אנג'לו איפוליטו
 | |
| לידה |
9 בנובמבר 1922 Sant'Arsenio, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
2002 (בגיל 79 בערך) ג'ונסון סיטי, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות גרינווד |
| מקום לימודים |
בית הספר לאמנויות ע"ש ליאונרדו דה וינצ'י |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם מופשט |
|
angeloippolito | |
  | |
אנג'לו איפוליטו (באנגלית: Angelo Ippolito; 7 בנובמבר 1922 – 29 באוקטובר 2001) היה צייר אמריקאי הידוע בעיקר בשל ציורי השמן של שדות צבעוניים על בד, וכן בשל תפקידו המרכזי בחידוש עולם האמנות לאחר מלחמת העולם במרכז העיר ניו יורק. [1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחתו של איפוליטו היגרה לארצות הברית כשהיה בן 9. לאחר שירות בפיליפינים במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא למד אצל אמדה אוזנפן וג'ון פרן בניו יורק ואפרו בזלדלה ברומא.[2] ב-1952 הוא והצייר פרד מיטשל הזמינו את האמנים לויס דוד, ויליאם קינג וצ'ארלס קג'ורי להצטרף להקמת הגלריה הראשונה במרכז העיר ניו יורק, שנוהלה על ידי אמנים. גלריית טנאג'ר חנכה את סגנון האוונגרד של הרחוב העשירי בשנות ה-50, ועד מהרה גדל מספר חבריה, וכללו אמנים כמו סאלי הזלט, אלכס כץ ופיליפ פרלשטיין. הקהל העיקרי שלה היה אמנים אחרים שהיו "בו זמנית המשתתפים והצופים."[2] מייסדי הטנאג'ר חיפשו אמנים לא מוכרים, והעניקו הזדמנות לתצוגה ראשונה לאמנים שלימים יתפרסמו, כולל אליז אשר, אלפרד ג'נסן וג'ספר ג'ונס.[3] מאוחר יותר קיבל איפוליטו משרה כאמן באוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1961–1962) וכפרופסור לאמנות באוניברסיטת המדינה של מישיגן (1963–1971) ובאוניברסיטת בינגהמטון (1971–2001).
לאחר מותו ב-29 באוקטובר 2001 הוא נקבר בבית הקברות גרין-ווד בברוקלין, ניו יורק. [4]
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבקר רוברט רוזנבלום כינה את תערוכת הבכורה של איפוליטו בגלריה ברטה שייפר "אירוע ראוי לציון", וכתב כי "הבדים שלו מציגים אנלוגיות מופשטות לציורי הנוף, המתארים אדמה, קו אופק ושמיים.״ בסקירה של עבודתו המאוחרת יותר, תיאר אותו האמן והמבקר פיירפילד פורטר כאחד האמנים המופשטים הבודדים "שמשתמש בצבע מבריק כחומר יצירה״." [5]
הציורים של איפוליטו משנות ה-60 המאוחרות הציגו את הנופים של המערב התיכון של ארצות הברית בסגנון המופשט. מורו לשעבר ג'ון פרן ציין שהוא "יכול לבלות קיץ בהתבוננות בנוף שצייר איפוליטו." בשנות ה-70 ציוריו נעשו רחבים יותר ובעלי גוון בהיר יותר, מה שגרם למבקר הילטון קרמר לכתוב, "ההנאה שבצבע נשארת שלו והוא היה וירטואוז בטיפול בצבע. כמה מהאפקטים הטובים ביותר שלו, בציורים באותה העת, מושגים כאשר הוא עובד בחלקים הבולטים של צבע חם תוך נטישתו במעבר חריף." [6] במשך עשרות שנים הבאות הציורים של איפוליטו התרחקו משורשיהם בנוף כדי להציג חזיונות אטמוספיריים.
עבודותיו של איפוליטו הוצגו בתצוגות בין-לאומיות כמו הביאנלה לאמנות בסאו פאולו וקרנגי אינטרנשיונל ונאספו על ידי מוזיאונים כמו המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA), מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות (The Met), הגלריה לאמנות של אוניברסיטת ייל (YUAG), אוסף פיליפס ומוזיאון הירשהורן.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אנג'לו איפוליטו- אנג'לו איפוליטו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Angelo Ippolito, 79, an Artist and Professor". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 2001-11-07. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-01-24.
- ^ 1 2 Irving Sandler, "Angelo Ippolito: A Retrospective Exhibition," Binghamton University Art Museum, 2003, p. 2.
- ^ 1 2 "Angelo Ippolito: Color as Light," ex. cat., Yvette Torres Fine Art, Rockland, Maine, August 3 - September 16, 2018, p. 15
- ^ Angelo Ippolito Obituary (2001) - Binghamton, NY - Press & Sun-Bulletin, Legacy.com
- ^ Irving Sandler, "Angelo Ippolito: A Retrospective Exhibition," Binghamton University Art Museum, 2003, p. 10
- ^ Irving Sandler, "Angelo Ippolito: A Retrospective Exhibition," Binghamton University Art Museum, 2003, p. 16.