סבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סבון

סבון הוא תערובת דטרגנטים פעילת שטח המיועדת לניקוי הגוף, לכביסה או לניקיון כללי. בדרך כלל סבון נמכר בצורה מוצקה של פיסות מרובעות או מעוגלות או בצורה נוזלית בבקבוקים (בדרך כלל סבון לידיים ולשטיפת כלים).

סבונים רבים מיוצרים מתערובת של מלחים נתרניים או אשלגניים של חומצות שומן, הנוצרים בתהליך הנקרא ספוניפיקציה: בתגובה של אסטרים של חומצות שומן (מסורתית, נעשה שימוש בטריגליצרידים) עם בסיסיםנתרן הידרוקסידי או אשלגן הידרוקסידי), בטמפרטורה של 80-100°C. האסטר עובר הידרוליזה ומתקבלת תערובת של כוהל ומלח חומצת שומן, המהווה סבון גולמי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Handmade soap.jpg
יצירת סבון בתגובת ספוניפיקציה, Saponification על ידי תגובת נתרן הידרוקסיד עם אסטר של חומצת שומן, במקרה של טרי גליצרידים האלכוהול הוא גליצרין

השימוש באפר צמחים יחד עם שומן מהחי לייצור סבון היה ידוע במשך אלפי שנים. בתהליך שריפת האפר נותרים מלחי אשלגן כאשלגן פחמתי. כבר בימי קדם ידעו שכאשר מבשלים שומן בתמיסה של מים ואפר, מתקבלת תמיסה סמיכה, המסוגלת לסלק כתמים. העדויות הקדומות ביותר לסבון הן מבבל, משנת 2800 לפנה"ס.

ייתכן כי במקרא נזכר שימוש בסבון: "תכבסי בנתר ותרבי לך בורית, נכתם עוונך" (ירמיהו ב', 22). סבורים כי הפיניקים הם שהפיצו טכניקה זו באירופה במאה השישית לפנה"ס. בספרות התלמודית נזכרו מספר צמחים, ובהם אהל, עדעד ומלחית (מלחית אשלגנית), כצמחי מדבר ומלחה, שלאחר שריפתם נקראו "אשלג".

לפני כאלף שנים היו בדרום אירופה כמה מרכזים חשובים לתעשיית סבון ובהם העיר סאבונה שבאיטליה. דומה שהשם סבון, שמקורו צרפתי, גזור משמה של עיר זו. עד לפני מאתיים שנה הייתה תעשיית הסבון ביתית בעיקרה, והיה צורך לאסוף כמויות ניכרות של אפר כדי להפיק את הסבון.

ב-1790 גילה הצרפתי ניקולה לבלאן שיטה לייצר סודה לכביסה ממלח בישול רגיל וגרם בכך למהפכה בתעשיית הסבון. מאז נתאפשר לרכז את תעשיית הסבון ולייעלה וכך להוריד את מחיר המוצר.

אופן פעולת הסבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסבון, ככל הדטרגנטים, פועל כך: החלק ההידרופובי ("שונא-מים") של מולקולת הסבון הוא החומצה השומנית, שנקשרת לשומן - שהוא הלכלוך. החלק ההידרופילי ("אוהב-מים") של מולקולת הסבון נמס במים. כך נוצרות מיצלות – גושי שומן עטופים במולקולות סבון, כאשר הקצה ההידרופילי פונה כלפי חוץ וממיס את הגוש במים. כך בעזרת הסבון מתמוסס ונשטף חלק שומני במים.

ייצור סבון מודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית החרושת מכינים תמיסה של מים וסודה קאוסטית, ומוסיפים את השמנים או את השומנים. מבשלים את התערובת זמן ממושך, עד שהחומצות והשומנים מתרכבות עם הבסיס ויוצרות תמיסת סבון. אחר כך מוסיפים תמיסה רוויה של מלח בישול, והסבון צף ועולה. מסלקים את מוצרי הלוואי (כגון: גליצרין) ומייבשים את הסבון הגולמי. חומר זה עובר תהליכים נוספים של עידון, ניקוי ותוספות של ריח וצבע, בהתאם למטרה הסופית שלה נועד. לבסוף מעבירים את החומר דרך מכונה הדומה למטחנת בשר גדולה, וממנה יוצא מוט ארוך מאוד של סבון הנחתך ונכבש לפיסות שוות בגודלן ובצורתן. כל התהליך, מתחילתו ועד סופו, נעשה במכונות אוטומטיות.

למרות שמועות בנושא, אין תעוד של הכנת סבון משומן אדם על ידי הנאצים בתקופת השואה.

בימינו, משמש לעתים הסבון לייצור מי סבון, שבעזרתם ניתן להפריח בועות סבון.

בית החרושת המודרני הראשון לייצור סבון בארץ ישראל היה חדיד בבן שמן, שהוקם ב-1906.

נקה 7 הוא מותג סבון ישראלי ותיק ומפורסם, שפותח ב-1952 כסבון מוצק, עבר ברבות השנים מתיחה של קו המוצרים וגלגולי בעלות שונים, ומשווק עד ימינו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]