מדריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדריד
Madrid
Escudo de Madrid.svg Bandera de Madrid.svg
MontajeMadrid.png
מדינה / טריטוריה Flag of Spain.svg  ספרד
קהילה אוטונומית Flag of the Community of Madrid.svg מדריד
ראש העיר אנה בוטייה
שטח 605.77 קמ"ר
גובה 655 מטרים
תאריך ייסוד המאה ה-9
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

3,265,038‏  (נכון ל-2011)
6,087,000‏  (נכון ל-2011)
5,390 נפש לקמ"ר (נכון ל-2011)
קואורדינטות 40°25′0″N 3°42′0″W / 40.41667°N 3.70000°W / 40.41667; -3.70000קואורדינטות: 40°25′0″N 3°42′0″W / 40.41667°N 3.70000°W / 40.41667; -3.70000
אזור זמן UTC +1
http://www.madrid.es
פסל הדב האוכל מעץ התות - סמלה של מדריד

מדרידספרדית: Madrid, תעתיק מדויק: מד׳ריד׳) היא עיר הבירה של ספרד ומקום מושבם של המלך (ראש המדינה), הממשלה, הפרלמנט ובית המשפט העליון. בעיר כ-3.2 מיליון תושבים (2011), ובכך מדריד היא העיר הגדולה בספרד. בשטח העיר רבתי מתגוררים כ-6 מיליון תושבים. בגובה 667 מטר מעל פני הים זוהי עיר הבירה הגבוהה באיחוד האירופי, ועיר הבירה השנייה בגובהה באירופה, אחרי בירת אנדורה, אנדורה לה ולה.

אף כי ילידי העיר נקראים "מדרילניוס" (Madrileños), תושבי העיר כונו בעבר "גאטוס" (gatos - "חתולים"), שם שנשכח כיום. מקור השם אינו ידוע. אגדה אורבנית מספרת שבעת כיבוש העיר על ידי אלפונסו השישי בסוף המאה ה-11 חייליו טיפסו על חומות העיר כאילו היו חתולים.

מדריד הייתה בין חמש המועמדות הסופיות לארח את אולימפיאדת 2012, אולם לונדון נבחרה לבסוף כמארחת. מדריד הגישה מועמדותה לארח את אולימפיאדת 2016, אך לא זכתה.

בעבר הייתה מדריד בירת האימפריה הספרדית ומסיבה זו הצטברו בה אוצרות אומנות רבים המוצגים כיום במוסאו דל פראדו, במוסאו ריינה סופיה ובמוסאו תיסן בורנמיסה. בנוסף, בעיר מספר אתרים תרבותיים והיסטוריים חשובים, כמו הארמון המלכותי, התיאטרון המלכותי, גני "פרקה דל בואן רטירו", הספרייה הלאומית של ספרד והמוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של ספרד.

תוכן עניינים

שם העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר תאוריות הנוגעות למקור השם "מדריד". על פי אגדה הקשורה בשם העיר, מדריד נוסדה בידי אוקנו ביאנור (Ocno Bianor), בנו של המלך טירניוס, שליט טוסקנה ומנטובה, ונקראה "מטרגירטה" (Metragirta) או "מנטובה קרפטאנה" (Mantua Carpetana). אחרים גורסים כי שמה המקורי של העיר היה "אורסריה" (Ursaria) - "ארץ הדובים" בלטינית, בזכות כמות הדובים הגדולה באזור, אשר יחד עם עצי התות, הפכו לסמל העיר מדריד החל מימי הביניים[1]. שמה העתיק של העיר, "מגריט" (Magerit), נגזר משמה של מצודה שנבנתה על נהר מנסנרס בשנה התשיעית לספירה, ופירושו "מקום שופע במים".

כיום הדעה הרווחת היא כי מקור שם העיר הנוכחי הוא במאה השנייה, אז הקימה האימפריה הרומית יישוב על גדות נהר המנסנרס. שם הכפר הראשון היה "מטריצה" (Matrice) בשל הנהר שחצה אותו. בעקבות פלישות השבטים הסואבים, הונדלים והאלאנים הגרמאניים במהלך המאה החמישית, לא יכלה עוד האימפריה הרומית להגן על שטחיה בחצי האי האיברי. השליטה בשטחים אלו הועברה לוויזיגותים ומטריצה עברה לידיהם של הברברים. במהלך המאה השביעית ולאחר כיבוש חצי האי האיברי בידי המוסלמים, קיבלה העיר את השם "מייריט" (Mayrit), הנגזר מהמונח הערבי מיירה (Mayra), המתייחס למים כלעצים או כנותני החיים, והסיומת האיברו-רומאנית "איט", שפירושה "מקום". השם "מייריט" הפך במהלך השלטון המוסלמי ל"מטריט", והתפתח לשם המודרני "מדריד".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שהאזור בו נמצאת כיום מדריד היה מיושב כבר בתקופה הפרה היסטורית, ההתיישבות המשמעותית הראשונה באתר העיר מקורה בשנים 852-856, כאשר מחמד הראשון הורה להקים במקום ארמון מלכותי וסביבו מצודה, כדי להגן על ממלכת טולדו. בקרבת הארמון זורם המנזאנארס (שנקרא בערבית: المجريط - "מקור מים" - "מג'ריט") שם זה התגלגל ברבות הימים לשם העיר "מדריד".

המצודה נכבשה בשנת 1085 על ידי אלפונסו השישי מקסטיליה בדרכו לכבוש את טולדו. אלפונסו הפך את המסגד של המצודה לכנסייה וקרא לה "כנסיית הבתולה מאלמודנה".

בשנת 1329 התכנס בעיר הקורטז גנרל (אסיפה כללית) כדי לייעץ לפרדיננד הרביעי מקסטיליה.

לאחר שריפת העיר, העיר נבנתה מחדש על ידי הנרי השלישי מקסטיליה, אשר בנה חומות סביבה.

יהודים ומורים המשיכו להתגורר בעיר עד גירושם במאה ה-15.

תקופת הרנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם איחוד ממלכת קסטיליה (שבירתה הייתה טולדו) וממלכת אראגון (שבירתה הייתה ברצלונה) למדינה אחת על ידי קרלוס הראשון הוקמה ממלכת ספרד. אף שקרלוס העדיף את מדריד כבירת המדינה, המעבר אליה בוצע רק על ידי בנו פליפה השני מלך ספרד, בשנת 1561.

אף שלא בוצעה הכרזה רשמית, עם מעבר בית המלוכה הפכה העיר לבירה. בסביליה המשיכו לשכון מנגנוני השלטון של מושבותיה של ספרד, אולם מדריד שלטה בסיביליה.

ב-1601 הועברה הבירה על ידי המלך פליפה השלישי לויאדוליד לזמן קצר. ב-1606 שבה מדריד להיות הבירה. במאה ה-16 פעלו בעיר כותבים ידועים וציירים רבים.

מפה גרמנית של מדריד משנת 1888.

מתום תקופת הרנסאנס ועד התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך פליפה החמישי החליט שבירתו צריכה להיות מפוארת יותר, והורה על הקמת מספר ארמונות חדשים (בהם הפאלאסו ריאל דה מדריד, העומד במקום בו הקים מחמד הראשון את מצודתו). רק בתקופת שלטונו של קרלוס השלישי הפכה מדריד לעיר מודרנית עם שיפוץ נרחב של רחובות העיר.

כאשר קרלוס הרביעי הומלך על ספרד, מרדו תושבי מדריד במסגרת מרד אראנחואז, שבראשם בנו של קרלוס - פרדיננד השביעי. קרלוס הרביעי התפטר, אולם מלכותו של פרדיננד הייתה קצרת ימים. ב-2 במאי 1808 נכבשה העיר על ידי נפוליאון בונפרטה.

