אונטריו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אונטריו
Ontario
דגל אונטריו סמל אונטריו
(בפירוט) (בפירוט)
מוטו: Ut Incepit Fidelis Sic Permanet (נאמנה מתחילתה, נאמנה לתמיד)
מפת קנדה - אונטריו בהדגשה
פרובינציות נוספות של קנדה
עיר בירה טורונטו
העיר הגדולה ביותר טורונטו
משנה למושל דיוויד אונליי
ראש ממשלה קטלין ווין (המפלגה הליברלית של אונטריו)
שטח 1,076,395 קמ"ר (רביעית בגודלה)
- שטחי יבשה 917,741 קמ"ר
- שטחי מים 158,654 קמ"ר (14.7%)
אוכלוסייה (2010)
- אוכלוסין 13,210,667 (ראשונה באוכלוסייתה)
- צפיפות אוכלוסין 13.8 נפשות לקמ"ר (שלישית בצפיפותה)
כניסה לקונפדרציה
- תאריך 1 ביולי 1867
- סדר ראשונה
אזור זמן UTC-5 ו - -6
ייצוג בבית הנבחרים של קנדה
- מושבים בבית הנבחרים 103
- מושבים בסנאט 24
קיצורים
- דואר ON
- ISO CA-ON
קידומת דואר K L M N P
אתר אינטרנט www.gov.on.ca
בית המחוקקים של אונטריו בטורונטו
מעלית חיטה בלונדון, אונטריו
העיר טורונטו לחופי אגם אונטריו

אונטריואנגלית ובצרפתית: Ontario, ) היא הפרובינציה המאוכלסת ביותר בקנדה. הפרובינציה נמצאת במרכז-מזרח קנדה, ובירתה טורונטו. בפרובינציה נמצאת גם העיר אוטווה - עיר הבירה של קנדה. שטח הפרובינציה 1,076,395 קמ"ר ומתגוררים בה כ-13 מיליון תושבים (נכון ל-2012).

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונטריו גובלת בצפון במפרץ הדסון ומפרץ ג'יימס, במזרח בקוויבק, במערב במניטובה ובדרום במדינות ארצות הברית מינסוטה, ויסקונסין, מישיגן, אוהיו, פנסילבניה וניו יורק.

הגבול הארוך בין אונטריו לארצות הברית עובר לאורך נהרות ואגמים - החל באגם העצים, דרך נהר סנט לורנס המחל מקורנוול, דרך הימות הגדולות: ימת סופריור, ימת יורון, ימת אירי וימת אונטריו (על שמה קרויה הפרובינציה).

העיר הגדולה בפרובינציה היא בירתה - טורונטו. עיר הבירה של קנדה - אוטווה נמצאת במזרח הפרובינציה על גדת נהר אוטווה, המהווה את הגבול בין אונטריו לקוויבק.

הפרובינציה מורכבת משלושה אזורים גאוגרפיים עיקריים:

  • דרום אונטריו - אזור פורה בעל אקלים נוח יחסית בו מתגוררת כמעט כל האוכלוסייה של הפרובינציה. בו נמצאים מרבית הערים, האזורים החקלאיים ואזורי התעשייה.
  • אזור המגן הקנדי בצפונה ומרכזה של הפרובינציה - אזור שומם ברובו אך עשיר באגמים ובמחצבים.
  • אזור מפרץ הדסון - אזור ביצות ויערות.

עשר הערים הגדולות ביותר (לפי אוכלוסייה)

עיר 2001 1996
טורונטו 2,481,494 2,385,421
אוטווה 774,072 721,136
מיסיסאוגה 612,925 544,382
המילטון 490,268 467,799
לונדון 336,539 325,669
ברמפטון 325,428 268,251
מארקהם 208,615 173,383
וינדזור 208,402 197,694
קיצ'נר 190,399 178,420
ווהאן 182,022 132,549

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרובינציה קרויה על שם ימת אונטריו. מקור המילה "אונטריו" בשפה האינדיאנית אירוקוויאית שפירושה "אגם יפה" או "מים יפים".

