אמנון אריאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמנון אריאלי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1923 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 במרץ 2007 (בגיל 84 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק פרסומאי
מעסיק פרסום אריאלי (19651998)
פרסום טל-אריאלי (19501965)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמנון אריאלי (19233 במרץ 2007) היה פרסומאי ישראלי, מחלוצי ענף הפרסום בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 הקים, בשותפות עם אליהו טל, את משרד הפרסום טל-אריאלי. ב-1965 נפרדו השניים, והקימו משרדי פרסום נפרדים[1]. אריאלי עמד בראש משרד הפרסום אריאלי, שנחשב לגדול בישראל, עד אמצע שנות השמונים. ב-1978 מונה כיושב ראש האיגוד הישראלי לפרסום[2].

בתחילת שנות ה-70 שב בנו, רוני, לישראל לאחר סיום לימודי פרסום בחו"ל והקים חברת פרסום משלו, בנו השני אורי חזר גם הוא בלימודי מנהל עסקים בלונדון והצטרף למשרד כמנהל קריאיטיב ראשי ולאחר מכן מנכ״ל. שני הבנים ירשו את המשרד, ניהלו אותו יחד והוא היה אחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל[3]. ב-1997 נמכרה השליטה ב"פרסום אריאלי" לתאגיד הפרסום הרב-לאומי "פובליסיס"[4]. בשנת 2001 בנו אורי אריאלי הוכרז כפושט רגל[5], והוא עצמו נקלע לחוב של 5 מיליון שקל עקב ערבות לבנו[6].

במסגרת עבודתו טבע אריאלי את הסיסמאות המוכרות "תנו לגבר גולדסטאר" (לבירה גולדסטאר), "תן לאצבעות ללכת במקומך" (לדפי זהב) ו"מעולה לעולה כוחנו עולה" (למשרד העלייה והקליטה)[7]. הוא הישראלי הראשון שזכה בפרס הפרסום הבינלאומי "אריה הזהב", על סרטון פרסום לתרסיס נגד חרקים בכיכובם של זהרירה חריפאי ובומבה צור.

בשנת 2000 העניק לו האיגוד הישראלי לפרסום פרס למפעל חיים[8].

אמנון אריאלי נפטר ב-2007 ונטמן בבית העלמין של כפר שמריהו, שם התגורר. הותיר אחריו שלושה ילדים ושמונה נכדים.

בסוף 2008 נסגרה סופית פעילות משרד הפרסום "אריאלי", חלקה מוזג לתוך פעילות "פובליסיס" בישראל וכשליש מעובדי המשרד פוטרו[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דנה פרץ, טל הלוחם הבודד, חדשות, 22 בפברואר 1991
  2. ^ אמנון אריאל יו"ר האיגוד הישראלי לפרסום, מעריב, 20 בדצמבר 1978
  3. ^ מיכל הולצמן, "פירסום אריאלי - לא למכירה", מעריב, 11 ביוני 1990
  4. ^ ורד שרון-ריבלין, ‏סוכנות פובליסיס הבינלאומית תרכוש 51% מאריאלי, באתר גלובס, 30 ביולי 1997
  5. ^ יצחק דנון, ‏צו לכינוס נכסי אורי אריאלי שהיה בעבר מבעלי חברת הפרסום אריאלי, באתר גלובס, 25 ביוני 2001
  6. ^ יצחק דנון, ‏מייסד מש' הפרסום אריאלי: נותרתי חסר כל וחייב מיליונים לאחר שערבתי לחובות בני, באתר גלובס, 11 בפברואר 2001
  7. ^ מיכל שדה, זכרוני, זכרונו לברכה, באתר TheMarker‏, 23 ביולי 2000
  8. ^ ורד שרון-ריבלין, ‏ליאון קופלר יקבל פרס על מפעל החיים בשיווק מטעם תחרות "קקטוס הזהב" 2003, באתר גלובס, 16 במרץ 2003
    איילה צורף, פרס מפעל חיים בשיווק ובפרסום לליאון קופלר - יו"ר הסופר פארם, באתר TheMarker‏, 16 במרץ 2003
  9. ^ איילה צורף, סוף עידן: שליש מעובדי משרד הפרסום פובליסיס-אריאלי פוטרו; היתר יסונפו לגלר-נסיס, באתר TheMarker‏, 27 בנובמבר 2008