אפוק טיימס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Internet-news-reader.svg EPOCH TIMES
לוגו אפוק טיימס.pdf
תדירות ירחון
סוגה מגזין
פורמט מגזין כרומו
בעלים אפוק מדיה ישראל ע"ר
עורך איל לוינטר
שפה עברית
תפוצה 25,000 עותקים
מדינה ישראל
ISSN 1860-5818
http://www.epochtimes.co.il/

אפוק טיימסאנגלית: Epoch Times; בסינית מפושטת: 大纪元; בפין-יין: Dàjìyuán) הוא חלק מגוף תקשורת בינלאומי, Epoch Media Group. הקבוצה מוציאה לאור מאמרים בדפוס ובאינטרנט בכשלושים וחמש מדינות ובעשרים שפות (לרבות בעברית). העיתון מגדיר עצמו כ"עיתונות חופשית ונקייה" ולדבריו "אינו נשלט על ידי בעלי הון".[דרוש מקור]

בישראל אפוק טיימס יוצא כמגזין. הוא יוצא לאור על ידי הארגון "אפוק מדיה ישראל". מנכ"ל המגזין בישראל הוא דור לוינטר והיו"ר הוא גלעד סלונים.

משימתה של הקבוצה היא "לתת לאנשים מסביב לעולם קול עצמאי שניתן לסמוך עליו, התורם בצורה חיובית למהלך חייהם לטווח הארוך".[דרוש מקור]

המהדורה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד שער גיליון אוקטובר 2014

המהדורה העברית של "אפוק טיימס" יוצאת לאור בישראל כמגזין חודשי תחת הכותרת "Epoch Times".

כל חודש נבחר נושא לגיליון, ונכתב עליו מזוויות מבט שונות - החל מחברה, סביבה וכלכלה ועד מדע, תרבות ופנאי. הירחון מופץ למנויים וברשתות שיווק שונות. ניתן לרכוש את המגזין בנקודות מכירה מרכזיות כגון: סטימצקי, צומת ספרים וחנויות אחרות.

בית לתוכן Epoch Times[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להוצאה לאור של המגזין אפוק טיימס גם מפיק אירועי תוכן ואנשי התוכן של המגזין מרצים בנושאי תחומי ההתמחות שלהם. כמו כן, מפיק ארגון אפוק טיימס אירועי ערב או בוקר. אופי האירועים לדברי הארגון הוא "שילוב בין יוקרה לבין תוכן מרתק, שניתן על ידי הרצאות מאת כותבי ועורכי המגזין".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון הוקם על ידי קבוצה של סינים-אמריקניים בשנת 2000 שהחלו להפיצו בשפה הסינית ברחבי ארצות הברית. בשנת 2003 החל לצאת בשפה האנגלית. בעברית יוצא העיתון באופן דו-שבועי החל מדצמבר 2005, במהדורה שבועית החל מאוגוסט 2008 ובמהדורה חודשית כמגזין החל מאוגוסט 2011. העיתון מופץ למנויים ובנקודות הפצה באזור תל אביב והשרון. מהדורת העיתון בשפה הסינית היא כיום מהדורת החדשות הגדולה ביותר מחוץ לסין, הן כעיתון מודפס והן באינטרנט. ברחבי העולם הוא מופץ בעיקר בקרב דוברי השפה הסינית (ובעוד 20 שפות נוספות)[דרוש מקור]. ממשלת סין מונעת את הגלישה באינטרנט לאתרי העיתון ואת הפצתו בדפוס במדינה, בשל מדיניותו של העיתון לדיווח חדשות באופן עצמאי ובלתי מצונזר על ידי גורמי שלטון.

בין מייסדי העיתון היו מספר מתרגלי פאלון גונג, שיטה רוחנית שמקורה בסין אשר נרדפת על ידי המשטר הקומוניסטי הסיני. העיתון טוען כי הוא עצמאי וחסר משוא פנים, אולם נטען כנגדו כי הוא מוטה נגד המשטר הקומוניסטי בסין, וכי הוא מביע בדרך-כלל דעות שמרניות ודעות התומכות בימין בארצות הברית (למשל בנושאי המלחמה העולמית בטרור ומלחמת עיראק).

תשעת הדיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תשעת הדיונים", ספר בהוצאת מערכת האפוק טיימס שיצא לאור בשנת 2004, פורסמו לראשונה בגרסה הסינית של עיתון ה"אפוק טיימס" בנובמבר 2004. מאוחר יותר, המאמרים תורגמו לאנגלית, הובאו לדפוס והתפרסמו באינטרנט. כיום ניתן להשיג את "תשעת הדיונים" ב-20 שפות. תשעה דיונים אלו הם בעיקרם תשעה נושאי ביקורת נגד המפלגה הקומוניסטית הסינית והם מתהדרים בכותרות כגון "איך המפלגה הקומוניסטית היא כוח המתנגד ליקום" (דיון מס' 4) או "על הטבע הנבזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית" (דיון מס' 9)‏‏.‏[1]

בהקדמה לספר מובהרת עמדתו: "במשך למעלה מ-80 שנות קיומה, כל דבר בו נגעה המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) הושחת בשקרים, מלחמות, רעב, עריצות, טבח וטרור. אמונות וערכים מסורתיים הושמדו באלימות. מושגים מוסריים מקוריים, ומבנים חברתיים התפוררו תחת אלימות. אמפטיה, אהבה והרמוניה בין אנשים עוותו למאבק ושנאה".‏[1]

לטענת מפרסמיו, תשעת הדיונים אחראים לפרישה של למעלה מ-120 מיליון איש מן המפלגה הקומוניסטית. הנתונים מופיעים באתר "טואי-דאנג" (退党 "פרישה מהמפלגה" בסינית), השייך אף הוא לרשת התקשורת‏[2].

העיתון זכה במספר פרסים על חשיפותיו בנושאי זכויות אדם, ובכללם מן "החברה הבינלאומית לזכויות אדם"; ובפרס הראשון של "ארגון העיתונאים האסיאתי-אמריקני" בארצות הברית. בנוסף, הופקה על פי הספר סדרה של סרטים דוקומנטריים על ידי תחנת הטלוויזיה הבינלאומית בסינית ובאנגלית "NTDTV".

כתבות שעוררו עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]