אפיקים בנגב (חברה)
אפיקים בנגב הייתה חברה משותפת לסוכנות היהודית ולבעלי־הון פרטיים, שהוקמה במקור בשנת 1947 כדי להקים עיר יהודית בנגב בסביבת באר שבע. לאחר מלחמת העצמאות נמסרה באר שבע הנטושה לידי החברה כדי לפתח את ההתיישבות בבאר שבע. אולם בעקבות חילוקי דעות עם הממשל הצבאי ותלונות המתיישבים, החברה נסגרה בסוף 1949.
תולדות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החברה הוקמה בקיץ 1947 על פי החלטת הקונגרס הציוני, כדי לחזק את ההתיישבות בנגב שהייתה כולה חקלאית וסבלה מריחוק ממרכזי האוכלוסייה היהודית, ומחוסר עבודה בקרבת היישובים[1]. למנהל החברה התמנה ש. סברדלוב. בתחילת ספטמבר 1947, עוד טרם נקבע מקום לעיר, יצא נשיא התאחדות בעלי המלאכה, אריה שנקר, בקריאה לתעשיינים לשקול ליצור שותפות עם החברה תוך קבלת תנאים מועדפים[2]. במקביל התפרסמו הצעות לציבור לרכוש מגרשים בעיר שתוקם ובדבר הזהירו מניצול אנשים תמימים שיקנו מגרשים בקרבת העיר שהקמתו עלולה להתעכב[3].
לאחר כיבוש באר שבע במבצע יואב, ב-21 באוקטובר 1948, הוסכם עם ראשי החברה על העברת העיר לידי החברה לצורך התיישבות יהודית. ב-9 בנובמבר 1948 הגיעו ראשי החברה, סברדלוב ומכנס, לעיר, יחד עם השר פרץ ברנשטיין, נפגשו עם המושל הצבאי מיכאל הנגבי ותכננו את שיקומו לקליטת התיישבות יהודית[4]. במהלך הביקור הוקצו מבנים לבית מלון, מסעדה, מספרה ומאפיה ותוכננו תוכניות לגבי אספקת מים[5].
לוי אשכול הודיעה שהחברה גייסה 150,000 לירות לצורך פיתוח העיר[6], אולם הון זה היה רחוק מלספק את הדרוש לפיתוח העיר[7]. בדצמבר 1948 פורסמה בעיתונות תוכנית החברה לפיתוח העיר, שתהיה מרכז מנהלי ושלטוני של הנגב. העיר יועדה להשתרע על 6000–7000 דונם ולהכיל 10,000 תושבים תוך 5 שנים. התעשייה בעיר יועדה להתבסס על חומרי גלם מקומיים, כמו קואלין, עורות, צמר ושעורה ובהתאם יועדו לקום מפעלי טקסטיל ובורסקאות, כמו גם בית חרושת לקרח, מאפיות ומכבסות. החברה טיפלה בחיפוש מקורות מים נוספים וחיבור העיר לחשמל[8] וכן לנקיון[9].
ב-12 בינואר 1949 האזרחים היחידים שהתגוררו בבאר שבע היו עובדי החברה שעבדו על פיתוח העיר. במקום גם נפתח בית כנסת[10]. בחודשים שלאחר מכן הגיעו תושבים לעיר על פי רישיון של החברה אשר ניהלה את העיר יחד עם המושל הצבאי[11]. תנאי למגורים בעיר היה להוכיח לחברה יכולת להתפרנס בעיר ומקום מגורים עם אינסטלציה. החברה שיפצה 80 בתים בעיר ושאר הבתים נמסרו לתושבים שנדרשו לשפצם בעצמם[7].
במחצית השנייה של 1949 החלו להופיע תלונות נגד הדרישות של החברה מהמתיישבים. בעקבות שאילתה בכנסת, הורה המושל הצבאי לאפשר למשקיע שביקש להקים מפעל לייצור קרח, שהיה בכיר בממשל הצבאי לשעבר, להקים את המפעל ללא שירכוש את המכונות דווקא מהחברה, כדרישת החברה[12]. החברה גם דרשה בעלות מלאה על הבתים הנטושים בבאר שבע ושהיא תשפץ את הבתים ותשכיר אותם למתיישבים[13]. מנגד, המתיישבים התנגדו לכך שהחברה תהיה הבעלים של הבתים וטענו שהחברה דורשת מהם לשפץ את הבתים מכספם[14]. ב-1 בדצמבר 1949 נסגרה החברה, עובדיה פוטרו[15]. וכלל סמכויותיה הועברו לידי המושל הצבאי[16].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הד רב בנגב לשמע התוכנית להקמת העיר, משמר, 19 בספטמבר 1947
- ^ היצרנים נקראים לעזור בהקמת העיר בנגב, דבר, 5 בספטמבר 1947
- ^ המצב הכלכלי בארץ, דבר, 10 בדצמבר 1947
מה בפי המוסדות הלאומיים בענין עיר הנגב?, דבר, 16 בדצמבר 1947 - ^ יוקם מרכז עירוני בנגב, דבר, 11 בנובמבר 1948
- ^ שיקום באר שבע, דבר, 10 בנובמבר 1948
- ^ תכניות לישוב השטחים המשוחררים, דבר, 1 בדצמבר 1948
- ^ 1 2 שמואל שניצר, חבלי לידה של עיר הנגב, מעריב, 15 במאי 1949
- ^ עיר חדשה תוקם בבאר שבע, הַבֹּקֶר, 13 בדצמבר 1948
- ^ שמועת על חיסול "אפיקים בנגב", הארץ, 24 באוקטובר 1949
- ^ באר שבע תיפתח בפני התישבות המונים, חרות, 13 בינואר 1949
- ^ שרותי "אפיקים בנגב" לעירית באר־שבע, הַבֹּקֶר, 24 ביולי 1949
- ^ חברה השולטת בבאר שבע ניסתה לכפות על בעל ביח"ר שיקנה אצלה מכונות, חרות, 16 באוגוסט 1949
- ^ דרישות "אפיקים בנגב", הארץ, 5 בספטמבר 1949
- ^ בתי המריבה בבאר שבע, הארץ, 23 בנובמבר 1949
- ^ פוטרו עובדי "אפיקים בנגב", הארץ, 15 בנובמבר 1949
- ^ א. נעים, באר שבע מרחיבה תחומיה, על המשמר, 3 במרץ 1950