אסרסי גטו
 | |
| אסרסי גטו, ינואר 2019 | |
| לידה |
1958 (בת 66 בערך) גיינאה, אתיופיה |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מקום מגורים | ירושלים |
| פעילות בולטת | פעילה בעליית יהודי אתיופיה |
| תקופת הפעילות | 1983–1985 (כשנתיים) |
| מקצוע | אחות |
| בן זוג | ברוך גרמאי |
| פרסים והוקרה | "גיבורת החברה הישראלית" מטעם פורום ירוסלם |
אסרסי גטו סהלו גרמאי (נולדה ב-1958) היא ישראלית ממוצא אתיופי, אשר באמצע שנות ה-80 שימשה אחות בצלב האדום במחנה פליטים בסודאן. היא הצילה את חייהם של חולים רבים, העניקה בסתר תרופות למי שלא יכלו לרכוש אותן והייתה אחראית לחלוקת כספי סיוע לפליטים יהודים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות באתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסרסי נולדה בכפר גיינאה במחוז גונדר ב-1958, הבת הקטנה מבין עשרה ילדים. אביה, גטו סהלו, היה חקלאי וראש הקהילה המקומית, שמנתה 58 משפחות יהודיות. בשנות ה-60 נפתח בכפר בית ספר יהודי, על ידי יונה בוגלה. בשונה מהמקובל באותה תקופה באתיופיה, אביה של אסרסי השתכנע לשלוח ללימודים לא רק את בניו, אלא גם את בנותיו[1]. לאחר ארבע שנות לימודים בכפר, אסרסי סירבה להתחתן ושכנעה את הוריה לאפשר לה להשלים 12 שנות לימוד בבית הספר בעיר אזזו. היא המשיכה את לימודיה בבית הספר לאחיות בדברה תבור.
המסע לסודאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסיימה את הכשרתה כאחות ב-1983, הרשויות החליטו לשלוח אותה לעבוד בחזית אסמרה, שם התנהלו קרבות בין המורדים האריתראים לצבא, במסגרת מלחמת האזרחים האתיופית. בעצת משפחתה הצטרפה אסרסי לאחת הקבוצות שיצאו למסע לישראל דרך סודאן, היחידה ממשפחתה ומהכפר כולו שיצאו למסע בשלב זה. בדרכם נדרשו פעמים רבות כישוריה כאחות לטיפול במשתתפי המסע, ביניהם תינוקות, קשישים ונשים הרות[2].
במחנה פליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1984 עברה הקבוצה את הגבול מאתיופיה לסודאן והגיעה למחנה הפליטים וואד אל-הילו, הסמוך לגדריף. הפליטים סבלו ממחסור במזון ובמים נקיים, ממחלות רבות, מהיעדר שירותי רפואה ומהתנכלות של המקומיים[3]. רבים מיהודי אתיופיה מצאו את מותם במחנות הפליטים בסודאן, בהמתינם לעלות לישראל[4]. אסרסי פנתה לצלב האדום בבקשה להתנדב בשורות הארגון. לאחר שהוכיחה את כישוריה כמתנדבת התקבלה כאחות מן המניין. במסגרת עבודתה טיפלה בפליטים רבים, בני כל הדתות, ובמיוחד בפליטים יהודים, שאנשי צוות אחרים סירבו לטפל בהם בגלל דתם[5]. לבקשתה, הוצבה לעבודה גם בבית המרקחת של המרפאה, עמדה שאפשרה לה לסייע ליהודים שלא היה באפשרותם לרכוש את התרופות שנדרשו להם. תוך סיכון חייה מסרה לחולים בסתר תרופות ללא תשלום, ולעיתים קנתה עבורם תרופות מכספה[6]. עקב חששה שתיחטף על ידי סודניים מקומיים ותיאלץ להינשא בעל כורחה, החליטה אסרסי להתחתן עם רווק יהודי, שהכירה עוד לפני הגעתה למחנה. בעקבות פגישתה עם הנרי גולד, ממייסדי הארגון ההומניטרי הקנדי CPAR, החלה אסרסי לסייע בחלוקת כספי סיוע למשפחות יהודיות במחנה הפליטים. פעילות זו הופסקה לאחר שקיבלה איומים על חייה מצד פליטים שלא נמצאו זכאים לסיוע, ואזהרה שהיא תוסגר לרשויות הסודניות בעקבות פעילותה. בשנת 1985, לאחר שכל קהילת ביתא ישראל במחנה וואד אל-הילו עלתה לישראל במסגרת מבצע משה, החליטה גם אסרסי לעזוב את סודאן. היא ביקשה לצאת לישראל, אבל הדרך ארצה נחסמה בעקבות הדלפה לעיתונות על עליית היהודים. בעזרת פעילים יהודים אתיופיים בשירות המוסד נוצר קשר עם שגרירות קנדה בסודאן. אסרסי, שהייתה בהריון מתקדם, ילדה את בתה בבית החולים בח'רטום, וכעבור כחודש, במאי 1985, הגיעה עם משפחתה לקנדה.
