ישועים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישועים (ידועים גם כחברי המסדר של ישו) (בלטינית: Societas Iesu) הם מסדר בכנסייה הקתולית שקם במאה ה-16 כדי להילחם בהתפשטות הרפורמציה הפרוטסטנטית בדרכי חינוך. את הארגון הקים איגנציוס מלויולה בשנת 1534.
תוכן עניינים |
[עריכה] ייסוד המסדר
ב-15 באוגוסט 1534 נפגשו ברובע מונמארטר בפריז איגנציוס מלויולה (איניגו לופז דה לויולה) ושישה תלמידים אחרים (חמישה ספרדים ופורטוגזי אחד), כולם בוגרי האוניברסיטה של פריז. אנשי החבורה נשבעו לעוני ולחסידות, כדי לייסד את "המסדר של ישו", ולהקדיש עצמם "לריפוי חולים ועבודת מיסיון בירושלים או ללכת מבלי לשאול לכל מקום אליו יורה האפיפיור ללכת".
השבעה פנו ב-1537 אל האפיפיור כדי לקבל את הסכמתו לייסוד מסדרם. האפיפיור פאולוס השלישי נתן להם את ברכתו, ואישר להסמיך אותם כנזירים. השבעה נותרו כנזירים בוונציה, שם הסמיך אותם הבישוף המקומי, שכן המלחמה המחודשת באותה התקופה בין האפיפיור, בין ונציה ובין האימפריה העות'מאנית הפכה את המסע לירושלים לבלתי אפשרי.
מלווה בשניים מחבריו הגיע איגנציוס לרומא באוקטובר 1538, במטרה לבקש מהאפיפיור לאשר את חוקת המסדר החדש. ועידה של קרדינלים נתנה חוות דעת חיובית על החוקה שהוצגה, ופאולוס השלישי אישר את קיומו של המסדר בבולה אפיפיורית בשם Regimini militantis, שיצאה ב-27 בספטמבר 1540, אך הגביל את מספר חברי המסדר לשישים. הגבלה זו הוסרה בבולה נוספת בשם Injunctum nobis, שיצאה כעבור שלוש שנים. איגנציוס מונה להיות המפקח העליון על המסדר. הוא שלח את חברי המסדר כמיסיונרים לכל רחבי אירופה, להקים בתי ספר, מכללות וסמינרים.
איגנציוס כתב את החוקה הישועית, והמסדר אימץ אותה בשנת 1554. החוקה יצרה ארגון היררכי והדגישה את חשיבות זניחת העצמי, והציות לאפיפיור ולראשי המסדר. התנהגות זו הוגדרה על ידי איגנציוס עצמו כ"ממושמעים כגוויה". העיקרון הראשי היה למוטו של המסדר: "Ad Majorem Dei Gloriam" - הכול למען תהילת האל.
[עריכה] השנים הראשונות
תקופת ייסוד המסדר הישועי הייתה תקופת רפורמציית הנגד, תנועה לרפורמות בתוך הכנסייה הקתולית, שבאה כתגובה לרפורמציה הפרוטסטנטית. אנשי המסדר הטיפו לנאמנות לכתובים ולדוקטרינה הכנסייתית, וכדברי איגנציוס עצמו:
"אאמין כי הלבן אשר אני רואה הוא שחור, אם הממונים עלי בכנסייה יגדירו אותו כשחור".
אחד מן הכלים העיקריים של הישועים היה "המפלט של איגנציוס". היה זה מפגש שבמהלכו היו אנשים מתכנסים תחת סמכותו של כומר, לשבוע או יותר, ונותרים בשתיקה כאשר הם שומעים הטפות, או עוברים אימונים גופניים שמטרתם להפוך אותם לאנשים טובים יותר.
הישועים ייסדו בתי ספר רבים, אשר משכו את בני האליטה החברתית באירופה הקתולית בשל שיטות הלימוד המתקדמות בהם והערכים המוסריים שהוקנו בהם. בתי הספר הישועיים שיחקו תפקיד מרכזי בהחזרה לקתוליות של ארצות אירופיות רבות, שנטו בשלב זה או אחר לפרוטסטנטיות.
הישועים הטיפו לכך שהטקסיות הפולחנית והעיצוב המהודר של הכנסיות הקתוליות, אשר היו כה שנואים על הפרוטסטנטים, ימומנו ויבוצעו במלוא ההדר. הם הצליחו להשיג השפעה רבה בתקופה המוקדמת של פעולתם, שכן כמרים ישועים שימשו פעמים רבות ככמרים מוודים למלכי אירופה באותה התקופה. הישועים היו הכוח המוביל ברפורמציית הנגד בשל המבנה החופשי יחסית של המסדר שלהם, שלא דרש חיים בקהילה, על מנת להיות קשובים לצרכי האנשים בכל מקום ומקום.