לאחר מלחמת העצמאות הספרדית (1814) שב פרדיננד השביעי למלוך ממדריד.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלכה איזבל השנייה לא הצליחה להרגיע את המתח הפוליטי במדינה שהוביל למרידות, להקמת הרפובליקה הספרדית הראשונה (1873), שובה של המלוכה (1874), הקמת הרפובליקה הספרדית השנייה (1931) ומלחמת האזרחים בספרד. ב-1931 הוחל בבנין שדה התעופה הבינלאומי של העיר.

במהלך המלחמה, עת רחובותיה של מדריד הפכו לשדה קרב, נפגעו בניינים רבים במדריד. מדריד תמכה ברפובליקנים החל מיולי 1936. ניסיון של הלאומנים לכבוש את העיר נכשל, והעיר נותרה נצורה עד מרץ 1939..

במהלך תקופת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו, גדלה ההגירה מאזורי הכפר לעיר, ואזורי דרום מזרח העיר הפכו לשכונות מצוקה.

לאחר תום תקופת שלטונו של פרנקו ועם החזרת השלטון הדמוקרטי, הפכה מדריד למרכז כלכלי ותרבותי של ספרד בפרט וחצי האי האיברי בכלל. ב-1975 חזרה ספרד להיות מונרכיה, תחת הנהגתו של המלך חואן קרלוס הראשון, שארמונו ניצב במדריד.

בחודש אוקטובר 1991 נערכה בעיר ועידת מדריד לשלום במזרח התיכון.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פיגועי 11 במרץ במדריד

ב-11 במרץ 2004 אירעה במדריד מתקפת טרור משולבת בארבע תחנות רכבת. מתקפה זו הייתה מתקפת הטרור הקטלנית ביותר בתולדות ספרד: היא גבתה את חייהם של 191 בני אדם וגרמה לפציעתם של למעלה מ-1,700 בני אדם. פיגועים אלו התרחשו שלושה ימים בלבד לפני הבחירות הכלליות בספרד, וגרמו לתבוסתה של מפלגת השלטון, מפלגת העם (PP), ולעלייתה לשלטון של מפלגת השמאל, המפלגה הסוציאליסטית (PSOE). חקירה משטרתית הובילה למעצרם של חברי תא איסלאמי קיצוני שפעלו בהשראת ארגון הטרור אל-קאעידה. חברים אלו מועמדים כיום (2007) למשפט בגין מעורבותם בפיגועים אלו.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזג האוויר באזור מדריד הוא ים-תיכוני, וכולל רוחות קרות הנובעות מגובה העיר ביחס לפני הים, שלגים לפרקים וטמפרטורות היורדות לעתים תכופות מתחת לאפס. בחודשי הקיץ מזג האוויר נוטה להיות חם עם טמפרטורה של מעל 30°C, שלעתים רחוקות מגיעה אף ל-40°C. עיקר המשקעים בעיר יורדים בעיקר בחודשי הסתיו והאביב, אך אינם נדירים בכל מהלך השנה. בשל כמות המשקעים הנמוכה יחסית (כ-436 מ"מ), מוגדר האקלים במדריד כערבתי.

נתוני טמפרטורה וכמות משקעים ממוצעת:

מזג אוויר במצפה פארק בואן רטירו לשנים 1971-2000
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 9.7 12.0 15.7 17.5 21.4 26.9 31.2 30.7 26.0 19.0 13.4 10.1 19.4
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 2.6 3.7 5.6 7.2 10.7 15.1 18.4 18.2 15.0 10.2 6.0 3.8 9.7
משקעים ממוצעים (מ"מ) 37 35 26 47 52 25 15 10 28 49 56 56 436
מזג אוויר בנמל התעופה מדריד-בראחס לשנים 1971-2000
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 10.6 12.9 16.3 18.0 22.3 28.2 33.0 32.4 27.6 20.6 14.7 11.0 20.6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 0.3 1.5 3.2 5.4 8.8 13.0 16.1 16.0 12.7 8.3 3.8 1.8 7.6
משקעים ממוצעים (מ"מ) 33 34 23 39 47 26 11 12 24 39 48 48 386

אוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידול האוכלוסייה 1897 - 2008
שנה סה"כ
בעיר מדריד
סה"כ
בקהילת מדריד
אחוז
(%)
1897 542,739 730,807 74.27
1900 575,675 773,011 74.47
1910 614,322 831,254 73.90
1920 823,711 1,048,908 78.53
1930 1,041,767 1,290,445 80.73
1940 1,322,835 1,574,134 84.04
1950 1,553,338 1,823,418 85.19
1960 2,177,123 2,510,217 86.73
1970 3,120,941 3,761,348 82.97
1981 3,158,818 4,686,895 67.40
1991 3,010,492 4,647,555 64.78
2001 2,938,723 5,423,384 54.19
2004 3,099,834 5,804,829 53.40
2005 3,155,359 5,964,143 52.90
2006 3,128,600 6,008,183 52.07
2007 3,132,463 6,081,689 51.51
2008 3,213,271 6,271,638 51.23
2009 3,273,006 6,360,241 51.46

אוכלוסיית מדריד החלה לגדול בקצב הולך וגובר עם הפיכתה לבירת המדינה באמצע המאה ה-16. במהלך המאה ה-20 גדלה אוכלוסיית העיר בקצב מסחרר בשל תופעת העיור עד שנבלמה באמצע שנות השבעים בשל מעבר תושבים לפרברים, כחלק ממגמה כלל-אירופאית שנבעה גם ממיתון כלכלי. בשנות השבעים התייצבה אוכלוסיית העיר סביב כשלושה מיליון תושבים ועודנה נשמרת עד ימינו.

בשנות התשעים החל גל חדש של גידול באוכלוסיית העיר, בעיקר הודות להגירה שנבעה משיפור בכלכלת ספרד. לשם המחשה, בין השנים 2001 ו-2005 גדלה אוכלוסיית העיר ביותר מ-200,000 תושבים.

בהיותה הבירה, משכה אליה העיר מהגרים רבים מכל רחבי העולם. נכון לשנת 2007‏‏‏[2], כ-83.8% מתושבי העיר הם ספרדים, והיתר בני לאומים אחרים שהיגרו לעיר, מרביתם מאמריקה הלטינית, אירופה, אסיה, צפון אפריקה ומערב אפריקה.

קבוצות המהגרים הגדולות במדריד הן‏[2]: אקוודורים: 104,184; רומנים: 52,875; בוליביאנים: 44,044; קולומביאנים: 35,971; פרואנים: 35,083; סינים: 34,666; מרוקאים: 32,498; דומיניקנים: 19,602; ברזילאים: 14,583 ו-פרגוואים: 14,308. קיימות אוכלוסיות משמעותיות נוספות של מהגרים מהפיליפינים, גינאה המשוונית, בולגריה, הודו, איטליה, ארגנטינה, צרפת, סנגל ופולין.

הקהילה היהודית במדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך גירוש ספרד היוותה מדריד שער יציאה ליהודים שביקשו לברוח באופן קרקעי לצרפת. אחת מנקודות הריכוז המרכזיות הייתה שער אלקלה, ממנו יצאו היהודים בכרכרות לכיוון פמפלונה וממנה לצרפת. לאחר גירוש ספרד, לא התקיימה קהילה יהודית במדריד עד לימי מלחמת העולם הראשונה, אז הגיעו לספרד פליטים מארץ ישראל, ובשנת 1917 אף הוקם בעיר בית כנסת.

