פרץ ברנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרץ ברנשטיין
פרץ ברנשטיין

פרץ ברנשטיין, 1951
תאריך לידה 12 ביוני 1890
כ"ד בסיוון ה'תר"ן
תאריך פטירה 21 במרץ 1971 (בגיל 80)
כ"ד באדר ה'תשל"א
ממשלות הממשלה הזמנית, 4, 5
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1, 2, 3, 4, 5
סיעה הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית, גח"ל
תפקידים בולטים

פּרץ ברנשטיין (12 ביוני 189021 במרץ 1971) היה ממנהיגי הציונות הכללית, מחותמי מגילת העצמאות, שר בממשלות ישראל וחבר הכנסת מטעם המפלגה הליברלית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כשלמה פְרִיץ ברנשטיין בכ"ג בסיוון ה'תר"ן במיינינגן שבגרמניה. למד מסחר כלימודים על-תיכוניים באוניברסיטת אייזנבאך ושירת במשך שנה בצבא הגרמני.‏[1] בטרם מלחמת העולם הראשונה עבר להולנד, שם סיים את לימודיו ומשנת 1915 עסק ברוטרדם במסחר בקפה. ב-1917 הצטרף להסתדרות הציונית. ב-1925 היה לעורך הראשי של שבועון ציוני, משרה שבה החזיק עד 1935. בין השנים 19301934 כיהן כיו"ר הנהלת ההסתדרות הציונית בהולנד. היה חבר הנהלת הסוכנות וחבר הוועד המפקח של "ההגנה הלאומית". בשנים 1930–1934 כיהן כנשיא הקונגרס הציוני. ברנשטיין אימץ את דעותיו של המנהיג הציוני נחמיה דה לימה, שלפיהן עקרונות הכלכלה יביאו לביסוס בניין היישוב והציונות בארץ ישראל. ב-1926 פרסם ברנשטיין בברלין את ספרו "האנטישמיות כתופעה חברתית" (בגרמנית: Der Antisemitismus als Gruppenerscheinung. Versuch einer Soziologie des Judenhasses), שבו גרס כי פתרון בעיית היהודים טמון בעלייתם לארץ ישראל;‏[2] הספר זכה להערכה מצדו של אלברט איינשטיין אך לא זכה להד ציבורי.‏[1]

ב-1935 עלה לארץ ישראל, עזב את הולנד לאחר שבנו דייווייד ובתו יהודית עלו ארצה.‏[1] בארץ עסק בהשקעות ופיתוח בניינה. בשנת 1937 היה מעורכיו הראשונים של עיתון "הבוקר". הוא נבחר לוועד הפועל של הציונים הכלליים, ובשנת 1943 היה לנשיא המפלגה. ברנשטיין תמך ביוזמה חופשית ככלי לפיתוח הארץ. ב-1946 נבחר לראש מחלקת המסחר והתעשייה בסוכנות היהודית. מתוקף תפקידו הציג בפני ועדת אונסקו"פ סקירה על המצב הכלכלי בארץ ישראל שעשה רושם רב על הוועדה.‏[1]

לאחר קום המדינה כיהן כשר המסחר התעשייה והאספקה בממשלה הזמנית. כיהן כיו"ר מפלגת הציונים הכלליים וכנשיא המפלגה הליברלית. היה שר המסחר והתעשייה בשנים 19511954, חבר הכנסת מהכנסת הראשונה עד הכנסת החמישית מטעם הציונים הכלליים והמפלגה הליברלית. היה אחד המועמדים לכהונת נשיא המדינה בבחירות הנשיאותיות ב-1952, אך הפסיד ליצחק בן צבי. ב-1963 התמודד שוב על התפקיד, והפסיד לזלמן שזר.

פרץ נישא בפעם הראשונה לילידת הולנד אשר הייתה יהודייה למחצה. עקב כך ילדיהם נאלצו לעלות ארצה על מנת להתגייר.[דרושה הבהרה] בעקבות עלייתם ארצה עלו פרץ ורעייתו, אשר עברה גם היא גיור בארץ ישראל. נולדו לו ארבעה ילדים: דייוויד, רחל, יהודית בהולנד ומשה נולד בארץ לאחר גיור האם. כחלק מהתפיסה הציונית עִברתו בניו את שם המשפחה. בתו יהודית נישאה למאיר בן אורי. רחל נישאה לפנחס אנדרסון.

על שמו רחובות בירושלים, רמת גן ובחיפה.

ספרו בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ד. דיוקנאיפרץ (שלמה) ברנשטיין, מעריב, 3 באוקטובר 1952.
  2. ^ בשנת 2009 יצא הספר, שתורגם לאנגלית על ידי בנו של ברנשטיין, דוד פרץ, בשנת 1951, במהדורה חדשה באנגלית, עדיין בתרגום של שרף אך בתוספת מבוא חדש מאת פרופ' ברנרד ואן פראך (Bernard M.S. van Praag), ושמו שונה מ-Anti-Semitism as a Social Phenomenon ל-The Social Roots of Discrimination.


חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריון · דניאל אוסטר · מרדכי בנטוב · יצחק בן-צבי · אליהו ברלין · פרץ ברנשטיין · זאב גולד · מאיר ארגוב · יצחק גרינבוים · אברהם גרנות · אליהו דובקין · מאיר וילנר · זרח ורהפטיג · הרצל ורדי (רוזנבלום) · רחל כהן-כגן · קלמן כהנא · סעדיה כובשי · יצחק מאיר לוין · מאיר דוד לוינשטיין · צבי לוריא · גולדה מאיר · נחום ניר-רפאלקס · צבי סגל · יהודה ליב הכהן פישמן · דוד צבי פנקס · אהרן ציזלינג · משה קול · אליעזר קפלן · אברהם קצנלסון · פנחס רוזן · דוד רמז · ברל רפטור · מרדכי שטנר · בן-ציון שטרנברג · בכור-שלום שטרית · חיים משה שפירא · משה שרת מגילת העצמאות