הפיליפינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת הפיליפינים
Flag of the Philippines.svg Coat of Arms of the Philippines.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: לאהבת האל, האדם, הטבע והמדינה
המנון לאומי: האדמה הנבחרת
מיקום הפיליפינים
יבשת אסיה
שפה רשמית פיליפינית, אנגלית
עיר בירה מנילה
14°35′N 121°0′E
העיר הגדולה ביותר קֶזוֹן סיטי (אוכלוסייה)
דבאו סיטי (שטח)
משטר דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה
נשיא
סגן נשיא
נשיא הפיליפינים
בנינו אקינו (השלישי)
Jejomar Binay
הקמה

- הכרזה
- הכרה
חוקות
- הרפובליקה הראשונה
-קהילייה והרפובליקה השלישית
- הרפובליקה השנייה
- הרפובליקה החדשה

- נוכחית
עצמאות מספרד וארצות הברית
12 ביוני 1898
4 ביולי 1946

21 בינואר 1899
14 במאי 1935

1943 - 1945
17 בינואר 1973
2 בפברואר 1987
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
300,000 קמ"ר 
73 בעולם
0.6%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
107,668,231 נפש 
12 בעולם
358.89 נפש לקמ"ר
32 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
454,300 מיליון $ 
31 בעולם
4,219 $
165 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.654 
114 בעולם
מטבע פסו פיליפיני ‏ (PHP)
אזור זמן UTC +8
סיומת אינטרנט .ph
קידומת בינלאומית 63+

רפובליקת הפיליפיניםפיליפינית: Repúbliká ng̃ Pilipinas) היא מדינת איים המורכבת מ־7,107 איים. היא שוכנת במערב האוקיינוס השקט, כ־1,000 ק"מ דרומית מזרחית ליבשת אסיה. נכון ל-2011, מתגוררים בה כ-100 מיליון בני אדם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של הפיליפינים

בימי קדם ישבו באיים שבטים נגרואידיים נמוכי קומה, שצאצאיהם נקראים "נגריטו". אלה נדחקו אל מרכזי האיים במאה העשירית, עם בואם של המלאים שהם רוב האוכלוסייה כיום.

במאה ה־9 לספירה איי הפיליפינים עברו מהפרה־היסטוריה להיסטוריה, כאשר הוקמה ממלכת טונדו – הממלכה הראשונה באיים, ולאחריה ממלכת מנילה (שהפכה לבירתה של הפיליפינים מאוחר יותר). במאה ה־13 הגיע האסלאם לפיליפינים.

הספרדים כבשו את האיים ב־1521, וקראו להם על שמו של פיליפ השני מלך ספרד. הספרדים שלטו באיים עד שגורשו בידי ארצות הברית במלחמת ארצות הברית-ספרד ב־1898.

ב־1935 קיבלו הפיליפינים שלטון עצמי, אולם במלחמת העולם השנייה נכבשו בידי האימפריה היפנית. במהלך המלחמה עמד צבא אמריקני־פיליפיני משותף בפיקודו של הגנרל דאגלס מקארתור במצור בחצי האי באטאן ובאי קורג'ידור. הגנרל מקארתור שנאלץ לעזוב את האי, לאחר כניעת הכוחות הנצורים, הבטיח לתושבי הפיליפינים כי ישוב, ובשנת 1945 כבש כח אמריקני את האיים מידי יפן. אנשי הפיליפינים לחמו נגד היפנים לוחמת גרילה בזמן הכיבוש היפני, שהתאפיין באכזריות רבה. ב־1946 קיבלו הפיליפינים שוב את עצמאותם.

חמישה נשיאים התחלפו עד עלייתו של פרדיננד מרקוס לכס הנשיאות ב־1966. ב־1972 הכריז על משטר צבאי ופיזר את הפרלמנט. אולם ההתנגדות למשטרו גברה ב־1983 אחר שנרצח אחד ממתנגדיו – הסנטור לשעבר בנינו אקינו הבן. העם דרש בחירות מחודשות, וב־1985 נבחרה קורסון אקינו אשת הנרצח לנשיאת הפיליפינים. מרקוס ניסה לזייף את התוצאות אך לבסוף נמלט מהמדינה ונפטר לאחר שנים לא רבות.

ב-2009 פגעה סופת הטייפון "קסטנה" בפיליפינים. כ- 300 איש נהרגו ומאות אלפי בני אדם פונו מבתים, באחת הסופות הקשות ביותר שפגעו בפיליפינים.

ביוני 2010 נבחר בנינו אקינו (השלישי), בנם של קורסון אקינו ובנינו אקינו הבן, לתפקיד נשיא הפיליפינים.