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירת אונטריו היא טורונטו ובה ממוקמים בניני השלטון השונים וכן בית המחוקקים של הפרובינציה. ממשלת הפרובינציה מופקדת על תחומי הבריאות, החינוך, התחבורה ונושאי פנים נוספים שאינם בסמכותה של הממשלה הפדרלית של קנדה.

סעיף 69 לחוק צפון אמריקה הבריטית קובע:

"יהיה בית מחוקקים לאונטריו המרכב ממשנה למושל ומבית אחד, שיקרא האספה המחוקקת של אונטריו"

באספה המחוקקת 107 מושבים, והיא ממוקמת בקוינס-פארק במרכז העיר טורונטו. בדומה לשיטה הפרלמנטרית הבריטית, ראש המפלגה עם מספר המושבים הרב ביותר הוא ראש הממשלה של אונטריו. ראש הממשלה בוחר את המועצה המבצעת, ואנשיה נקראים "שרי הכתר".

חברי הפרלמנט נקראים "חברי הפרלמנט הפרובינציאלי" (באנגלית: Members of the Provincial Parliament, ובצרפתית: députés de l'Assemblée législative)

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהרות הרבים באונטריו, ובעיקר נהר ניאגרה משמשים לייצור (וייצוא) חשמל לפרובינציות אחרות בקנדה ולארצות הברית. לפרובינציה קווי תחבורה רבים המקשרים אותה לארצות הברית ומאפשרים התפתחות של אזור תעשייתי גדול, המייצר מכוניות, ברזל, פלדה, מוצרי מזון, מוצרי חשמל, מוצרים כימיים ונייר. באונטריו מייצרים בכל שנה יותר מ-2,500,000 מכוניות. באונטריו מכרות, וגידולי יערות לתעשיות העץ והנייר.

טורונטו היא מרכז הכלכלה והפיננסים ומרכז הבנקאות של קנדה.

התוצר הגולמי של אונטריו בשנת 2003 היה 494,229,000,000 דולר קנדי, 40.6% מהתל"ג של קנדה כולה, ויותר מהתל"ג של אוסטריה, בלגיה ושבדיה.

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר עיקר כלכלת הפרובינציה התבססה על החקלאות, כיום הדבר אינו כך. מספר החוות החקלאיות יורד בהדרגה, לדוגמה: מספר החוות החקלאיות בשנת 1991 68,633 לעומת 59,728 בשנת 2001, אולם גודלן של החוות הקיימות גדל. ענפי החקלאות העיקריים הם גידול בקר, דגנים וכבשים. באזור חצי האי ניאגרה וימת אירי מגדלים פירות, ירקות וגפנים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית ההתיישבות האירופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם להגעתם של מתיישבים אירופאים לאזור, התגוררו בו שני שבטים אינדיאניים: האלגונקוויאנים והאירוקווי. החוקר הצרפתי אטיין ברולה חקר את האזור בין השנים 1610 - 1612, והחוקר האנגלי הנרי הדסון חקר בשנת 1611 את מפרץ הדסון (הקרוי על שמו) והכריז על השטח - שטח אנגלי. בשנת 1615 הגיע סמואל דה שמפלן לימת יורון והחלה התיישבות של מיסיונרים צרפתיים באזור הימות הגדולות.

בסוף המאה ה-17 הקימו הבריטים מוצבי מסחר באזור, והחל מאבק בינם לבין הצרפתים על השליטה באזור. עם תום מלחמת הצרפתים והאינדיאנים וחתימת חוזה פריז (1763), הפך האזור לטריטוריה בריטית. בשנת 1774 היה האזור לחלק מקוויבק, והממשלה הבריטית העניקה אדמה (0.8 קמ"ר - 200 אייקרים) לכל תומך שלה ("לויאליסט") שנאלץ להימלט מארצות הברית במהלך המהפכה האמריקנית, ואיבד שם את רכושו.

