אנטוניה בריקו
 | |
| לידה |
26 ביוני 1902 רוטרדם, הולנד  |
|---|---|
| פטירה |
3 באוגוסט 1989 (בגיל 87) דנוור, ארצות הברית |
| שם לידה |
Antonia Louisa Brico |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, התיכון הטכני של אוקלנד, האוניברסיטה לאמנויות בברלין |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אנטוניה לואיזה בריקו (באנגלית: Antonia Louisa Brico 26 ביוני 1902 - 3 באוגוסט 1989)[1] הייתה מנצחת ופסנתרנית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות, נעורים ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטוניה לואיזה בריקו נולדה ברוטרדם, הולנד, לאם הולנדית קתולית לא נשואה.[2] הורי משפחת האומנה שלה שינו את שמה לוילהלמינה וולטואיז. בשנת 1908 היגרה משפחת האומנה שלה לארצות הברית יחד איתה והשתקעה בקליפורניה. עם סיום בית הספר התיכון הטכני באוקלנד בשנת 1919 הייתה כבר פסנתרנית מחוננת והתנסתה בניצוח. באוניברסיטת ברקלי עבדה כעוזרת למנצח של האופרה של סן פרנסיסקו. לאחר קבלת התואר בשנת 1923 השתלמה בפסנתר אצל מורים שונים, שהידוע ביניהם הוא זיגמונט סטויובסקי.
בשנת 1927 החלה בריקו את לימודיה באקדמיה למוזיקה של ברלין ובשנת 1929 סיימה את לימודי התואר השני בניצוח, האמריקאית הראשונה שעשתה זאת. במהלך תקופה זו הייתה שם תלמידתו של קרל מוק, מנצח התזמורת הפילהרמונית של המבורג, אצלו למדה עוד שלוש שנים לאחר קבלת התואר.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הופעת הבכורה שלה כמנצחת מקצועית עם הפילהרמונית של ברלין, בפברואר 1930, עבדה בריקו עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו והפילהרמונית של המבורג, וזכתה בשבחי הביקורת והקהל. הופעות כמנצחת אורחת עם "תזמורת הנגנים הסימפונית" בדטרויט, וושינגטון הבירה ומקומות אחרים לא איחרו להגיע. ב-1934 התמנתה למנצחת "תזמורת הנשים הסימפונית", ששינתה את שמה בינואר 1939 (לאחר שגם גברים התקבלו אליה) ל"תזמורת בריקו הסימפונית".[2]
ביולי 1938 הייתה בריקו לאישה הראשונה שניצחה על הפילהרמונית של ניו יורק, וב-1939 ניצחה על התזמורת הפדרלית בקונצרטים ביריד העולמי של ניו יורק. במהלך מסע הופעות מקיף באירופה, שבו הופיעה הן כפסנתרנית והן כמנצחת, הזמין יאן סיבליוס את בריקו לנצח על הפילהרמונית של הלסינקי.[3]
בריקו קבעה את מושבה בדנבר, קולורדו בשנת 1942.[2] כאן ייסדה את "אגודת באך" ואת "הרכב נגניות כלי המיתר"[4] כמו כן ניצחה על "תזמורת אנשי העסקים של דנבר", שהייתה ב-1968 ל"סימפונית של בריקו", וב-1948 הייתה למנצחת "הסימפונית הקהילתית של דנבר" (בהמשך הפילהרמונית של דנבר).[5] בין השנים 1958 ל-1963 הייתה מנצחת התזמורת הפילהרמונית של בולדר[6] היא לימדה פסנתר, ניצוח ופיתוח קול. בין תלמידיה היו ג'ודי קולינס, דונלד לואץ', ג'יימס ארב וקרלוס מוזר. בריקו המשיכה להופיע כמנצחת אורחת עם תזמורות ברחבי העולם, בהן תזמורת הנשים של יפן.
סרט תיעודי על חיי בריקו בשם "אנטוניה: דיוקן אישה", מאת הבמאית ג'יל גולדמילו, בעזרת ג'ודי קולינס, תלמידתה לשעבר של בריקו, הופיע בשנת 1974. בריקו תיארה בגילוי לב את מאבקה במשך כל שנות הקריירה שלה עם האפליה המגדרית, שמנעה ממנה לנצח ביתר תכיפות. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר והפופולריות שלו הייתה אחראית באופן חלקי להזמנות שקיבלה בריקו לנצח על תזמורת פסטיבל בעיקר מוצרט בקונצרטים, שכל הכרטיסים להם נמכרו ושהוקלטו על ידי קולומביה רקורדס בשנת 1975, ועל הפילהרמוניה של ברוקלין בשנת 1977.[7]
מוות ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריקו מתה בדנבר בשנת 1989 לאחר מחלה ממושכת, בגיל 87.
"היסטורי קולורדו", לשעבר "החברה ההיסטורית של קולורדו", מחזיקה באוסף גדול של מסמכיה האישיים. בשנת 1986 הוכנסה ל"היכל התהילה של נשות קולורדו".[8]
סרטה של הבמאית ההולנדית מריה פיטרס "המנצחת" על חייה של בריקו, בכיכובה של כריסטיאנה דה ברוין בתפקיד אנטוניה בריקו, יצא לאקרנים בשנת 2018.[9]
ספר מצויר לילדים "In One Ear And Out The Other: Antonia Brico And Her Amazingly Musical Life", מאת מאת דיאן וורת'י עם איורים של מורגנה ואלאס, יצא בהוצאת ספרי פני קנדי בשנת 2020.[10]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jane Weiner Lepage, "Women Composers, Conductors, and Musicians of the Twentieth Century", (Scarecrow Press, New Jersey, 1980). ISBN 9780810820821
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטוניה בריקו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אנטוניה בריקו, באתר AllMusic (באנגלית)
אנטוניה בריקו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אנטוניה בריקו, באתר Discogs (באנגלית)- אנטוניה בריקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנטוניה בריקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סוזן וייר, גוגל בוקס, "נשים אמריקאיות ידועות-שם: מילון ביוגרפי משלים למאה העשרים", הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1 בינואר 2004, isbn = 9780674014886, עמ' 79-77
- ^ 1 2 3 "הרקוויאם של בריקו"
- ^ אנציקלופדיה בריטניקה, אנטוניה בריקו 29 באוגוסט 2013
- ^ בריטניקה
- ^ הפילהרמונית של דנבר
- ^ אלאן קוזין, נניו יורק טיימס, הספד: "אנטוניה בריקו, 87, מנצחת; לוחמת במחסומים נגד נשים בשנות ה-30'"
- ^ אלינור בלאו, ניו יורק טיימס, "אנטוניה בריקו מניפה שרביט בברוקלין 4 במרץ 1977
- ^ https://www.cogreatwomen.org/project/antonia-brico/ Colorado Women's Hall of Fame Antonia Brico היכל התהילה של נשות קולורדו, אנטוניה בריקו
- ^ [=https://www.ad.nl/show/maria-peters-de-dirigent-komt-echt-uit-mijn-tenen~a6f1a346/ מריה פיטרס: "מנצחת בכל מאודה"] (הולנדית) 2 בפברואר 2021
- ^ "נכנס באוזן אחת ויוצא בשנייה" אנטוניה בריקו וחיי המוזיקה המדהימים שלה" ספרי פני קנדי, אוקלהומה, 48 עמ', isbn=978-1734225914