[עריכה] התרחבות
הישועים יסדו מיסיון ביפן והצליחו לקבל מן השלטונות היפניים את האחוזה הפאודלית של נגסקי ב-1580. אחוזה זו נלקחה מהם בשנת 1587 בשל החשש מהשפעתם הגוברת. כן היו הישועים פעילים בסין, ובשנת 1661 הגיעו ללאהסה שבטיבט שני מסיונרים ישועים, גרובר וד'אורוויל.
המיסיונים הישועיים בדרום אמריקה היו שנויים במחלוקת באירופה, במיוחד בספרד ובפורטוגל, שם ראו בישועים מחסום למפעלי הקולוניזציה הממלכתיים של ארצות אלו. לעתים רבות היו הישועים הכוח היחיד שהפריד בין האינדיאנים המקומיים ובין עבדות. בכל רחבי דרום אמריקה, אך במיוחד בברזיל ובפרגוואי, הוקמו ערי מדינה אינדיאניות נוצריות, אשר נקראו "רדוקסיונס" (Reducciones), שבהן חיה האוכלוסייה בהדרכת הישועים באופן שתאם את עקרונות הדת הקתולית. שיעור יודעי הקרוא וכתוב במקומות אלו היה ללא תקדים, ועבר אף את השיעור המקביל באירופה עצמה.
כמרים ישועים ייסדו מספר ערים בברזיל במאה ה-16 כגון סאו פאולו וריו דה ז'ניירו. השפעתם של הישועים הייתה רבה בהמרתם לנצרות ובחינוכם של האינדיאנים ביבשת כולה. הפעילות הישועית בעמים אלו הייתה חשובה לשימורן ולתיעודן של שפותיהם של תושבי הארצות. הישועים יצרו מילונים לשפות אלו, וכן כתב לטיני לשפות בעלות כתבים שונים מן הכתב הלטיני. עבודה זו נעשתה למשל לשפה היפנית וכן לשפת הגוארני.
[עריכה] שקיעת המסדר
עד לשנת 1767 הגן על הישועים האפיפיור קלמנס השלושה עשר, שניסה לסייע לגורמים בפורטוגל, בצרפת, בסיציליה, בפארמה ובאימפריה הספרדית. יורשו, האפיפיור קלמנס הארבעה עשר, חתם ביולי 1773 על צו האוסר על פעילות המסדר בכל הארצות. רוסיה היא היחידה שבה נמשכה פעילות המסדר, שכן שלטונותיה, שהשתייכו לנצרות הפרבוסלבית, לא ראו עצמם ככפופים למרות האפיפיור, ותחת שלטון רוסיה (ובמיוחד באזורים המערביים של פולין) חיו מיליוני קתולים. באזורים אלו שמר המסדר על ארגונו הפנימי ועל ישותו החוקית.
בתחילת המאה ה-19 נעשה מאמץ להחיות את המסדר ברומא. חברי המסדר המחודש תמכו במרות האפיפיור בתוך הכנסייה, והיו מזוהים עם תנועות שתמכו בהצהרה על אי יכולתו של האפיפיור לשגות שיצאה בשנת 1870.
[עריכה] הישועים כיום
"המסדר של ישו" פעיל מאוד בעבודה מיסיונרית ובחינוך, ומפעיל 50 בתי ספר תיכוניים ומכללות בארצות הברית לבדה. כמה ישועים בארצות הברית ובאמריקה הלטינית נוקטים בעמדות פוליטיות שמאליות, ומעורבים ב"תאולוגיה של שחרור" שהוותיקן אינו חפץ לאמץ. בתוך הכנסייה עצמה קיים ויכוח האם יכולים הישועים מבחינת הדוקטרינה הישועית להחזיק בדעות אלו מלכתחילה.
[עריכה] מחלוקות
הישועים הואשמו על ידי יריביהם בכנסייה ומחוצה לה בשותפות בקונספירציות, ובשימוש בהיגיון הקתולי להצדקת פעולות שאינן ניתנות להצדקה. הישועים הואשמו ברצח של נשיאים, בגרימת מלחמות ובהפלת ממשלות. יש הטוענים כי ראשי המסדר הם השולטים בוותיקן מאחורי הקלעים [דרוש מקור]. הישועים עצמם דוחים טענות אלו.
