אסקר אקייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסקר אקייב

אסקר אקייביץ' אקייב (נולד ב-10 בנובמבר 1944) הוא נשיאה של קירגיזסטן מאז הכריזה המדינה על עצמאותה מברית המועצות ועד ל24 במרץ 2005, לאחר שנמלט מן הארץ אל מול מחאה עממית אשר כונתה "מהפכת הצבעונים".

חינוך וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעיר בחמישה ילדים, גדל אקייב בחווה קולקטיבית.

אקייב הינו בוגר מצטיין של מכון לנינגרד למכניקה ואופטיקה בשנת 1967 במגמות מתמטיקה, הנדסה ומדעי המחשב. בשנת 1981 קיבל תואר דוקטור מן המכון להנדסה ופיזיקה במוסקבה, לאחר שכתב את עבודת הדוקטור שלו בנוגע למערכות הולוגרפיות לאחסנת נתונים.

אקייב החל להרצות במכון הפוליטכני בפרונזה (כיום בישקק בירת קירגיזסטן) בשנת 1977. חלק משרי הקבינט בממשלתו העתידית היו תלמידיו וחבריו לצוות ההוראה.

ב-1970 נישא למיירם אקייב, ולזוג ארבעה ילדים.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 מונה אקייב לנשיא קירגיזסטן, לאחר שנבחר למשרה זאת על ידי "הסובייט העליון" של מדינה זו. הוא שירת בעבר כחבר בגוף זה. אקייב נבחר לתפקידו בסיבוב שני, לאחר שסיבוב קודם של הצבעה בין שני מועמדים אחרים לא הצליח להביא להכרעה, ושמו של אקייב הועלה על מנת לפתור את המצב שנוצר. הוא נבחר שוב ב1991, ושוב בשנת 1995 ושנת 2000. בחלק מבחירות אלו הועלו טענות באשר לכשרות ההצבעה.

בתחילה נתפס אקייב כמנהיג ליברלי ודמוקרטי, אשר קידם את ההפרטה של הקרקע ושל משאביה הכלכליים של המדינה, אך החל להפגין נטיות סמכותניות, ונאלץ להתייצב אל מול גל של מחאות הקורא להתפטרותו.

המחאה העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגל הראשון של ההפגנות החל באמצע מרץ 2002. אזימבק בקנזרוב, חבר פרלמנט שהואשם בשחיתות הועמד למשפט בעיר ג'ללבד. מעל לאלפיים מפגינים צעדו אל המקום בו התקיימו ההליכים. עדויות ראיה מוסרות כי המשטרה הורתה למפגינים לעצור ונתנה להם חמש עשרה דקות על מנת להתפזר, אך פתחה באש בטרם חלף המועד. חמישה אנשים נהרגו. אדם נוסף נהרג למחרת. 61 אנשים נפצעו, ביניהם 47 שוטרים ו-14 אזרחים.

במאי של אותה שנה, התעמתה משטרת המהומות הקירגיזית עם מפגינים בבישקק במהלך הפגנות תמיכה בבקנזרוב. המשטרה בכיכר הפרלמנט הכתה בקהל בן 200 מפגינים, וננקטו שיטות אכזריות. בהפגנה זו הועלו דרישות להתפטרותו של אקייב. בנובמבר של אותה שנה נעצרו עשרות אנשים שצעדו אל הבירה במחאה על מדיניות אקייב.

המחלוקת על תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחאות המשיכו, אם כי בקנה מידה קטן יותר, במשך השנים שלאחר 2002. לאחר הבחירות לפרלמנט הקירגיזי ב 2005 הפכו המחאות שוב לאלימות.

אקייב הבטיח לפרוש מרצונו לאחר תום תקופת כהונתו ב2005, אך האפשרות של העברת שלטון שושלתית עלתה, כאשר הן בנו איידר אקייב ובתו ברמט אקייבה היו מועמדים בבחירות לפרלמנט הקירגיזי ב2005. אסקר אקייב קיבל חסינות לכל חייו בהחלטתו של הבית התחתון של הפרלמנט הקירגיזי בשנת 2003.

במרץ 2005 פרצו מהומות באוש ובג'ללבד, ודווח על מותם של עשרה אנשים. הממשלה הצהירה כי היא מוכנה לשאת ולתת עם המפגינים. מנהיגי האופוזיציה הצהירו כי יהיו מוכנים לשאת ולתת רק עם הנשיא.

אקייב סירב להתפטר, אך הצהיר כי לא ישתמש בכוח כנגד המפגינים, אשר לדבריו אורגנו על ידי כוחות זרים על מנת להביא לקריסת המדינה.

ב-23 במרץ 2005 אקייב הכריז על פיטורי שר הפנים, ברדיקין סובנבקוב, והתובע הכללי מיקטיבק אבדילדייב, בשל ביצועיהם הגרועים בטיפול במהומות.

הפיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 במרץ 2005 הסתערו מפגינים על ארמון הנשיאות בעיר בישקק, והשתלטו עליו, לאחר התנגשות עם משטרת המהומות במהלך הפגנות אופוזיציה גדולות בהן הועלו טענות על מרמה בבחירות.

תומכי האופוזיציה השתלטו אף על ערי מפתח בדרום הארץ, ודרשו את התפטרותו המיידית של אקייב, בטענה כי זייף את תוצאות הבחירות.

באותו היום עזב אקייב את הארץ עם משפחתו במסוק, לקזחסטן. הפרלמנט מינה את מנהיג האופוזיציה אישנבאי קאדירבקוב לנשיא המדינה. מקזחסטן הגיע אקייב לרוסיה, ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין העניק לו מקלט ברוסיה. ביום 4 באפריל 2005 נפגש אקייב ברוסיה עם מנהיגי הפרלמנט הקירגיזי, ומסר להם את התפטרותו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]