מקנדה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא החלה ללמוד רפואה בוויניפג, אבל עקב מאסרם של שניים מאחיה, שהיו פעילי עלייה בגונדר, נאלצה להפסיק את לימודיה ולסייע בפרנסת משפחותיהם. היא התקבלה לעבודה בבית חולים מקומי כאחות במשמרת לילה, ובימים עבדה כמזכירה. בזמנה הפנוי סייעה בגיוס תרומות למען יהדות אתיופיה. במקביל גידלה בעצמה את בתה, לאחר גירושיה מבעלה. אחרי מאמץ שנמשך חמש שנים, הצליחה להביא את אימה מאתיופיה לקנדה. האם עלתה לישראל, שני האחים שוחררו מהכלא האתיופי בסיוע המוסד, עלו לישראל והוכרו כאסירי ציון. כשנה לאחר מכן, ב-1992, היא עלתה לישראל יחד עם בתה. בישראל פגשה את ברוך גרמאי, שאותו הכירה עוד באתיופיה. השניים נישאו ומתגוררים בירושלים. אסרסי ממשיכה לעבוד כאחות מעשית.
חשיבות פעילותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- במהלך המסע הרגלי לסודאן נקראה אסרסי לטפל ברבים ממשתתפי המסע, שסבלו מרעב, צמא, תשישות, פגיעת חיות טרף ופציעות שונות. למרות מחסור בתרופות וציוד רפואי, היא סייעה בהצלת חיים ובהגעת חברי הקבוצה ליעדם.
- בצל מלחמת ההישרדות האישית והמשפחתית במחנה הפליטים, התגייסה אסרסי לעזור לפליטים יהודים במתן שירותי רפואה ובחלוקת כספי סיוע.
- מעמדה כאחות בצלב האדום אפשר לה להשיג תרופות חיוניות, וכך להעניק טיפול רפואי ולהציל את חייהם של רבים, ביניהם עשרות תינוקות.
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, שנערך בירושלים ב-2018, נערך מפגש בין אסרסי לאחד התינוקות שהצילה בסודאן – יאסו זללו, ואביו אשגרה וורקנו זללו, ביוזמת הטלוויזיה החברתית.
- אסרסי נבחרה ל"גיבורת החברה הישראלית" בכנס מנהיגות נשית בקהילת יוצאי אתיופיה, שנערך על ידי "פורום ירוסלם".
- בספר "מנהיגות פורצות דרך", בהוצאת פורום ירוסלם (2019), הוקדש פרק מיוחד לסיפורה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מלכה שבתאי ולאה קסן, "גברים מאתיופיה, נשים מישראל", "ארץ אחרת" גיליון מס' 30, 2005
- ^ בתיה מקובר, "מנהיגות פורצות דרך", עמוד 32, הוצאת פורום ירוסלם, 2019
- ^ הווארד לנהוף, "יהודים שחורים, יהודים וגיבורים אחרים", עמוד 216, הוצאת גפן, 2007
- ^ גדי בן עזר, "המסע – סיפורי המסע של יהודי אתיופיה לישראל", עמוד 13, הוצאת מודן, 2007
- ^ יובל אברהם, "סיפור שגוי – מדיניות מפלה", הטלוויזיה החברתית, 2018
- ^ בתיה מקובר, "מנהיגות פורצות דרך", עמוד 36, הוצאת פורום ירוסלם, 2019