אלקלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מולקולת סודה קאוסטית, סוג נפוץ של חומר אלקלי

בכימיה המונח אלקלי או אלקאליערבית القلي, القالي) מתאר מלח יוני בסיסי של מתכת אלקלית, כגון נתרן, או של מתכת אלקלית עפרורית, כגון סידן. לעתים קרובות נעשה שימוש במונח גם כדי לתאר באופן כללי חומרים בסיסיים המסיסים במים או חומרים בסיסיים בכלל. זאת כיוון שמלחים אלקלים היו מהבסיסים המוכרים הראשונים והם גם כיום הם משמשים כבסיסים נפוצים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה ״אלקלי״ מגיעה מערבית, ופירושה המילולי ״האפר השרוף״, המתייחסת למקור של חומרים אלקליים. תמצית מימית של אפר צמחים שרוף, הנקרא אשלג ומורכב בעיקר מאשלגן פחמתי, היא בסיס חלש. אחרי חימום החומר עם סידן הידרוקסידי (נוסחתו Ca(OH)2), היה נוצר בסיס חזק בשם אשלג קאוסטי (אשלגן הידרוקסידי), אשר נעשה בו שימוש בעיקר בשילוב עם שומן מהחי ליצור סבונים רכים. שם זה העניק את הסימן הכימי ליסוד אשלגן, K, מהשם הגרמני קליום שמקורו במילה אלקלי.

תכונות נפוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקלים הם כולם בסיסים חזקים, שנוטים ליצור יוני הידרוקסיד (-OH) כשמתמוססים במים. תכונות נפוצות של תמיסות מימיות של אלקליים כוללות:

  • תמיסות בריכוז נמוך (מעל 0.001M) יהיו בעלות pH בערך 7.1 או גבוה יותר. כלומר, בנוכחות פנולפתלאין צבע התמיסה ישתנה מחסר צבע לורוד.
  • תמיסות בריכוז גבוה הן קאוסטיות, כלומר יגרמו לכוויות כימיות.
  • תמיסות אלקליות הן חלקלקות למגע, בשל הסיבון של חומצות השומן במגע עם העור.
  • אלקליים הם לרוב מסיסים במים, אף על פי שמיעוטן, כגון בריום פחמתי, מסיסים אך ורק בתגובות עם תמיסות מימיות של חומצות.

הבדל בין חומר אלקלי לבין חומר בסיסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושגים ״בסיס״ ו״אלקלי״ לעתים רבות משמשים בהתייחסות לאותו הדבר, בעיקר בקרב הדיוטות שאינם עוסקים בכימיה ובהנדסה כימית.

ישנם מספר פירושים למושג אלקלי. חומרים אלקליים לעתים מוגדרים כתת-סוג של בסיסים. עם זאת, שתי הגדרות הן הנפוצות ביותר:

מלחים אלקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מספר דוגמאות של מלחים אלקליים נפוצים:

קרקע אלקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרקעות עם ערכי pH הגבוהים מ-7.3 לרוב מוגדרות כאלקליות. מצבים כאלו עלולים להתרחש באופן טבעי, בשל נוכחות של מלחים אלקליים. אף על פי שישנם מספר צמחים שאכן מעדיפים קרקע בסיסית במעט (כגון כרוב וסוגי מספוא שונים), מרבית הצמחים יעדיפו קרקע חומצית במעט (בתחום ערכי pH של 6.0 עד 6.8), ועל כן קרקע אלקילית נחשבת בעייתית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]