בנובמבר 2013 פגע טייפון האיאן (יולנדה) בפילפינים. הסופה גרמה לנזק כבד ולמעלה מ-2,000 הרוגים כתוצאה מפגיעות הטייפון.

מפת הפיליפינים

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיליפינים היא דמוקרטיה נשיאותית המונהגת על ידי שלטון מרכזי, למעט אוטונומיה מוסלמית בדרום מערב המדינה. הנשיא הוא ראש המדינה וראש הממשלה וראש המטה הכללי של הצבא. הנשיא נבחר אחת לשש שנים בבחירות אישיות, והוא או היא ממנים את הקבינט. כמו כן, נבחר סגן-נשיא בנפרד, כך שייתכן שהנשיא וסגנו הם ממפלגות שונות.

הקונגרס מורכב משני בתים: הבית העליון, הסנט, הוא בן 24 נבחרים לתקופה של שש שנים, כאשר הנציגים הם נבחרי כלל הציבור ולא לאזורים גאוגרפיים מסוימים. הבית התחתון, בית הנבחרים הוא בן 287 מושבים, כשחלק הם נציגי אזורים וחלק הם נציגי מיעוטים, ארגונים והתאחדויות עובדים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת הפיליפינים נשענת בעיקר על החקלאות, התורמת כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-45 אחוזים מכוח העבודה במשק. הגידולים העיקריים הם אורז, תירס, קוקוס, קנה סוכר, בננות אננס וטבק. יערות הפיליפינים מהווים את הבסיס לתעשיית העץ של המדינה. התעשייה תורמת אף היא כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-16 אחוזים מכוח העבודה במשק. המוצרים העיקריים הם שמן קוקוס, קופרת קוקוס, מוצרי מזון, משקאות, מוצרי נפט, טקסטיל ונעליים. בפיליפינים משאבי טבע שונים, כמו נחושת, זהב וברזל, אבל אלה תורמים רק חלק קטן מהתוצר הלאומי הגולמי. מקור הכנסות נוסף וחשוב יותר הוא כספים ששולחים אזרחי הפיליפינים העובדים בחו"ל.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיליפינים
(למפת הפיליפינים רגילה)
מיקום הפיליפינים במפת הפיליפינים
 
קלוקאן
קלוקאן
דבאו סיטי
דבאו סיטי
סבו סיטי
סבו סיטי
זמבואנגה סיטי
זמבואנגה סיטי
קגאיין דה אורו
קגאיין דה אורו
הפיליפינים

הפיליפינים היא מדינת איים במערב האוקיינוס השקט. כלולים בה כ־7,107 איים מתוכם רק 800 מאוכלסים. הגדולים באיים הם לוזון (108,612 קמ"ר) מינדנאו (98,681 קמ"ר) ומינדורו (16,390 קמ"ר). כמעט בכל אי מאלה עובר רכס הררי המתנשא לגובה של עד 2,000 מטר. הגבוה בהרים הוא אפו, באי מינדנאו (2,953 מעל פני הים). הארוך בנהרות הוא קגיאן (290 ק"מ) הנמצא באי לוזון. הארכיפלג ממוקם על טבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט, בהתאם לכך התפרצויות וולקניות הן דבר שכיח באזור, ומתווספות לשאר פגעי טבע רבים שהמדינה סובלת בהם כגון רעידות אדמה, טייפונים, מונסונים, שיטפונות ומפולות בוץ. יש גאולוגים שסוברים שהאיים נוצרו בהתפרצויות געשיות, אך הסברה הרווחת בימינו גורסת שבעבר היוו האיים חלק מגשר יבשתי שחיבר בין סין לאוסטרליה דרך אינדונזיה, בורנאו ופפואה ניו־גיני.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיליפינים היא אחת המדינות המאוכלסות בעולם, ואוכלוסייתה מונה כ-100 מיליון נפש (2011). בנוסף, הריבוי הטבעי בפיליפינים גבוה מאוד ביחס למערב והוא בין הגבוהים באסיה – 1.8% (2006). האוכלוסייה גדלה פי 11 מאז 1903, גידול מהיר משל שכנותיה (אוכלוסיית אינדונזיה גדלה פי חמישה באותה תקופה).

כשני שלישים מן האוכלוסייה מתגוררים באי לוזון, ולמעלה מ־15 מיליון בעיר הבירה מנילה, שהיא הכרך הצפוף ביותר בעולם.

שיעור ידיעת קרוא וכתוב באוכלוסייה הבוגרת הוערך ב־2002 ב־92.6%.

