אסטבן ויסנטה
_1.jpg) | |
| לידה |
20 בינואר 1903 Turégano, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
10 בינואר 2001 (בגיל 97) Bridgehampton, ארצות הברית |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם מופשט |
| פרסים והוקרה |
הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (1999) |
  | |
אסטבן ויסנטה (באנגלית: Esteban Vicente; 20 בינואר 1903 - 10 בינואר 2001) היה צייר אמריקאי ספרדי יליד טורגאנו, ספרד. הוא היה אחד מאמני הדור הראשון של אקספרסיוניזם מופשט של אסכולת ניו יורק.[1] הוא הזדהה כאנטי-פשיסט.[2]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסטבן ויסנטה נולד בטורגאנו, ספרד ב-20 בינואר 1903. אמו, סופיה פרז אי-אלווארז הגיעה ממשפחה אסטוריאנית ונולדה בויאדוליד. אביו, טוריביו ויסנטה רואיז, הגיע ממשפחה אנשי צבא ליד סלמנקה והיה קצין צבא. לאסטבן ויסנטה היו שתי אחיות ושלושה אחים. הוא היה הילד השלישי והבן השני. אביו של ויסנטה התפטר מתפקידו והעביר את משפחתו לבירה מדריד, שם עבד עבור בנקו דה אספנייה כדי שהילדים יוכלו להתחנך בבתי ספר ישועיים טובים. ויסנטה נלקח למוזיאון פראדו על ידי אביו, חובב אמנות, כמעט בכל יום ראשון מגיל ארבע והחל לצייר כשהיה בן שש עשרה. ציפו ממנו ללכת לפי המסורת המשפחתית ולהתגייס לצבא. לאחר שלושה חודשים בבית ספר צבאי החליט להיות אמן.[3]
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויסנטה נרשם לריאל אקדמיה דה בלאס ארטס במדריד בשנת 1921 בכוונה ללמוד פיסול. הוא השלים את הכשרתו בשנת 1924. בהתייחסו לניסיונו באקדמיה אמר "זה לא נותן לך רעיונות על שום דבר. זה נותן לך כלים, ומלמד אותך על חומרים. הכשרה אקדמית בטוחה. זה מכין אותך להיות נגד."[3]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את תערוכת היחיד הראשונה שלו ערך במדריד ב-1928, ולאחריה עזב לפריז ולא חזר לספרד עד 1930. ב-1935 התחתן עם אסטל צ'רני, אמריקאית שאותה הכיר בפריז.[2] לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בספרד בשנת 1936, ויסנטה, שתמך בכוחות הנאמנים, הוא שהה בהרים מחוץ למדריד במשך כמה חודשים. מאוחר יותר באותה שנה הוא ואשתו עברו לניו יורק. שגריר ספרד (הנאמן) בארצות הברית קיבל אותו כסגן קונסול בפילדלפיה, תפקיד שתמך במשפחתו במשך שלוש שנים.
לויסנטה נותר מספיק זמן להקדיש לאמנות שלו והציג את תערוכת היחיד הראשונה בניו יורק בגלריה קליימן ב-1937. לאחר נפילת הרפובליקה הספרדית ב-1939 הוא חזר לעיר ניו יורק. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא פרנס את עצמו בעבודות דיוקן ובהוראת ספרדית. תערוכה ב-1945 בפוארטו ריקו הובילה ב-1946 לתפקיד באוניברסיטת פוארטו ריקו בהוראת ציור. לאחר שובו לניו יורק ב-1947 הוא יצר קשרים עם רוב חברי אסכולת ניו יורק, והשתתף בתערוכות המכוננות שלהם בגלריה קוץ ב-1950, בתערוכת האמנות של רחוב ה-9 ב-1951 ובתערוכות בסידני ג'ניס וגלריה צ'ארלס איגן. לאחר מכן הוא יוצג על ידי גלריות ליאו קסטלי, אנדרה אמריך[4] וברי-היל בניו יורק. הוא היה חבר מייסד של New York Studio School, שם לימד במשך 36 שנים. אף שמעולם לא הציג בספרד בתקופת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו, בשנת 1998 פתחה ממשלת ספרד את מוזיאון אסטבן ויסנטה לאמנות עכשווית בסגוביה.
ויסנטה החזיק בית וסטודיו בברידג' המפטון, ניו יורק משנת 1964. נישואיו לאסטל צ'רני הסתיימו בגירושים ב-1943.[1] בתם מרסדס, מתה בגיל שש.[2] נישואים שניים, לסופרת מריה תרזה באבין, הסתיימו אף הם בגירושים.
ויסנטה מת בברידג' המפטון ב-10 בינואר 2001.[2] הוא הותיר אחריו את אשתו השלישית, הרייט פיטרס, לה נישא ב-1961.
הוא זכה לכבוד כאמן נודע ותומך בילדים על ידי בית הספר הציבורי בברונקס ניו יורק. בית הספר, מגן ילדים עד כיתה ב' זכה לשם בית הספר אסטבן ויסנטה. שם שילב תוכניות אמנות בכיתות, ברעיון שכשרונותיהם של התלמידים מתגלים כשהם נחשפים לתרבות. התלמידים בבית הספר, לומדים על אסטבן ויסנטה ואמנותו. דוגמאות לעבודותיו מעטרות את קירות בית הספר.
לויסנטה מוקדש המוזיאון בסגוביה, ספרד, ורחוב הקרוי על שמו בטורגאנו.[5]
במרץ 2011, הגלריה לאמנות גריי באוניברסיטת ניו יורק הציגה אלתורי בטון: קולאז'ים ופיסול מאת אסטבן ויסנטה. בנוסף ל-60 קולאז'ים מנייר, התערוכה כללה 20 מכלולים קטנים של ויסנטה המכונים דיברטימנטו (צעצועים), שהורכבו מחתיכות עץ שנמצאו מכוסות בטיח לבן או מורכבים מפלסטיק ועץ עם אלמנטים ארכיטקטוניים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסטבן ויסנטה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Smith, Roberta (2001-01-12). "Esteban Vicente Dies at 97; An Abstract Expressionist". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-02-01.
- ^ Rose, Barbara (1997). Joseph Stella: Flora - A Survey. Mullen Books. p. 3.
- ^ 1 2 Frank, Elizabeth (1995). Esteban Vicente. Hudson Hills Press
- ^ A Finding Aid to the André Emmerich Gallery Records and André Emmerich Papers, circa 1929-2009 | Archives of American Art, Smithsonian Institution, www.aaa.si.edu (באנגלית)
- ^ Glueck, Grace (2000-04-07). "ART IN REVIEW; 'Vintage Vicente'". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-02-01.