בימי מלחמת העולם השנייה חודשו חלק מהקהילות היהודיות בספרד, הרבה בזכות חסידי אומות העולם ג'ורג'ו פרלסקה ואנחל סאנס בריס שהנפיקו לאלפי יהודים ויזות לספרד. במחצית שנות החמישים השתקעו בספרד יהודים מצפון אפריקה, במדריד החלה פעילות יהודית ענפה, הוקם בית ספר יהודי ומרכז קהילתי, נוסד כתב עת בשם "הקשר" ואף כוננה תנועת צופים. כיום מונה הקהילה היהודית במדריד כ-3,500 אנשים, ובעיר פועלים 3 בתי כנסת.

חלוקה גאוגרפית ואדמיניסטרטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרופולין מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מטרופולין מדריד. מדריד מסומנת באדום.

אזור המטרופולין של מדריד מורכב מהעיר מדריד וארבעים ערים נוספות מסביבה. אוכלוסיית המטרופולין מונה כ-5.8 מיליון תושבים, ושטחו כ-8,200 קמ"ר. זהו המטרופולין הגדול בספרד והרביעי בגודלו על פי הגדרות האיחוד האירופי.

בדומה לאזורי מטרופולין אחרים בגודל דומה, קיימת חלוקה ברורה לשני אזורים:

הפרברים הגדולים ביותר נמצאים מדרום למדריד, ובאופן כללי מרוכזים מסביב לכבישים הראשיים המובילים ממדריד.

רובעי מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת רובעי מדריד

מדריד מחולקת אדמיניסטרטיבית לעשרים ואחד רבעים, אשר בתורם מחולקים ל-128 שכונות בסך הכול. כל רובע מנוהל על ידי ועד עירוני, בו חברים תושבי הרובע. השינוי האחרון בחלוקה האדמיניסטרטיבית של מדריד חל ב-1988, וזוהי חלוקת הרבעים והשכונות הנוכחית:

  1. רובע סנטרו (Centro) - מרכז, כולל את שכונות פלאסיו (Palacio), אמבחאדורס (Embajadores), קורטס (Cortes), חוסטיסיה (Justicia), אוניברסידד (Universidad) וסול (Sol).
  2. רובע ארגנסואלה (Arganzuela), כולל את שכונות אימפריאל (Imperial), אקאסיאס (Acacias), לה צ'ופרה (La Chopera), לגספי (Legazpi), דליסיאס (Delicias), פאלוס דה מוגר (Palos de Moguer) ואטוצ'ה (Atocha).
  3. רובע רטירו (Retiro), כול את שכונות פסיפיקו (Pacífico), אדלפאס (Adelfas), אסטרייה (Estrella), איביזה (Ibiza), חרונימוס (Jerónimos) וניניו חסוס (Niño Jesús).
  4. רובע סלמנקה (Salamanca), כולל את שכונות רקולטוס (Recoletos), גויה (Goya), פארק דה לס אבנידאס (Parque de las Avenidas), פואנטה דל ברו (Fuente del Berro), גינדאלרה (Guindalera), ליסטה (Lista) וקסטיאנה (Castellana).
  5. רובע צ'מרטין (Chamartin), כולל את שכונות אל ויסו (El Viso), פרוספרידד (Prosperidad), סיודד חרדין (Ciudad Jardín), איספנואמריקה (Hispanoamérica), נואבה אספנייה (Nueva España) וקסטייה (Castilla).
  6. רובע טטואן (Tetuán), כולל את שכונות בייאס ויסטס (Bellas Vistas), קואטרו קמינוס (Cuatro Caminos), קסטייחוס (Castillejos), אלמנרה (Almenara), ולדאסדרס (Valdeacederas) וברוגטה (Berruguete).
  7. רובע צ'מברי (Chamberí), כולל את השכונות גסטמבידה (Gaztambide), אראפילס (Arapiles), טרפלגר (Trafalgar), אלמגרו (Almagro), וייארמוסו (Vallehermoso) וריוס רוסאס (Ríos Rosas).
  8. רובע פואנסראל-אל פארדו (Fuencarral-El Pardo), כולל את השכונות אל פארדו (El Pardo), פואנטלריינה (Fuentelarreina), פנייגראנדה (Peñagrande), בריו דל פילאר (Barrio del Pilar), לה פס (La Paz), ולוורדה (Valverde), מיראסיירה (Mirasierra) ואל גולוסו (El Goloso).
  9. רובע מונקלואה-ארבקה (Moncloa-Aravaca), כולל את השכונות קאסה דה קמפו (Casa de Campo), ארגואלס (Argüelles), קריית האוניברסיטה (Ciudad Universitaria), ולדסארסה (Valdezarza), ולדמארין (Valdemarín), אל פלנטיו (El Plantío) וארבקה (Aravaca).
  10. רובע לטינה (Latina), כולל את השכונות לוס קרמנס (Los Cármenes), פוארטה דל אנחל (Puerta del Ángel), לוסרו (Lucero), אלוצ'ה (Aluche), לס אגילס (Las Águilas), קאמפמנטו (Campamento) וקואטרו ויאנטוס (Cuatro Vientos).
  11. רובע קרבאנצ'ל (Carabanchel), כולל את השכונות קומיאס (Comillas), אופנייל (Opañel), סן איסידרו (San Isidro), ויסטה אלגרה (Vista Alegre), פוארטה בוניטה (Puerta Bonita), בואנאויסטה (Buenavista) ואברנטס (Buenavista).
  12. רובע אוסרה (Usera), כולל את השכונות אורקאסיטס (Orcasitas), אורקאסור (Orcasur), סן פרמין (San Fermín), אלמנדראלס (Almendrales), מוסקארדו (Moscardó), סופיו (Zofío) ופראדלונגו (Pradolongo).
  13. רובע פואנטה דה ואיקאס (Puente de Vallecas), כולל את השכונות אנטרויאס (Entrevías), סן דייגו (San Diego), פלומראס בחאס (Palomeras Bajas), פלומראס סורסטה (Palomeras Sureste), פורטסגו (Portazgo) ונומנסיה (Numancia).
  14. רובע מורטאלאס (Moratalaz), כולל את השכונות פוונס (Pavones), אורקאחו (Horcajo), מרוקינה (Marroquina), מדיה לגואה (Media Legua), פונטארון (Fontarrón) ווינאטרוס (Vinateros).
  15. רובע סיודאד לינאל (Ciudad Lineal), כולל את השכונות ונטאס (Ventas), פואבלו נואבו (Pueblo Nuevo), קינטנה (Quintana), לה קונספסיון (La Concepción), סן פסקואל (San Pascual), סן חואן באוטיסטה (San Juan Bautista), קולינה (Colina), אטלאיה (Atalaya) וקוסטיארס (Costillares).
  16. רובע אורטלסה (Hortaleza), כולל את השכונות פלומאס (Palomas), ולדפואנטס (Valdefuentes), קניאס (Canillas), פינאר דל ריי (Pinar del Rey), אפוסטול סנטיאגו (Apóstol Santiago) ופיוברה (Piovera).
  17. רובע וייורדה (Villaverde), כולל את השכונות סן אנדרס (San Andrés), סן קריסטובל (San Cristóbal), בוטרקה (Butarque), לוס רוסאלס (Los Rosales) ולוס אנחלס (Los Ángeles).
  18. רובע ויה דה ואיקאס (Villa de Vallecas), כולל את העיר העתיקה ואיקאס (Casco Histórico de Vallecas) ושכונת סנטה אאוחניה (Santa Eugenia).
  19. רובע ויקאלברו (Vicálvaro), כולל את העיר העתיקה ויקאלברו (Casco Histórico de Vicálvaro) ושכונת אמברוס (Ambroz).
  20. רובע סן בלאס (San Blas), כולל את השכונות סימנקאס (Simancas), איין (Hellín), אמפוסטה (Amposta), ארכוס (Arcos), רוסס (Rosas), רחאס (Rejas), קנייחאס (Canillejas) וסלבדור (Salvador).
  21. רובע בראחס (Barajas), כולל את השכונות אלמדה דה אוסונה (Alameda de Osuna), טימון (Timón), קורלחוס (Corralejos), העיר העתיקה בראחס (Casco Histórico de Barajas) ונמל התעופה מדריד-בראחס.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז הכנסים והתערוכות IFEMA

בשנת 2003 עמד התמ"ג של מדריד על 79,785,000,000 אירו, כעשרה אחוז מהכנסות המדינה כולה. הענף החשוב בכלכלת העיר הוא ענף השירותים, המהווה 85.09% מכלכלת העיר. הענף כולל בתוכו את השירותים הפיננסיים (31.91% מהתמ"ג הכולל) והעסקים (31.84% מהתמ"ג הכולל). יתר התמ"ג מגיע בעיקר מהתעשייה (8.96%) ומענף הבנייה (5.93%).

