הפיליפינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רפובליקת הפיליפינים (בפיליפינית: Repúbliká ng̃ Pilipinas) היא מדינת איים המורכבת מ־7,107 איים. היא שוכנת במערב האוקיינוס השקט, כ־1,000 ק"מ דרום מזרח מיבשת אסיה.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 כלכלה 4 גאוגרפיה 5 דמוגרפיה 5.1 הרכב אתני 5.2 שפות 5.3 דת 6 יהדות הפיליפינים 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של הפיליפינים

בימי קדם ישבו באיים שבטים נגרואידיים נמוכי קומה, שצאצאיהם נקראים "נגריטוס". אלה נדחקו אל מרכזי האיים במאה העשירית, עם בואם של המלאים שהם רוב האוכלוסייה כיום.

במאה ה־9 לספירה איי הפיליפינים עברו מהפרה־היסטוריה להיסטוריה, כאשר הוקמה ממלכת טונדו – הממלכה הראשונה באיים, ולאחריה ממלכת מנילה (שהפכה לבירתה של הפיליפינים מאוחר יותר). במאה ה־13 הגיע האסלאם לפיליפינים.

הספרדים כבשו את האיים ב־1521, וקראו להם על שמו של פיליפ השני מלך ספרד. הספרדים שלטו באיים עד שגורשו בידי ארצות הברית במלחמת ארצות הברית-ספרד ב־1898.

ב־1935 קיבלו הפיליפינים שלטון עצמי, אולם במלחמת העולם השנייה נכבשו בידי האימפריה היפנית. במהלך המלחמה עמד צבא אמריקני־פיליפיני משותף בפיקודו של הגנרל דאגלס מקארתור במצור בחצי האי באטאן ובאי קורג'ידור. הגנרל מקארתור שנאלץ לעזוב את האי, לאחר כניעת הכוחות הנצורים, הבטיח לתושבי הפיליפינים כי ישוב, ובשנת 1945 כבש כח אמריקני את האיים מידי יפן. אנשי הפיליפינים לחמו נגד היפנים לוחמת גרילה בזמן הכיבוש היפני, שהתאפיין באכזריות רבה. ב־1946 קיבלו הפיליפינים שוב את עצמאותם.

חמישה נשיאים התחלפו עד עלייתו של פרדיננד מרקוס לכס הנשיאות ב־1966. ב־1972 הכריז על משטר צבאי ופיזר את הפרלמנט. אולם ההתנגדות למשטרו גברה ב־1983 אחר שנרצח אחד ממתנגדיו – הסנטור לשעבר בנינו אקינו. העם דרש בחירות מחודשות, וב־1985 נבחרה קורסון אקינו אשת הנרצח לנשיאת הפיליפינים. מרקוס ניסה לזייף את התוצאות אך לבסוף נמלט מהמדינה ונפטר לאחר שנים לא רבות. ב-2009 אוכלוסיית הפיליפינים היא 92,200,000 וצפויה לגדול עוד הרבה. באותה שנה פגעה סופת הטייפון "קסטנה" בפיליפינים. כ- 300 איש נהרגו ומאות אלפי בני אדם פונו מבתים. זוהי אחת הסופות הקשות ביותר שפגעו בפיליפינים ב 40 השנים האחרונות.

