בומבה צור
יוסף (בומבה) צור (ולצר) (1928 - 1979) היה שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי שפעל משנות ה-50 עד שנות ה-70. צור זכור בעיקר בתפקידיו הקומיים וכמצחיקן נצחי, אך הקריירה שלו ידעה עליות ומורדות, וכללה אכזבות וטרגדיות.
[עריכה] ביוגרפיה
נולד בחיפה בשם יוסף ולצר. נסיונו האמנותי הקצר בילדותו, כאשר הוריו כפו עליו לימודי צ'לו, נפסק לאחר שנחבל בידו תוך כדי ריצה עם כלב. לאחר שסולק מהגימנסיה הריאלית למד במשך שנתיים במוסד החינוכי שומריה שבמשמר העמק, היה שנה בהכשרה המגויסת בדפנה וחזר לסיים את לימודיו התיכוניים בחיפה. עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס צור, איש הפלמ"ח, לשורות הלוחמים והשתתף בקרבות בנבי יושע ובצפת. בחופשתו הראשונה, כשהגיע צור לחיפה, הוא עבר על פני קן "הצופים", שבו נחשב בעברו כבעל כשרון הצחקה, תפס אקורדיון וניגן "הבה נגילה" – לדבריו, השיר היחיד שידע לנגן היטב. איש בידור חיפאי שעבר במקרה שאל אותו אם הוא נגן אקורדיון וצור, שהתקשה לאכזב, השיב בחיוב. וכך הגיע ללהקה הצבאית "הכרמל" על תקן נגן אקורדיון, כשחשמלאי הלהקה באותם ימים היה אריק לביא. לא חלף זמן רב עד שצור הפך להיות המצחיקן של הלהקה, ובתוכניתה הבאה אף הופיע בתפקיד הראשי. לאחר שהמלחמה הסתיימה היה מהמשוחררים הראשונים, והופנה עם חבריו ללהקה בחזרה לגליל.
צור היה ממייסדי קיבוץ יראון, ועבד תשעה חודשים כטרקטורן וכחקלאי, עד שנקרא חזרה ללהקת "הכרמל", שהחלה להופיע בפני קהל אזרחי בבימוי צבי פרידלנד. בעקבות פרידלנד הגיע צור לתל אביב, השתכן במרתף ביתו בשכונת שחקני הבימה שבקרבת רחוב דיזנגוף, והיה לתלמידו הפרטי. בד בבד החל לשחק בתיאטרון "המטאטא", שם הופיע למעלה משלוש שנים בתוכניות "עגל הזהב", "הצביעו בעד אגסי", "מגדל בבל", "רוח שובבה", "יורשים עליזים" ו"שבת בטבריה" וקיבל משכורת חניך זעומה. בשנת 1953 עבר צור לתיאטרון הקאמרי, אליו התקבל בהמלצת נתן אלתרמן, והתחיל בתפקיד קטן ב"תעלולי נאסר א-דין", אבל סוף סוף זכה למשכורת מכובדת.
הצגותיו הבאות היו "אחותי איילין" ו"ים ובית" (1953); המחזה "האיש שבא לסעוד" על דמות הקומיקאי הרפו מרקס, שבו קיבל צור את תפקידו הממשי הראשון; וכן לקח חלק בהצגות "כטוב בעיניכם", "מוריד הגשם" ו"הטירה" (1955) ו"הלב הנמהר" (1956). ב־1957 גילם צור את תפקידו האחרון בקאמרי בהצגה "אני והסרג'נט", שלאחריה קיבל הודעת פיטורין שנימוקה - הקהל שהוא מביא לתיאטרון איננו קהל היעד הרצוי. צור המאוכזב יצא ללימודי תיאטרון בלונדון. הוא למד שם קרוב לשנתיים במגמת בימוי, כשלפתע קיבל הצעה שלא יכול לסרב לה: ללונדון הגיע הבמאי ברוך דינר, שהציע לו תפקיד מרכזי בסרטו "הם היו עשרה", שיצא ב-1960. זה לא היה סרטו הראשון של צור. למעשה, הקריירה הקולנועית שלו החלה כבר ב-1955, כשהופיע ב"אבן על כל מיל" וב"גבעה 24 אינה עונה".