ייצור ותעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעשייה במדריד מאבדת מכוחה לאורך השנים, בשל נדידתה לערי המטרופולין האחרות, בעיקר מדרום ומדרום-מזרח לעיר. עם זאת, התעשייה עדיין מחזיקה בנתח משמעותי מהתמ"ג. ענף הבנייה הוא הענף בעל הצמיחה המהירה ביותר במדריד, המוערכת בכ-8.2% בשנת 2005. המגמה בשנים האחרונות מצביעה על גידול בבנייה שלא לצורכי מגורים, חלקית בגלל ההאטה בעליית מחירי הדירות בשנת 2005.

בענף השירותים, המחזיק בכ-85% מהתמ"ג, מועסקים כשני שליש מכוח העבודה בעיר. במדריד שוכנים שרותי המינהל והכלכלה המרכזיים בספרד, לצד חברות רבות המחזיקות במשותף בחצי מההון הכלכלי בספרד. שניים מהמתקנים החשובים במדריד מבחינת התעסוקה והתמ"ג הם נמל התעופה מדריד-בראחס ומרכז הכנסים IFEMA, הקולט כ-4.7 מיליון מבקרים מדי שנה. בנוסף, מדריד הפכה לאחת הערים המתוירות ביותר באירופה אחרי פריז ולונדון, והיא העיר המתוירת ביותר בספרד.

כנסים ותערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדריד היא העיר המובילה בספרד באירוח ירידים ותערוכות‏[3][4], וכן היא נמצאת בין המובילות באירופה בתחום זה‏[5], בשקלול תערוכות בינלאומיות, לאומיות ואזוריות, מבחינת שטחים המושכרים לתערוכות. מרכז הכנסים והתערוכות IFEMA במדריד הוא המוביל בתחומו בספרד, והוא מארח מספר תערוכות חשובות כגון FITUR - תערוכת תיירות בינלאומית, Madrid Fusión - תערוכת גסטרונומיה בינלאומית, ARCO - יריד אמנות עכשווית בינלאומי, SIMO TSI - תערוכת פתרונות מחשוב, מולטימדיה ותקשורת למגזר העסקי, תערוכת רכב בינלאומית ושבוע האופנה של מדריד‏[6]. בשנת 2013 צפוי להיחנך באזור העסקים CTBA מרכז הכנסים הבינלאומי של מדריד, שעתיד להפוך למרכז הכנסים הגדול בספרד, בשטח של למעלה מ-70 אלף מ"ר[7].

אופנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מדריד ושבוע האופנה במדריד בפרט, נחשבים למרכז אופנה עיקרי באירופה‏[8]. במדריד קיימות נציגויות של מרבית מותגי האופנה המובילים, וקיימים מספר מרכזי אופנה מקומיים בפוארטה דל סול וברחובות סראנו וגויה. במדריד ניתן למצוא מותגי הוט קוטור בינלאומיים מובילים ובהם ארמני וגוצ'י, לצד מותגים ספרדיים כמו זארה ואחרים. מדריד היא גם בסיסה של רשת חנויות הכל-בו אל קורטה אינגלס (El Corte Inglés), המתמחה באופנה ובגדי מעצבים.

תרבות ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדריד נחשבת לאחת הערים החשובות באירופה מבחינת מוזיאונים וגלריות אמנות. בולטים במיוחד בתחום זה הם שלושת המוזיאונים המהווים את משולש הזהב של האמנות - כינוי לאזור הגאוגרפי בו ממוקמים שלושת המוזיאונים מסביב לשדרת פראדו.

משולש הזהב של האמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון הפראדו[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזיאון הפראדו

מוזיאון הפראדו הוא המוזיאון הגדול והמפורסם ביותר בעיר, ונמצא בו אחד האוספים הגדולים ביותר של אמנות אירופית מן המאה ה-14 ועד תחילת המאה ה-19. המוזיאון שוכן באחד המבנים הגרנדיוזיים שנבנו במסגרת תוכניתו של המלך קרלוס השלישי (1716 - 1788) לשיפור פני העיר מדריד. השם "פראדו", שפירושו "אחו", הוצמד לאזור מבנה המוזיאון ומאוחר יותר למוסד המוזיאון עצמו.

ב-19 בנובמבר 1819 נחנך המוזיאון המלכותי לציור ולפיסול במבנה הפראדו. בתחילה מנה אוסף המוזיאון 1,500 יצירות, שרק 300 מהן הוצגו בגלריות המוזיאון. כיום המוזיאון מחזיק במעל 5,000 איורים, כאלף מטבעות ומדליות, כאלפיים יצירות קישוטיות וכ-700 פסלים, אך כל אלה מחווירים לעומת אוסף הציורים האיכותי, המונה 8,600 יצירות. מפאת מספר היצירות העצום אין בשני מבני המוזיאון די מקום להציג את כל היצירות שבאוסף ורק שביעית ממנו - היצירות הבולטות ביותר - מוצגות במוזיאון בכל זמן נתון.

מוזיאון המלכה סופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזיאון המלכה סופיה

מוזיאון המלכה סופיה הוא המוזיאון הלאומי של ספרד לאמנות המאה ה-20. הוא נחנך ב-10 בספטמבר 1992 ונקרא על שמה של סופיה, מלכת ספרד. המוזיאון נמצא בסמוך לתחנת אטוצ'ה, בקצהה הדרומי של שדרת פראדו. במוזיאון מוצגים אוספים של שני אמניה הבולטים של ספרד במאה העשרים, פבלו פיקאסו וסלבדור דאלי. יצירת האמנות המפורסמת ביותר במוזיאון היא ציורו של פיקאסו, "גרניקה".

מוזיאון תיסן בורנמיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזיאון תיסן בורנמיסה

מוזיאון תיסן בורנמיסה הוא גלריית אמנות חשובה, המשלימה במידת מה את האוספים בשני המוזיאונים האחרים: אל מול מוזיאון הפראדו, מציג האוסף יצירות מוקדמות מאיטליה וכן עבודות מהאסכולות האנגלית, ההולנדית והגרמנית ואל מול מוזיאון ריינה סופיה מציג יצירות מזרמי האימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם, לצד יצירות מאירופה ומאמריקה מחלקה השני של המאה ה-20.