[עריכה] פוליטיקה

[עריכה] כלכלה

[עריכה] גאוגרפיה

הפיליפינים היא מדינת איים במערב האוקיינוס השקט. כלולים בה כ־7,107 איים מתוכם רק 800 מאוכלסים. הגדולים באיים הם לוזון (108,612 קמ"ר) מינדנאו (98,681 קמ"ר) ומינדורו (16,390 קמ"ר). כמעט בכל אי מאלה עובר רכס הררי המתנשא לגובה של עד 2,000 מטר. הגבוה בהרים הוא אפו, באי מינדנאו (2,953 מעל פני הים). הארוך בנהרות הוא קגיאן (290 ק"מ) הנמצא באי לוזון. הארכיפלג ממוקם על טבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט, בהתאם לכך התפרצויות וולקניות הן דבר שכיח באזור, ומתווספות לשאר פגעי טבע רבים שהמדינה סובלת בהם כגון רעידות אדמה, טייפונים, מונסונים, שיטפונות ומפולות בוץ. יש גאולוגים שסוברים שהאיים נוצרו בהתפרצויות געשיות, אך הסברה הרווחת בימינו גורסת שבעבר היוו האיים חלק מגשר יבשתי שחיבר בין סין לאוסטרליה דרך אינדונזיה, בורנאו ופפואה ניו־גיני.

[עריכה] דמוגרפיה

הפיליפינים היא אחת המדינות המאוכלסות בעולם, ואוכלוסייתה מונה כ־91.1 מיליון נפש (הערכה מיולי 2007) ^[1]. כשני שלישים מן האוכלוסייה מתגוררים באי לוזון, ולמעלה מ־1.5 מיליון בעיר הבירה מנילה, שהיא הכרך הצפוף ביותר בעולם.

הריבוי הטבעי בפיליפינים גבוה מאוד ביחס למערב והוא בין הגבוהים באסיה – 1.8% (2006). האוכלוסייה גדלה פי 11 מאז 1903, גידול מהיר משל שכנותיה (אוכלוסיית אינדונזיה גדלה פי חמישה באותה תקופה).

שיעור ידיעת קרוא וכתוב באוכלוסייה הבוגרת הוערך ב־2002 ב־92.6%.

כ־10 מיליון פיליפינים חיים מחוץ לארצם, חלקם כאזרחים וחלקם כתושבים זמניים. קהילות פיליפיניות מצויות במזרח אסיה, בעיקר במלזיה ויפן, במזרח התיכון, בעיקר בסעודיה, ובמערב, בעיקר בארצות הברית שבה חיים כ־2.9 מיליון תושבים ממוצא פיליפיני. גם בישראל ישנם כמה רבבות עובדים פיליפינים.

[עריכה] הרכב אתני

מרבית התושבים הם צאצאים לקבוצות אוסטרונזיות שהגיעו לאזור בשורת גלי הגירה לפני למעלה מאלף שנה מטייוואן, וקיימת קרבה גנטית בינם לבין האמי שבטיוואן. הם מתחלקים לחמש קבוצות אתנו־לשוניות עיקריות, שהגדולה בהם, הטאגלוג, נמנית בכ־28.1% מכלל האוכלוסייה. מספרם של צאצאי האוכלוסייה המקורית של האיים, המכונים "נגריטוס" וכוללים את בני אַטי ובני אָאֵטה, מוערך כיום רק ב־30,000 איש. סינים החלו להגר לפיליפינים עוד לפני השלטון הספרדי. הם מונים כיום כשני אחוזים מן האוכלוסייה, ומהווים את הקבוצה הלא־אוסטרונזית הגדולה ביותר. מיעוטים נוספים, מסודרים לפי גודלם, הם האמריקנים, יפנים, בריטים, אוסטרלים, אירופים אחרים, ובפרט ספרדים, קוריאנים ובני עמים דרום אסייתים.

נישואי־תערובת התקיימו במשך השנים בין מהגרים, מקומיים ושליטים קולוניאליים, וחלק ניכר מהאוכלוסייה הם מסטיצו – צאצאים של אוסטרונזים ושל אירופים (בעיקר ספרדים), יפנים או סינים.

[עריכה] שפות

ברפובליקת הפיליפינים דוברים ביותר מ־170 שפות, רובן שייכות לקבוצת השפות המלאיות-פולינזיות מערביות. משנת 1939 החלה הממשלה לעודד שימוש בשפה רשמית אחת, הפיליפינית (המבוססת על שפת טגלוג), כדי לחזק את האחדות הלאומית. פיליפינית נלמדת בכל בתי הספר ומשמשת רבות כשפה שנייה לאוכלוסייה בה ריבוי השפות גדול. השפה הרשמית השנייה היא אנגלית ונעשה בה שימוש רב בחינוך, בממשל ובמסחר.