הקמת אונטריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הגירת הלויאליסטים גדלה אוכלוסיית המדינה, ובחוק משנת 1791 חולקה הפרובינציה לשתי פרובינציות - שתי הקנדות - קנדה העליונה - מערבית לנהר אוטווה, וקנדה התחתונה - מזרחית לו. ג'ון סימקו מונה בשנת 1793 למושל הראשון של קנדה העליונה, שלימים שונתה שמה לאונטריו.

במהלך מלחמת 1812 פלשו כוחות אמריקניים לקנדה העליונה, אך הובסו בידי הבריטים וכוחות של אינדיאנים מקומיים. האמריקאים זכו בשליטה בימת אירי ובימת אונטריו ובעקבות קרב יורק) כבשו את העיר יורק, היא טורונטו, ושרפו אותה.

לאחר 1812 היגרו לקנדה מתיישבים רבים מבריטניה. בעקבות כמה מרידות מקומיות של המתיישבים הצרפתיים החליטה הממשלה הבריטית להעניק אוטונומיה לקנדה. שתי הפרובינציות אוחדו שוב בשנת 1840 לפרובינציית קנדה, ובשנת 1848 ניתן להן שלטון עצמי פרלמנטרי.

על מנת להקטין את החיכוכים והמחלוקות בין דוברי הצרפתית לדוברי האנגלית, נערכו כמה כנסים בשנות ה-60 של המאה ה- 19 והוחלט להקים מדינה (דומיניון) המאחדת ארבע פרובינציות: נובה סקוטיה, ניו ברנזוויק, קוויבק ואונטריו. החוק המקיים את הפרובינציות נכנס לתוקפו ב-1 ביולי 1867.

1867 - 1896[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגע הפיכתה של אונטריו לפרובינציה של קנדה, החל גם המאבק על זכויות וסמכויות שלטוניות בינה לבין השלטון הפדרלי. בין השנים 1872 - 1896 כיהן עו"ד אוליבר מווואט כראש ממשלת אונטריו, ובכל תקופת שלטונו נאבק על השארת סמכויות נרחבות בידי הפרובינציה והפחתת הסמכויות של השלטון הפדרלי. תוצאות מאבקים אלה היו ביזור נרחב של סמכויות. בין השנים 1875 - 1885 הוקמה מסילת הרכבת הקנדית פסיפית אשר קישרה בין צפונה של אונטריו לקולומביה הבריטית, והובילה להתפתחותה ולצמיחתה של התעשייה באונטריו.

לאחר שנת 1896[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף המאה ה-19, החל ניצול משאבי הטבע של האזור, והוקמו מרכזי מכרות בגרייטר סדברי, קובאלט, וטימינס. כמו כן החל הניצול של נהרות האזור על מנת להקים תחנות כוח הידרו אלקטריות לצורך ייצור חשמל.

ביולי 1912, העבירה ממשלתו השמרנית של סר ג'יימס ויטני את תקנה 17 לפיה הוגבל מספר בתי הספר דוברי הצרפתית בפרובינציה. בשל הביקורת הרבה על התקנה היא בוטלה בשנת 1927.

בשנת 1916 נקבע בחוק איסור מכירת משקאות אלכוהליים על ידי ממשלתו של סר ויליאם הירסט. איסור זה בוטל בשנת 1927.

לאחר מלחמת העולם השנייה החל שגשוג כלכלי בטריטוריה, ואזור אונטריו הפך מוקד למהגרים רבים שהגיעו אליו.

בשל התנועה הלאומית הקיימת בקוויבק, ובעיקר לאחר בחירת מפלגת קוויבק בשנת 1976, עזבו עסקים רבים את קוויבק ועברו לאונטריו. בעקבות מעבר רב של עסקים זה, הפכה טורונטו שבאונטריו לעיר העסקים הראשית של קנדה, במקום מונטריאול שבקוויבק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]