אחד המוקדים של המוזיאון הוא יצירות אירופאיות מוקדמות, ובכלל זה אוסף ציורים איטלקיים של דוצ'יו ובני זמנו מהמאות ה-14 וה-15, לצד עבודות של אמנים הולנדים ופלמים מוקדמים בהם יאן ואן אייק, אלברכט דירר והאנס הולביין. מוקד נוסף הוא יצירותיהם של אמני הרנסאנס והבארוק המפורסמים - טיציאן, סבסטיאנו דל פיומבו, קאראווג'ו, רובנס, ואן דייק, רמברנדט, פרנס הלס, גירלנדיו וקרפצ'יו. המוזיאון מכיל גם אוסף חשוב של אמנות אימפריוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית ובו יצירותיהם של קלוד מונה, אוגוסט רנואר, אדגר דגה ווינסנט ואן גוך, וכן יצירות מופת מהמאה ה-20, כגון ציור קוביסטי של פבלו פיקאסו ועבודות מאוחרות של פיט מונדריאן ואדוארד הופר.

מוזיאונים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיי לילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיי הלילה והתרבות בקרב בני הנוער החלו לפרוח לאחר מותו של פרנקו, ובפרט במהלך שנות השמונים, בהן התפתחה תנועה "לה מובידה" (La Movida) שעודדה הדוניזם יחד עם שבירת המוסמכות החברתיות מימי המדינה הספרדית.

כיום קיימים מספר אזורים המפורסמים בחיי הלילה ובדיסקוטקים הרבים שהם מציעים, ובהם נמנים אזור כיכר סנטה אנה, כיכר השני במאי במלסאניה ושכונות לה לטינה, לבפייס וצ'ואקה, סמוך לגראן ויה, האחרון מתאפיין גם במספר רב של מוקדי בילוי הפונים לקהילה הגאה. בעבר מנהג נפוץ בקרב בני נוער היה שתיית אלכוהול בפארקים ובאתרים מרכזיים (מנהג הקרוי בספרד בוטיון), אך בשנים האחרונות פעילות זו נאסרה וכיום מתבצעת באופן מפוזר בשכונות העיר השונות, במקום במקומות מרכזיים כבעבר.

תרבות בוהמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדריד פועלות מספר מסגרות אמנות אלטרנטיבית, בעיקר ברובע המרכז. העיר אף מארחת מספר פסטיבלים בתחום ובהם פסטיבל אמנות אלטרנטיבית ופסטיבל אמנות עכשווית. בשכונות מלסאניה, אנטון מרטין ולבפייס פועלים מספר בתי קפה/גלריות בוהמיים, המצוידים בדרך כלל בריהוט בסגנון רטרו ואווירה צבעונית ובלתי מסורתית. בגלריות אלו מוצגות בדרך כלל תערוכות מתחלפות של אמנים עכשוויים ויצירותיהם עומדות למכירה. בשכונת לבפייס פועלים גם מספר "בתים נסתרים", למעשה בארים בלתי-חוקיים או מבנים נטושים בהם נערכות הופעות, מפגשי הקראת שירה ומסיבות רחוב.

מוזיקה קלאסית ואופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האודיטוריום הלאומי במדריד

האודיטוריום הלאומי הוא האולם המרכזי בעיר למופעי מוזיקה קלאסית והוא ביתן של התזמורת הספרדית הלאומית, התזמורת הסימפונית צ'מרטין וכן מארח קונצרטים של תזמורת מדריד והתזמורת הסימפונית של מדריד. האולם משמש גם כבמה עיקרית עבור תזמורות זרות המופיעות בעיר.

התיאטרון המלכותי משמש כבית האופרה העיקרי בעיר והוא ביתה של התזמורת הסימפונית של מדריד. תיאטרון סרסואלה מוקדש בעיקר למופעי סרסואלה, אופרטות ורסיטלים, והוא ביתה של התזמורת של קהילת מדריד. תיאטראות נוספים בהם הם תיאטרון מונומנטל, ביתה של התזמורת הסימפונית RTVE, מרכז חואן מארץ' ואודיטוריום 400, המעלים מופעי מוזיקה עכשווית.

מלחמות שוורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדריד נמצאת זירת מלחמות השוורים הגדולה בספרד, לס ונטאס, שהוקמה ב-1929. לס ונטאס נחשבת בעיני רבים כמרכז מלחמות השוורים העולמי, ומכילה כ-25,000 מקומות ישיבה. עונת מלחמות השוורים במדריד מתחילה בחודש מרץ ונמשכת עד אוקטובר. מלחמות שוורים מתקיימות בכל יום במהלך חגיגות סן איסידרו, ובימי ראשון וחגים בשאר העונה.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדריד היא ביתן של קבוצות הכדורגל ריאל מדריד, המשחקת באצטדיון סנטיאגו ברנבאו, אתלטיקו מדריד, המשחקת באצטדיון ויסנטה קלדרון וראיו ואיקאנו, המשחקת במגרש הכדורגל ואיקאס, שלושתן משחקות בליגה הבכירה בספרד. ריאל מדריד נחשבת לקבוצת פאר במונחים אירופים ולאחת הקבוצות המעוטרות ביבשת, ולזכותה עומדות עשר זכיות בליגת האלופות, לצד 32 זכיות באליפות, 18 זכיות בגביע המלך הספרדי ושתי זכיות בגביע אופ"א. אתלטיקו מדריד היא יריבתה המושבעת של ריאל, והיא אחת הקבוצות המעוטרות בספרד עם עשר זכיות באליפות, עשר זכיות בגביע המלך ושתי זכיות בליגה האירופית. שני האצטדיונים החשובים במדריד, סנטיאגו ברנבאו והויסנטה קלדרון, שייכים שניהם לקטגוריה 4 הגבוהה ביותר על-פי דירוג האצטדיונים של אופ"א, ובכך מעמידים את מדריד כאחת משש ערים בלבד בהן שני אצטדיונים בקטגוריה זו, לצד ברצלונה, ליסבון, גלזגו, מנצ'סטר ואיסטנבול. אצטדיון סנטיאגו ברנבאו אירח ארבעה משחקי גמר של ליגת האלופות, בשנים 1957, 1969, 1980 ו-2010, וכן את משחקי הגמר של מונדיאל 1982 ויורו 1964.

מועדון ליגה אצטדיון
ריאל מדריד ליגת העל הספרדית אצטדיון סנטיאגו ברנבאו
אתלטיקו מדריד ליגת העל הספרדית אצטדיון ויסנטה קלדרון
ראיו ואיקאנו ליגת העל הספרדית מגרש הכדורגל ואיקאס

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

למדריד נציגות מכובדת גם בליגת הכדורסל הבכירה בספרד, בה משחקות הקבוצות המקומיות ריאל מדריד ואסטודיאנטס מדריד. כמו בכדורגל, גם בכדורסל מועדון ריאל מדריד הוא המעוטר ביותר בספרד ובאירופה כולה עם שמונה זכיות באליפות אירופה, 30 זכיות באליפות הליגה ו-23 זכיות בגביע המלך. קבוצת אסטודיאנטס זכתה 3 פעמים בגביע הספרדי והישג השיא שלה באירופה הוא השתתפות בפיינל פור הסופרוליג בשנת 1992.

מועדון ליגה אצטדיון
ריאל מדריד ליגת העל הספרדית בכדורסל ארמון הספורט מדריד
אסטודיאנטס ליגת העל הספרדית בכדורסל ארמון הספורט מדריד

ענפים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדריד נמצא מסלול המרוצים חראמה (Jarama), שאירח תשע פעמים בעבר את מרוץ הגרנד פרי הספרדי. מדריד היא גם נקודת הסיום של מרוץ האופניים היוקרתי הוואלטה אספניה. החל משנת 2002, מדריד מארחת מדי שנה טורניר טניס במסגרת סבב המאסטרס, מטורנירי הטניס החשובים בסבב ה-ATP, אשר נערך במתחם קאחה מחיקה. משנת 1978 נערכת בעיר מדי שנה תחרות מרתון וריצת 10000 מטר.