[עריכה] דת

הדת הרווחת בפיליפינים היא הנצרות, ובעיקר הנצרות הקתולית. על־פי סקר משנת 2000, כ־81% מן האוכלוסייה משתייכים לכנסייה הקתולית, עוד כ־10% משתייכים לכנסיות פרוטסטנטיות שונות, בעיקר אוונגליסטים, או לשתי כנסיות פיליפיניות לאומיות:

• הכנסייה העצמאית הפיליפינית, (הכנסייה האגילפיאנית, על-שם מייסדה), הקרובה ברוחה לקתוליות.
• כנסיית המשיח, Iglesia ni Cristo, כנסייה פיליפינית הקרובה ברוחה לאוונגליזם, אך בניגוד לרוב זרמי הנצרות דוחה את האמונה בשילוש הקדוש ואף בטבעו האלוהי של ישו.

כ־5% מן האוכלוסייה הם מוסלמים סונים, בעיקר במינדנאו ובארכיפלג סולו. מיננדאו היא מוקד של מתיחות בין המוסלמים לנוצרים ולשלטונות.

עוד כ־4% מהאוכלוסייה, רובם בני מיעוטים אתניים, משתייכים לדתות אחרות – בודהיזם, הינדואיזם או אנימיזם, או שהם חסרי דת. הקהילה היהודית מונה פחות מ־500 איש.

[עריכה] יהדות הפיליפינים

ערך מורחב – יהדות הפיליפינים

באיים הפיליפינים יש קהילה יהודית קטנה, 200 משפחות, אשר מוצאן מכל העולם: ארצות הברית, בריטניה, קנדה, צרפת, ארגנטינה וגם מישראל. רובם אנשי עסקים אשר בחרו לגור בבירת האי מנילה מסיבות עיסקיות. רק מעטים מיהודי האי הם בני משפחות מדורות קודמים.

תחילת ההתיישבות של היהודים באיי הוא מהמאה ה־16 . הרב הנוכחי של הקהילה, הרב אליהו עזריה – בוגר מכון שטראוס עמיאל סיפר ‏‏^[1] כי משפחות של בני המקום, בייחוד מן האי מינדאנאו, מספרות על מסורות יהודיות שנוהגות אצלן. באזור גרות כיום כ־60 משפחות של צאצאי האנוסים. אחדות מהן מתארות היטב את חג הפסח, המצות, צום יום הכיפורים וכמובן את הדלקת נרות שבת.

בבית הכנסת הקיים יש מניין בימים: שני וחמישי וימים טובים. הקידוש של שבת בבוקר מהווה מוקד הכינוס של הקהילה – כמאה מתפללים ובני משפחותיהם. המפגש מהווה את המוקד המרכזי של חיי הקהילה. בין חבריה מתבצעת פעילות דתית וחברתית. אוכל כשר במנילה ניתן להשיג רק בבית הרב ובבית הקהילה.

באיי הפיליפינים קיים בית חב"ד במקאטי סיטי. חנוכת הבית נערכה במעמד אנשי עסקים מהקהילה המקומית ובנוכחות הנציגות הרשמית של מדינת ישראל באי.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפיליפינים

• הפיליפינים, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• עמית עוז, על קהילת הפיליפינים בישראל
• רצון לשינוי בפיליפינים , באתר "סיקור ממוקד"
• אתר חב"ד אינפו

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ‏ברשימתו של אליהו בירנבוים, אפקט הפרפר של העולם היהודי - מקור ראשון, 16 ינואר 2009‏

מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית · הרפובליקה העממית של סין 2 · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.

איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN)
אינדונזיה • ברוניי • הפיליפינים • וייטנאם • לאוס • מיאנמר • מלזיה • סינגפור • קמבודיה • תאילנד