אקווס (סרט)
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | המחזה "אקווס" |
|---|---|
| בימוי |
סידני לומט  |
| הופק בידי |
אליוט קסטנר לסטר פרסקי דניס הולט |
| תסריט |
פיטר שאפר |
| עריכה | ג'ון ויקטור-סמית' |
| שחקנים ראשיים |
ריצ'רד ברטון פיטר פירת' ג'ני אגאטר ג'ואן פלורייט קולין בלייקלי |
| מוזיקה | ריצ'רד רודני בנט |
| צילום |
אוסוואלד מוריס |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת ארצות הברית |
| חברת הפקה | Winkast Film Productions |
| חברה מפיצה | יונייטד ארטיסטס |
| הקרנת בכורה |
14 באוקטובר 1977 (הממלכה המאוחדת) 16 באוקטובר 1977 (ארצות הברית) |
| משך הקרנה | 137 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | סרט דרמה |
| פרסים |
מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
אקווס (באנגלית: Equus) הוא סרט דרמה בריטי אמריקאי משנת 1977 בבימויו של סידני לומט. פיטר שאפר כתב את התסריט המבוסס על מחזה באותו שם. בסרט מככבים ריצ'רד ברטון, פיטר פירת', קולין בלייקלי, ג'ואן פלורייט, איילין אטקינס וג'ני אגאטר.
בעיבוד הקולנועי של המחזה שילב לומט יותר ריאליזם, בשימוש בסוסים במקום בשחקנים אנושיים שמגלמים אותם במחזה, ובתיאור גרפי של ניקור עיני הסוסים. למרות שהייתה ביקורת על גישה זו, באופן כללי הסרט קיבל ביקורות חיוביות והשחקנים ברטון, פירת' ואגאטר זכו בפרסים על הופעתם.
תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שופטת שלום מבקשת מידידה הפסיכיאטר, מרטין דיסארט, שעובד עם נערים בבית חולים בהמפשייר, לטפל בנער בן 17 בשם אלן סטרנג שעבד באורווה וגרם באמצעות מגל לעיוורון של שישה סוסים. מכיוון שאלן רק שר ג'ינגלים, מרטין הולך לפגוש את הוריו של הנער, פרנק סטרנג ואשתו דורה שהיא נוצרייה אדוקה. האם נתנה לבנה חינוך מיני בסיסי וגם אמרה לו שאלוהים רואה הכל. אבל אלן המופנם החליף את האלוהות של אמו באל בשם אקווס, שמתגלם בסוסים. פרנק מספר למרטין שהוא ראה את אלן רותם ומלקה את עצמו תוך כדי זמרה של סדרה של שמות בסגנון תנ"כי שמגיע לשיאו בשם אקווס.
מרטין מתחיל לזכות באמונו של אלן, והוא מספר על הזיכרון הראשון שלו מסוסים. כשהיה בן שש התקרב אליו גבר שרכב על סוס בשם טרויאן. אלן דימה לעצמו שהסוס דיבר אליו, ואמר לו ששמו האמיתי הוא אקווס, וזהו שמם של כל הסוסים. האיש הושיב את אלן על הסוס והוא התרגש מכך מאוד. אבל הוריו של אלן הורידו אותו מיד מהסוס. מרטין גם פוגש את מנהל האורווה שמגלה לו שאלן קיבל את העבודה בהמלצת ג'יל שגם עבדה שם. ג'יל, הרוסה בגלל הפגיעה בסוסים שנגרם בעקיפין באשמתה, יצאה לחופשת מחלה.
בסופו של דבר מודה אלן שהוא היה יוצא עם סוסים מהאורווה ורוכב עליהם כשהוא ערום, מזמר תפילות לאקווס ומלטף אותם באהבה עד שהגיע לאורגזמה. מרטין מקנא בפגניות הנלהבת של הנער שעומדת בניגוד לחייו הריקים, חסרי האינטימיות עם אשתו ומלאי סבל מהסיוטים בלילות. בחלומותיו הוא נמצא ביוון בתקופה ההומרית והוא מקריב ילדים כשהוא לובש מסכת אגממנון. אלן מקבל כדור אספירין כתרופת פלצבו שתשמש כסם אמת, ואז הוא מגלה שערב אחד פיתתה אותו ג'יל ללכת איתה לסרט פורנוגרפי שוודי בקולנוע המקומי. הוא המום לראות את אביו בבית הקולנוע. כשהוא וג'יל חוזרים לאורוות היא מתפשטת ומציעה לקיים יחסי מין, אבל הוא אינו מסוגל לכך ודורש ממנה ללכת. כשהוא ערום ומתייסר מכך שאקווס רואה הכל והוא אל קנאי, אלן מנקר את עיני הסוסים ומעוור אותם.
מרטין נותר מוטרד מהעובדה שהוא יכול לטפל באלן ולהקל על כאבו, אבל תוך כדי כך הוא ימנע ממנו את התשוקה שלו, ויותיר אותו מסורס רגשית כמוהו עצמו.
צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריצ'רד ברטון – מרטין דיסארט
- פיטר פירת' – אלן סטרנג
- קולין בלייקלי – פרנק סטרנג
- ג'ואן פלורייט – דורה סטרנג
- הארי אנדרוז – הארי דלטון
- איילין אטקינס – הסטר סלומן
- ג'ני אגאטר – ג'יל מייסון
- קייט ריד –מרגרט דיסארט
- ג'ון ויימן – פרש
- אלווה מאי הובר – מיס ריינטרי
- קן ג'יימס – מר פירס
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבמאי סידני לומט ראה את המחזה "אקווס" כשהוצג בלונדון בין 1973 ל-1975. כמו כן הוא ראה הפקות עם אנתוני פרקינס וריצ'רד ברטון. לומט חשב שהופעתו של פרקינס הייתה מצוינת, אבל ההפקה נכשלה בלכידת הקונפליקט שבדמותו של מרטין דיסארט.
שאפר ולומט עבדו יותר משנה בהכנת התסריט לפני תחילת הצילומים. רוב הדיאלוגים במחזה של שאפר נשמרו במדויק בתסריט הקולנועי.
מרלון ברנדו וג'ק ניקולסון היו מועמדים לגלם את דמותו של דיסארט בגרסה הקולנועית. אבל הופעתו של ברטון על הבמה זכתה לאהדת הקהל, למרות חששות בשל האלכוהוליזם שלו.[1]
צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהפקות הבימתיות את הסוסים גילמו שחקנים אנושיים, לרוב גברים אתלטיים בנויים היטב ולובשים מסכות בסגנון שבטי.[1] לומט חשב שזה לא מתאים לגרסה הקולנועית, ושנדרשת מידה מסוימת של ריאליזם. עבור הפעלולים הקשורים לסוסים התייעצו יוצרי הסרט עם יקימה קאנוט, שעבד עם ג'ון ויין בסרטי המערבונים שלו. סצנות הרכיבה על הסוסים וניקור עיניהם צולמו תחילה באור טבעי, ואחר כך באור לא מציאותי, כדי לתפוס את הקונפליקט בין תפיסות העולם האפולוניות והדיוניזיות. יחד עם הצלם אוסוולד מוריס ומעצב ההפקה טוני וולטון, פיתח לומט סכמת צבעים מורכבת ונמנע מלהשתמש בצבעים שניתן לזהות בקלות, כדי להדגיש דואליות.
הסצנה בה פירת' רוכב על הסוס בעירום צולמה בטייק אחד, צילום רצוף שארך ארבע וחצי דקות. הסצנה בה אלן מעוור את הסוסים הוצגה על הבמה בפנטומימה. לומט בחר להציג אותה בצורה גרפית כדי להעביר את הזוועה שבה. חלק גדול מהצילומים מראים את ראשי הסוסים משתנות בהדרגה לצורת הפנים של ישו, דורה סטרנג ופרנק סטרנג, ומבט חטוף על פגיון. אבל לומט החליט שזה אינו מעודן דיו, וקיצץ חלק גדול מהתמונות, והשאיר רק את הפגיון. הסצנות באורווה ובחדרו של אלן צולמו באולפן Toronto International Film Studio בקלייבורג שבאונטריו.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פרס | תאריך הטקס | קטגוריה | זוכים | תוצאה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| פרס אוסקר | 3 באפריל 1978 | השחקן הטוב ביותר | ריצ'רד ברטון | מועמדות | [2] |
| שחקן המשנה הטוב ביותר | פיטר פירת' | מועמדות | |||
| התסריט המעובד הטוב ביותר | פיטר שאפר | מועמדות | |||
| פרס באפט"א לקולנוע | 1978 | התסריט הטוב ביותר | פיטר שאפר | מועמדות | [3] |
| שחקנית המשנה הטובה ביותר | ג'ני אגאטר | זכייה | |||
| שחקנית המשנה הטובה ביותר | ג'ואן פלורייט | מועמדות | |||
| שחקן המשנה הטוב ביותר | קולין בלייקלי | מועמדות | |||
| המוזיקה הטובה ביותר | ריצ'רד רודני בנט | מועמדות | |||
| פרס גלובוס הזהב | 28 בינואר 1978 | השחקן הטוב ביותר - סרט דרמה | ריצ'רד ברטון | זכייה | [4] |
| שחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע | פיטר פירת' | זכייה | |||
| National Board of Review | 19 בדצמבר 1977 | עשרת הסרטים הגדולים | אקווס | זכייה | [5] |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Applebaum, Ralph (2006). "Colour and Concepts". Sidney Lumet: Interviews. University Press of Mississippi. ISBN 1578067243.
- Barlow, Aaron (2008). "The Greatest Cowboy Star You've Never Heard Of". Film and Television Stardom. Cambridge Scholars Publishing.
- Cunningham, Frank R. (2001). Sidney Lumet: Film and Literary Vision (Second ed.). The University Press of Kentucky. ISBN 0813190134.
- Erskine, Thomas L.; Welsh, James M. (2000). Video Versions: Film Adaptations of Plays on Video. Westport, Connecticut and London: Greenwood Press. ISBN 0313301859.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אקווס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אקווס", באתר AllMovie (באנגלית)
"אקווס", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "אקווס", באתר אידיבי
"אקווס", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Smith, Richard Harland. "Equus (1977)". Turner Classic Movies. נבדק ב-24 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The 50th Academy Awards (1978) Nominees and Winners". oscars.org. נבדק ב-1 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Film in 1978". British Academy of Film and Television Arts. נבדק ב-23 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Equus". Golden Globe Awards. נבדק ב-23 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1977 Award Winners". National Board of Review. נבדק ב-23 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)