צמר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צמר הינו סיב המופק משיער של בעלי חיים מבויתים, בדרך כלל כבשים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הסיב
הסיב המיוצר מכבשים מבויתות שונה משיער או פרווה בכך שיש לו יכולת להתקפל ולהסתובב ובכך ניתן "לתפוס" סיב אחד באמצעות סיב שני וליצור מהם חוטים. תכונה זו של הסיב מאפשר לסיב לשמור על החום, שכן החום נתפס בקפלי הסיב. הסיב התופס חום מבודד גם את החום, ובאוהלי הבדואים והטוארג, הסיבים שומרים על החום מחוץ לאוהל.
צמר גדל במספר צבעים טבעיים: חום, שחור, אפור ולבן. הצמר מסוגל להיצבע בצבעים רבים ועדיין שומר על גמישותו.
[עריכה] היסטוריה
השימוש בצמר החל בעת ביותם של הכבשים, כבר בתקופת הברזל, אף לפני המצאתם של כלי הגז - באותה עת הצמר נתלש ביד או עלי ידי מסרקי ברונזה.
בימי הביניים מרבית הצמר יובא לאירופה מממלכת אנגליה, אשר הייתה מונופול בייצור הצמר. הצמר היווה מרכיב עיקרי בכלכלת בריטניה. שק צמר שנמצא עד היום במרכז בית הלורדים מסמל עובדה זו. חוקים רבים נחקקו באנגליה על מנת לשמר מונופול זה. ובשנת 1699 אסרה בריטניה על מושבותיה באמריקה לסחור בצמר אחת עם השנייה (שלא דרך אנגליה).
רק בסוף המאה ה-19 החל הצמר המיוצר בגרמניה לתפוס את שוקי הצמר האנגליים. בשנת 1845 הפכה אוסטרליה ליצרנית הצמר העיקרית בעולם.
כיום, אוסטרליה וניו זילנד הינן יצרניות הצמר העיקריות בעולם. רוב הצמר הינו צמר של כבשים מסוג מרינו.
[עריכה] שימושים
בנוסף להיותו חומר גלם בייצור בגדים, משתמשים בצמר לייצור שטיחים, ריפוד, אוהלים וכדומה. היוונים הקדמונים והרומאים נהגו לרפד את קסדותיהם ואת שיריוניהם בצמר.
מיד לאחר הגז, הצמר עמיד ביותר למים, וניתן לסרוג ממנו סריגים כמעט בלתי חדירים למים.
[עריכה] ניקוי צמר
ניקוי צמר הוא אחד התהליכים בהפקת בדים מצמר, הכולל טיהור הבד משמנים, לכלוך ופגמים אחרים; ועיבויו.
את תהליך ניקוי הצמר ניתן לחלק לשניים - צחצוח הבד ועיבויו. לאחריהם נמתח הבד על מסגרות גדולות הנקראות ממתחים.
בתקופה העתיקה, תהליך הניקוי והעיבוי היה מבוצע באמצעות דריכה על הבד (ולפיכך קיימות שפות שבהן מתארים את מנקי הצמר כ"הולכים"), ובאמצעות מחבטים. בתקופה הרומית, עבדים היו עומדים בתוך חביות, שהיו מלאות בשתן אנושי (השתן היה רכיב מרכזי בניקוי הבד בזכות מרכיביו - מלח אמוניום, ולפיכך אף הוטל מס השתן).
מתקופת ימי הביניים ואילך נעשתה העבודה באמצעות טחנת מים ונעשה שימוש ב"אדמת ניקוי הצמר", חומר דמוי חימר, שהוא תצורה נוזלית של אלומיניום סיליקט. כיום, נעשה שימוש בסבונים.
החלק השני של תהליך ניקוי הצמר, העיבוי, נעשה באמצעות השטחת הסיבים למתן כוח. כאן נעשה שימוש במים, גם על מנת לסלק את הריח המבאיש של חומרי הצחצוח.
[עריכה] סוגי צמרים
- צמר טבעי - צמר העשוי כולו מצמר כבשים.
- צמר אנגורה - צמר עדין העשוי משיער ארנבות הנושר מפרוותן במהלך סירוק.
- צמר אקרילי - צמר סינתטי זול המופק מסיבי אקרילן.
- מוהר - צמר המופק מסיבים דקים במיוחד הנפרמים ממנו בעדינות ומשווים לצמר מראה פרוותי.
- צמר מעורב - צמר המשלב צמר טבעי עם צמר סינתטי אחר ביחס מסוים במטרה להוזיל את מחירו.
- קשמיר - הצמר הנדיר והיקר ביותר המופק מעז קשמיר.
- צמר למה - צמר המופק מלמה מצויה.
- צמר אלפקה
- צמר גמלים
- צמר ויקוניה - צמר המופק מויקוניה, סוג מסוים במשפחת הגמליים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