לאחר מכן השתתף בסרט "חבורה שכזאת", בו היה מעורב גם בהפקה, וסרטיו הבאים היו "דליה והמלחים", "שמונה בעקבות אחד" ו"רק לא בשבת" (1964), "מבצע קהיר" (1965), "פורטונה" (1966), "השכונה שלנו" (1968), "שוד הטלפונים הגדול" (1972), "הבלש האמיץ שוורץ" (1973) ו"יהלומים" (1975). אך כל התפקידים הללו ביחד החווירו אל מול הופעתו בסרטו של אפרים קישון, "תעלת בלאומילך", משנת 1969, שהיה לשיא הקריירה שלו. דמות חולה הרוח בגילומו, שחופר את רחוב אלנבי בפטיש אוויר והופך אותו לנהר, הפכה לקלאסיקה קולנועית.
על הבמות נחל צור אכזבה עם שובו מלונדון. "להקת הפילים", שהקים עם אורי זוהר ועם רחל אטאס, הייתה נפילה צורבת. בעקבות ידידו חיים טופול הצטרף ב-1961 לתיאטרון חיפה שעשה אז את צעדיו הראשונים, ולאורך שנה הופיע בהצגות "אילוף הסוררת", "אנדורה" ו"הלילה לאיש", ואף החליף את טופול בתפקיד הראשי ב"ראשומון".
בשנת 1963 ניסה את מזלו בתחום ההפקה הקולנועית, עם סרטו של פיטר פריי "אשת הגיבור", אך נחל כישלון והפסיד את הכסף שהרוויח ב"חבורה שכזאת". בנוסף ביים צור את "היאחזות בחלל", תוכניתה של להקת הנח"ל, הופיע בתוכנית "שורש כל רע" ב"חמאם" ושמע כי גודיק עומד להפיק את "גברתי הנאווה". צור הציע עצמו לתפקיד אלפרד דוליטל, וזכה בו לאחר בחינה קצרה. בהמשך קיבל את תפקיד טוביה החולב ב"כנר על הגג", עד שגודיק פיטרו לטובת השחקן שמואל רודנסקי. לצור הייתה זו אכזבה קשה, והוא היה מובטל מעבודת תיאטרון במשך שמונה חודשים. אך אז קיבל הצעה לשחק בתפקיד "החייל האמיץ שווייק", שאותו גילם בהצלחה ניכרת, משם המשיך לככב לצד גדעון זינגר בקומדיה "הזוג המוזר", והתרסק עם הפקת "פאריס הקטנה" מאת ז'ורז' פדו.
לאחר כישלון זה זימן אותו המפיק אברהם דשא (פשנל) להפקת "צץ וצצה", משירי נתן אלתרמן. בהמשך הופיע במחזמר "אירמה לה דוס", ובמקביל כיכב בתוכנית הרדיו המצליחה "שלכם לשעה קלה", ממנה זכור שירו ההומוריסטי "קדימה אוכל!". צור תלה תקוות רבות בקומדיה "שערורייה בבסיס", אך זו קרסה עקב מלחמת יום הכיפורים. כישלון ההפקה הזאת ומחלתה הקשה של רעייתו מינה, הביאו את צור לפרישה בטרם עת, והוא עבר לארגן חוגים דרמטיים למבוגרים ולילדים בשרון.
שנה לאחר פטירת רעייתו מסרטן, נפטר צור מאותה מחלה. זמן קצר לפני מותו חזר לככב בתוכנית הצדעה שהפיקה לכבודו הטלוויזיה.
[עריכה] פילמוגרפיה
- אבן על כל מיל (1954) - שחקן
- הם היו עשרה (1960) - שחקן (בתפקיד ברל)
- חבורה שכזאת (1963) - תסריטאי, מפיק
- אשת הגיבור (1963) - במאי, מפיק
- שמונה בעקבות אחד (1964) - שחקן
- דליה והמלחים (1964) - שחקן
- רק לא בשבת (1965) הפקה צרפתית-ישראלית - שחקן
- מבצע קהיר (1966) - שחקן (בתפקיד עלי)
- השכונה שלנו (1968) - שחקן
- תעלת בלאומילך (1969) - שחקן
- שוד הטלפונים הגדול (1972)- שחקן
- הבלש האמיץ שוורץ (1973) - שחקן
- יהלומים (1975) הפקה ישראלית-אמריקאית - שחקן
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בומבה צור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ביוגרפיה באתר "מומה"