אירוח אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר הגישה מדריד את מועמדותה לאירוח המשחקים האולימפיים שלוש פעמים לקראת אולימפיאדות 1972, 2012 ו-2016, אך היא לא נבחרה באף אחת מהפעמים והפסידה למינכן, לונדון וריו דה ז'ניירו בהתאמה. בשנת 2011 פורסם כי מדריד הגישה מועמדות נוספת לאירוח אולימפיאדת 2020, עליה היא התחרה מול איסטנבול וטוקיו. מדריד הודחה בסיבוב הראשון והפסידה את האירוח לטוקיו.‏[9]

אתרי תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנים ואתרים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון סיבלס - בית העירייה

אנדרטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחובות מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חינוך והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה האוניברסיטה הפוליטכנית

מערכת החינוך במדריד מנוהלת על ידי משרד החינוך של הקהילה האוטונומית של מדריד, אשר אחראית על מערכת החינוך בקהילה כולה.

השכלה יסודית ותיכונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הערכות, ישנם במדריד 167,000 ילדים בגנים, 320,800 תלמידים בחינוך תיכוני, כ-4,500 תלמידים במסגרת חינוך מיוחד וכ-50,000 תלמידים בחינוך מקצועי. בסך הכול לומדים בקהילת מדריד יותר ממיליון תלמידים בחינוך לא-אקדמי‏[10], מתוכם כ-600,000 לומדים במוסדות ציבוריים, 260,000 בבתי ספר פרטיים וכ-150,000 הלומדים במוסדות פרטיים אחרים שאינם מסובסדים.

בעשרים ואחד רובעי העיר מדריד קיימים 520 גני ילדים (98 ציבוריים ו-422 פרטיים), 235 בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, 106 בתי ספר תיכוניים, 309 בתי ספר פרטיים (עם וללא סבסוד) ו-24 מוסדות לימוד זרים. בעיר 242 בתי ספר ציבוריים, כשליש מכלל בתי הספר, בהם מועבר חינוך דו-לשוני לכ-55,000 תלמידים.

השכלה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקהילת מדריד נמצאות שש אוניברסיטות ציבוריות, לצד קמפוסים של האוניברסיטה הפתוחה. ארבע מהאוניברסיטות מקיימות חלק או את כל פעילותן בעיר מדריד:

מרבית פעילות אוניברסיטת קומפולטנסה, לצד פעילותם של מוסדות השכלה גבוהה נוספים, מתרכזת בקרית האוניברסיטה, שכונה ברובע מונקלואה-ארבקה. במרכז קריית האוניברסיטה נמצא ארמון מונקלואה, משכנו הרשמי של ראש ממשלת ספרד החל משנת 1977. בנוסף, מדריד היא מקום מושבם של CSIC - מכון מחקר ממשלתי בנושאים מדעיים, CNIC - מכון מחקר קרדיווסקולרי המשותף למספר אוניברסיטות בספרד, וכן הספרייה הלאומית על שלל אוספיה והארכיונים.

בית הספר למנהל עסקים IE היא אוניברסיטה למנהל עסקים. האוניברסיטה נוסדה ב-1973 תחת השם Instituto de Empresa.

אוניברסיטת קומפלוטנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הנהלת האוניברסיטה

אוניברסיטת קומפלוטנס היא אחת האוניברסיטאות הוותיקות בעולם, והעתיקה באוניברסיטאות ספרד. באוניברסיטה לומדים כ-85,000 סטודנטים ועובדים בה למעלה מ-10,000 אנשי סגל‏[12]. האוניברסיטה ממוקמת בקמפוס מרכזי בקרית האוניברסיטה ברובע מונקלואה-ארבקה ובקמפוס משני בשכונת סומוסגואס בעיר השכנה פוסואלו דה אלארקון.

שורשי האוניברסיטה נטועים בבית ספר כללי שהוקם בשנת 1293 על ידי המלך סאנצ'ו הרביעי באלקלה דה אנארס הסמוכה למדריד. בשנת 1499 הפך בית הספר הכללי לאוניברסיטה, ביוזמתו של הקרדינל פרנסיסקו חימנס דה סיסנרוס ובתמיכתו של האפיפיור אלכסנדר השישי. האוניברסיטה נקראה קומפלוטנסיס, על שם קומפלוטום - שמה הלטיני של אלקלה דה אנארס.

האוניברסיטה שגשגה במהלך המאה ה-16, ובשנת 1509 פעלו במסגרתה חמש פקולטות: אמנות ופילוסופיה, תאולוגיה, משפט קאנוני, פילולוגיה ורפואה. הצלחת האוניברסיטה בתקופה זו נזקפת רבות לזכותו של סינסרוס, שבתור הארכיבישוף של טולדו, הצליח לתמוך בה באופן ניכר. בשנת 1517 הושלמה באוניברסיטה כתיבת פוליגוט התנ"ך הקומפולטנסיאני, מהדורה בחמישה כרכים שכללה את כל כתבי התנ"ך בעברית, יוונית, ארמית ותרגום הוולגטה ללטינית. אף על פי שמרבית עותקי הפוליגוט לא שרדו, הוא נחשב למגנום אופוס של האוניברסיטה ולאחד משיאי האקדמיה הספרדית, לצד היותו גורם מכריע בהפיכתה של האוניברסיטה לאחת המובילות בעולם.

בשנת 1836 עברה האוניברסיטה למדריד ושמה שונה ל"האוניברסיטה המרכזית". בשנת 1927 הוחלט בצו מלכותי על הקמת קמפוס חדש ברובע מונקלואה ארבקה, לימים קריית האוניברסיטה, על שטחים שהועברו מחצר המלוכה על ידי המלך אלפונסו ה-13. במהלך מלחמת האזרחים בספרד הפכה קריית האוניברסיטה לאזור קרבות, וחלק מבייני האוניברסיטה נהרסו. בשנת 1970 שונה שם האוניברסיטה לאוניברסיטת קומפלוטנס של מדריד ונבנה קמפוס נוסף בסומוסגואס, עבור הפקולטאות למדעי החברה.

בין בוגרי האוניברסיטה לאורך שנותיה נמנים מדינאים ובני אצולה רבים בהם מנואל אסאניה, אדולפו סוארס, חואן נגרין, חאבייר סולאנה, חסיד אומות העולם אנחל סאנס בריס והנסיכה לטיסיה, אמנים ואנשי רוח רבים בהם לופה דה וגה, חוויאר מריאס, חוסה אצ'גרי, מריו ורגס יוסה, ויסנטה אליכסנדרה, לואיס בוניואל, אלחנדרו אמנבר, חואן דה מריאנה וחוסה אורטגה אי גאסט.

האוניברסיטה האוטונומית של מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפוס קנטובלאנקו

האוניברסיטה האוטונומית של מדריד (ידועה בשם UAM) נוסדה בשנת 1968 לצד האוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה והאוניברסיטה האוטונומית של בילבאו, כחלק מרפורמה מקיפה במערכת החינוך בספרד. קמפוס האוניברסיטה המרכזי שוכן באזור קנטובלאנקו בצפון מדריד, סמוך לערים אלקובנדס וטרס קנטוס. האוניברסיטה נחשבת לאחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה המובילים בספרד ופעמים רבות מדורגת ראשונה מבין האוניברסיטאות הספרדיות בדירוגים שונים, ובהם דירוג אקדמי של אוניברסיטאות בעולם.

בקמפוס קנטובלאנקו שוכנות הפקולטות‏[13] למדעים, משפטים, פילוסופיה ואמנות, פסיכולוגיה, כלכלה וחשבונאות וכן בתי ספר גבוהים להנדסה ולהוראה. הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה שוכנת בבית החולים הלימודי לה פאס בצפון מדריד. כיום לומדים באוניברסיטה כ-35,000 סטודנטים, ובין בוגריה נמנים הנסיך פליפה, טרינידד חימנס וכן מדינאים, אמנים, עיתונאים ואנשי תקשורת רבים.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים הכבישים המרכזיים במדריד וסביב לה. בכחול מסומנים כבישי הטבעת, בורוד מסומנים הכבישים הרדיאליים היוצאים ממדריד.

