפירוט.

עוגבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הותקן עוגב בבית הכומר של הכנסייה. בעוגב יש 1492 צינורות.

כדי להתגבר על האתגרים האקוסטיים המיוחדים שמציבה הארכיטקטורה של הכנסייה, יותקנו מספר עוגבים בחלקים נוספים של הכנסייה. מכשירים אלו יופעלו בנפרד באמצעות קונסולה פרטית, ויופעלו גם ביחד באמצעות קונסולה ניידת, וייצרו עוגב אחד של כ-8,000 צינורות כאשר יושלמו.

פרטים גאומטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגדלים שבחזית הלידה מוכתרים בצורות גאומטריות בסגנון הקוביזם, והסגנון המורכב מזכיר כעת את סגנון הארט נובו, אך סגנונו הייחודי של גאודי שאב בעיקר מהטבע, ולא מאמנים או אדריכלים אחרים, ומתנגד לסיווג. מבנים היפרבולואידיים אחרים שימשו את גאודי לעיצובים מאוחרים יותר של הסגרדה פמיליה, ועם זאת יש כמה מקומות בחזית המולד שאינם משתמשים בעיצוב של משטח ישרים.

סמליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהקישורים כוללים את מילות התפילה. המגדלים מעוטרים במילים כגון "הושענא" או "סנקטוס", הדלתות הגדולות של חזית הפסיון מקושטות במילים מן התנ"ך בשפות שונות, כולל בקטלאנית, וחזית התהילה תהיה מעוטרת במילים מנוסח השליחים. שלוש הכניסות מסמלות את שלוש המעלות: אמונה, תקווה ואהבה, וכל אחת מהן מוקדשת לחלק חשוב בחייו של ישו. חזית המולד מוקדשת ללידתו של ישו, ובה יש גם ברוש המסמל את עץ החיים, חזית התהילה מוקדשת לתהילתו של ישו, וחזית הפסיון סמלית לסבלו של ישו. בסך הכול, הסגרדה פמיליה מוקדשת בעיקר לקורות חייו של ישו.

קבורים בכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש חילוקי דעות בנוגע לעיצוב של הסגרדה פמיליה. בעוד הטיים מגזין כינו את הבניין חושני, רוחני, שובב ומלא חיים, ג'ורג' אורוול קרא לבניין אחד המבנים המכוערים בעולם, וג'יימס מיצ'נר אמר שהבניין הוא אחד הבניינים המוזרים והרציניים בעולם. הצורה המובהקת של הבניין הפכה לאחד הסמלים של ברצלונה ו-2.5 מיליון תיירים מבקרים את המבנה מדי שנה.

אתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגרדה פמיליה, יחד עם עוד אתרים ומבנים של גאודי הפזורים ברחבי ברצלונה, נחשבת לאתר מורשת עולמית, כעדות לתרומה היצירתית של גאודי לפיתוח הטכנולוגיה של הבנייה, לייצוג נהדר של המודרניזם הקטלאני ולטכניקות שהיו רלוונטיות להתפתחות של הבנייה המודרנית במאה ה-20.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרים יכולים לבקר באולם, בקריפטה, במוזיאון, בחנות ובמגדלים של חזית המולד וחזית הפסיון. בעוד מבקרים יכולים להיכנס לצריחי הכנסייה ללא תשלום, הגישה היחידה אליהם היא באמצעות מעלית.

נכון לאוגוסט 2010, אפשר להיכנס לכנסייה מהר יותר באמצעות קוד כניסה שניתן לקנות או באמצעות כספומט או באינטרנט.

מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית הכנסייה אינה נתמכת על ידי הממשלה או על ידי מקורות רשמיים של הכנסייה. כסף מכרטיסים שנרכשו על ידי תיירים משמש כיום למימון העבודה והבנייה.

נכון לשנת 2009 תקציב הבנייה היה 18 מיליון אירו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Spain
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בספרד

המונומנטים של אוביידו וממלכת אסטוריאס: סנטה מריה דל נרנקו, סן מיגל דה ליו, סנטה כריסטינה דה לנההנוף התרבותי בארנחואסאיביזהאל אסקוריאלאלהמברה, חנרליפה ואלבאיסין בגרנדה • חורש הדקלים באלשהאוניברסיטה והרובע ההיסטורי באלקלה דה אנארסמצודת סביליה, קתדרלת סביליה וארכיון איי הודומערת אלטאמירה ואמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד • האתר הארכאולוגי בהרי אטאפוורקההעיר העתיקה של אווילה והכנסיות מחוץ לחומות • מכלול הרנסאנס בבאסה ובאובדההמכלול הארכאולוגי במרידההעיר העתיקה ואמת המים בסגוביה (כולל האלקסר וקתדרלת סגוביה) • העיר העתיקה סלמנקהדרך סנטיאגופלאו דה לה מוזיקה קטלנה ואוספיטל דה סנט פאוהעיר ההיסטורית של קואנקההמרכז ההיסטורי של קורדובההעיר העתיקה קסרסקתדרלת בורגוסהמכלול הארכאולוגי בטאראקוהכנסיות הרומנסקיות בוואי דה בואיהעיר ההיסטורית של טולדובורסת המשי בולנסיהלאס מדולסאדריכלות מודחאר בארגוןמנזר פובלטאמנות הסלע באגן הים התיכון באיבריההחומות הרומיות בלוגוהמנזר המלכותי של סנטה מריה דה גואדלופהסן קריסטובאל דה לה לגונהמנזר סן מייאן יוסו ומנזר סוסוסנטיאגו דה קומפוסטלהגשר ביסקאיה • יצירותיו של אנטוני גאודי: פארק גואל, פלאו גואל, קאזה מילה, קאזה ויסנס, סגרדה פמיליה, קאזה באליו וכנסיית קולוניה גואלהפארק הלאומי דוניאנההפארק הלאומי גרחונאיהפארק הלאומי טיידההפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו (בשיתוף עם הפארק הלאומי פירנאים בצרפת) • מגדל הרקולסאתרי אמנות הסלע הפרהיסטוריים בסייגה ורדה ובעמק קואה (בשיתוף עם פורטוגל) • הנוף התרבותי של סרה דה טרמונטאנהמורשת הכספית באלמדן ובאידריה (עם סלובניה)

קואורדינטות: 41°24′13″N 2°10′28″E / 41.40361°N 2.17444°E / 41.40361; 2.17444