כ־10 מיליון פיליפינים חיים מחוץ לארצם, חלקם כאזרחים וחלקם כתושבים זמניים. קהילות פיליפיניות מצויות במזרח אסיה, בעיקר במלזיה ויפן, במזרח התיכון, בעיקר בסעודיה, ובמערב, בעיקר בארצות הברית שבה חיים כ־2.9 מיליון תושבים ממוצא פיליפיני. גם בישראל ישנם כמה רבבות עובדים פיליפינים, בעיקר בתחום הסיעוד.

הרכב אתני[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירה בת למיעוט האַטי הזעיר, מצאצאי האוכלוסייה המקורית של הפיליפינים

מרבית התושבים הם צאצאים לקבוצות אוסטרונזיות שהגיעו לאזור בשורת גלי הגירה לפני למעלה מאלף שנה מטייוואן, וקיימת קרבה גנטית בינם לבין האמי שבטיוואן. הם מתחלקים לחמש קבוצות אתנו־לשוניות עיקריות, שהגדולה בהם, הטאגלוג, נמנית בכ־28.1% מכלל האוכלוסייה. מספרם של צאצאי האוכלוסייה המקורית של האיים, המכונים "נגריטוס" וכוללים את בני אַטי ובני אָאֵטה, מוערך כיום רק ב־30,000 איש. סינים החלו להגר לפיליפינים עוד לפני השלטון הספרדי. הם מונים כיום כשני אחוזים מן האוכלוסייה, ומהווים את הקבוצה הלא־אוסטרונזית הגדולה ביותר. מיעוטים נוספים, מסודרים לפי גודלם, הם האמריקנים, יפנים, בריטים, אוסטרלים, אירופים אחרים, ובפרט ספרדים, קוריאנים ובני עמים דרום אסייתים.

נישואי־תערובת התקיימו במשך השנים בין מהגרים, מקומיים ושליטים קולוניאליים, וחלק ניכר מהאוכלוסייה הם מסטיצו – צאצאים של אוסטרונזים ושל אירופים (בעיקר ספרדים), יפנים או סינים.

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברפובליקת הפיליפינים דוברים ביותר מ־170 שפות, רובן שייכות לקבוצת השפות המלאיות-פולינזיות מערביות. משנת 1939 החלה הממשלה לעודד שימוש בשפה רשמית אחת, פיליפינית (המבוססת על שפת טגלוג), כדי לחזק את האחדות הלאומית. פיליפינית נלמדת בכל בתי הספר ומשמשת רבות כשפה שנייה לאוכלוסייה בה ריבוי השפות גדול. השפה הרשמית השנייה היא אנגלית ונעשה בה שימוש רב בחינוך, בממשל ובמסחר.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת הרווחת בפיליפינים היא הנצרות, ובעיקר הנצרות הקתולית. על־פי סקר משנת 2000, כ־81% מן האוכלוסייה משתייכים לכנסייה הקתולית, עוד כ־10% משתייכים לכנסיות פרוטסטנטיות שונות, בעיקר אוונגליסטים, או לשתי כנסיות פיליפיניות לאומיות:

כ־5% מן האוכלוסייה הם מוסלמים סונים, בעיקר במינדנאו ובארכיפלג סולו. מינדנאו היא מוקד של מתיחות בין המוסלמים לנוצרים ולשלטונות.

עוד כ־4% מהאוכלוסייה, רובם בני מיעוטים אתניים, משתייכים לדתות אחרות – בודהיזם, הינדואיזם או אנימיזם, או שהם חסרי דת. הקהילה היהודית מונה פחות מ־500 איש.

יהדות הפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות הפיליפינים

היהודים החלו להתיישב באיים החל מהמאה ה־16. כיום באיים הפיליפינים יש קהילה יהודית קטנה בת כ-200 משפחות, אשר מוצאה מכל העולם: ארצות הברית, בריטניה, קנדה, צרפת, ארגנטינה וגם מישראל. רובם אנשי עסקים אשר בחרו לגור בבירת האי מנילה מסיבות עיסקיות. רק מעטים מיהודי האי הם בני משפחות מדורות קודמים. באיי הפיליפינים קיים בית חב"ד במקאטי סיטי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות


מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית 2 · הרפובליקה העממית של סין · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה
איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN)

Flag of Indonesia.svg אינדונזיהFlag of Brunei.svg ברונייFlag of the Philippines.svg הפיליפיניםFlag of Vietnam.svg וייטנאםFlag of Laos.svg לאוסFlag of Myanmar.svg מיאנמרFlag of Malaysia.svg מלזיהFlag of Singapore.svg סינגפורFlag of Cambodia.svg קמבודיהFlag of Thailand.svg תאילנד