העיר מדריד מוקפת בארבעה כבישי טבעת, הממוקמים זה בתוך זה, שנועדו להקל על התנועה בין אזורים שונים במטרופולין ולמנוע עומסי תנועה בתחומי העיר עצמה. הכבישים הם M-30 בהיקף מרכז העיר, M-40 בפרברי העיר, M-50 ו-M-61 המהווים טבעת בהיקף המטרופולין ו-M-45 המהווה חצי טבעת המקשרת בין כביש M-40 לכביש M-50.

בנוסף, מדריד היא מקורם של מספר כבישים בין-עירוניים מרכזיים המקשרים אותה לכל אזורי ספרד, החשובים שבהם הם:

זיהוי הכביש מסלול
A-1 מדריד - ארנדה דה דוארו - בורגוס - מירנדה דה אברו - ויטוריה - סן סבסטיאן
A-2 מדריד - גוודלחרה - סראגוסה - ליידה - ברצלונה
A-3 מדריד - ולנסיה
A-4 מדריד - קורדובה - סביליה - חרס - קדיס
A-5 מדריד - טלברה דה לה ריינה - נבלמוראל דה לה מאטה - מרידה - בדחוס - גבול פורטוגל
A-6 מדריד - מדינה דל קמפו - בנוונטה - אסטורגה - פונפראדה - לוגו - לה קורוניה

אזורים תפעוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת האזורים התפעוליים לפי רשות התחבורה האזורית

רשות התחבורה האזורית מחלקת את הקהילה האוטונומית של מדריד למספר אזורים תפעוליים בצורת טבעות המקיפות את מרכז העיר מדריד בקטרים שונים. טבעת A כוללת את מרכז העיר, טבעות B2, B1 ו-B3 מרוחקות יותר מהעיר (בסדר עולה ביחס למרחק) וכוללות את שוליה הרחוקים ופרבריה, וטבעות C1 ו-C2 כוללות ערים הנמצאות מחוץ למטרופולין מדריד אך בגבולות הקהילה האוטונומית.

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך האוטובוסים הציבוריים במדריד מופעל על ידי חברת התחבורה העירונית, בדומה ליתר אמצעי התחבורה בעיר. המערך כולל מעל 2,000 אוטובוסים הפועלים ב-218 קווים‏[14], בהם קווים רגילים, קווי אקספרס, קווים סיבוביים וקווי לילה. מערך האוטובוסים במדריד מקושר גם למערכי הרכבות העירוניות (התחתית והפרברית), ותחנות מעבר עיקריות הן שדרת אמריקה, מנדס אלבארו, מונקלואה, פלאסה אליפטיקל ופרינצ'יפה פיו. בנוסף, פועלים עשרות קווי אוטובוס בין-עירוניים המקשרים את מדריד לערים אחרות במטרופולין, וכן אוטובוסים לערים מרוחקות יותר במחוזות קרובים.

רכבת ארצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת הרכבות של ספרד, ה-Red Nacional de Ferrocarriles Españoles, המכונה Renfe, מקשרת את מדריד עם שאר ערי המדינה באמצעות שתי תחנות רכבת מרכזיות - אטוצ'ה וצ'מרטין. פרט למערך הרכבות הארצי, בתחנות אלו עוברים גם קווי הרכבת התחתית והרכבת הפרברית של מדריד, המאפשרים קישור נוח בין כלל מערכי הרכבת בעיר.

תחנת אטוצ'ה משמשת כשער הכניסה העיקרי לעיר וממנה מופעלים קווים למרחקים בינוניים לטולדו, סגוביה, אלבסטה וערים נוספות, לצד קווים ארוכים וקווים מהירים לברצלונה, סביליה, אואסקה, מאלגה, ולנסיה, קדיס, גרנדה ועוד. תחנת צ'מרטין מפעילה את מרבית הקווים לצפון ומערב ספרד ובהם קווים לסראגוסה, סלמנקה, סנטנדר, לאון, בילבאו, גיחון, לה קורוניה וכן ליסבון שבפורטוגל.

רכבת תחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרכבת התחתית של מדריד
רכבת תחתית בתחנת סול.

הרכבת התחתית של מדריד היא בין מערכות הרכבת התחתית הגדולות בעולם ובין עשר המערכות הארוכות בעולם. המערכת שהוקמה בשנת 1919 היא השנייה בגודלה באירופה, אחרי זו של לונדון, והיא משרתת כשישה מיליון תושבים במטרופולין מדריד. כיום כוללת המערכת 231 תחנות ומסלולים באורך כולל של 282.5 קילומטרים.

פרישת מערכת הרכבת התחתית מאפשרת גישה לכל אזורי העיר ולמרבית פרבריה, וכן קישור למערכי התחבורה הנוספים במטרופולין באמצעות קישור לשתי תחנות הרכבת הגדולות בעיר - אטוצ'ה וצ'מרטין, תחנת פרינצ'יפה פיו המשמשת כיום כבסיס אוטובוסים בין-עירוניים מרכזי ונמל התעופה מדריד-בראחס המשמש כשער התחבורה האווירית העיקרי לעיר. במסגרת תוכניות הפיתוח של המערכת מתוכננת פתיחתם של שני קווים חדשים והארכתם של קווים קיימים, למתן כיסוי רחב יותר של פרברי העיר, וכן מודרניזציה של תחנות המערכת הישנות והתאמתן לסטנדרטים החדשים.

רכבת פרברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרכבת הפרברית של מדריד

תחילתן של הרכבות הפרבריות במטרופולין מדריד בשנת 1851, אז נסללה מסילת הרכבת הראשונה בין מדריד לארנחואס. בשנת 1941, לאחר מלחמת האזרחים הספרדית, חברות הרכבת שסבלו מקשיים הולאמו ואוחדו לחברת RENFE. התפתחות ערי השינה בסביבת מדריד החלה רק בסוף שנות ה-60, והתמקדה בשני אזורים שונים במטרופולין - אזור אנרס והאזור מדרום למדריד הכולל את לגאנס, חטאפה וערים נוספות.

בשנות ה-90, החלה RENFE להפריד את קווי הרכבת שלה לפי אזורי פעילות, ובכל אחד מיתגה את השרות עם סמלים וצבעים שונים. כחלק מהרפורמה, הרכבות במדריד נצבעו בצבעים אדום, לבן ואפור, וקווי הרכבת השונים מוספרו באופן עוקב. במקביל, חל שינוי במגמת ההתפתחות העירונית באזור מדריד, כאשר יוזמות ותוכניות בניה חדשות, שהיו בעבר בעיקר בצפון-מזרח ובדרום-מערב העיר, החלו להתרכז באזור צפון-מערב העיר. במענה למגמת ההתפתחות העירונית שהתעוררה, החלה RENFE בתוכנית שאפתנית להרחבת מערכת הרכבת הפרברית, באמצעות קישורה של תחנת הצפון המיושנת לתחנת אטוצ'ה. נתיב הקישור בין התחנות שזכה לשם "המסדרון הירוק" נפתח בשנת 1997, עבר באזורי תעשייה ישנים מדרום למרכז העיר, ובין היתר הביא לסלילתם של רחובות חדשים ולמיזמי מגורים סביבם.

כיום, הרכבת הפרברית המופעלת על ידי חברת RENFE משרתת את מדריד ואת הערים באזור המטרופולין באמצעות 96 תחנות ומסלולים באורך כולל של 370 קילומטרים.

