אמנת קונסטנטינופול (1832)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמנת קונסטנטינופול היא אמנה שנחתמה ביולי 1832 בקונסטנטינופול, והביאה לסיום מלחמת העצמאות היוונית, בכך שיצרה מדינה יוונית עצמאית מהאימפריה העות'מאנית. האמנה נוסחה בוועידת קונסטנטינופול, אשר נפתחה בחודש פברואר 1832 בהשתתפות המעצמות של אותם הימים: בריטניה, צרפת ורוסיה מצד אחד והאימפריה העות'מאנית מן הצד השני. בין הגורמים שתרמו לניסוח האמנה היה סרובו של לאופולד הראשון, מלך הבלגים למלוך על יוון.

החלטתו של לאופולד שלא למלוך על יוון ומהפכת יולי 1830 בצרפת עכבו את קביעת גבולותיה של ממלכת יוון החדשה עד אשר נוצרה ממשלה חדשה בבריטניה. לורד פלמרסון, אשר התמנה לשר החוץ של בריטניה, הסכים לקו הגבול ארטה-וולוס. אולם, המזכר הסודי על כרתים, אותו העביר השגריר הבווארי לממלכות בריטניה, צרפת ורוסיה, לא הועיל.

על פי הסכמות ועידת לונדון מה-7 במאי 1832, בין בוואריה והמעצמות, אשר עסקו בדרך שבה תנוהל ממלכת יוון עד שאותון, מלך יוון יגיע לגיל בגרות, יוון הוגדרה כממלכה עצמאית, אשר גבולה הצפוני הוא קו אלטה-וולוס. האימפריה העות'מאנית פוצתה על ויתוריה הטריטוריאליים בסכום של 40 מיליון פיאסטר. גבולותיה של ממלכת יוון כפי שנקבעו באמנת קונסטנטינופול, אושררו על ידי המעצמות בלונדון ב-30 באוגוסט 1832 ובכך נקבעה סופית עצמאותה של יוון משליטתה של האימפריה העות'מאנית.

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.