שעורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שעורה

מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד פסיגיים
סדרה:	דגנאים
משפחה:	דגניים
סוג:	שעורה
שם מדעי
Hordeum

שעורה היא צמח ממשפחת הדגניים.

בעולם מצויים 18 מיני בר של שעורה, ומהם מיוצגת בצמחיית הבר של ארץ ישראל שישה מינים, שלושה נפוצים מאוד: שעורת התבור, שעורת הבולבוסין ושעורה מכחילה ושלושה פחות נפוצים: שעורת החוף, שעורה נימית ושעורה דמוית שיפון.

רוב מיני השעורה הם צמחים חד שנתיים זקופים בעלי תפרחת המורכת משיבוליות. השעורה ניכרת במלעניה הארוכים. המלענים הם זיפים בקצות הגרעינים. השעורה יכולה לצמוח גם באזורי בצורת, דלים בגשם, שהחיטה אינה יכולה לצמוח בהם.

השעורה מהווה, יחד עם החיטה, מקור ראשוני לפחמימות. קמח שעורה כונה "לחם עוני", מזונם של עניים, ושל בהמות הבית. השעורה משמשת גם כחומר גלם לייצור בירה.

[עריכה] השעורה במקורות היהדות

השעורה נִמְנֵית עם שבעת המינים שהתברכה בהם הארץ, ומוזכרת פעמים רבות במקורותינו. השעורה היא גם אחת מחמשת מיני דגן. ביחד עם השעורה נמנים בחמשת מיני דגן שיבולת שועל ושיפון אשר אינם כלאיים עם השעורה, ולכן על פי חלק מהחוקרים, דוגמת פרופסור יהודה פליקס, הם מזוהים כזנים של שעורה. בארץ ישראל ובמצרים השעורה מבשילה במרץ-אפריל, לפני החיטה אשר מבשילה יותר מאוחר. על פי המתואר בספר שמות, במהלך מכת הברד, הושמד יבול השעורה של החיטים אשר כבר הבשילה, אולם יבול החיטה לא נפגע מכיוון שעוד לא הבשיל. בתנ"ך, משמש המונח "קציר השעורים" לציין את זמן האביב בו מתבצע קציר השעורים.

קורבן העומר הובא בט"ז בניסן מראשית הקציר של השעורים, והקרבתו פתחה את עונת הקציר. קורבן נוסף שהובא משעורים הוא מנחת הסוטה (כמתואר בפרשת נשא ובמסכת סוטה).

גרגרי השעורה נחשבים כבעלי גודל יחסית קבוע, ועל כן הם משמשים לציון מידות ומשקלות תורניים

[עריכה] יצרני שעורה עיקריים

רוסיה	72,000 km²
קנדה	45,000 km²
אוקראינה	37,000 km²
טורקיה	36,000 km²
ספרד	33,000 km²
אוסטרליה	30,000 km²
מרוקו	23,000 km²
ארצות הברית	21,000 km²
עיראק	12,000 km²
איראן	10,000 km²