רכבת קלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת קלה בתחנת ארבקה.

הרכבת הקלה של מדריד נחנכה בשנת 2007 ומהווה, מבחינה אדמיניסטרטיבית, חלק מהרכבת התחתית של העיר. מערכת הרכבת הקלה כוללת 3 קווים באורך כולל של מעל 27 קילומטרים ו-36 תחנות. שלושת קווי הרכבת הקלה הם על-קרקעיים במרבית אורכם, אך חלק מהתחנות תת-קרקעיות. קו הרכבת הקלה ML-1 משרת שכונות חדשות צפון-מזרחית ממרכז העיר, והקווים ML-2 משרתים שכונות ממערב למרכז העיר.

תחבורה אווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נמל התעופה מדריד-בראחס

במדריד פועל נמל התעופה מדריד-בראחס הממוקם בצפון-מזרח העיר. הנמל הוא הגדול והעמוס בספרד, והעשירי העמוס ביותר בעולם‏‏‏[15]. כיום הנמל הוא השער האווירי המרכזי לחצי האי האיברי ומהווה מוקד משיכה לטיסות רבות, בעיקר מאמריקה הלטינית. בשנת 2008 עברו בנמל יותר מ-50.8 מיליון נוסעים. הנמל כולל ארבעה מסלולי המראה וארבעה בתי נתיבות. טרמינל 4, החדש מביניהם, משמש את טיסות חברת איבריה וחברות נוספות בברית חברות התעופה Oneworld, בהן בריטיש איירוייז ואמריקן איירליינס. שלוש הטרמינלים האחרים משמשים את טיסות שאר החברות, בהן החברות הספרדיות ספנאייר ואייר אירופה. הנמל מקושר כיום למדריד באמצעות קו 8 של הרכבת התחתית, הכולל תחנה בטרמינל 2 (מעבר לטרמינלים 1 ו-3) ותחנה בטרמינל 4 החדש.

סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדרת פסלים בפארק בואן רטירו.

העיר מדריד מלאה בשטחים ירוקים ופארקים, והיא אחת הערים האירופיות עם היחס הגדול ביותר של שטחים ירוקים לאדם - 70 מ"ר, לעומת 20 מ"ר בממוצע באירופה. בשנת 2005, היו במדריד כ-300,000 עצים‏[16], נתון השני במספרו רק לטוקיו, אשר אוכלוסייתה גדולה פי שלושה מאוכלוסיית מדריד.

פארק בואן רטירו הוא הריאה הירוקה הגדולה במרכז העיר, בשטח של 1,180 דונם, והוא הפארק הפופולרי בעיר. במרכז הפארק נמצא אגם מלאכותי, ועוד נמצאים בו גני פרחים, ארמון הזכוכית שנבנה בהשראת ארמון הבדולח של לונדון, פסלים רבים ואנדרטות.

קאסה דה קאמפו הוא פארק גדול, בשטח של 17,220 דונם, הנמצא ברובע מונקלואה-ארבקה במערב העיר, והוא הגדול מבין שטחיה הירוקים של מדריד. בפארק נמצאים פארק שעשועים, גן החיות של מדריד ובריכה. כמו כן, קיים בפארק רכבל ממנו ניתן להשקיף על כל העיר, המקשר בין קאסה דה קאמפו לפארק מערב.

ניתן למנות מספר פארקים משמעותיים נוספים בעיר:

  • בתחנת אטוצ'ה נמצא גן טרופי מקורה בשטח של כ-4,000 מ"ר. בגן ניתן למצוא יותר מ-500 זנים שונים של צמחים, לצד אגמים עם צבים ודגים. יחד עם בתי הקפה הרבים הפועלים במתחם, הפכה תחנת אטוצ'ה למקום בילוי ומפלט ממזג האוויר.
  • הגן הבוטני המלכותי נוסד במאה ה-18 על ידי המלך קרלוס השלישי, ושימש לגידול זני צמחים שנאספו מסביב לעולם. בגן פועל מכון מחקר שהחל את דרכו בפיתוח תרופות צמחיות, וכיום מתרכז בשימור המערכת האקולוגית האירופית.
  • פאוניה הוא פארק שעשועים לימודי, המשלב בין גן חיות לבין לימודי טבע, במטרה להוות מוקד משיכה חינוכי לילדים. בפארק מוצגות שמונה מערכות אקולוגיות שונות ומעל 1,500 בעלי חיים, חלקם משוטטים בחופשיות ברחבי הפארק.
  • פארק המערב שוכן מצפון לארמון המלכותי וגובל ברובע מונקלואה-ארבקה וקרית האוניברסיטה. הפארק משתרע על-פני שטח של 980 דונם ומכיל זני עצים רבים ובהם ארז, צפצפה וטיליה. מדי שנה הפארק מארח תחרות ורדים בינלאומית.
  • פארק קפריצ'ו משתרע על פני שטח של 140 דונם בשכונת אלמדה דה אוסונה במזרח העיר. הפארק נחשב לאחד היפים בעיר ונמצאים בו פסלים, אנדרטות, מזרקות ומבוך צמחיה.

ערים תאומות‏[17][עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ . אתר "מדריד בימי הביניים" (בספרדית)
  2. ^ 2.0 2.1 מחקר על האוכלוסייה הזרה במדריד(בספרדית)
  3. ^ היסטוריה של מרכז הכנסים והתערוכות IFEMA (בספרדית)
  4. ^ דו"ח מרכז הכנסים והתערוכות IFEMA לשנת 2008 (באנגלית)
  5. ^ דו"ח המציג נתוני תערוכות באירופה מתחילת שנות האלפיים (בספרדית)
  6. ^ רשימת תערוכות שהתקיימו בספרד (בספרדית)
  7. ^ MADRID WILL SOON HAVE A NEW CONVENTION CENTRE. esMadrid.com
  8. ^ בירות האופנה העולמיות לשנת 2009, לפי ה-Global Language Monitor (באנגלית)
  9. ^
  10. ^ מיליון תלמידים בקהילת מדריד (בספרדית)
  11. ^ כתובות הקמפוסים של האוניברסיטה האוטונומית (בספרדית)
  12. ^ נתונים אודות אוניברסיטת קומפולטנס מאתר האוניברסיטה הרשמי (באנגלית)
  13. ^ מחלקות האוניברסיטה האוטונומית באתר הרשמי (באנגלית)
  14. ^ אתר חברת התחבורה העירונית ורשימת קווי האוטובוס (בספרדית)
  15. ^ סטטיסטיקות נוסעים לשנת 2007 באתר ACI(באנגלית)
  16. ^ נתונים אודות שטחים ירוקים במדריד באתר הסוכנות לפיתוח כלכלי של מדריד (בספרדית)
  17. ^ רשימת הערים התאומות של מדריד באתר עיריית מדריד (בספרדית)
דגל האיחוד האירופי
בירות מדינות האיחוד האירופי

אוסטריה: וינהאיטליה: רומאאירלנד: דבליןאסטוניה: טאליןבולגריה: סופיהבלגיה: בריסלגרמניה: ברליןדנמרק: קופנהגןהולנד: אמסטרדםהונגריה: בודפשטהממלכה המאוחדת: לונדוןיוון: אתונהלוקסמבורג: לוקסמבורגלטביה: ריגהליטא: וילנהמלטה: ולטהסלובניה: ליובליאנהסלובקיה: ברטיסלאבהספרד: מדרידפולין: ורשהפורטוגל: ליסבוןפינלנד: הלסינקיצ'כיה: פראגצרפת: פריזקפריסין: ניקוסיהרומניה: בוקרשטשבדיה: סטוקהולם